תנ"ך - וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם: (שמות פרק לב פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת־הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי־פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם: (שמות פרק לב פסוק כה)

טקסט בלבד:

וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם: (שמות פרק לב פסוק כה)

תיקון קוראים:

וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם: (שמות פרק לב פסוק כה)

תרגום אונקלוס:
וַחֲזָא מֹשֶׁה יָת עַמָא אֲרֵי בְטִיל הוּא אֲרֵי בַטֵילִנוּן אַהֲרֹן לְאַסָבוּתְהוֹן שׁוֹם בִּישׁ לְדָרֵיהוֹן :

עין המסורה:
פרע - ב' , חד חסר וחד מלא: *שמ' לב , כה; וי' יג , מה.

מסורה גדולה:
פרוע ב' חד חס' וחד מל' וירא משה את העם וראשו יהיה פרוע.

מסורה קטנה:
פרע - ב' חד מל' וחד חס'; לשמצה - ל'; בקמיהם - ל'.

רש"י:
פרוע - מגולה; נתגלה שמצו וקלונו , כמו "ופרע את ראש האשה" (במ' ה , יח). לשמצה בקמיהם - להיות להם הדבר לגנות בפי הקמים עליהם.

רשב"ם:
כי פרוע הוא - בטל מן המצות , ממצות בוראו , כדכתיב "ותפרעו כל עצתי" (מש' א , כה); "פרעהו אל תעבר בו" (מש' ד , טו). לשמצה - לדברי לעג וקלס בשנאיהם; כמו "ותקח אזני שמץ מנהו" (איוב ד , יב) , כעין דיבור.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
כי פרוע הוא - מגזרת "באין חזון יפרע עם" (מש' כט , יח); כמו 'שיבוש'. לשמצה - להיותו שמץ בין האויבים; מגזרת "ומה שמץ דבר נשמע בו" (איוב כו , יד).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וירא. כי פרוע - כמו "באין חזון יפרע עם" (מש' כט , יח); "ותפרעו כל עצתי" (מש' א , כה). ומלת לשמצה - תחת שם הפעל: להיות שמץ ודופי ודבה. בקמיהם - כמו "רבים קמים עלי" (תה' ג , ב); "אף מן קמי" (תה' יח , מט). ותרגם ארמית (ת"א) כדרך "והנה קמתם תחת אבותיכם" (במ' לב , יד).

ר' יוסף בכור שור:
פרוע הוא - כמו "ופרע את ראש האשה" (במ' ה , יח): שנתגלה שטותם וקלונם; שהיו סבורים העולם שהם עם חכם (ראה דב' ד , ו) , ועתה נתגלה שהם שוטים , שהיו סבורים שעגל זהב ינהיגם. לשמצה בקמיהם - שאומות העולם מלעיגים עלינו לאמר: הלא אתם עשיתם את העגל! ואני ראיתי משל על זה (ראה שה"ר א , מא) , שאומות שעושות בכל מקום פסילים וצלמים מלעיגים עלינו; והוא משל לאדם אחד שהיתה לו יפת תואר מאוד , והיו לו שפחות , והיו אומרות השפחות: אדונינו יגרש את אדונתינו ויקח אותנו לנשים. אמרו להם: למה? כי אתמול כשבא אדונינו מן השוק ראה מעט ליכלוך על ידה , מפֶּיחָם , אחר שנגעה בו , ונמאס בעיניו - ויגרשנה. אמרו להם: שוטות , מה אתם אומרות?! אשתו שהיא יפת תאר יניח מפני רושם שהיה על ידה מן הפיחם , ואתכם יקח , שאתם מלוכלכות בטיט ובפחמים מן הקדירות ומן היורות שאתם רוחצות , עד שאין נראה לכם לא חוטם ולא פה?! כך האומות מלעיגות עלינו על עגל אחד שעשו אבותינו , והם עושים בכל יום תילי צלמים עד אין קץ.

רמב"ן:
וטעם וירא משה את העם - לומר , כי אעפ"י שהתנצל אהרן שלא פשע בהם , ראה משה בלבו את העם כי פרוע הוא , "כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה" (דב' לב , כח) ויפרעו כל עצתו (ע"פ מש' א , כה) ― כמו שאמר "כי הפריע ביהודה ומעול מעל ביי'" (דה"ב כח , יט) ― כי פְרָעֹה אהרן ובטל מהם כל עצה ומוסר , והנה הם כעם הנפוצים על ההרים (ע"פ מ"א כב , יז) בלא יועץ ומדריך. ואמר זה , מפני שהיו הם חושבים שהעגל מורה להם הדרך - והנה הם כאלו אין להם עצה , ולא ידעו הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון (ע"פ שמ' יח , כ); כי מהם חשבוה לטובה , כפי סברתם , ומהם לרעה גמורה , וכל אחד מהם פונה לדרכו. ואמר: לשמצה בקמיהם - כי אפילו אותם שאין מחשבתם רעה , יוציאו עליהם לדורות שמץ ודבה; והנה כל העם פרוע עצה ומוסר , מהם לרעה ומהם לְהֵעָלות על שפת לשון ודבת עם (ע"פ יח' לו , ג). ואמר זה כנגד אהרן , לומר כי לכולם חטא; וזה כדעת אנקלוס , שתרגם לשמצה בקמיהם: "לאפקא שום ביש לדריהון". ולפי שאמר "לדריהון" , נראה שרצה לפרש כי העגל שעשו יהיה שמץ רעה בדורות ישראל , כי יאמרו: לא לחנם עשו אבותינו העגל ועבדוהו , רק שידעו בו כי הוא אשר העלם מארץ מצרים ומצאו בעבודתו תועלת להם; ואף אנחנו נעשה כן , כי טוב לנו לעבדו (ע"פ שמ' יד , יב); כאשר היה הדבר בירבעם , שאמר: "רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מ"א יב , כח). ראה משה רבנו , כי לדורות יפשעו בו. ושמצה - ענין דבה רעה הוא , לדברי אנקלוס , והוא לשון מורגל בדברי רבותינו (פסחים ג , ב ועוד): 'שמץ פסול'. ואולי , לדעתם , מה שאמר הכתוב "ותקח אזני שמץ מנהו" (איוב ד , יב) - שלקח אזנו פגם האדם ודופי שבו , לומר: "אף כי שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם" (ראה שם , יט); וכן "ומה שמץ דבר נשמע בו" (איוב כו , יד) - שאין בכל דרכיו דופי ודבה , רק שבח ותהלה. ועל דרך הפשט: "שמץ" - לשון מיעוט: 'לקח אזני מעט ממנו'; "ומה שמץ דבר נשמע בו" - שכל הנשמע והנאמר בכח האל וגבורתו , דבר מועט הוא כנגד גודל מעשיו. וכן לשמצה בקמיהם - יאמר: כי פְרעה אהרן לעם למעט אותם באויביהם , כי העון הגדול הזה ימעיטם בפני אויביהם; או: ימעיט זכותם בבואם במלחמה עם אויב , והוא כענין "והמעטתים לבלתי רדות בגוים" (יח' כט , טו); או כענין שאמר "יסרני יי' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני" (יר' י , כד).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
פרוע - רוצה לומר: מוּשְבַּת ומבוטל ממחשבתו; וכמוהו "ואל תפרעו" (מש' ח , לג) - רוצה לומר , שלא תבטלו המוסר ותשביתוהו; וכן "גדל פרע" (במ' ו , ה) - רוצה לומר: השבתת מלאכת הגלוח ובטולה מהשער. לשמצה - הוא מקור מ'שמץ' , ועניינו: להמעיט; כטעם "ותקח אזני שמץ מנהו" (איוב ד , יב); "ומה שמץ דבר נשמע בו" (שם כו , יד) , שהרצון בו: מעט. בקמיהם - רוצה לומר: באנשים שהיו קמים על אהרן לבקש ממנו שיעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם (ראה לעיל , א). והנה ענין זה הפסוק הוא , שכבר ראה משה את העם כי היתה כונתם יותר רעה ממה שיבא לפועל ממעשיהם , כי נתבטלה מחשבתם בסבת מה שעשה אהרן לעכב המלאכה ולפרסם שאין תועלת במה שהיה עושה , כמו שבארנו במה שקדם (ראה פירושו שמ' לא , יח , פתיחה לסיפור חטא העגל) , ובזה האופן המעיט הקמים על התעוררות עשיית זאת הצורה , עד שנמשך מזה שלא טעו אחריה זולתי אנשים מעטים ביחס אל כל המחנה.
ריכוז קישורים