תנ"ך - ויין׀ ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיַ֤יִן׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד: (תהלים פרק קד פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְיַיִן׀ יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד: (תהלים פרק קד פסוק טו)

טקסט בלבד:

ויין׀ ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד: (תהלים פרק קד פסוק טו)

תיקון קוראים:

ויין׀ ישמח לבב־אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב־אנוש יסעד: (תהלים פרק קד פסוק טו)

תרגום תהלים:
וְחַמְרָא דִּמְחַדֵּי לִיבָּא דְבַר נָשָׁא לְאַנְהָרָא אַפַּיָּיא מִן מִישְׁחָא וְלַחְמָא לִיבָּא דְבַר נָשָׁא יִסְעֵד :

עין המסורה:
לבב - אנוש - ג': יש' יג , ז; תה' קד , טו (פעמיים).

מסורה קטנה:
לבב - אנוש - ג'; להצהיל - ל'.

רש"י:
מצמיח חציר וגו' , ויין אשר ישמח לבב אנוש - גם אותו יוציא מן הארץ , ושמן להצהיל בו פנים , ולחם אשר לבב אנוש יסעד.

ראב"ע תהלים פירוש א:
ויין - הזכיר ה"לחם" (לעיל , יד) והיין , כי שניהם חיי האדם. ובעבור שהזכיר מעשה היין , הזכיר מעשה הלחם. להצהיל - לתקן , להאיר.

רד"ק:
ויין ישמח - ומוציא גם כן מן הארץ יין , כי גם הוא לתועלת האדם , לשמח לבבו; ואם ישתהו במדה , ייטיב שכלו , כי עם שמחת הלב ייטיב השכל , והנביאים לעֵד. ומוציא גם כן השמן , שאוכל אותו האדם ומצהיל ומאיר פניו , וגם כן מדליק בו בלילה; אבל זכר עקר תועלתו , שהוא מצהיל פנים. ופירוש משמן - כלומר: להצהיל פני האדם ממה יהיה מהשמן; או אפשר , שרמז באמרו משמן , להדלקת הנר בו בלילה , כלומר: מקצת תועלתו הוא להצהיל; מראה שיש לו תועלות אחרות לצרך האדם: להדליק בו ולמשוח. ולפי שזכר תועלת היין והשמן , זכר תועלת הלחם , אע"פ שגלויה תועלתו; ואמר ולחם לבב אנוש יסעד - כי אין מאכל סועד כמו הלחם; וכן הוא אומר "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" (בר' יח , ה) , ואמר "סעד לבך פת לחם" (שו' יט , ה).

ר' מנחם המאירי:
והזכיר מהם שלשה שהם עיקר: יין ושמן ולחם , שהוציא מן הארץ. יין - המשמח לבב אנוש , והשמן - להצהיל הפנים ממנו , בסבת אורו בהדלקו; או בסִכָתוֹ , כי היה אז דרכם בכך. ויש מפרשים אותו (ראה רד"ק): דרך אכילה , כי הוא חם ולח ומשמין , ופירושו: להצהיל פנים מצד השומן; אולי דרך הקדמונים היה כן. ועל הלחם המתוקן אמר: ולחם לבב אנוש יסעד - כמאמר "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" (בר' יח , ה) , וכן "סעד לבך פת לחם" (שו' יט , ה).

ר' ישעיה מטראני:
ואז היין ישמח לבב אנוש , להצהיל פניו שלאדם משמן; והלחם לבב אנוש יסעד - שיהיה בשופע ובריבוי.
ריכוז קישורים