מאגר הכתר בראשית פרק י עם פירוש רד"ק

פרק י
[א] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת בְּנֵי־נֹ֔חַ שֵׁ֖ם חָ֣ם וָיָ֑פֶת וַיִּוָּלְד֥וּ לָהֶ֛ם בָּנִ֖ים אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
[ב] בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס:
[ג] וּבְנֵ֖י גֹּ֑מֶר אַשְׁכְּנַ֥ז וְרִיפַ֖ת וְתֹגַרְמָֽה:
[ד] וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹדָנִֽים:
[ה] מֵ֠אֵלֶּה נִפְרְד֞וּ אִיֵּ֤י הַגּוֹיִם֙ בְּאַרְצֹתָ֔ם אִ֖ישׁ לִלְשֹׁנ֑וֹ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם:
[ו] וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן:
[ז] וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן:
[ח] וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ:
[ט] הוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[י] וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר:
[יא] מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח:
[יב] וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה:
[יג] וּמִצְרַ֡יִם יָלַ֞ד אֶת־לוּדִ֧ים וְאֶת־עֲנָמִ֛ים וְאֶת־לְהָבִ֖ים וְאֶת־נַפְתֻּחִֽים:
[יד] וְֽאֶת־פַּתְרֻסִ֞ים וְאֶת־כַּסְלֻחִ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָצְא֥וּ מִשָּׁ֛ם פְּלִשְׁתִּ֖ים וְאֶת־כַּפְתֹּרִֽים: ס
[טו] וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת:
[טז] וְאֶת־הַיְבוּסִי֙ וְאֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י וְאֵ֖ת הַגִּרְגָּשִֽׁי:
[יז] וְאֶת־הַחִוִּ֥י וְאֶת־הַעַרְקִ֖י וְאֶת־הַסִּינִֽי:
[יח] וְאֶת־הָאַרְוָדִ֥י וְאֶת־הַצְּמָרִ֖י וְאֶת־הַחֲמָתִ֑י וְאַחַ֣ר נָפֹ֔צוּ מִשְׁפְּח֖וֹת הַֽכְּנַעֲנִֽי:
[יט] וַיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע:
[כ] אֵ֣לֶּה בְנֵי־חָ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶֽם: ס
[כא] וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל:
[כב] בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַאֲרָֽם:
[כג] וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ:
[כד] וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר:
[כה] וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן:
[כו] וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת־שָׁ֑לֶף וְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת־יָֽרַח:
[כז] וְאֶת־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת־אוּזָ֖ל וְאֶת־דִּקְלָֽה:
[כח] וְאֶת־עוֹבָ֥ל וְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת־שְׁבָֽא:
[כט] וְאֶת־אוֹפִ֥ר וְאֶת־חֲוִילָ֖ה וְאֶת־יוֹבָ֑ב כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן:
[ל] וַיְהִ֥י מוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם:
[לא] אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגוֹיֵהֶֽם:
[לב] אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתוֹלְדֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל: פ

פרק י
(א) ואלה תולדות בני נח , שהיו שם וחם ויפת , אלה היו תולדותיהם. ויולדו להם - כבר ראינו , כי כשבאו אל התבה לא היו להם בנים , ומה צורך לכתוב ויולדו להם בנים אחר המבול? אלא בא להודיע , שלא שמשו בתבה ולא הולידו בנים. ואע"פ שהורנו כבר באמרו "צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך" (בר' ח , טז) , יש לטעות , שמא היו הנולדים בכלל "בניך" , כי בבאם אל התבה באר יותר , שאמר "בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם" (בר' ז , יג); לפיכך אמר ויולדו להם בנים אחר המבול , לבאר הענין יותר. (ב) בני יפת גמר - פירש רב סעדיה (רס"ג תורה): הוא אבי הָאֻמָה הנקרא 'אלתרך'. ומשך - פירש יוסף בן גוריון (ראה יוסיפון ע' 5 ) , שהיא תושכאנא , שהם באמונת הנוצרים היום וראש אמונתם , כי רומא היא בגבול תושכאנא. ותירס - אמרו רבותינו ז"ל (ב"ר לז , א): זה פרס. (ג) ובני גמר אשכנז - אומרים , שהם אלה אשר בארץ 'אלמנייא'. וריפת - פירש רב סעדיה (רס"ג תורה) , שהם 'פרנגה' והם אשר בארץ צרפת. ובדברי הימים: "ודיפת" (דה"א א , ו) , בדל"ת. (ד) ובני יון - הנה זכר קצת משפחות בני יפת ולא זכר כלם , ולא ידענו למה. ודדנים - בשני דלתי"ן , ובדברי הימים "ורודנים" (דה"א א , ז) ברי"ש ראשונה , ושם כתבנו טעם החלופין. והדל"ת והרי"ש קרובים במכתב , לפיכך טעו הרואים בכתב השם ראשונה; יש קראו בדל"ת ויש קראו ברי"ש. ומשה רבינו קראו בדל"ת , לפי שבאתהו רוח הקדש , ועזרא כתב ברי"ש , להודיע , כי הם הם הכתובים , אלא שיש קוראים בדל"ת ויש ברי"ש. וכן "ריפת" (לעיל , ג) ו"דיפת" (דה"א א , ו). ויוסף בן גוריון כתב (ראה יוסיפון ע' 6 , 7 ) , כי הם אשר שכנו על נהר רודנו. (ה) מאלה נפרדו - אחר הפְּלָגָה בחרו להם בני יפת איים שישכנו בהם. ו'איים' הם מחוזות מחולקים זה מזה. איש ללשונו - כי לא היו כלם בני לשון אחת אחר הפְּלָגָה; וכן לשון גוי בפני עצמו , אעפ"י שכלם בני יפת. ושבעים היו בני נח , ונחלקו לשבעים לשונות. (ו) ובני חם - זכר חם אחר יפת , ואם היה הקטן יפת לפי זכרונם (ראה לעיל , א) מפני שיפת היה גדול במעלה מחם. ואם יפת הוא הגדול בשנים ראוי גם כן להקדימו. והניח תולדות שם באחרונה (ראה להלן , כא ואי') , לפי שעתיד לזכור ענין האבות שהם מבני שם , והדביקם להם. (ז) ובני. ודדן - פירש רב סעדיה (רס"ג תר"ת): אלהינד. (ח) וכוש ילד את נמרוד - זכרו לבדו , מפני גבורתו ומלכותו שזכר (ראה להלן , ט - י). הוא החל להיות גבור בארץ - אינו אומר כי לא היה גבור לפניו , ולא בדורו אלא הוא , כי זה לא יתכן; והלא הנפילים היו (ראה בר' ו , ד). ועוד , שמלת החל אינו נופל בזה הענין , כי החל - רוצה לומר: החל לעשות מעשה. אלא פירש: החל להראות גבורתו באומה אחת או באומות , לכבשם תחתיו ולהיות מלך עליהם. כי עד שקם הוא , לא היה אדם שמלאו לבו בגבורתו למשול על עם; וזהו שאמר בארץ. וזכר ממלכתו והערים שכבש (ראה להלן , י). ועד שקם הוא לא היה מלך , אלא היו מתנהגים כל גוי וגוי על פי שופטים ומנהיגים; וכל זה היה אחר הפְּלָגָה (ראה בר' יא , ח). (ט) הוא היה גבור ציד לפני יי' - אמר , שהתגבר גם כן על החיות הרעות , לצוד אותם בגבורתו ובתחבולותיו , עד שתמהו בני אדם עליו , איך יכול עליהם; עד שהיה משל בפי האנשים. כי כשהיו רואים באותו זמן או בזמנים הבאים אדם מתגבר על החיות הרעות , היו אומרים עליו: זהו כנמרד גבור צייד לפני יי'. ופירוש לפני יי' - הוא הגדלת הגבורה , כי כן מנהג הלשון: כשמגדיל הדבר , סומך אותו לאל , כמו "עיר גדולה לאלהים"(יונה ג , ג); "כהררי אל" (תה' לו , ז); "וענפיה ארזי אל" (תה' פ , יא); "שלהבתיה" (שה"ש ח , ו); "מאפליה" (יר' ב , לא). ויש מפרשים (ראב"ע): לפני יי' - שהיה צד החיות ומקריבם ליי'. ודעת אנקלוס נוטה לפרושנו , שתרגם: "גבר תקיף". (י) ותהי ראשית ממלכתו - כבש בבל ומלך עליה , ואחר כן כבש ארך אכד וכלנה , שארבעתן בארץ שנער. או ארבעתן כבשן בתחלה , ואחר כן כבש מדינות אחרות שלא נזכרו. (יא-יב) מן הארץ - מארץ שנער. יצא אשור - ולא זכר בן מי היה; אולי מבני חם , לפי שזכרו עם בני חם. או היה בן שם , כמו שאמר "בני שם עילם ואשור" (להלן , כב); וזהו הנכון. ומה שזכרו הנה עם ספור בני חם , אולי ישב אשור בארץ שנער אחר שגדל והתגבר על מלך הארץ ההיא , שהיה נמרד או אחד מבניו , ולקח המלוכה מידו; כי מן הדומה , כי הוא לקח המלוכה מידו נמרד או מיד זרעו , ומלך על הארץ. לפיכך אמר יצא - יצא מארצו מי שלקח המלוכה מידו , אעפ"י שהיה גבור , או מיד זרעו. ונקראת ארץ אשור על שמו , כי מצאנו , כי מלך אשור מלך על בבל ועל כל הארץ ההיא. גם בני חם גורשו משם , והיתה לבני "כשד" (בר' כב , כב) , שנקראו "כשדים" (מ"ב כד , ב) , והם מבני שֵׁם. וכל הספור הזה להודיע , כי ליי' הארץ ומלואה (ע"פ תה' כד , א) , ולא בכח יגבר איש (ע"פ ש"א ב , ט); ונוטל מלכות הארץ מזה ונותנה לזה , כאשר ישר בעיניו; כמו שאמר: "ונתתיה לאשר ישר בעיני" (יר' כז , ה). והכל לפי מעשיהם , כי הוא אל אמונה ואין עול (ע"פ דב' לב , ד). ואפשר , כי לעיר מיוחדת שבנה אשור , קרא שמה אשור כשמו. או לכל הארץ ההיא , כי מצאנו "באכה אשורה" (בר' כה , יח); "מלך אשור" (מ"ב טו , יט); "מלכי אשור" (מ"ב יט , יא). לפיכך יוכל להיות שם עיר או שם הארץ. ובדברי רבותינו ז"ל (יומא י , א): תני רב יוסף אשור - זה סליק. ויבן את נינוה... היא העיר הגדולה - רוב המפרשים אמרו (ראה רש"י וראב"ע) כי על נינוה אמר , כמו שנאמר עליה "גדולה לאלהים" (יונה ג , ג). והנכון , כי על רסן אמר , כי עליה היה הספור. וכל הספור הזה , כמו שכתבנו , כי אע"פ שכבש אשור ארצות ובנה מדינות גדולות , ומלכו עליהם מלכי אשור זמן רב , לקחום מידם הנקראים מלכי בבל , "מרודך בלאדן בן בלאדן" (יש' לט , א) ו"נבוכד נצר" (מ"ב כד , א) ובניו. ואחר כן לקחו המלוכה מלכי פרס; וכן ממלך למלך. כן הם כל הארצות כל הימים , להודיע כי ליי' הארץ. (יג) ומצרים - לא ידענו , למה קרא חם שם בנו זה מצרים ב'יו"ד מ"ם' השניות , מה שלא מצאנו כן בכל שמות הנזכרים הנה בבני נח ובני בניו , אלא בבני יון "ודודנים" (לעיל , ד) - ב'יו"ד מ"ם' הרבוי. ואפשר , שהיה לענין אירע בעת מולדתו , כי בזמנים הראשונים כל שמות בני אדם היו נקראים לענין. וכן מצרים קרא לבניו ב'יו"ד מ"ם' הרבוי , וכל זה לענין ידוע אצלם. ובדרש (ב"ר לז , ה): כל תולדות מצרים - ים , רוצה לומר: 'יו"ד מ"ם' , רמז שטבעו בים. (יד) אשר יצאו משם פלשתים - מכסלוחים , או משניהם , מפתרוסים ומכסלוחים , שהתחתנו יחד. ומצאנו מלת שם נופלת על האדם , כמו "משם רועה אבן ישראל" (בר' מט , כד). כפתרים - תרגם רב סעדיה (רס"ג תורה) 'דמיאטיין' , ו"כפתר" (דב' ב , כג) - 'דמיאטיא'. וזכר זה , שאע"פ שפלשתים מזרע מצרים , ארץ מצרים היתה 'ארץ לא להם' לישראל (ע"פ בר' טו , יג) , וארץ פלשתים היתה ראויה להם , כי היא לארץ כנען. (טו) וכנען. ותולדות "פוט" (לעיל , ו) לא זכר , כי אין צורך בספור תולדתו. ומה שאמר את צידן בכורו - לא מצאתי בו טעם נכון , למה אמר בכורו , מה שלא זכר כן באחרים. כי ברוב הנזכר ראשון הוא הבכור , אלא אם כן זוכר אותו ראשון למעלתו , כמו "את שם את חם ואת יפת" (בר' ה , לב) - לדעת המפרשים (ראה רש"י) , כי יפת היה גדול בשנים. וצידן - אפשר שהיה גדול במעלה מאחיו , וגם בכור היה; אלא לשתי מעלות שהיו בו אמר בכורו. וכן אמר "בכור ישמעאל נביות" (בר' כה , יג) , והוא היה גם כן גדול במעלה מאחיו , כמו שאמר "אחות נביות" (בר' כח , ט). (טז) ואת היבוסי - כל אלה זכר עם יו"ד היחש , כי המשפחות היוצאות מהם נקראו כן; לפיכך באה עליהם ה"א הידיעה , כי לא תבא ה"א הידיעה על שם אדם פרטי. והפריזי לא נזכר הנה; אולי הוא אחד מן הנזכרים שלא נאמר לאברהם אבינו (ראה בר' טו , יט - כא) , כי עשרה נאמרו לו , והֵנָּה נזכרו עשרה גם כן. ו"צידן" (לעיל , טו) אינו מן הכלל , אעפ"י שהוא סמוך לארץ כנען , שהרי אמר יעקב אבינו בברכת זבולון "וירכתו על צידן" (בר' מט , יג) , וכן אמר הנה "גבול הכנעני מצידן" (להלן , יט) , והאל נתן לאברהם ארץ כנען לגבולותיה (ע"פ במ' לד , ב). ונזכרו מקצתם כאן בשם אחד ושם בשם אחר. ושם נזכר הכנעני עם הפרטים (בר' טו , יט - כא) , והֵנָּה לא נזכר אלא כנען אביהם. נראה , שאחד מן הנזכרים היה שמו גם כן 'כנען' בשם אביו , ונקראת משפחתו "כנעני" (שם). והרבה נמצאים במקרא איש אחד בשני שמות. ונקראו כולם גם כן "כנעני" (להלן , יח) דרך כלל , לפי שכולם בני "כנען" (לעיל , טו). (יח) ואחר נפוצו - אחר הפְּלָגָה (ראה בר' יא , ח). משפחות הכנעני - אלה הנזכרים , שהיו בני כנען , נפצו ממקומם שהיה במזרח עם שאר המשפחות , ונפצו אל הארץ הנקראת אחר כן 'ארץ כנען'. (יט) ויהי. ועתה זוכר גבולה מצידן עד סדום. ולא זכר כל גבולותיה , כי עתיד לזכרם בחלוקת הארץ. והיה הספור הזה להודיע , כי רצון האל היה , שישכנו משפחות הכנעני שם עד בא קצם , כי לישראל בחרה האל; אלא שישבוה בני כנען לצורך ישראל , שלא יצטרכו ישראל בבואם ליישב הארץ , לטעת כרמים ולבנות בתים , אלא ימצאו אותה ישראל מיושבת , מלאה כל טוב , כמו שאמר בהבטחתו להם "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזתים אשר לא נטעת" (דב' ו , יא). ואמר בשירת האזינו "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" (דב' לב , ח) , כלומר: הציב גבולות משפחות הכנעני , שיהיו נחלקים למספר בני ישראל , כלומר: לשנים עשר שבטים , כי לכלם היה די בארץ ההיא. והיה רצון האל , שיהיו הכנענים קודמים , לפי שהם עבדים , כמו שקללם נח (ראה בר' ט , כה) , והיו מכינים הארץ לישראל כעבד המכין לפני אדניו. (כ) אלה - מבואר. (כא) ולשם - זכר שם באחרונה. לפי שהיה עתיד לזכר ספור ענין האבות , שהיו מזרע שם , סִפֵּר תולדות שם מאיש לאיש עד אברהם אבינו. ומה שאמר גם הוא - אל תחשבו - לפי שלא זכרנו תולדותיו בראשונה , כמו שנזכר בכל הספורים בראשונה - שלא היו לו תולדות; כי גם הוא היו לו תולדות , והוא היה אבי כל בני עבר , שממנו יצאו האבות. ויותר היו חשובים תולדותיו מתולדות אחיו , שהיה אבי כל בני עבר , והיה גם כן הוא מעולה כאחיו , שהיה אחי יפת הגדול , כלומר: אחיו היה במעלה; לא 'אחי חם' , שהיה פחות מאחיו , ותולדותיו גם כן פחותים מתולדות אחיו. וטעם הגדול - על יפת או על שם; ויהיה פירוש הגדול - בשנים , כי לדעתי שֵׁם היה גדול בשנים , כמו שכתבנו (בר' ה , לב). ויש לפרש גם כן הגדול - במעלה , ויאמר גם כן על אחד משניהם. ומה שאמר יולד , ולא אמר 'יולדו' - אמר גם כן על דרך כלל , כמו "ולעבר יולד שני בנים" (להלן , כה). (כב) בני שם - מבואר הוא. (כג) ובני ארם - החל מהקטן , לפי שגמר בו. ולא זכר תולדות עילם ואשור ולוד (ראה לעיל , כב) , כי אין צורך בזכרונם. וזכר תולדות ארם , אולי תרח התחתן עם זרע ארם; לפיכך קרא נחור שם בנו הבכור 'עוץ' (ראה בר' כב , כא) , וכן בן בנו ארם (ראה שם). ומש - ובדברי הימים "ומשך" (דה"א א , יז). (כד) וארפכשד - מבואר. (כה) ולעבר יולד שני בנים - אמר יולד - דרך כלל , כמו "ולשם יולד" (לעיל , כא); "וליוסף יולד שני בנים" (בר' מא , נ). לא נוכל לומר שלא היו לו בנים אחרים , שהרי נאמר עליו "ויולד בנים ובנות" (בר' יא , יז) , אלא אמר אלה שני בנים על שם המאורע שקרא שמותם. שם האחד פלג - קרא שם האחד פלג , והטעם: כי בימיו נפלגה הארץ , כלומר: כשנולד היה ענין הפְּלָגָה (ראה בר' יא , ב - ט); לפיכך קרא שמו פלג. ושם אחיו יקטן - ולא זכר הטעם. ואמרו , כי ממנו ואילך חסרו שנות האנשים מאשר היו בתחלה. שהרי עבר חיה ארבע מאות וששים וארבע שנים (ראה בר' יא , טז - יז) , ופלג בנו מאתים ותשע (?; ראה שם , יט); הנה חסרו יותר ממחצה. וכן היו הלוך וחסור. וקרא לפלג על שם הפְּלָגָה , וליקטן על שם קטנות השנים. וידע זה עבר בעת הולדו , כי נולד וצורתו קטנה מהנולדים אשר היו לפנים; וידע , כי גם שנותיו היו קטנים. כי הראשונים , כמו שכתבנו , היו מאריכים ימים , והיו גדולי הגוף. והטעם כתבנו (בר' ה , ד). וכיון שראה עבר צורת בנו קטנה , ידע , כי גם ימיו יהיו מעטים כנגד דורות הראשונים. ובדברי רבותינו ז"ל (ב"ר לז , ז): נביא גדול היה עבר , שקרא את שם בנו פלג ברוח הקודש. ואם תאמר (ראה רש"י): בתחלת ימיו היה - והלא יקטן אחיו קטן ממנו היה , והוליד כמה משפחות , ונתפלגו. ואם תאמר: באמצע ימיו היה - לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. אלא בסוף ימיו היה. (כו) חצר מות - מלה אחת. (כז-כט) ואת... ואת... ואת... כל אלה בני יקטן - אמר כל , לפי שאין בכל הנזכרים אדם , שהיו לו שלשה עשר בנים. (ל) ויהי מושבם ממשא - אחר הפְּלָגָה בררו להם זאת הארץ , אשר ממשא עד הר הקדם , והוא הר המזרחי. יִשְבוּ זאת הארץ ויָשְבוּ בה הם ותולדותם. ומשא - תרגם רב סעדיה ז"ל (רס"ג תורה): מֵכַּא , שהולכים הישמעאלים לחוג שם. (לא-לב) אלה... אלה... אחר המבול - והנה לא נפרדו אלא אחר הפְּלָגָה!? אלא פירושו: אלה משפחות בני נח שנולדו אחר המבול , נפרדו בארץ כשנפרדו , והוא אחר הפְּלָגָה.