מאגר הכתר בראשית פרק יא עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יא
[שביעי] [א] וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
[ב] וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[ג] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
[ד] וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה] וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַעֲשֽׂוֹת:
[ז] הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ:
[ח] וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר:
[ט] עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: פ
[י] אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
[יא] וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יב] וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח:
[יג] וַיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יד] וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר:
[טו] וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[טז] וַיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג:
[יז] וַיְחִי־עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יח] וַיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ:
[יט] וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כ] וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא] וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כב] וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר:
[כג] וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כד] וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח:
[כה] וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כו] וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:
[כז] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט:
[כח] וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר] [כט] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַאֲבִ֥י יִסְכָּֽה:
[ל] וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד:
[לא] וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[לב] וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: פ

פרק יא
(א) שפה אחת - בפתח קטן (סגול) תחת האל"ף , כשהוא מוּכְרָת; ואם נסמך , יבא בפתח גדול. ובספר הדקדוק (יס"ד , ע' 167 - 168 ) בארתי למה חסר דל"ת 'אחד'. והפְּלָגָה היתה נראת משיקול הדעת , כי אחר מאה שנה אחר המבול היתה; ונקרא 'פלג' , כי בעת הולדו נפלגה הארץ (ראה בר' י , כה) , כתרגום ארמית 'חצי' (ראה שמ' כה , י; ת"א); וכמהו "פלגי מים" (מש' ה , טז) - הם חלקי המים שהנהר יחולק; וכן "אי כבוד" (ש"א ד , כא); גם "עמנואל" (יש' ז , יד) , שהוא בן הנביא. גם דברי 'סדר עולם' (סע"ר א) נכונים , ועליו נסמוך. ואם כן , היה אברהם מבוני המגדל. ואל תתמה , כי נח ושֵׁם - שָׁם היו , כי לא מת שֵׁם , עד שהיה יעקב אבינו בן חמשים שנה ויותר. וטעם שפה אחת - לשון אחת; והקרוב , שהיה לשון הקודש. ושם "אדם" (בר' ב , ז) ו"חוה" (בר' ג , כ) ו"קין" (בר' ד , א) , גם "שת" (שם , כה) ו"פלג" (בר' י , כה) - לעדים. וטעם ודברים אחדים - בעבור שיִמָּצֵא היום בכל לשון דברים , לא יבינום כל אנשי הלשון , ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים; והם רבים מגזרת 'אחד'. (ב) וזה שאמר הכתוב בנסעם מקדם - לאות , כי הרי אררט במזרח. וטעם וימצאו - שבקשו מקום לבנות מדינה עד שמצאו זאת הבקעה. ופירוש בקעה - ערבה ישרה , הפך "הרכסים" (יש' מ , ד); וכן "כבהמה בבקעה תרד" (יש' סג , יד). ויתכן שהיא בין הרים , וכאילו 'נבקעו' בַּתָוֶך. (ג) נלבנה - מגזרת לבנים; ואע"פ שהחיבור עם מ"ם , לשון נקבות הן , כמו "נשים" (בר' ו , ב) ו"פילגשים" (בר' כה , ו). והנה שרפו הלבנים עד שעמדו; וזה הוא הבניין התקיף , שלא ימס במים או באש. והלבנה היתה להם לאבן - תחת אבן , והחמר - תחת טיט; ופירושו כמשמעו בלשון ישמעאל. ואלה בוני המגדל לא היו טפשים , שיחשבו לעלות אל השמים; גם לא פחדו מהמבול , כי נח ובניו , שנשבע להם השם , שם היו , וכולם היו סרים אל משמעתם , כי בניהם היו. (ד) והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם , לבנות עיר גדולה למושבם , ולבנות מגדל גבוה , להיות להם לאות ולשם , לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה; גם יעמד שמם אחריהם כל ימי המגדל; וזה הוא שאמר הכתוב [ונעשה לנו שם]. ומלת הבה - כמו "תנה" (בר' ל , כו) , ושרשו 'יהב' , והעד "השלך על יי' יהבך" (תה' נה , כג). ובעבור שידברו בה הרבה , תמצא כן לשון רבים: "הבה נתחכמה" (שמ' א , י); גם לנקבה: "הבה נא אבוא אליך" (בר' לח , טז). ואל תתמה על מלת וראשו בשמים , כי הנה כן דבר משה: "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דב' א , כח). ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו; והשם לא יעץ כן , והם לא ידעו. (ה-ו) ומלת וירד יי' - בעבור שכל מעשה התחתיים תלויים הם בכח הגבוהים , ומהשמים יתכנו כל העלילות (ע"פ ש"א ב , ג); על כן נקרא השם "רוכב שמים" (דב' לג , כו); "היושבי בשמים" (תה' קכג , א). וכדרך לשון בני אדם אמר הכתוב וירד. ויאמר יי' הן עם אחד - זה הדבר אמר למלאכים , וזה טעם וירד; וטעמו: ירד בעבור שאמר כן. עם אחד - שיש להם דת אחת; כי בהשתנות הדתים תתחדש הקנאה והשנאה , גם כן בהשתנות הלשון; על כן צוה מלך מדי ופרס "ומדבר כלשון עמו" (אס' א , כב). ונפתח ה"א החלם בפתח גדול , בעבור הח"ת שהוא אחריו , וכן "הַחִלוֹתָ" (דב' ג , כד). ומלת יבצר - כמו 'יִמָּנֵע'; וכמוהו "ערים בצורות" (דב' ג , ה). וזה הטעם: אם אעזבם , יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם. ומלת יזמו - כמו "זממו" (תה' לא , יד) , והם שני שרשים. (ז) הבה נרדה - השם עם המלאכים. ומלת ונבלה שם שפתם - כל המדקדקים (ראה חיוג' ס"ד ע' 104 ) אומרים שהוא מבניין 'נפעל' , כמו "ונבקה רוח מצרים" (יש' יט , ג) , וכן "אבלה נבלה" (יש' כד , ד). וזה רחוק , כי מה טעם 'נרד ותתבלבל לשונם' , ולשונם לא נבלה בעבור הירידה? רק ונבלה - כמו "ונעשה" (לעיל , ד); והראיה , שאמר בסוף "בלל יי'" (להלן , ט). וזה - דקדוקו הוא מבניין 'הפעיל'; והיה ראוי להיותו שלם 'נבלילה' , ובבילוע הכפל 'וְנָבֵלָה' , על משקל "ונסבה את ארון יי'" (ראה דה"א יג , ג) , ובחסרון הכפל ונבלה שם. ויפה תרגמו הזקנים (מגילה ח , א) 'ואבלה' תחת נבלה. ואלו היה כדברי המדקדקים , למה חסרו הנו"ן? ויש אומרים , שנהפך לבם לשנוא זה את זה , וכל אחד חִדֵּש לשון. ויש אומרים , כי המלמד לאדם דעת שִכְּחָם דעת לשונם. והנכון בעיני , שנפצו משם , ואחר שנפצו , מלך נמרוד על בבל (ראה בר' י , י) , וקמו מלכים אחרים , ובימים רבים , במות הדור הראשון , נשכחה הלשון הראשנה. והשם הפיצם (ראה להלן , ח) , והוא טוב להם , וכן אמר "ומלאו את הארץ" (בר' ט , א). (ח) וטעם ויחדלו לבנות העיר - להשלימה , כי כבר בנו קצתה וקצה המגדל , כי כן כתוב "אשר בנו בני האדם" (לעיל , ה). או יהיה פירוש "בנו בני האדם" - במחשבתם , וכן "וילחם בישראל" (יהו' כד , ט) - על בלק. והראשון נכון בעיני. (ט) בבל - שתי מלות , והאל"ף חסר; וכן "בגד" (בר' ל , יא) ו"במה" (יח' כ , כט). (י) פירוש שנתים - בפסוק "אחי יפת הגדול" (ראה פירושו בר' י , כא). ויתכן שנקרא פלג (ראה להלן , טז) בשם הזה ביום שנאסף , כי שֵם חיה חמש מאות שנה אחר המבול (ראה להלן , יא) , וארפכשד - ארבע מאות ושמנה ושלושים שנה (ראה להלן , יב - יג) , ושלח בנו - ארבע מאות ושלש ושלשים שנה (ראה להלן , יד - טו) , ועבר בנו - ארבע מאות וארבע וששים (ראה להלן , טז - יז); והנה כל ימי פלג מאתיים שנה ותשע ושלשים (ראה להלן , יח - יט) , והנה הם חצי ימי אבותיו. גם רעו בנו אחריו חי כמספר שני פלג (ראה להלן , כ - כא) , גם שרוג קרוב מהם (ראה להלן , כב - כג). וזה הכלל: אין אחר פלג מי שחיה מאתים שנה ותשע ושלשים שנה כמו פלג , כי אם בנו לבדו. ויש אומרים , כי שבעים היו בוני המגדל , על כן נפוצו לשבעים לשונות; וכשאתה סופר בני שם , גם בני יפת גם בני חם , תמצאם שבעים. וזה איננו נכון , כי פירוש "פתרוסים" ו"כפתורים" (בר' י , יד) איננו שני אנשים; ועוד: לא הביאו במספר נח ובניו. ועל דעת 'סדר עולם' (?; וראה פר"א כד) , יהיו לאלפים ולרבבות בוני המגדל. (כו-כח) ואברהם נולד במקוֹם אור כשדים , וכמוהו "על כן באורים כבדו יי'" (יש' כד , טו). והקרוב אלי , שהיה לו שם אחר , כי כשדים - מבני נחור אחי אברהם (ראה בר' כב , כב) , רק משה כתב השם הנודע בימיו. והעד כי שם נולד אברהם , ששם מת הרן אחיו , וכתוב בארץ מולדתו. ויתכן שאור עשו הכשדים במקום הנזכר , ונקרא כן , כמו "אשר אור לו בציון" (יש' לא , ט). וטעם על פני - לפני אביו; שמת , ואביו רואה; וכמוהו "על פני אהרן אביהם" (במ' ג , ד). (כט) הזכיר שם אשת נחור , להודיע יִחוּשׂ רבקה , רחל ולאה (ראה בר' כב , כ - כג). וקדמונינו אמרו (סנה' סט , ב) , שיסכה היא שרה. ואם בדבר קבלה , נקבל. (ל) והאומרים , כי אברהם היה עקר ולא שרה , אמרו הפך הכתוב; והעד: "ישמעאל בנו" (בר' יז , כג) ו"בני קטורה" (בר' כה , ד). (לא-לב) והאומרים , כי שרה היתה אחות אברהם (ראה בר' כ , יב) , איננו ישר בעיני זה הטעם. ואלו היה כן , היה הכתוב אומר 'ויקח תרח את אברם בנו ואת שרי בתו אשת אברם בנו'. גם כן אלו היתה אחות לוט , היה הכתוב אומר 'ואת שרי בת בנו' כאשר כתוב על לוט. ויתכן שנחור בנו הלך בתחלה אל חרן , או בא אחר אביו. והנכון בעיני , שפרשת "לך לך" (בר' יב , א ואי') שאמר השם לאברהם - קודם זה הפסוק , שהוא ויקח תרח ― וכמוהו בתורה "באחד לחדש השני בשנה השנית" (במ' א , א) , ואחר כן: בחדש הראשון בשנה השנית (ראה במ' ט , א) ― והעד , שאמר הכתוב ללכת ארצה כנען. וכאשר בא תרח אל חרן , ישר המקום בעיניו , וישב שם ומת. ואין מוקדם ומאוחר בתורה.