מאגר הכתר בראשית פרק יא עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש

פרק יא
[שביעי] [א] וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
[ב] וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[ג] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
[ד] וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה] וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַעֲשֽׂוֹת:
[ז] הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ:
[ח] וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר:
[ט] עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: פ
[י] אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
[יא] וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יב] וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח:
[יג] וַיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יד] וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר:
[טו] וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[טז] וַיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג:
[יז] וַיְחִי־עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יח] וַיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ:
[יט] וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כ] וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא] וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כב] וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר:
[כג] וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כד] וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח:
[כה] וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כו] וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:
[כז] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט:
[כח] וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר] [כט] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַאֲבִ֥י יִסְכָּֽה:
[ל] וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד:
[לא] וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[לב] וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: פ

פרק יא
(א) שפה אחת - לשון הקדש; והראיה: 'אדם' שנברא מ'אדמה' , ושת - "כי שת לי אלהים" (בר' ד , כה) , ונח - "זה ינחמנו" (בר' ה , כט); ולא כן בלשון ארמית וקדר , ואם דקדוק שלשתן קרוב. ודברים אחדים - בעבור שתמצא מלות בשפה אחת שונות , כפי מנהג המדינות. (ב) ויהי בנסעם מקדם - זה שכתוב למעלה (בר' י , ל). וימצאו בקעה שהיתה ראויה לדירת האדם. וידוע כי רֹחב בבל מהקו השוה - כמו חצי רוחב היישוב , שהוא כחסרון שלש ועשרים מעלות ושלשים חלקים מתשעים מעלות. (ג) הלבנה - ידוע כי זה הבנין יעמוד שנים רבות , ואין פחד מאש ומים. והלבנה - תחת אבן ליסוד , והחמר הוא חומר מדבק; ויקרא בלשון קדר 'חמר' , והוא נמצא בארץ ישראל. (ד) אם הסתכלנו דרך הפשט , ראינו כי לא נענשו אנשי דור הפּלגה , רק שנפצו על פני כל הארץ , הפך מחשבתם , כי הם אמרו: מגדל וראשו בשמים , כדברי משה "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דב' ט , א). וידענו כי המגדל גבוה מהערים , ונעשה זה בעבור שני דברים: האחד - ונעשה לנו שם , שיראו הדור האחרון הבא אחרינו גבורתנו וכח מעשינו; והשני - פן נפוץ. והנה יהיה המגדל לכל רועה וזורע והולך דרך רחוקה כמו מגדל לתלפיות (ע"פ שה"ש ד , ד) , להראות המקום , שלא יתעו הרוצים לשוב אל מקומם. ובא בדרש (ב"ר לח , ו) שרצו להלחם בשם - ויתכן שכת טפשת היתה בהם , כי הנה לפי הדרש (שם) , שמרחק השמים מן הארץ מהלך חמש מאות שנה , ואלו היה ראש המגדל קרוב אל השמים , מתי יעלו הטיט אליו? והנה המגדל לא ישלם בניינו באלף אלפי שנים , עד אין מספר! ועוד , שצריך להיות רחבו רב. ועוד , כי הנה העולה בהר הגבוה שהוא בארץ רומאנייה , אם לא יעלה עמו מים שֶיָשִים בפיו תמיד , אז ימות בצמא , ואיך יוכל אדם להגיע אל ראש גלגל הרוח , אף כי לגלגל האש , והם תחת השמים? והחומר איך יאמר ליוצרו מה תעשה (ע"פ יש' כט , טז)? ואיך ילחם אדם עם בוראו , ונפשו בידו?! והנה אין ספק , כי נח ושם ויפת היו עמהם , והם אנשי המגדל - בְּניהם. רק הפשט , שרצו להיותם במקום אחד , והשם הנכבד ראה בחכמתו שידורו בכל מקום , כי כן כתוב "ומלאו את הארץ" (בר' ט , א) - והם דברי משה , והם לא ידעו מחשבות השם. (ה) וירד יי' - בעבור שהגזרות יורדות מן השמים , אמר הכתוב ככה. (ו-ז) ויאמר יי' - אל לבו , או אל המלאכים , והוא הנכון; והעד , שאמר אחר כן: הבה נרדה. ועתה יחשבו שלא יבצר מהם כל אשר יחשבו לעשות , והנה אָפֵר עצתם , ואז יראוני. (ח) ויפץ יי' אותם - יש אומרים , כי שכחו לשונם הראשון. ואין כתוב ככה , רק בלל לשונם , שחדש כל משפחה לשון בפני עצמו. ויתכן שהיה כן בשנה הראשונה , או ספר הכתוב מה שהיה באחרונה , אחרי דורות רבות. וספר לנו זה , שנדע למה אין לשון אחד לכל. (ט) ומלת בבל - חסרת אל"ף , כמו "בגד" (בר' ל , יא); וככה "במה" , כאשר מפורש בספר יחזקאל (כ , כט). (י) יש אומרים , כי שם הוא הגדול בבני נח. גם הוא נכון , כי משפט העברים פעם יום בשנה חשוב שנה , ופעם לא יחשבו שנה עד תֻמָּהּ; הלא תראה כתוב , כי דוד מלך "ארבעים שנה" (מ"א ב , יא) , ובמקום אחר הוסיף "ששה חדשים" (ש"ב ה , ה). וכתוב כי מלך נדב "בשנת שתים לאסא" (מ"א טו , כה) , ומלך בעשא אחריו "בשנת שלש לאסא" (מ"א טו , כח). וככה תמצא "שתים עשרה" (מ"ב ח , כה) , גם "אחת עשרה" (מ"ב ט , כט) , ו"שמונה עשרה" (מ"ב ג , א) , גם 'תשע עשרה' (ראה מ"א כב , נב); ורבים ככה. והנה היה נח , כאשר הוליד שֵם , בן ארבע מאות שנה ותשעים ותשע וימים מועטים , והנה היה שֵׁם כאשר ירד המבול בן תשעים ותשע וימים מעטים , ובשנה השנית לירידת המבול הוליד בן; והנה הוא בן מאת שנה וחדשים. וככה נעשה בשנות אחז (השוה מ"ב טז , ב למ"ב יח , ב). (כח-כט) על דרך הפשט , שפרשת יהודה (בר' לח) - לפני מכירת יוסף (בר' לז); גם יסכה איננה שרה (כנגד סנה' סט , ב) , ואלו היתה היא , היה כתוב 'בת בנו' , כאשר אמר "לוט בן בנו" (להלן , לא) , רק אמר "שרי כלתו" (שם). ואין ראיה מדברי אברהם "וגם אמנה אחותי בת אבי היא" (בר' כ , יב) , כי הוא דחה אותם , כאשר דחה את נעריו , שלא יבואו עמו ולא יניחוהו לקשור את בנו , ואמר: "ונשתחוה ונשובה אליכם" (בר' כב , ה) , ובדעתו להעלותו עולה. וככה רבקה , כי אלו היתה בת שלש שנים (כנגד סופרים כא) , איך השקת גמלים עשרה? ומה טעם לכתוב "בתולה ואיש לא ידעה" (בר' כד , טז) , ועוד - "ונשאלה את פיה" (בר' כד , נז)? והאומר כי הדור הראשון היו חזקים , הדבר הפוך: כי הנה ראינו מאדם ועד נח שהיו חיים קרוב מאלף שנים , והנה לא מצאנו אחד מהם שהוליד פחות מחמש וששים שנה (ראה בר' ה , טו , כא); וכתוב "והחוטא בן מאה שנה יקולל" (יש' סה , כ); ומימות נח , ושחיו אחרי פלג קרוב ממאתים שנה , לא הוליד אחד מהם פחות מתשע ועשרים (ראה לעיל , כד). כי המערכת שמורה , כי הנה ימי שנותינו בהם שבעים שנה (ע"פ תה' צ , י) , כאשר היו בימי אחז , יוליד הנער והוא בן שלש עשרה. ומה שנאמר (סנה' סט , ב) כי נקראה שרה יסכה בעבור שסכה ברוח הקודש , דרך דרש הוא או סברא , לא קבלה; ואין זה דבר מצוה. על פני תרח אביו - כמו "על פני אהרן אביהם" (במ' ג , ד). באור כשדים - בקעה , כמו "על כן באורים" (יש' כד , טו). וקדמונינו אמרו (ב"ר לח , יג) שהשליך אברהם אבינו בכבשן האש; ולא נזכר זה בכתוב , ואם קבלה היא , נקבל כדברי התורה. (ל) וטעם לאמר אין לה ולד: שלא יתכן להיות לה ולד , בעבור שחדל לשרה ארח כנשים (ע"פ בר' יח , יא); והולד - כֻלו - מדם האשה , בראיות גמורות. או יהיה כמו "הנה את עקרה ולא ילדת" (ראה שו' יג , ג) , שהטעם כפול. ופירוש עקרה: כרותת שורש ועִקָּר , על דרך "ושרשך מארץ חיים" (תה' נב , ז). (לא) וטעם ללכת ארצה כנען: כי השם אמר לאברהם "לך לך מארצך" (בר' יב , א) , והנה הטעם: וכבר אמר השם; כמו "ויאמר יי' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף" (שמ' לג , ה) , ופרשיות רבות כזאת. (לב) ואמר וימת תרח בחרן , אעפ"י שלא מת , רק אחר צאת אברהם מחרן כמו ששים שנה , להשלים ענינו , כי כן דרך המקרא.