פרק יא
[שביעי]
[א]
וַיְהִ֥י
כָל־הָאָ֖רֶץ
שָׂפָ֣ה
אֶחָ֑ת
וּדְבָרִ֖ים
אֲחָדִֽים:
[ב]
וַיְהִ֖י
בְּנָסְעָ֣ם
מִקֶּ֑דֶם
וַֽיִּמְצְא֥וּ
בִקְעָ֛ה
בְּאֶ֥רֶץ
שִׁנְעָ֖ר
וַיֵּ֥שְׁבוּ
שָֽׁם:
[ג]
וַיֹּאמְר֞וּ
אִ֣ישׁ
אֶל־רֵעֵ֗הוּ
הָ֚בָה
נִלְבְּנָ֣ה
לְבֵנִ֔ים
וְנִשְׂרְפָ֖ה
לִשְׂרֵפָ֑ה
וַתְּהִ֨י
לָהֶ֤ם
הַלְּבֵנָה֙
לְאָ֔בֶן
וְהַ֣חֵמָ֔ר
הָיָ֥ה
לָהֶ֖ם
לַחֹֽמֶר:
[ד]
וַיֹּאמְר֞וּ
הָ֣בָה׀
נִבְנֶה־לָּ֣נוּ
עִ֗יר
וּמִגְדָּל֙
וְרֹאשׁ֣וֹ
בַשָּׁמַ֔יִם
וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ
שֵׁ֑ם
פֶּן־נָפ֖וּץ
עַל־פְּנֵ֥י
כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה]
וַיֵּ֣רֶד
יְהוָ֔ה
לִרְאֹ֥ת
אֶת־הָעִ֖יר
וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל
אֲשֶׁ֥ר
בָּנ֖וּ
בְּנֵ֥י
הָאָדָֽם:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֗ה
הֵ֣ן
עַ֤ם
אֶחָד֙
וְשָׂפָ֤ה
אַחַת֙
לְכֻלָּ֔ם
וְזֶ֖ה
הַחִלָּ֣ם
לַעֲשׂ֑וֹת
וְעַתָּה֙
לֹא־יִבָּצֵ֣ר
מֵהֶ֔ם
כֹּ֛ל
אֲשֶׁ֥ר
יָזְמ֖וּ
לַעֲשֽׂוֹת:
[ז]
הָ֚בָה
נֵֽרְדָ֔ה
וְנָבְלָ֥ה
שָׁ֖ם
שְׂפָתָ֑ם
אֲשֶׁר֙
לֹ֣א
יִשְׁמְע֔וּ
אִ֖ישׁ
שְׂפַ֥ת
רֵעֵֽהוּ:
[ח]
וַיָּ֨פֶץ
יְהוָ֥ה
אֹתָ֛ם
מִשָּׁ֖ם
עַל־פְּנֵ֣י
כָל־הָאָ֑רֶץ
וַֽיַּחְדְּל֖וּ
לִבְנֹ֥ת
הָעִֽיר:
[ט]
עַל־כֵּ֞ן
קָרָ֤א
שְׁמָהּ֙
בָּבֶ֔ל
כִּי־שָׁ֛ם
בָּלַ֥ל
יְהוָ֖ה
שְׂפַ֣ת
כָּל־הָאָ֑רֶץ
וּמִשָּׁם֙
הֱפִיצָ֣ם
יְהוָ֔ה
עַל־פְּנֵ֖י
כָּל־הָאָֽרֶץ:
פ
[י]
אֵ֚לֶּה
תּוֹלְדֹ֣ת
שֵׁ֔ם
שֵׁ֚ם
בֶּן־מְאַ֣ת
שָׁנָ֔ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד
שְׁנָתַ֖יִם
אַחַ֥ר
הַמַּבּֽוּל:
[יא]
וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד
חֲמֵ֥שׁ
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[יב]
וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד
חַ֔י
חָמֵ֥שׁ
וּשְׁלֹשִׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־שָֽׁלַח:
[יג]
וַיְחִ֣י
אַרְפַּכְשַׁ֗ד
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־שֶׁ֔לַח
שָׁלֹ֣שׁ
שָׁנִ֔ים
וְאַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[יד]
וְשֶׁ֥לַח
חַ֖י
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־עֵֽבֶר:
[טו]
וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־עֵ֔בֶר
שָׁלֹ֣שׁ
שָׁנִ֔ים
וְאַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[טז]
וַיְחִי־עֵ֕בֶר
אַרְבַּ֥ע
וּשְׁלֹשִׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־פָּֽלֶג:
[יז]
וַיְחִי־עֵ֗בֶר
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־פֶּ֔לֶג
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֔ה
וְאַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[יח]
וַיְחִי־פֶ֖לֶג
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־רְעֽוּ:
[יט]
וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־רְע֔וּ
תֵּ֥שַׁע
שָׁנִ֖ים
וּמָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כ]
וַיְחִ֣י
רְע֔וּ
שְׁתַּ֥יִם
וּשְׁלֹשִׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא]
וַיְחִ֣י
רְע֗וּ
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־שְׂר֔וּג
שֶׁ֥בַע
שָׁנִ֖ים
וּמָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כב]
וַיְחִ֥י
שְׂר֖וּג
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־נָחֽוֹר:
[כג]
וַיְחִ֣י
שְׂר֗וּג
אַחֲרֵ֛י
הוֹלִיד֥וֹ
אֶת־נָח֖וֹר
מָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כד]
וַיְחִ֣י
נָח֔וֹר
תֵּ֥שַׁע
וְעֶשְׂרִ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־תָּֽרַח:
[כה]
וַיְחִ֣י
נָח֗וֹר
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־תֶּ֔רַח
תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה
שָׁנָ֖ה
וּמְאַ֣ת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כו]
וַֽיְחִי־תֶ֖רַח
שִׁבְעִ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֙וֹלֶד֙
אֶת־אַבְרָ֔ם
אֶת־נָח֖וֹר
וְאֶת־הָרָֽן:
[כז]
וְאֵ֙לֶּה֙
תּוֹלְדֹ֣ת
תֶּ֔רַח
תֶּ֚רַח
הוֹלִ֣יד
אֶת־אַבְרָ֔ם
אֶת־נָח֖וֹר
וְאֶת־הָרָ֑ן
וְהָרָ֖ן
הוֹלִ֥יד
אֶת־לֽוֹט:
[כח]
וַיָּ֣מָת
הָרָ֔ן
עַל־פְּנֵ֖י
תֶּ֣רַח
אָבִ֑יו
בְּאֶ֥רֶץ
מוֹלַדְתּ֖וֹ
בְּא֥וּר
כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר]
[כט]
וַיִּקַּ֨ח
אַבְרָ֧ם
וְנָח֛וֹר
לָהֶ֖ם
נָשִׁ֑ים
שֵׁ֤ם
אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙
שָׂרָ֔י
וְשֵׁ֤ם
אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙
מִלְכָּ֔ה
בַּת־הָרָ֥ן
אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה
וַאֲבִ֥י
יִסְכָּֽה:
[ל]
וַתְּהִ֥י
שָׂרַ֖י
עֲקָרָ֑ה
אֵ֥ין
לָ֖הּ
וָלָֽד:
[לא]
וַיִּקַּ֨ח
תֶּ֜רַח
אֶת־אַבְרָ֣ם
בְּנ֗וֹ
וְאֶת־ל֤וֹט
בֶּן־הָרָן֙
בֶּן־בְּנ֔וֹ
וְאֵת֙
שָׂרַ֣י
כַּלָּת֔וֹ
אֵ֖שֶׁת
אַבְרָ֣ם
בְּנ֑וֹ
וַיֵּצְא֨וּ
אִתָּ֜ם
מֵא֣וּר
כַּשְׂדִּ֗ים
לָלֶ֙כֶת֙
אַ֣רְצָה
כְּנַ֔עַן
וַיָּבֹ֥אוּ
עַד־חָרָ֖ן
וַיֵּ֥שְׁבוּ
שָֽׁם:
[לב]
וַיִּהְי֣וּ
יְמֵי־תֶ֔רַח
חָמֵ֥שׁ
שָׁנִ֖ים
וּמָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיָּ֥מָת
תֶּ֖רַח
בְּחָרָֽן:
פ
פרק יא
(א)
שפה
אחת
-
לשון
הקודש.
[ודברים
אחדים
-
באו
בעצה
אחת:
לא
כל
הימנו
שיבור
לו
העליונים
,
נעלה
לרקיע
ונעשה
עמו
מלחמה.
דבר
אחר:
ודברים
אחדים
-
על
יחידו
של
עולם.
דבר
אחר:
דברים
חדים;
אמרו:
אחת
לאלף
ושש
מאות
חמשים
ושש
שנים
הרקיע
מתמוטט
,
כשם
שעשה
בימי
המבול
,
בואו
ונעשה
לנו
סמוכות;
בבראשית
רבה
(לח
,
ו).]
(ב)
בנסעם
מקדם
-
שהיו
יושבין
שם
,
כמו
שכתוב
למעלה:
"ויהי
מושבם
ממשא"
וגו'
"הר
הקדם"
(בר'
י
,
ל);
ונסעו
משם
לתור
להם
מקום
המחזיק
את
כולם
(ראה
ב"ר
לח
,
ז)
,
ולא
מצאו
אלא
שנער.
(ג)
איש
אל
רעהו
-
אומה
לאומה:
מצרים
לכוש
ופוט
לכנען.
הבה
-
הזמינו
עצמיכם.
כל
'הבה'
לשון
הזמנה
הוא
,
שמכינין
עצמן
למלאכה
,
או
למשא
,
או
לעצה.
'אפרליר'
בלעז.
נלבנה
לבנים
-
שאין
אבנים
בבבל
שהיא
בקעה.
ונשרפה
לשרפה
-
כך
עושין
הלבנים
שקורין
'טיולש'
בלעז
,
ששורפים
אותן
בכבשן.
לחומר
-
לטוח
הקיר.
(ד)
פן
נפוץ
-
שלא
יביא
עלינו
שום
מכה
להפיצנו
מכאן.
(ה)
וירד
יי'
לראות
-
לא
הוצרך
לכך
,
אלא
ללמד
לדיינין
שלא
ירשיעו
את
הנדון
עד
שיראו
ויבינו.
מדרש
רבי
תנחומא
(נח
יח).
אשר
בנו
בני
האדם
-
למה
נאמר?
אלא
בני
מי
,
שמא
בני
חמֹרים
וגמלים?
אלא
מה
תלמוד
לומר
בני
האדם?
בני
אדם
הראשון
שכפה
את
הטובה
ואמר:
"האשה
אשר
נתתה
עמדי"
(בר'
ג
,
יב)
,
אף
אֵילוּ
כפו
טובה
למרוד
במי
שהשפיעם
טובה
ומלטם
מן
המבול.
(ו)
הן
עם
אחד
ושפה
אחת
לכלם
-
כל
טובה
זו
יש
עמהם
,
[שעם
אחד
הם
ושפה
אחת
לכלן
,
]
ודבר
זה
החלו
לעשות.
החלם
-
כמו:
'אמרם'
,
'עשותם'
-
להתחיל
הם
לעשות.
לא
יבצר?
-
בתמיה.
יבצר
-
לשון
'מניעה'
,
כתרגומו;
ודומה
לו:
"יבצר
רוח
נגידים"
(תה'
עו
,
יג).
(ז)
הבה
נרדה
-
בבית
דינו
נמלך
מענותנותו
יתירה
(ראה
תנח'
נח
יח).
הבה
-
מדה
כנגד
מדה:
הם
אמרו:
"הבה
נבנה"
(לעיל
,
ד)
,
והוא
כנגדם
מדד:
הבה
נרדה.
ונבלה
שם
שפתם
-
ונבלבל
,
שנו"ן
משמש
לשון
רבים
,
וה"י
אחרונה
יתירה
כה"י
של
נרדה.
אשר
לא
ישמעו
-
זה
שואל
לבינה
וזה
מביא
טיט
,
וזה
עומד
עליו
ופוצע
מוחו
(ראה
ב"ר
לח
,
י).
(ח)
ויפץ
יי'
אותם
משם
-
בעולם
הזה
(סנה'
קז
,
ב).
מה
שאמרו:
"פן
נפוץ"
(לעיל
,
ד)
,
נתקיים
עליהם;
הוא
שאמר
שלמה:
"מגורת
רשע
היא
תבואנו"
(מש'
י
,
כד).
(ט)
ומשם
הפיצם
-
לימד
שאין
להם
חלק
לעולם
הבא.
וכי
איזה
קשה:
של
דור
הפְּלָגָה
או
של
דור
המבול?
אֵילוּ
לא
פשטו
יד
בעיקר
,
ואֵילוּ
פשטו
יד
בעיקר
להלחם
בו;
ואֵילוּ
נשטפו
,
ואֵילוּ
לא
אבדו
מן
העולם?!
אלא
שדור
המבול
,
שהיו
גזלנים
,
היתה
מריבה
עמם
,
ואֵילוּ
היו
נוהגים
אהבה
ורעות
,
שנאמר
"שפה
אחת
ודברים
אחדים"
(לעיל
,
א).
למדת
,
שֶשָנאוי
המחלוקת
,
וגדול
השלום
(ראה
ב"ר
לח
,
ו).
(י)
שם
בן
מאת
שנה
כשהוליד
את
ארפכשד
שנתים
אחר
המבול.
(כח)
על
פני
תרח
אביו
-
בחיי
אביו.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
לח
,
יג):
שעל
ידי
אביו
מת;
שקָבַל
תרח
על
אברהם
בנו
לפני
נמרוד
על
שכתת
את
הצלמים
,
והשליכו
לכבשן
האש
,
והרן
יושב
ואומר
בלבו:
אם
אברהם
נוצח
אני
משלו
,
ואם
לאו
אני
משל
נמרוד.
וכשנצל
אברהם
אמרו
להרן:
משל
מי
אתה
,
אמר:
משל
אברהם
אני.
מיד
השליכוהו
לכבשן
ונשרף
,
וזהו
אור
כשדים.
ומנחם
פירשו
(מחברת:
'אר'):
אור
כשדים
-
בקעת
כשדים
,
וכן
"באורים
כבדו
יי'"
(יש'
כד
,
טו);
וכן
"מאורת
צפעוני"
(יש'
יא
,
ח).
כל
חור
ונקע
עמוק
קרוי
'אור'.
(כט)
יסכה
-
זו
שרה
,
על
שם
שסכה
ברוח
הקודש
,
ושהכל
סכין
ביופיה.
ועוד:
יסכה
-
לשון
'נסיכות'
,
כמו
'שרה'
-
לשון
'שָרות'.
(לא)
ויצאו
אתם
-
ויצאו
תרח
ואברם
עם
לוט
ושרי.
(לב)
[בחרן
-
פירש
רבי
אהרן:
לפיכך
הנו"ן
הפוכה
לפניה
(אין
בנוסחנו)
,
לומר:
עד
כאן
,
עד
אברהם
,
חרון
אף
של
מקום.]
וימת
תרח
בחרן
-
לאחר
שיצא
אברהם
מחרן
ובא
לארץ
כנען
יותר
מששים
שנה;
שהרי
כתוב:
"ואברם
בן
חמש
שנים
ושבעים
שנה
בצאתו
מחרן"
(בר'
יב
,
ד)
,
ותרח
היה
בן
שבעים
שנה
כשנולד
אברהם
(לעיל
,
כו)
,
הרי
מאה
וארבעים
וחמש
לתרח
כשיצא
אברם
ממנו;
נשארו
משנותיו
הרבה.
ולמה
הקדים
הכתוב
מיתתו
של
תרח
ליציאתו
של
אברהם?
שלא
יהא
הדבר
מפורסם
לכל
,
ויאמרו:
לא
קיים
אברהם
כיבוד
אביו
,
שהניחו
זקן
והלך
לו;
לפיכך
קראו
הכתוב
מת
,
שהרשעים
אף
בחייהם
קרויין
מתים
,
והצדיקים
במיתתן
קרויין
חיים
(ראה
ב"ר
לט
,
ז)
,
[שנאמר:
"ובניהו
בן
יהוידע
בן
איש
חי"
(ש"ב
כג
,
כ)].