מאגר הכתר בראשית פרק יא עם פירוש רש"י

פרק יא
[שביעי] [א] וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
[ב] וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[ג] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
[ד] וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה] וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַעֲשֽׂוֹת:
[ז] הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ:
[ח] וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר:
[ט] עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: פ
[י] אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
[יא] וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יב] וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח:
[יג] וַיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יד] וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר:
[טו] וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[טז] וַיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג:
[יז] וַיְחִי־עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יח] וַיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ:
[יט] וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כ] וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא] וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כב] וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר:
[כג] וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כד] וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח:
[כה] וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כו] וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:
[כז] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט:
[כח] וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר] [כט] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַאֲבִ֥י יִסְכָּֽה:
[ל] וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד:
[לא] וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[לב] וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: פ

פרק יא
(א) שפה אחת - לשון הקודש. [ודברים אחדים - באו בעצה אחת: לא כל הימנו שיבור לו העליונים , נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר: ודברים אחדים - על יחידו של עולם. דבר אחר: דברים חדים; אמרו: אחת לאלף ושש מאות חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט , כשם שעשה בימי המבול , בואו ונעשה לנו סמוכות; בבראשית רבה (לח , ו).] (ב) בנסעם מקדם - שהיו יושבין שם , כמו שכתוב למעלה: "ויהי מושבם ממשא" וגו' "הר הקדם" (בר' י , ל); ונסעו משם לתור להם מקום המחזיק את כולם (ראה ב"ר לח , ז) , ולא מצאו אלא שנער. (ג) איש אל רעהו - אומה לאומה: מצרים לכוש ופוט לכנען. הבה - הזמינו עצמיכם. כל 'הבה' לשון הזמנה הוא , שמכינין עצמן למלאכה , או למשא , או לעצה. 'אפרליר' בלעז. נלבנה לבנים - שאין אבנים בבבל שהיא בקעה. ונשרפה לשרפה - כך עושין הלבנים שקורין 'טיולש' בלעז , ששורפים אותן בכבשן. לחומר - לטוח הקיר. (ד) פן נפוץ - שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן. (ה) וירד יי' לראות - לא הוצרך לכך , אלא ללמד לדיינין שלא ירשיעו את הנדון עד שיראו ויבינו. מדרש רבי תנחומא (נח יח). אשר בנו בני האדם - למה נאמר? אלא בני מי , שמא בני חמֹרים וגמלים? אלא מה תלמוד לומר בני האדם? בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר: "האשה אשר נתתה עמדי" (בר' ג , יב) , אף אֵילוּ כפו טובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול. (ו) הן עם אחד ושפה אחת לכלם - כל טובה זו יש עמהם , [שעם אחד הם ושפה אחת לכלן , ] ודבר זה החלו לעשות. החלם - כמו: 'אמרם' , 'עשותם' - להתחיל הם לעשות. לא יבצר? - בתמיה. יבצר - לשון 'מניעה' , כתרגומו; ודומה לו: "יבצר רוח נגידים" (תה' עו , יג). (ז) הבה נרדה - בבית דינו נמלך מענותנותו יתירה (ראה תנח' נח יח). הבה - מדה כנגד מדה: הם אמרו: "הבה נבנה" (לעיל , ד) , והוא כנגדם מדד: הבה נרדה. ונבלה שם שפתם - ונבלבל , שנו"ן משמש לשון רבים , וה"י אחרונה יתירה כה"י של נרדה. אשר לא ישמעו - זה שואל לבינה וזה מביא טיט , וזה עומד עליו ופוצע מוחו (ראה ב"ר לח , י). (ח) ויפץ יי' אותם משם - בעולם הזה (סנה' קז , ב). מה שאמרו: "פן נפוץ" (לעיל , ד) , נתקיים עליהם; הוא שאמר שלמה: "מגורת רשע היא תבואנו" (מש' י , כד). (ט) ומשם הפיצם - לימד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי איזה קשה: של דור הפְּלָגָה או של דור המבול? אֵילוּ לא פשטו יד בעיקר , ואֵילוּ פשטו יד בעיקר להלחם בו; ואֵילוּ נשטפו , ואֵילוּ לא אבדו מן העולם?! אלא שדור המבול , שהיו גזלנים , היתה מריבה עמם , ואֵילוּ היו נוהגים אהבה ורעות , שנאמר "שפה אחת ודברים אחדים" (לעיל , א). למדת , שֶשָנאוי המחלוקת , וגדול השלום (ראה ב"ר לח , ו). (י) שם בן מאת שנה כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול. (כח) על פני תרח אביו - בחיי אביו. ומדרש אגדה (ב"ר לח , יג): שעל ידי אביו מת; שקָבַל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שכתת את הצלמים , והשליכו לכבשן האש , והרן יושב ואומר בלבו: אם אברהם נוצח אני משלו , ואם לאו אני משל נמרוד. וכשנצל אברהם אמרו להרן: משל מי אתה , אמר: משל אברהם אני. מיד השליכוהו לכבשן ונשרף , וזהו אור כשדים. ומנחם פירשו (מחברת: 'אר'): אור כשדים - בקעת כשדים , וכן "באורים כבדו יי'" (יש' כד , טו); וכן "מאורת צפעוני" (יש' יא , ח). כל חור ונקע עמוק קרוי 'אור'. (כט) יסכה - זו שרה , על שם שסכה ברוח הקודש , ושהכל סכין ביופיה. ועוד: יסכה - לשון 'נסיכות' , כמו 'שרה' - לשון 'שָרות'. (לא) ויצאו אתם - ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי. (לב) [בחרן - פירש רבי אהרן: לפיכך הנו"ן הפוכה לפניה (אין בנוסחנו) , לומר: עד כאן , עד אברהם , חרון אף של מקום.] וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברהם מחרן ובא לארץ כנען יותר מששים שנה; שהרי כתוב: "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" (בר' יב , ד) , ותרח היה בן שבעים שנה כשנולד אברהם (לעיל , כו) , הרי מאה וארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם ממנו; נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם? שלא יהא הדבר מפורסם לכל , ויאמרו: לא קיים אברהם כיבוד אביו , שהניחו זקן והלך לו; לפיכך קראו הכתוב מת , שהרשעים אף בחייהם קרויין מתים , והצדיקים במיתתן קרויין חיים (ראה ב"ר לט , ז) , [שנאמר: "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" (ש"ב כג , כ)].