מאגר הכתר בראשית פרק יא עם פירוש רמב"ן

פרק יא
[שביעי] [א] וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
[ב] וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[ג] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
[ד] וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה] וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַעֲשֽׂוֹת:
[ז] הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ:
[ח] וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר:
[ט] עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: פ
[י] אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
[יא] וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יב] וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח:
[יג] וַיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יד] וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר:
[טו] וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[טז] וַיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג:
[יז] וַיְחִי־עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יח] וַיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ:
[יט] וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כ] וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא] וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כב] וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר:
[כג] וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כד] וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח:
[כה] וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כו] וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:
[כז] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט:
[כח] וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר] [כט] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַאֲבִ֥י יִסְכָּֽה:
[ל] וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד:
[לא] וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[לב] וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: פ

פרק יא
(ב) בנסעם מקדם - פירש רבנו שלמה: שהיו יושבים שם , כדכתיב למעלה "ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם" (בר' י , ל) , ונסעו משם לתור להם מקום המחזיק אותם , ולא מצאו אלא שנער. ואין זה נכון , כי תולדות שם לבדו הם שנאמר עליהם כן , ולמה ייחס הפְּלָגָה עליהם , כי בני יפת ובני חם רבים מהם?! ועוד , כי מושבם בארצותם היה ממישא עד הר הקדם , והפְּלָגָה היתה טרם שהיה מושבם בארצותם , כי לא באו בני יפת מאיי הים אל הבקעה אשר בארץ שנער , אבל בפְּלָגָה הפיצם השם על פני כל הארץ , ואז הושבו בארצותם לגוייהם. ורבי אברהם אמר: כי הרי אררט במזרח; ויפה אמר , כי הם במזרח , קרובים לאשור , דכתיב "והמה נמלטו ארץ אררט" (מ"ב יט , לז) , ונח ברדתו מן ההר נתישב בארצות ההם הוא ותולדותיו , וכאשר רַבּו , נסעו משם אל הבקעה הזו. ואנשי הפְּלָגָה על קבלת רבותינו (סנה' קט , א) - מורדים בבוראם; ורודפי הפשט (ראה רד"ק להלן , ד) אומרים , שלא היה דעתם אלא שיהיו יחד מחוברים , כי הכתוב הגיד דעתם: "פן נפוץ" (להלן , ד) , ולא סִפֵּר עליהם ענין אחר. ואם כדבריהם , היו טפשים , כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם? או שמא היו חושבים שלא יפרו וירבו , וזרע רשעים יכרת (ע"פ תה' לז , כח). אבל היודע פירוש 'שֵם' , יבין כונתם ממה שאמרו "ונעשה לנו שם" (להלן , ד) , וידע כמה השיעור שיזמו במגדל לעשותו , ויבין כל הענין , כי חשבו מחשבה רעה , והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות - מדה כנגד מדה , כי היו קוצצים בנטיעות; והנה חטאם דומה לחטא אביהם , ושמא בשביל זה דרשו (ב"ר לח , ט): "אשר בנו בני האדם" (להלן , ה) אמר רבי ברכיה: מה , בני חמריא!? בני גמליא!? אלא בנוי דאדם קדמאה וכו'. והסתכל , כי בכל ענין המבול הזכיר 'אלהים' , ובכל ענין הפְּלָגָה הזכיר השם המיוחד , כי המבול - בעבור השחתת הארץ , והפְּלָגָה - בעבור שיקצצו נטיעותיו , והנם ענושים בשמו הגדול. וזה טעם הירידה (ראה להלן , ה) , וכן במדת סדום (ראה בר' יח , כא); והמשכיל יבין. (כח) על פני תרח אביו בארץ מולדתו - כתב רבנו שלמה כדרך דברי רבותינו: תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו , והשליכוהו לכבשן , והרן יושב ואומר: אם אברם נוצח , אני שלו , ואם נמרוד נוצח , אני שלו; וכשנצל אברהם , אמרו לו: משל מי אתה? אמר להם: משל אברם אני; השליכוהו לכבשן ונשרף; וזהו אור כשדים. ומנחם פירש (מחברת: 'אר'): אור - בקעה , וכן "על כן באורים כבדו יי'" (יש' כד , טו) , וכן "מאורת צפעוני" (יש' יא , ח); כל חור ונקע עמוק קרוי 'אור'. והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת (ראה ב"ר לח , יג) , ואני מבאר אותו: אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים , כי אבותיו בני שֵם היו , וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם; והכתוב אמר "ויגד לאברם העברי" (בר' יד , יג) , לא 'הכשדי'; וכתוב "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור" (יהו' כד , ב) , ומלת "מעולם" תורה כי משם תולדותם מאז , וכתוב "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר" (שם , ג). וראיה לדבר , כי נחור בחרן היה , ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער , והכתוב ספר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אותו , רק אברם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו (ראה להלן , לא) , אם כן היה נחור נשאר בארץ כשדים! אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר , והיא מנחלת אבותיו מעולם , שהכתוב אומר בבני שם "ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם" (בר' י , ל) , והוא שם כולל , כדכתיב "בארצותם לגוייהם" (שם , לא) , וכתוב "מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" (במ' כג , ז); והנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם. ומצינו בתלמוד (ב"ב צא , א) כי אברהם נחבש בכותא , וזאת העיר איננה בארץ כשדים , כדכתיב "ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ומעוה (בנוסחנו: ומכותה ומעוא) ומחמת" (מ"ב יז , כד) , וכתוב "ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל" (שם , ל); אבל יֵרָאֶה , כי היא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים , כי חרן - שֵם עיר בארץ ארם נהרים , דכתיב "וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור" (בר' כד , י) , שהיא חרן; ועוד , חקרנו וידענו על פי תלמידים רבים שהיו יושבי הארץ ההיא , כי כותא - עיר גדולה בין חרן ובין אשור , רחוקה ממדינת בבל , ובינה ובין חרן כמו ששה ימים , אבל היא נכללת בעבר הנהר , בעבור היותה בין נהרים , בין נהר פרת גבול ארץ ישראל ובין חדקל ההולך קדמת אשור. והנה תרח הוליד בניו הגדולים , אברם ונחור , בעבר הנהר ארץ אבותיו , והלך לו עם אברם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד בנו הקטן הרן , ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן , או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא; וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים , כי שם מולדתו של הרן לבדו. והענין הזה המקובל נמצא גם כן בספרי קדמוני הגוים , כמו שכתב הרב ב'מורה הנבוכים' (ג , כט) , כי הזכירו בספר 'עבודת האכרים המצרית' , כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדי השמש , ונתן המלך אותו בבית הסהר , והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם; אחר כן פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני אדם מאמונתם , וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו , או נס נסתר , שנתן בלב אותו המלך שלא ימיתנו , והוציא אותו מבית הסהר שילך לנפשו , או נס מפורסם , שהשליכו לכבשן האש ונצל , כדברי רבותינו. ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו (ראה שיטה אחרת , כאן) , שאומר שלא ספר הכתוב זה הפלא , כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה וכיוצא בו; אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם , לפי שהם חולקים על דעתו , והיו חושבים בנסו שהוא ממעשה הכשפים , כענין משה רבנו עם המצרים בתחלת מעשיו; ומפני זה עוד לא הזכיר הכתוב הנס הזה , כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים , ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבנו בסוף; וזהו שאמר הכתוב "אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" (בר' טו , ז) , כי מלת "הוצאתיך" תלמד על נס , כי לא אמר 'אשר לקחתיך מאור כשדים' , אבל אמר "הוצאתיך" , שהוציא ממסגר אסיר (ע"פ יש' מב , ז) , כמו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמ' כ , ב). ואמר "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" , כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתברך שיגדלנו ויתן לו הארץ ההיא. ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שנצל שילכו אל ארץ כנען , להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך , כי חרן קרוב להם , ועם אחד ושפה אחת לכלם , כי לשון ארמית לשניהם. ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו (ע"פ דב' כח , מט) המלך ההוא ועמו. וזהו טעם "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן" (להלן , לא) - אשר שם משפחתם ואבותיהם מעולם , וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים , ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו , "ללכת ארצה כנען" (להלן , לא) , ועזב את אביו , ומת שם בחרן ארצו , והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו לארץ כנען; וזהו שאמר הכתוב "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען" (בר' כד , ג) , כי בעבר הנהר נצטוה בזה , ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען. והנה על דעת רבותינו , יהיה אור כשדים כפשוטו , מלשון "חמותי ראיתי אור" (יש' מד , טז); ואמר "ויצאו אתם מאור כשדים" (להלן , לא) , ותרח לא יצא מן הכבשן , אבל אברם הוא העיקר. או המקום נקרא כן בעבור הנס , כמו "ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה" (דב' ט , כב) , וזולתם; וירמוז הכתוב , כי בצאת אברם מן הכבשן ברחו להם כולם משם. ופירוש "באורים כבדו יי'" (יש' כד , טו) , על דעתי - כדבריהם , כי הם ההרים הגבוהים ששם עושין אור ומשיאין משואות להודיע החדשות מָהֵר במרחקים , כאשר אמר "באיי הים שם יי' אלהי ישראל" (שם); והענין , שיודיעו בכל העולם הנס והפלא הנעשה להם לכבוד השם. וכן "מאורת צפעוני" (יש' יא , ח) - החור שלו , ששם אורו וחמימותו הגדול , כמו שקורא אותו "שרף" (במ' כא , ח). וראיתי במדרש 'קומי אורי' (יש' כד , טו) (פר"כ כא , א): "על כן באורים כבדו יי'" - במה מכבדין אותו? רבי ייבא בר כהנא אמר: באילֵן פנסיא; הם כגון העששיות שמדליקין בבתי כנסיות בכל מקום , אפילו באיי הים , לכבוד יי'; הרי שהם עושים "באורים" מלשון 'אש' כפשוטו. (לא) ויצאו אתם מאור כשדים - בעבור כי אברם נכבד מאביו , וההולכים - בעצתו ובעבורו ילכו , אמר הכתוב: ויצאו אתם , ואע"פ שאמר ויקח תרח; כי בעבור שהיה אברם מכבד את אביו והולך אחריו , אמר ויקח תרח , אבל לוט ושרי בעבור אברם הלכו אתם , כי גם אחרי שנפרד אברם מאביו הלכו אתו. (לב) וימת תרח בחרן - כשיצא אברם נשארו משנות תרח הרבה , ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם? שלא יהא הדבר מפורסם לכל , ויאמרו: לא קיים אברהם כבוד אב ואם , שהניחו זקן והלך לו , לפיכך קראו מת; ועוד , שאף בחייהם קרויים מתים; לשון רבנו שלמה , ובראשית רבא הוא (ב"ר לט , ז). ואני תמה על דבריהם , שזה מנהג כל הכתוב הוא , לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו , ואחר כך מתחיל בענין הבן; בכל הדורות כך נהגו הכתובים; והנה נח עצמו בימיו של אברהם עודנו חי , ושֵם בנו כל ימי אברהם היה חי. ויתכן שבאו למדרש הזה מפני ששינה הכתוב בתרח סדר הפרשה כולה , כי בשֵם ותולדותיו כולם לא הזכיר הכתוב 'מיתה' , ולא חזר וכלל הַשָנִים , ובכאן חזר ותפש הסדר הראשון שבבעלי השנים הרבים מאדם ועד נח , וכָלַל: ויהיו כל ימי תרח וימת; והוסיף עוד להזכיר עוד מקום המיתה שהיה בחרן , המקום שהזכיר לאברהם (ראה לעיל , לא); ולכך דרשו , שכל זה כדי שֶיֵרָאֶה מבלי עיון שהיה אברם שם עמו. ועוד , מפני שכבר התחיל בענין אברהם וספר שיצא עם אביו מאור כשדים ללכת ארצה כנען , יקשה בעיניהם כשלא סידר חייו ומיתתו על הסדר , ויכתב אותה בזמנה. ואשר אמרו עוד (שם): בתחלה אתה דורש שהרשעים בחייהן קרויין 'מתים' , גם כן תמה הוא בעיני , שכבר דרשו (ב"ר לח , יב) מפסוק "ואתה תבא אל אבותיך בשלום" (בר' טו , טו): בִּשְׂרוֹ שיש לאביו חלק לעולם הבא. ואולי כונתם שעשה תשובה בשעת מיתה , אבל ימיו היו כולם ברשע , והיה קרוי 'מת'; ולשון רבנו שלמה (בר' טו , טו): למדך שעשה תרח תשובה. או שמא יש לו חלק לעולם הבא , שאמרו חכמים (סנה' קד , א): בזכות בנו; והיא הבשורה , שהוא לא היה יודע , עד שנתבשר בכך בעת שאמר לו "ואתה תבא אל אבותיך בשלום". וכן מצאתי במדרש (ויק"ר ז , א): כל העצים כשרין , חוץ משל זית ושל גפן; שהשמן והיין קרבים לגבי מזבח , הצילו הפירות את האילנות; וכן מצינו באברהם שהציל את תרח , שנאמר "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בר' טו , טו).