פרק יא
[שביעי]
[א]
וַיְהִ֥י
כָל־הָאָ֖רֶץ
שָׂפָ֣ה
אֶחָ֑ת
וּדְבָרִ֖ים
אֲחָדִֽים:
[ב]
וַיְהִ֖י
בְּנָסְעָ֣ם
מִקֶּ֑דֶם
וַֽיִּמְצְא֥וּ
בִקְעָ֛ה
בְּאֶ֥רֶץ
שִׁנְעָ֖ר
וַיֵּ֥שְׁבוּ
שָֽׁם:
[ג]
וַיֹּאמְר֞וּ
אִ֣ישׁ
אֶל־רֵעֵ֗הוּ
הָ֚בָה
נִלְבְּנָ֣ה
לְבֵנִ֔ים
וְנִשְׂרְפָ֖ה
לִשְׂרֵפָ֑ה
וַתְּהִ֨י
לָהֶ֤ם
הַלְּבֵנָה֙
לְאָ֔בֶן
וְהַ֣חֵמָ֔ר
הָיָ֥ה
לָהֶ֖ם
לַחֹֽמֶר:
[ד]
וַיֹּאמְר֞וּ
הָ֣בָה׀
נִבְנֶה־לָּ֣נוּ
עִ֗יר
וּמִגְדָּל֙
וְרֹאשׁ֣וֹ
בַשָּׁמַ֔יִם
וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ
שֵׁ֑ם
פֶּן־נָפ֖וּץ
עַל־פְּנֵ֥י
כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה]
וַיֵּ֣רֶד
יְהוָ֔ה
לִרְאֹ֥ת
אֶת־הָעִ֖יר
וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל
אֲשֶׁ֥ר
בָּנ֖וּ
בְּנֵ֥י
הָאָדָֽם:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֗ה
הֵ֣ן
עַ֤ם
אֶחָד֙
וְשָׂפָ֤ה
אַחַת֙
לְכֻלָּ֔ם
וְזֶ֖ה
הַחִלָּ֣ם
לַעֲשׂ֑וֹת
וְעַתָּה֙
לֹא־יִבָּצֵ֣ר
מֵהֶ֔ם
כֹּ֛ל
אֲשֶׁ֥ר
יָזְמ֖וּ
לַעֲשֽׂוֹת:
[ז]
הָ֚בָה
נֵֽרְדָ֔ה
וְנָבְלָ֥ה
שָׁ֖ם
שְׂפָתָ֑ם
אֲשֶׁר֙
לֹ֣א
יִשְׁמְע֔וּ
אִ֖ישׁ
שְׂפַ֥ת
רֵעֵֽהוּ:
[ח]
וַיָּ֨פֶץ
יְהוָ֥ה
אֹתָ֛ם
מִשָּׁ֖ם
עַל־פְּנֵ֣י
כָל־הָאָ֑רֶץ
וַֽיַּחְדְּל֖וּ
לִבְנֹ֥ת
הָעִֽיר:
[ט]
עַל־כֵּ֞ן
קָרָ֤א
שְׁמָהּ֙
בָּבֶ֔ל
כִּי־שָׁ֛ם
בָּלַ֥ל
יְהוָ֖ה
שְׂפַ֣ת
כָּל־הָאָ֑רֶץ
וּמִשָּׁם֙
הֱפִיצָ֣ם
יְהוָ֔ה
עַל־פְּנֵ֖י
כָּל־הָאָֽרֶץ:
פ
[י]
אֵ֚לֶּה
תּוֹלְדֹ֣ת
שֵׁ֔ם
שֵׁ֚ם
בֶּן־מְאַ֣ת
שָׁנָ֔ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד
שְׁנָתַ֖יִם
אַחַ֥ר
הַמַּבּֽוּל:
[יא]
וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד
חֲמֵ֥שׁ
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[יב]
וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד
חַ֔י
חָמֵ֥שׁ
וּשְׁלֹשִׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־שָֽׁלַח:
[יג]
וַיְחִ֣י
אַרְפַּכְשַׁ֗ד
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־שֶׁ֔לַח
שָׁלֹ֣שׁ
שָׁנִ֔ים
וְאַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[יד]
וְשֶׁ֥לַח
חַ֖י
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־עֵֽבֶר:
[טו]
וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־עֵ֔בֶר
שָׁלֹ֣שׁ
שָׁנִ֔ים
וְאַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[טז]
וַיְחִי־עֵ֕בֶר
אַרְבַּ֥ע
וּשְׁלֹשִׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־פָּֽלֶג:
[יז]
וַיְחִי־עֵ֗בֶר
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־פֶּ֔לֶג
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֔ה
וְאַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[יח]
וַיְחִי־פֶ֖לֶג
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־רְעֽוּ:
[יט]
וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־רְע֔וּ
תֵּ֥שַׁע
שָׁנִ֖ים
וּמָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כ]
וַיְחִ֣י
רְע֔וּ
שְׁתַּ֥יִם
וּשְׁלֹשִׁ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא]
וַיְחִ֣י
רְע֗וּ
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־שְׂר֔וּג
שֶׁ֥בַע
שָׁנִ֖ים
וּמָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כב]
וַיְחִ֥י
שְׂר֖וּג
שְׁלֹשִׁ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־נָחֽוֹר:
[כג]
וַיְחִ֣י
שְׂר֗וּג
אַחֲרֵ֛י
הוֹלִיד֥וֹ
אֶת־נָח֖וֹר
מָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כד]
וַיְחִ֣י
נָח֔וֹר
תֵּ֥שַׁע
וְעֶשְׂרִ֖ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֖וֹלֶד
אֶת־תָּֽרַח:
[כה]
וַיְחִ֣י
נָח֗וֹר
אַֽחֲרֵי֙
הוֹלִיד֣וֹ
אֶת־תֶּ֔רַח
תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה
שָׁנָ֖ה
וּמְאַ֣ת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֥וֹלֶד
בָּנִ֖ים
וּבָנֽוֹת:
ס
[כו]
וַֽיְחִי־תֶ֖רַח
שִׁבְעִ֣ים
שָׁנָ֑ה
וַיּ֙וֹלֶד֙
אֶת־אַבְרָ֔ם
אֶת־נָח֖וֹר
וְאֶת־הָרָֽן:
[כז]
וְאֵ֙לֶּה֙
תּוֹלְדֹ֣ת
תֶּ֔רַח
תֶּ֚רַח
הוֹלִ֣יד
אֶת־אַבְרָ֔ם
אֶת־נָח֖וֹר
וְאֶת־הָרָ֑ן
וְהָרָ֖ן
הוֹלִ֥יד
אֶת־לֽוֹט:
[כח]
וַיָּ֣מָת
הָרָ֔ן
עַל־פְּנֵ֖י
תֶּ֣רַח
אָבִ֑יו
בְּאֶ֥רֶץ
מוֹלַדְתּ֖וֹ
בְּא֥וּר
כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר]
[כט]
וַיִּקַּ֨ח
אַבְרָ֧ם
וְנָח֛וֹר
לָהֶ֖ם
נָשִׁ֑ים
שֵׁ֤ם
אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙
שָׂרָ֔י
וְשֵׁ֤ם
אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙
מִלְכָּ֔ה
בַּת־הָרָ֥ן
אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה
וַאֲבִ֥י
יִסְכָּֽה:
[ל]
וַתְּהִ֥י
שָׂרַ֖י
עֲקָרָ֑ה
אֵ֥ין
לָ֖הּ
וָלָֽד:
[לא]
וַיִּקַּ֨ח
תֶּ֜רַח
אֶת־אַבְרָ֣ם
בְּנ֗וֹ
וְאֶת־ל֤וֹט
בֶּן־הָרָן֙
בֶּן־בְּנ֔וֹ
וְאֵת֙
שָׂרַ֣י
כַּלָּת֔וֹ
אֵ֖שֶׁת
אַבְרָ֣ם
בְּנ֑וֹ
וַיֵּצְא֨וּ
אִתָּ֜ם
מֵא֣וּר
כַּשְׂדִּ֗ים
לָלֶ֙כֶת֙
אַ֣רְצָה
כְּנַ֔עַן
וַיָּבֹ֥אוּ
עַד־חָרָ֖ן
וַיֵּ֥שְׁבוּ
שָֽׁם:
[לב]
וַיִּהְי֣וּ
יְמֵי־תֶ֔רַח
חָמֵ֥שׁ
שָׁנִ֖ים
וּמָאתַ֣יִם
שָׁנָ֑ה
וַיָּ֥מָת
תֶּ֖רַח
בְּחָרָֽן:
פ
פרק יא
(א)
שפה
אחת
-
בפתח
קטן
(סגול)
תחת
האל"ף
,
כשהוא
מוּכְרָת;
ואם
נסמך
,
יבא
בפתח
גדול.
ובספר
הדקדוק
(יס"ד
,
ע' 167
- 168
)
בארתי
למה
חסר
דל"ת
'אחד'.
והפְּלָגָה
היתה
נראת
משיקול
הדעת
,
כי
אחר
מאה
שנה
אחר
המבול
היתה;
ונקרא
'פלג'
,
כי
בעת
הולדו
נפלגה
הארץ
(ראה
בר'
י
,
כה)
,
כתרגום
ארמית
'חצי'
(ראה
שמ'
כה
,
י;
ת"א);
וכמהו
"פלגי
מים"
(מש'
ה
,
טז)
-
הם
חלקי
המים
שהנהר
יחולק;
וכן
"אי
כבוד"
(ש"א
ד
,
כא);
גם
"עמנואל"
(יש'
ז
,
יד)
,
שהוא
בן
הנביא.
גם
דברי
'סדר
עולם'
(סע"ר
א)
נכונים
,
ועליו
נסמוך.
ואם
כן
,
היה
אברהם
מבוני
המגדל.
ואל
תתמה
,
כי
נח
ושֵׁם
-
שָׁם
היו
,
כי
לא
מת
שֵׁם
,
עד
שהיה
יעקב
אבינו
בן
חמשים
שנה
ויותר.
וטעם
שפה
אחת
-
לשון
אחת;
והקרוב
,
שהיה
לשון
הקודש.
ושם
"אדם"
(בר'
ב
,
ז)
ו"חוה"
(בר'
ג
,
כ)
ו"קין"
(בר'
ד
,
א)
,
גם
"שת"
(שם
,
כה)
ו"פלג"
(בר'
י
,
כה)
-
לעדים.
וטעם
ודברים
אחדים
-
בעבור
שיִמָּצֵא
היום
בכל
לשון
דברים
,
לא
יבינום
כל
אנשי
הלשון
,
ובימים
ההם
דברי
חכם
וכסיל
היו
אחדים;
והם
רבים
מגזרת
'אחד'.
(ב)
וזה
שאמר
הכתוב
בנסעם
מקדם
-
לאות
,
כי
הרי
אררט
במזרח.
וטעם
וימצאו
-
שבקשו
מקום
לבנות
מדינה
עד
שמצאו
זאת
הבקעה.
ופירוש
בקעה
-
ערבה
ישרה
,
הפך
"הרכסים"
(יש'
מ
,
ד);
וכן
"כבהמה
בבקעה
תרד"
(יש'
סג
,
יד).
ויתכן
שהיא
בין
הרים
,
וכאילו
'נבקעו'
בַּתָוֶך.
(ג)
נלבנה
-
מגזרת
לבנים;
ואע"פ
שהחיבור
עם
מ"ם
,
לשון
נקבות
הן
,
כמו
"נשים"
(בר'
ו
,
ב)
ו"פילגשים"
(בר'
כה
,
ו).
והנה
שרפו
הלבנים
עד
שעמדו;
וזה
הוא
הבניין
התקיף
,
שלא
ימס
במים
או
באש.
והלבנה
היתה
להם
לאבן
-
תחת
אבן
,
והחמר
-
תחת
טיט;
ופירושו
כמשמעו
בלשון
ישמעאל.
ואלה
בוני
המגדל
לא
היו
טפשים
,
שיחשבו
לעלות
אל
השמים;
גם
לא
פחדו
מהמבול
,
כי
נח
ובניו
,
שנשבע
להם
השם
,
שם
היו
,
וכולם
היו
סרים
אל
משמעתם
,
כי
בניהם
היו.
(ד)
והנה
הכתוב
גלה
חפצם
וסוף
דעתם
,
לבנות
עיר
גדולה
למושבם
,
ולבנות
מגדל
גבוה
,
להיות
להם
לאות
ולשם
,
לדעת
מקום
העיר
להולכים
חוצה
כרועי
המקנה;
גם
יעמד
שמם
אחריהם
כל
ימי
המגדל;
וזה
הוא
שאמר
הכתוב
[ונעשה
לנו
שם].
ומלת
הבה
-
כמו
"תנה"
(בר'
ל
,
כו)
,
ושרשו
'יהב'
,
והעד
"השלך
על
יי'
יהבך"
(תה'
נה
,
כג).
ובעבור
שידברו
בה
הרבה
,
תמצא
כן
לשון
רבים:
"הבה
נתחכמה"
(שמ'
א
,
י);
גם
לנקבה:
"הבה
נא
אבוא
אליך"
(בר'
לח
,
טז).
ואל
תתמה
על
מלת
וראשו
בשמים
,
כי
הנה
כן
דבר
משה:
"ערים
גדולות
ובצורות
בשמים"
(דב'
א
,
כח).
ואלה
הבונים
ראו
בעצתם
שלא
יפרדו;
והשם
לא
יעץ
כן
,
והם
לא
ידעו.
(ה-ו)
ומלת
וירד
יי'
-
בעבור
שכל
מעשה
התחתיים
תלויים
הם
בכח
הגבוהים
,
ומהשמים
יתכנו
כל
העלילות
(ע"פ
ש"א
ב
,
ג);
על
כן
נקרא
השם
"רוכב
שמים"
(דב'
לג
,
כו);
"היושבי
בשמים"
(תה'
קכג
,
א).
וכדרך
לשון
בני
אדם
אמר
הכתוב
וירד.
ויאמר
יי'
הן
עם
אחד
-
זה
הדבר
אמר
למלאכים
,
וזה
טעם
וירד;
וטעמו:
ירד
בעבור
שאמר
כן.
עם
אחד
-
שיש
להם
דת
אחת;
כי
בהשתנות
הדתים
תתחדש
הקנאה
והשנאה
,
גם
כן
בהשתנות
הלשון;
על
כן
צוה
מלך
מדי
ופרס
"ומדבר
כלשון
עמו"
(אס'
א
,
כב).
ונפתח
ה"א
החלם
בפתח
גדול
,
בעבור
הח"ת
שהוא
אחריו
,
וכן
"הַחִלוֹתָ"
(דב'
ג
,
כד).
ומלת
יבצר
-
כמו
'יִמָּנֵע';
וכמוהו
"ערים
בצורות"
(דב'
ג
,
ה).
וזה
הטעם:
אם
אעזבם
,
יחשבו
שיוכלו
לעשות
כל
חפצם.
ומלת
יזמו
-
כמו
"זממו"
(תה'
לא
,
יד)
,
והם
שני
שרשים.
(ז)
הבה
נרדה
-
השם
עם
המלאכים.
ומלת
ונבלה
שם
שפתם
-
כל
המדקדקים
(ראה
חיוג'
ס"ד
ע' 104
)
אומרים
שהוא
מבניין
'נפעל'
,
כמו
"ונבקה
רוח
מצרים"
(יש'
יט
,
ג)
,
וכן
"אבלה
נבלה"
(יש'
כד
,
ד).
וזה
רחוק
,
כי
מה
טעם
'נרד
ותתבלבל
לשונם'
,
ולשונם
לא
נבלה
בעבור
הירידה?
רק
ונבלה
-
כמו
"ונעשה"
(לעיל
,
ד);
והראיה
,
שאמר
בסוף
"בלל
יי'"
(להלן
,
ט).
וזה
-
דקדוקו
הוא
מבניין
'הפעיל';
והיה
ראוי
להיותו
שלם
'נבלילה'
,
ובבילוע
הכפל
'וְנָבֵלָה'
,
על
משקל
"ונסבה
את
ארון
יי'"
(ראה
דה"א
יג
,
ג)
,
ובחסרון
הכפל
ונבלה
שם.
ויפה
תרגמו
הזקנים
(מגילה
ח
,
א)
'ואבלה'
תחת
נבלה.
ואלו
היה
כדברי
המדקדקים
,
למה
חסרו
הנו"ן?
ויש
אומרים
,
שנהפך
לבם
לשנוא
זה
את
זה
,
וכל
אחד
חִדֵּש
לשון.
ויש
אומרים
,
כי
המלמד
לאדם
דעת
שִכְּחָם
דעת
לשונם.
והנכון
בעיני
,
שנפצו
משם
,
ואחר
שנפצו
,
מלך
נמרוד
על
בבל
(ראה
בר'
י
,
י)
,
וקמו
מלכים
אחרים
,
ובימים
רבים
,
במות
הדור
הראשון
,
נשכחה
הלשון
הראשנה.
והשם
הפיצם
(ראה
להלן
,
ח)
,
והוא
טוב
להם
,
וכן
אמר
"ומלאו
את
הארץ"
(בר'
ט
,
א).
(ח)
וטעם
ויחדלו
לבנות
העיר
-
להשלימה
,
כי
כבר
בנו
קצתה
וקצה
המגדל
,
כי
כן
כתוב
"אשר
בנו
בני
האדם"
(לעיל
,
ה).
או
יהיה
פירוש
"בנו
בני
האדם"
-
במחשבתם
,
וכן
"וילחם
בישראל"
(יהו'
כד
,
ט)
-
על
בלק.
והראשון
נכון
בעיני.
(ט)
בבל
-
שתי
מלות
,
והאל"ף
חסר;
וכן
"בגד"
(בר'
ל
,
יא)
ו"במה"
(יח'
כ
,
כט).
(י)
פירוש
שנתים
-
בפסוק
"אחי
יפת
הגדול"
(ראה
פירושו
בר'
י
,
כא).
ויתכן
שנקרא
פלג
(ראה
להלן
,
טז)
בשם
הזה
ביום
שנאסף
,
כי
שֵם
חיה
חמש
מאות
שנה
אחר
המבול
(ראה
להלן
,
יא)
,
וארפכשד
-
ארבע
מאות
ושמנה
ושלושים
שנה
(ראה
להלן
,
יב
-
יג)
,
ושלח
בנו
-
ארבע
מאות
ושלש
ושלשים
שנה
(ראה
להלן
,
יד
-
טו)
,
ועבר
בנו
-
ארבע
מאות
וארבע
וששים
(ראה
להלן
,
טז
-
יז);
והנה
כל
ימי
פלג
מאתיים
שנה
ותשע
ושלשים
(ראה
להלן
,
יח
-
יט)
,
והנה
הם
חצי
ימי
אבותיו.
גם
רעו
בנו
אחריו
חי
כמספר
שני
פלג
(ראה
להלן
,
כ
-
כא)
,
גם
שרוג
קרוב
מהם
(ראה
להלן
,
כב
-
כג).
וזה
הכלל:
אין
אחר
פלג
מי
שחיה
מאתים
שנה
ותשע
ושלשים
שנה
כמו
פלג
,
כי
אם
בנו
לבדו.
ויש
אומרים
,
כי
שבעים
היו
בוני
המגדל
,
על
כן
נפוצו
לשבעים
לשונות;
וכשאתה
סופר
בני
שם
,
גם
בני
יפת
גם
בני
חם
,
תמצאם
שבעים.
וזה
איננו
נכון
,
כי
פירוש
"פתרוסים"
ו"כפתורים"
(בר'
י
,
יד)
איננו
שני
אנשים;
ועוד:
לא
הביאו
במספר
נח
ובניו.
ועל
דעת
'סדר
עולם'
(?;
וראה
פר"א
כד)
,
יהיו
לאלפים
ולרבבות
בוני
המגדל.
(כו-כח)
ואברהם
נולד
במקוֹם
אור
כשדים
,
וכמוהו
"על
כן
באורים
כבדו
יי'"
(יש'
כד
,
טו).
והקרוב
אלי
,
שהיה
לו
שם
אחר
,
כי
כשדים
-
מבני
נחור
אחי
אברהם
(ראה
בר'
כב
,
כב)
,
רק
משה
כתב
השם
הנודע
בימיו.
והעד
כי
שם
נולד
אברהם
,
ששם
מת
הרן
אחיו
,
וכתוב
בארץ
מולדתו.
ויתכן
שאור
עשו
הכשדים
במקום
הנזכר
,
ונקרא
כן
,
כמו
"אשר
אור
לו
בציון"
(יש'
לא
,
ט).
וטעם
על
פני
-
לפני
אביו;
שמת
,
ואביו
רואה;
וכמוהו
"על
פני
אהרן
אביהם"
(במ'
ג
,
ד).
(כט)
הזכיר
שם
אשת
נחור
,
להודיע
יִחוּשׂ
רבקה
,
רחל
ולאה
(ראה
בר'
כב
,
כ
-
כג).
וקדמונינו
אמרו
(סנה'
סט
,
ב)
,
שיסכה
היא
שרה.
ואם
בדבר
קבלה
,
נקבל.
(ל)
והאומרים
,
כי
אברהם
היה
עקר
ולא
שרה
,
אמרו
הפך
הכתוב;
והעד:
"ישמעאל
בנו"
(בר'
יז
,
כג)
ו"בני
קטורה"
(בר'
כה
,
ד).
(לא-לב)
והאומרים
,
כי
שרה
היתה
אחות
אברהם
(ראה
בר'
כ
,
יב)
,
איננו
ישר
בעיני
זה
הטעם.
ואלו
היה
כן
,
היה
הכתוב
אומר
'ויקח
תרח
את
אברם
בנו
ואת
שרי
בתו
אשת
אברם
בנו'.
גם
כן
אלו
היתה
אחות
לוט
,
היה
הכתוב
אומר
'ואת
שרי
בת
בנו'
כאשר
כתוב
על
לוט.
ויתכן
שנחור
בנו
הלך
בתחלה
אל
חרן
,
או
בא
אחר
אביו.
והנכון
בעיני
,
שפרשת
"לך
לך"
(בר'
יב
,
א
ואי')
שאמר
השם
לאברהם
-
קודם
זה
הפסוק
,
שהוא
ויקח
תרח
―
וכמוהו
בתורה
"באחד
לחדש
השני
בשנה
השנית"
(במ'
א
,
א)
,
ואחר
כן:
בחדש
הראשון
בשנה
השנית
(ראה
במ'
ט
,
א)
―
והעד
,
שאמר
הכתוב
ללכת
ארצה
כנען.
וכאשר
בא
תרח
אל
חרן
,
ישר
המקום
בעיניו
,
וישב
שם
ומת.
ואין
מוקדם
ומאוחר
בתורה.