מאגר הכתר בראשית פרק יא עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק יא
[שביעי] [א] וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים:
[ב] וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[ג] וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר:
[ד] וַיֹּאמְר֞וּ הָ֣בָה׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ:
[ה] וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַחִלָּ֣ם לַעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָזְמ֖וּ לַעֲשֽׂוֹת:
[ז] הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ:
[ח] וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר:
[ט] עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: פ
[י] אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם בֶּן־מְאַ֣ת שָׁנָ֔ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֑ד שְׁנָתַ֖יִם אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל:
[יא] וַֽיְחִי־שֵׁ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אַרְפַּכְשָׁ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יב] וְאַרְפַּכְשַׁ֣ד חַ֔י חָמֵ֥שׁ וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שָֽׁלַח:
[יג] וַיְחִ֣י אַרְפַּכְשַׁ֗ד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֶׁ֔לַח שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יד] וְשֶׁ֥לַח חַ֖י שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־עֵֽבֶר:
[טו] וַֽיְחִי־שֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־עֵ֔בֶר שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[טז] וַיְחִי־עֵ֕בֶר אַרְבַּ֥ע וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־פָּֽלֶג:
[יז] וַיְחִי־עֵ֗בֶר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־פֶּ֔לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[יח] וַיְחִי־פֶ֖לֶג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־רְעֽוּ:
[יט] וַֽיְחִי־פֶ֗לֶג אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־רְע֔וּ תֵּ֥שַׁע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כ] וַיְחִ֣י רְע֔וּ שְׁתַּ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־שְׂרֽוּג:
[כא] וַיְחִ֣י רְע֗וּ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שְׂר֔וּג שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כב] וַיְחִ֥י שְׂר֖וּג שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־נָחֽוֹר:
[כג] וַיְחִ֣י שְׂר֗וּג אַחֲרֵ֛י הוֹלִיד֥וֹ אֶת־נָח֖וֹר מָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כד] וַיְחִ֣י נָח֔וֹר תֵּ֥שַׁע וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־תָּֽרַח:
[כה] וַיְחִ֣י נָח֗וֹר אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־תֶּ֔רַח תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת: ס
[כו] וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן:
[כז] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט:
[כח] וַיָּ֣מָת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים:
[מפטיר] [כט] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַאֲבִ֥י יִסְכָּֽה:
[ל] וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד:
[לא] וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם:
[לב] וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: פ

פרק יא
(חלק רביעי: "ויהי כל הארץ שפה אחת" וגו'; יא , א - ט). (א) אמר שכל הארץ היתה מתחילת העניין , אחר המבול , שפה אחת ודברים אחדים - רוצה לומר , שהיו כולם בעלי לשון אחד , וסדור דבריהם היה אחד; ואמנם אמר זה , לפי שכבר תמצא , שהלשונות המתחלפים יתחלפו בשני אלו העניינים יחד , עד שאם יועתק הלשון האחד אל האחר מלה מלה , מזולת חלוף הסדור , ישאר המאמר בלתי מובן; וזה מבואר למי שיעתִק מלשון הגרי ללשון הקדש , וכן העניין בשאר הלשונות. וידמה שזה הלשון אשר היו מדברים בו תחלה היה לשון הקדש , כי אדם דבר בלשון הקדש , כמו שבארו בבראשית רבה (יח , ד) מאָמְרוֹ "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בר' ב , כג). (ב) ואמר שכאשר נסעו ממזרח היישוב ― מצד שלא היה נכון המקום ההוא להוית הצמחים , להיות להם למזון כפי הראוי ― מצאו בקעה בארץ בבל נכונה לעבוד ולזרוע , ונתישבו שם. (ג-ד) ואמרו איש אל רעהו , שיעשו בנין גבוה מאד מלבנים וחומר , בדרך שיהיה ארוך הקיום , לפי שהלבנים לא ישחיתם האש ולא המים , ויגיעו להם בזה שתי תועלות , לפי מחשבתם: האחד: לעשות להם שם , רוצה לומר , שיקרא שמם על המגדל ההוא , בשיֵאָמֵר: זה המגדל בנו אותו הראשונים המסתעפים מנח באופן הסתעפותם ממנו , ובזה ישאר זכר לראשונים; והשני: שזה ישמרם שלא יפוצו על פני כל הארץ , בבקשם מקומות נאותים לשכון בו ולהוית הצמחים ההכרחיים לאדם , כי הם יראו זה הבניין מרחוק , לגבהו , וישמרו שלא יתרחקו ממנו מרחק רב , ובזה יִשְלַם להם שיהיו כולם מקובצים במקום אחד מהארץ; וזה יהיה גם כן בהוסיפם בבנין העיר ההיא תמיד , כל אשר יתוסף מספרם. (ה-ט) ולפי שכבר ראה השם יתעלה , שהקבוץ לאדם במקום אחד מהארץ הוא בלתי נאות לקיום המין האנושי , לפי שכבר אפשר שיקרה במקום מה מהארץ הפסד , אם מצד הרעש וההפכה בהתהוות הרוח בבטן הארץ , אם מצד הרוח החזק , יפרק הרים וישבר סלעים , אם מצד אבני אלגביש , אם מצד שטף מים , ומה שידמה לאלו הסבות המפסידות , ואם היה המין האנושי כלו במקום אחד מהארץ , היה אפשר בו שיפסד עם הפסד החלק ההוא מהארץ. ולזה היה מן ההכרחי לאדם שיהיה מפוזר בכל חלקי היישוב , כדי שיתקיים מינו , וכאשר יגיע ההפסד במקום אחד , יתקיים המין בנשאר. והנה כבר השתדל השם יתעלה להפר עצתם , ושם להם למשפחותיהם , על דרך המופת , תשוקה לחדש לשון , ידברו בו המשפחה ההיא; וכאשר נמשך הענין , נשארו האחרונים בלתי מכירים בלשון , זולת לשון משפחתם; וזה היה סבה שתסור ההסכמה מהמשפחות ההם , ויפרדו על פני כל הארץ , וחדלו להמשיך בנין העיר באופן אשר הסכימו בו. והנה עשה זה השם יתעלה להשגיח במין האנושי , שיִשְלַם לו הקיום; והוא מבואר שלזה התכלית נעשה , ואם לא נזכר , לפי שהוא ממה שאין בו ספק , שהשם יתעלה לא השתדל לבלבל הלשונות ללא תועלת. ולהוסיף בנפשותינו אמתת זה הספור , ספר שזה היה סבה לקרא שם העיר ההיא בבל , כי שם בלל יי' שפת כל הארץ , ומשם הפיצם על פני כל הארץ. וראוי שתדע שנח ושם היו מבוני המגדל , כי קודם שמת נח היו המשפחות מפוזרות בארץ , לפי הנראה , הלא תראה ששבע עשרה שנה אחר מיתת נח צוה השם לאברהם שיצא מארץ מולדתו וילך לארץ כנען. (תועלת אחת לפרשת 'נח' , חלק רביעי - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק חמישי: "אלה תולדות שם" וגו'; יא , י - לב). (פתיחה:) בעבור שהיה הסתעפות האבות הקדושים משם , שב לזכור תולדות שם בדרך ארוכה , עד שהגיע לאבות. וזכר עם זה בן כמה שנים היה כל אחד מהם כשהוליד , וכמה שנים חיה אחר שהוליד , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור הנבואיי. והנה האריך בספור תולדות תרח , וזכר שהוא הוליד אברם ונחור והרן , בעבור כבוד אברהם , ובעבור מה שיספר ממנו , ובעבור האומות אשר השתלשלו מהם; כי מלוט בן הרן נסתעפו שתי אומות , והם עמון ומואב. וכבר ספר גם כן שאברהם צוה לתת לבנו אשה ממשפחתו (בר' כד , מ) , והיא היתה מנחור , וכן נשי יעקב (בר' כח , ב) , ולזה הוכרח להזכיר נחור. וכבר הגיד ספורים רבים מענין אברהם עם לוט , ולזה גם כן הוכרח להזכיר הרן , אשר הוא אבי לוט; והאריך גם כן בספור ההוא , לישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור , ולזה זכר המקום שמת בו הרן , ושמות נשי אברם ונחור , והמקום שיצא ממנו תרח עם אברם ולוט , והמקום שמת בו. ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה.