מאגר הכתר בראשית פרק יב עם פירוש תועלות לרלב"ג

פרק יב
(א) (ארבע תועלות לפרשת 'לך - לך' , חלק ראשון: בר' יב , א - ט) והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם ארבעה: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיקל לו הפרדו מארצו וממשפחתו ומבית אביו , ללכת במקום שיאות לו יותר ההגעה אל שלמוּתו , לפי שלזה התכלית נברא. התועלת השני הוא גם כן במדות , והוא , שראוי לאדם שישתדל בכל עוז שיהיו אהביו רבים ומשנאיו מעטים , כי בזה יִשְלַם הקיבוץ המדיני. הלא תראה , שאברהם השלים זה השלמוּת המפורסם: כשיְעָדוֹ השם יתעלה שיברך מברכיו ויאור מקללו , זכר מברכיו בלשון רבים , להיות אהביו רבים , ומקלליו בלשון יחיד , להיותם מעטים. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שישתדל בשמירת הקניינים , להיותם הכרחיים לאדם בשמירת גופו ולהעמדתו. הלא תראה שאברהם אבינו , עם שכבר הבטיחו השם שיברכהו , לא קִצר מפני זה בשמירת קנייניו , אבל הביאם עמו כולם; והעירנו על זה באמרו , שכבר הביאו עמם כל רכושם אשר רכשו. התועלת הרביעי הוא , שכבר הודיענו בזה הספור יעוד השם לאברהם שינחלו בניו את הארץ , לפי שכבר נזכר בתורה במקומות רבים שכבר ייעד השם לאבות שינחלו זרעם הארץ הזאת , ובזה יתיישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור. עם שבזה תועלת להודיע הסבה אשר בעבורה בחר השם יתעלה שתהיה זאת הארץ לישראל , והוא להיותה מוכנת מאד אל שידבק בה השפע האלהי , ולזה צוה אברהם ללכת שם; וזהו אמרם ז"ל (ב"ב קנח , ב): אוירא דארעא דישראל מחכים. (י) (חמש עשרה תועלות לפרשת 'לך - לך' , חלק שני: בר' יב , י - בר' יג , יח) והנה התועלות המגיעות מזה הסיפור הם רבים: התועלת הראשון הוא במדות , והוא: החריצות על בקשת ההכרחי לאדם לעמידת גופו מהמזונות וממה שידמה להם. הלא תראה שאברם , עם שכבר הבטיחו השם יתעלה בהצלחת קנייניו , התעורר , מפני הרעב שהיה בארץ כנען , ללכת לארץ מצרים , ולא נמנע מההליכה שם מפני מה שצוהו השם יתעלה , שישב בארץ כנען; כי אין מצוֹת השם יתעלה , כי אם להיטב לאדם , לא שימות בסבתם; ולזה ידע אברם , שרצון השם היה שיסור משם לבקשת הטרף. ועוד שהכוונה היתה בהליכת אברם לארץ כנען כדי שיהיה יותר מוכן אל שידבק בו השפע האלהי , וזה לא יתכן עם הרעב וחסרון המזונות; ולזה היה יותר טוב לו שילך משם אל המקום אשר יִמָּצְאוּ שם המזונות , עד שיכלה הרעב. התועלת השני הוא גם כן במדות , והוא: החריצות לקחת עצה בדברים טרם הגעתם , בשיסתכל האדם במה שאפשר שיקרה לו , ותתיישב לו העצה בזה האופן , ויהיה נשמר בזה מהרע שאפשר שיקרה לו; ואִלו לא הסתכל בזה תחלה , לא יתכן שיגיע לו טוב העצה , לרוב המהירות אשר יצטרך לו בלקיחתה , כי העצה השלמה לא תשלם , אם לא יסתכל האדם בה במתון. הלא תראה , שאברהם השָׁלֵם השתדל לקחת עצה קודם שנכנס למצרים , במה שאפשר שיקרה לו שם מהרע מצד יופי אשתו. התועלת השלישי הוא גם כן במדות , והוא: כשיבוא ההכרח שיגיע הרע לאדם , ראוי שיסתכל האדם באיזה אופן יתכן שיגיע לו יותר מעט מהרע , ויבחר בו , ולא יתרשל מזה מפני הרע שיקרה לו; כי ראוי שיהיה נבחר הרע היותר מעט לברח מהרע היותר רב. הלא תראה , שאברם בחר לרדת לארץ מצרים , לברח מהרעב אשר בארץ כנען , ואע"פ שהיה נכון המקום ההוא אל שיקרה לו מהגנות שתתגאל אשתו בזמת הארץ. והנה ראוי שתדע , שלא היה בזה חטא לאברם , כי שרה תעשה באונס מה שתעשה מזה , ולזה לא תֵאָסֵר לבעלה אפילו אחר נתינת התורה , כמו שאמרו ז"ל באסתר (סנה' עד , ב): קרקע עולם היתה. ואם היה אברם בוחר סבל הרעב ― אשר היה אפשר שימות בו ― על סבל מה שאפשר שיקרה לשרה מהגנות , היה חסידות של שטות , כאמרם ז"ל בשלישי מסוטה (כא , ב): היכי דמי חסיד שוטה? כגון דחזי דטבעא אתתא בנהרא , ואמר: לאו אורח ארעא לאצולה ולאיסתכולי בה. התועלת הרביעי הוא בדעות , והוא: ללמדנו אופן השגחת השם יתעלה בצדיקים , עד שכבר הביא נגעים גדולים בפרעה ובביתו לשמור אשת נביאו מהגנות; ושיופי שרה , אשר היה ירא אברם שיהיה כלי להמיתו , שמהו השם יתעלה כלי לשמירתו שָׁם ולהצלחת קנייניו , עם שָׁמְרוֹ אותה מהתגאל בטנוף וזמה. וכבר ידעת מה שיגיע מהתועלת במדות ובדעות מפני ההאמנה בהשגחה הזאת. התועלת החמישי הוא במדות , והוא , שראוי שישגיח האדם בהנהגת קרוביו כהשגחתו בעצמו , כי בזה יִשְלַם לאדם העזר הראוי לו ממשפחתו. ולזה תראה , שאברם הוליך עמו לוט באשר הלך , ובחר לו מה שבחר לעצמו. התועלת הששי הוא במדות , והוא: החריצות לשמירת הקניינים ביותר שלם שבַּפָּנִים שאפשר זה. הלא תראה שאברם , עם היותו מובטח מהשם יתעלה בהצלחת קנייניו , השתדל שיביא עמו ממצרים כל קנייניו , לא השאיר דבר , והנהיג מקנהו במתון , בדרך שלא ישיגם ההפסד; ואע"פ שכבר היה חושק לשוב אל המקום הנבחר שהיה שוכן בו מארץ כנען , לא נמנע מפני זה מהלך לרגל המלאכה אשר לפניו (ע"פ בר' לג , יד). התועלת השביעי הוא בדעות , והוא: להודיענו אופן נפלא מאד מההשגחה האלהית , והוא , שכאשר היה האדם מושגח , יקרה שיהיו קרוביו ואנשי ביתו מושגחים בעבורו; כי לאהבתו אותם יצטער אם יקרם רע , וישמח בטוב אשר יקרם , ולזה יקרה מהשגחת השם יתעלה בו שיהיו אלו האנשים מושגחים. הלא תראה שלוט , מפני שהיה הולך עם אברם , הצליח השם יתעלה קנייניו , והיה לו צאן ובקר ואהלים. והנה הרחבנו המאמר בזה האופן מההשגחה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב. התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שראוי להרחיק המחלוקת והמריבה כפי מה שאפשר , כי בזה יִשְלַם קבוץ הבית והמדינה. הלא תראה שאברהם - עם היותו משתדל בכל עוז שיהיה לוט עמו , להדריכו אל הטוב כפי מה שאפשר , ובעבור שיהיה לאחד מהאחר העזר הראוי לעת צורך - בחר הִפָּרֵד לוט מעמו , להרחיק המחלוקת. התועלת התשיעי הוא במדות , והוא: להרחיק מדת הקנאה , כי בה יגיע ההפסד בקיבוץ המדיני מה שלא יֵעָלֵם. הלא תראה שאברם לא קנא בלוט אם יהיה לו המרעה הטוב למקנהו , אבל נתן לו הבחירה והסתפק במה שיעזבהו לוט מהמרעה , עם היות לאברם כח לקחת המרעה הטוב בחזקה , כי כבר התגבר על ארבעה מלכים , כמו שיספר אחר זה (בר' יד) , ועם שאברם הוא אשר הנהיגו ונהלו אל המקום שהיה בו , כי זה ממה שיחייב שיהיה אברם אדון בדבר זה. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שראוי שיהיה לאדם כח הסבל , כי בו יוסרו הרבה מההיזקים הנופלים בין בני האדם. וזה , שכבר הגיע מסבלנות אברם שלא כעס על לוט מפני שלא הוכיח רועיו , ושנתן הבחירה ללוט לבחור מהמרעה מה שירצה. התועלת האחד עשר הוא במדות , והוא , שראוי שיבחר האדם המעט עם השלום מהרבה עם המריבה , כטעם אמרו "טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" (מש' יז , א). הלא תראה שאברם בחר המעט מהמרעה למקנהו עם השלום , יותר מהרבה עם המריבה. התועלת השנים עשר , והוא במדות , שראוי שיסתפק האדם במה שיתכן שיִמָּצֵא לו , ולא יבקש גדולות. הלא תראה שאברם הסתפק במרעה הנשאר למקנהו , ולא היה מבקש יותר מזה , לולי דבר השם אליו שילך לבקש מָנוֹחַ ייטב לו. התועלת השלשה עשר הוא במדות , והוא , שראוי שירחיק האדם רוב התענוג , כי הוא ממה שיביא אל הבעיטה , כאמרו "וישמן ישרון ויבעט" (דב' לב , טו). הלא תראה שאנשי סדום , מצד רוב התענוג שהיה להם מפני רעננות הארץ ודשנה , היו רעים וחטאים ליי' מאד. התועלת הארבעה עשר הוא במדות , והוא , שכבר הודיענו בזה הספור שראוי להתרחק מהמריבה , לפי שהמריבה הוא המֹנע הגעת השלמוּת לאדם בעיון , עד שכבר נמנעה הנבואה לאברם בעת המריבה , עד הפרד לוט מעמו; וזה הוא מה שלמדנו באמרו "וירא יי' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" (ראה בר' יג , יד). התועלת החמישה עשר הוא , שכבר הודיענו בזה הספור יעוד רבוי זרע אברהם עד לאין מספר וקיומו , ושהם יהיו יורשים את הארץ הנבחרת. וכבר נתבאר בתורה שזה הזרע הוא זרע ישראל , כי ביצחק נקרא לאברהם זרע (ראה בר' כא , יב) , וכבר ביאר יצחק , כאשר בירך יעקב , כי לזרע יעקב תהיה ירושת הארץ (ראה בר' כח , ד).