פרק יב
{פרשת לך לך}
[א]
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
אֶל־אַבְרָם
לֶךְ־לְךָ
מֵאַרְצְךָ
וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
וּמִבֵּית
אָבִיךָ
אֶל־הָאָרֶץ
אֲשֶׁר
אַרְאֶךָּ:
[ב]
וְאֶעֶשְׂךָ
לְגוֹי
גָּדוֹל
וַאֲבָרֶכְךָ
וַאֲגַדְּלָה
שְׁמֶךָ
וֶהְיֵה
בְּרָכָה:
[ג]
וַאֲבָרֲכָה
מְבָרְכֶיךָ
וּמְקַלֶּלְךָ
אָאֹר
וְנִבְרְכוּ
בְךָ
כֹּל
מִשְׁפְּחֹת
הָאֲדָמָה:
[ד]
וַיֵּלֶךְ
אַבְרָם
כַּאֲשֶׁר
דִּבֶּר
אֵלָיו
יְהוָה
וַיֵּלֶךְ
אִתּוֹ
לוֹט
וְאַבְרָם
בֶּן־חָמֵשׁ
שָׁנִים
וְשִׁבְעִים
שָׁנָה
בְּצֵאתוֹ
מֵחָרָן:
[ה]
וַיִּקַּח
אַבְרָם
אֶת־שָׂרַי
אִשְׁתּוֹ
וְאֶת־לוֹט
בֶּן־אָחִיו
וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם
אֲשֶׁר
רָכָשׁוּ
וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ
אֲשֶׁר־עָשׂוּ
בְחָרָן
וַיֵּצְאוּ
לָלֶכֶת
אַרְצָה
כְּנַעַן
וַיָּבֹאוּ
אַרְצָה
כְּנָעַן:
[ו]
וַיַּעֲבֹר
אַבְרָם
בָּאָרֶץ
עַד
מְקוֹם
שְׁכֶם
עַד
אֵלוֹן
מוֹרֶה
וְהַכְּנַעֲנִי
אָז
בָּאָרֶץ:
[ז]
וַיֵּרָא
יְהוָה
אֶל־אַבְרָם
וַיֹּאמֶר
לְזַרְעֲךָ
אֶתֵּן
אֶת־הָאָרֶץ
הַזֹּאת
וַיִּבֶן
שָׁם
מִזְבֵּחַ
לַיהוָה
הַנִּרְאֶה
אֵלָיו:
[ח]
וַיַּעְתֵּק
מִשָּׁם
הָהָרָה
מִקֶּדֶם
לְבֵית־אֵל
וַיֵּט
אָהֳלֹה
בֵּית־אֵל
מִיָּם
וְהָעַי
מִקֶּדֶם
וַיִּבֶן־שָׁם
מִזְבֵּחַ
לַיהוָה
וַיִּקְרָא
בְּשֵׁם
יְהוָה:
[ט]
וַיִּסַּע
אַבְרָם
הָלוֹךְ
וְנָסוֹעַ
הַנֶּגְבָּה:
פ
[י]
וַיְהִי
רָעָב
בָּאָרֶץ
וַיֵּרֶד
אַבְרָם
מִצְרַיְמָה
לָגוּר
שָׁם
כִּי־כָבֵד
הָרָעָב
בָּאָרֶץ:
[יא]
וַיְהִי
כַּאֲשֶׁר
הִקְרִיב
לָבוֹא
מִצְרָיְמָה
וַיֹּאמֶר
אֶל־שָׂרַי
אִשְׁתּוֹ
הִנֵּה־נָא
יָדַעְתִּי
כִּי
אִשָּׁה
יְפַת־מַרְאֶה
אָתְּ:
[יב]
וְהָיָה
כִּי־יִרְאוּ
אֹתָךְ
הַמִּצְרִים
וְאָמְרוּ
אִשְׁתּוֹ
זֹאת
וְהָרְגוּ
אֹתִי
וְאֹתָךְ
יְחַיּוּ:
[יג]
אִמְרִי־נָא
אֲחֹתִי
אָתְּ
לְמַעַן
יִיטַב־לִי
בַעֲבוּרֵךְ
וְחָיְתָה
נַפְשִׁי
בִּגְלָלֵךְ:
[שני]
[יד]
וַיְהִי
כְּבוֹא
אַבְרָם
מִצְרָיְמָה
וַיִּרְאוּ
הַמִּצְרִים
אֶת־הָאִשָּׁה
כִּי־יָפָה
הִוא
מְאֹד:
[טו]
וַיִּרְאוּ
אֹתָהּ
שָׂרֵי
פַרְעֹה
וַיְהַלֲלוּ
אֹתָהּ
אֶל־פַּרְעֹה
וַתֻּקַּח
הָאִשָּׁה
בֵּית
פַּרְעֹה:
[טז]
וּלְאַבְרָם
הֵיטִיב
בַּעֲבוּרָהּ
וַיְהִי־לוֹ
צֹאן־וּבָקָר
וַחֲמֹרִים
וַעֲבָדִים
וּשְׁפָחֹת
וַאֲתֹנֹת
וּגְמַלִּים:
[יז]
וַיְנַגַּע
יְהוָה
׀
אֶת־פַּרְעֹה
נְגָעִים
גְּדֹלִים
וְאֶת־בֵּיתוֹ
עַל־דְּבַר
שָׂרַי
אֵשֶׁת
אַבְרָם:
[יח]
וַיִּקְרָא
פַרְעֹה
לְאַבְרָם
וַיֹּאמֶר
מַה־זֹּאת
עָשִׂיתָ
לִּי
לָמָּה
לֹא־הִגַּדְתָּ
לִּי
כִּי
אִשְׁתְּךָ
הִוא:
[יט]
לָמָה
אָמַרְתָּ
אֲחֹתִי
הִוא
וָאֶקַּח
אֹתָהּ
לִי
לְאִשָּׁה
וְעַתָּה
הִנֵּה
אִשְׁתְּךָ
קַח
וָלֵךְ:
[כ]
וַיְצַו
עָלָיו
פַּרְעֹה
אֲנָשִׁים
וַיְשַׁלְּחוּ
אֹתוֹ
וְאֶת־אִשְׁתּוֹ
וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ: