מאגר הכתר בראשית פרק יב עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יב
(א-ב) לך לך - רמז לו כי מאה שנה יחיה עדיין , כמניין לך לך , כי מאה שבעים וחמש חיה , והוא בן שבעים וחמש בצאתו מחרן; ולפי הפשט: תיקון לשון בעלמא , ואינו משמש כלום , כמו "עשה לך תיבת עצי גופר" (בר' ו , יד); וכמו "קח לך" (שם , כא); וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון. מארצך וממולדתך - אע"פ שלא היה שם , שכבר בא לחרן , אמר לו: סלק עצמך לגמרי משם , שלא יהא עוד דעתך לחזור , ומבית אביך שאתה עתה שם; ואל יחוס עיניך על ירושתך ולא על שאתה נכרי שם , שלא יכירוך שם בני אדם , כי אני אברכך ואתן לך הרבה מאד מירושתך. ואגדלה שמך - שיצא שמך וטבעך והייתה נודע וניכר לכל. והיה ברכה - זהו כלל - שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה , כמו "והיית ברכה בקרב הארץ" (ראה יש' יט , כד) - כלומר: קיבוץ ברכה. (ג) ואברכה מברכיך - כלומר: אֹהַב אוהביך ואשנא משנאיך; כלומר: לא תתן ללבך לאמר: אין לי קרוב וגואל בארץ , ואם ישנאני אדם ויבקש לי רעה , מי יעמד נגדו? ואם יאהבני , מי ישלם לו גמולו? כי אדם שיש לו קרובים , כולם אוהבים המכבדו והמהנהו; ואני אהיה לך לאהוב ולגואל. ונברכו בך - המתברכים יהיו בך מתברכים , שיאמרו להם מברכיהם: היה כאברהם , כמו "בך יברך ישראל לאמר" (בר' מח , כ). (ד) ואברם בן חמש שנים וגו' - מנה שנותיו של אברהם להודיעך שעדיין היה אביו חי , ולא חש לאהבת אביו ולא לשום דבר , אלא לרוץ אחר מצוותיו של הקדוש ברוך הוא. (ה) ואת כל רכושם וגו' - לימדך שבטח בהבטחתו של הקדוש ברוך הוא , ולא כאדם שאומר: אלך עתה , ומקצת אשר לי , ואם יעשה לי כאשר אמר , טוב הדבר , אשלח בשביל המוֹתָר , ואם לאו , אחזור; אלא הכל הוליך עמו , כי היה בטוח בהקדוש ברוך הוא שהוא אומר ועושה. (ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם וגו' - כי היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקדוש ברוך הוא , כמו שאמר "אל הארץ אשר אראך" (לעיל , א) , ולא בא עד שבא למקום שכם , כי הכנעני אז בארץ ולא היה מקום פנוי ראוי לדירה עד שם; ועוד היה רוצה הקדוש ברוך הוא שיהא רואה כמה מתנה גדולה נתן לו הקדוש ברוך הוא כשאמר לו "לזרעך אתן את הארץ" וגו' (להלן , ז). מקום שכם - עדיין לא היה שכם , אלא לאחר זמן נבנה שכם במקום ההוא. וכשבא המאמר (ראה להלן , ז) , ידע כי אז הראהו המקום שהיה ראוי לו לדור. (ז) ויבן שם מזבח - לעבוד ולהודות למי שנתן לו מתנה טובה כזאת. ומיהו לא אמר הקדוש ברוך הוא: 'לגור בארץ הזאת' , דאם כן לא היה הולך מצרימה; אלא כמי שמראה מקום , לומר: כאן תוכל לדור. (י) וירד... מצרימה - שאין דרך להיות שם רעב , מפני שנילוס הוא משקה את הארץ ואין חוששין לעצירת גשמים. (יא-יג) הנה נא ידעתי כי אשה וגו' - הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את , כי כאשר יראו אותך המצרים וגו'. אמרי נא אחותי את - ותעשי לי שתי טובות: אחת שיטיבו לי מפני שאת קרובתי , ועוד שתחייה נפשי בגללך; אבל אם תאמרי: איני לא אשתו ולא קרובתו , נהי שתחייה נפשי , ולא ייטיבו לי. (יד-טו) ויראו אותה המצרים - האומה; ושבחו אותה עד שבאו גם השרים לראותה; והשרים הללו אותה אל פרעה , ושלח ולקחה ולא בדק אחריה , אלא ששמע מן שריו כי אמר להם: אחותי היא. ולכך לקה מיד , כי לא היה ראוי שיבא אליו מאמר מאת הקדוש ברוך הוא. ותוקח האשה בית פרעה - כלומר: לבית הובאה , ולא למטתו , כי קפצו עליו מיד יסורין ונגעים , עד שלא היה ראוי לא לה ולא לאחרת , ולא הוצרך לפרש בו: ו"לא קרב אליה" (בר' כ , ד). (יז) על דבר שרי - כלומר: סמוך ללקיחתה באו הייסורין , עד שידעו אל נכון שבשבילה הונגעו. וגם בשביל כך הוצרך לפרש באבימלך יותר בפירוש מפרעה , לפי שמעשה דאבימלך היה סמוך להורתו של יצחק , שלא להוציא לעז על יצחק. (כ) וישלחו אותו - מאחר שהיה משלחו חוץ מארצו , שאמר לו: "קח ולך" (לעיל , יט) , היה ירא שמא בדרך יגזלוה , או את אשר לו , ונתן לו תיור.