מאגר הכתר בראשית פרק יב עם פירוש רמב"ן

פרק יב
(א) ויאמר יי' אל אברם לך לך - להנאתך ולטובתך , ושם אעשך לגוי גדול , וכאן אי אתה זוכה לבנים; לשון רבנו שלמה. ואין צרך , כי משפט הלשון כן: "הגשם חלף הלך לו" (שה"ש ב , יא); "אלכה לי אל הגדולים" (יר' ה , ה) , "קמו עברו (בנוסחנו: ועברו) לכם את נחל זרד" (דב' ב , יג); ורובם ככה. אבל רבותינו עשו מדרש (יומא עב , ב) במה שאמר הכתוב "ועשית לך ארון עץ" (דב' י , א) , "ועשית לך שתי חצוצרות כסף" (במ' י , ב) , בעבור שאין המלאכה שלו , והיה ראוי שיאמר כמו שאמור במשכן "ואת המשכן תעשה" (שמ' כו , א). מארצך וממולדתך - כתב רש"י: והלא כבר יצא משם עם אביו עד חרן!? אלא כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: התרחק עוד מבית אביך. ורבי אברהם פירש: וכבר אמר השם אל אברהם לך לך מארצך , כי זה הדבור היה בעודנו באור כשדים , ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם. ואיננו נכון בעיני , כי אם היה כן , היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים , ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו; והכתוב אמר "ויקח תרח את אברם בנו" (בר' יא , לא) - יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען. ועוד , כי הכתוב שאמר "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען" (יהו' כד , ג) , היה ראוי שיאמר 'ואקח את אביכם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען' , כי משם לוקח ושם נצטוה בזה. ועוד יקשה עליהם , כי אברהם , בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו , אמר לו "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך" (בר' כד , ד) , והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור , אם כן היא ארצו ומולדתו; ושם נאמר "אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי" (שם , לח) , כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו , לא כאשר ישתבש רבי אברהם לומר (ראה בר' כד , ד): "אל ארצי" - חרן , ו"מולדתי" - אור כשדים; והנה הוא האומר כאן , כי בְאור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך , והנה לו ארצות רבות! אבל העקר כבר ידעת אותו מדברינו שכתבנו בסדר שלפני זה (בר' יא , כח) , כי חרן היא ארצו , ושם מולדתו והיא ארץ אבותיו מעולם , ושם נצטוה לעזוב אותם; וכך אמרו בבראשית רבא (ב"ר לט , ח): לך לך - אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. וטעם להזכיר ארצך ומולדתך ובית אביך: כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו , וכל שכן כשהיא ארץ מולדתו ששם נולד , וכל שכן כשיש שם כל בית אביו , ולכך הוצרך לאמר לו שיעזוב הכל , לאהבתו של הקדוש ברוך הוא. אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר (ע"פ תה' קה , יג) , עד שבא אל ארץ כנען , ואמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (להלן , ז); אז נתקיים אל הארץ אשר אראך , ואז נתעכב וישב בה. ומה שאמר "ויצאו ללכת ארצה כנען" (להלן , ה) , לא להתישב בה , כי עדין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה; אלא שאחז הצדיק דרכו דרך ארץ כנען , כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים; ומפני זה אמר "ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" (בר' כ , יג) , כי היה תועה כשה אובד (ע"פ תה' קיט , קעו). ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת יי' , ובה יתן השם חלקו , והאמין כי אל הארץ אשר אראך ירמוז לו על ארץ כנען , או על כולה , או על אחת מכל הארצות האל , ושם פניו אל כלל ארץ כנען , כי שם הארץ אשר יראנו באמת. (ב-ג) והיה ברכה - אתה תהיה הברכה אשר יתברכו בה לאמר: ישימך אלהים כאברהם (ע"פ בר' מח , כ). והוסיף עוד , כי כל משפחות האדמה יתברכו בו , לא אנשי ארצו בלבד; או ונברכו - שיהיו מבורכים בעבורו. והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין , כי מה טעם שיאמר לו הקדוש ברוך הוא 'עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוה מעולם' , מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים , או שיאמר טעם לעזיבת הארץ , שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת "קרבת אלהים" (תה' עג , כח)?! ומנהג הכתוב לאמר 'התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך' , כנאמר בדוד ובשלמה (ראה מ"א ב , ד; ג , יב - יד) , וכענין התורה כולה: "אם בחקותי תלכו" (וי' כו , ג); "אם שמוע תשמע בקול יי' אלהיך" (דב' כח , א); וביצחק אמר "בעבור אברהם עבדי" (בר' כו , כד); אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ , אין בו טעם!? אבל הטעם , מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקדוש ברוך הוא , והוא ברח מהם ללכת ארץ כנען ונתעכב בחרן , אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה , שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לְשֵם יי' - בארץ הנבחרת , ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם; לא כאשר עשו עמו באור כשדים , שהיו מבזים ומקללים אותו , ושמו אותו בבור או בכבשן האש. ואמר לו שיברך מברכיו , ואם יחיד מקללו - יואר. וזה טעם הפרשה , אבל התורה לא תרצה להאריך בדעת עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה , כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחדשו. (ו-ז) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך כלל , תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב; והוא ענין גדול , הזכירוהו רבותינו בלשון קצרה , אמרו (תנח' לך לך ט): כל מה שאירע לאבות סימן לבנים; ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעים וחפירת הבארות ושאר המקרים , ויחשב בהן כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת - וכלם באים ללמד על העתיד; כי כאשר יבא המקרה לנביא משלשת האבות , יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. ודע כי כל גְזֵרַת עירין (ע"פ דנ' ד , יד) , כאשר תצא מכח גְזֵרָה אל פועַל דמיון , תהיה הגזרה מתקימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות , כמאמר ירמיהו שצוה לברוך "והיה ככלותך לקרא את הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת. ואמרת ככה תשקע בבל" וגו' (יר' נא , סג - סד); וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת: "ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה ליי' וחץ תשועה בארם" (מ"ב יג , יז) , ונאמר שם "ויקצף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם" (שם , יט). ולפיכך החזיק הקדוש ברוך הוא את אברהם בארץ , ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו; והבן זה. ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקיהם בעזרת השם. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - היא עיר שכם , כי זה שם המקום ההוא , ושכם בן חמור על שם עירו נקרא. וכתב רבנו שלמה: נכנס לתוכה עד מקום שכם , להתפלל על בני יעקב כשיבאו מן השדה עצבים (ראה בר' לד , ז); ונכון הוא , ואני מוסיף , כי החזיק אברהם במקום ההוא תחלה , וקודם שנתן לו הארץ , נרמז לו מזה , כי בניו יכבשו המקום ההוא תחלה קודם היותם זוכים בו (ראה בר' לד , כה) , וקודם היות עון יושב הארץ ההיא שלם להגלותם משם , ולכן אמר: והכנעני אז בארץ. וכאשר נתן לו הקדוש ברוך הוא הארץ במאמר , אז נסע משם ונטה אהל בין בית אל ובין העי , כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה. ויתכן שהזכיר הכתוב והכנעני אז בארץ , להורות על ענין הפרשה , לומר כי אברהם בא בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעדו , ועבר עד מקום שכם , והכנעני , הגוי המר והנמהר , אז בארץ , ואברם ירא ממנו , ולכן לא בנה מזבח ליי'; וכבֹאו במקום שכם באילון מורה , נראה אליו השם ונתן לו הארץ , וסרה יראתו , כי כבר הובטח ב"ארץ אשר אראך" (לעיל , א) , ואז בנה מזבח ליי' - לעבדו בפרהסיא. ואילון מורה זה הוא במקום שכם , ונקרא גם כן 'אילוני מורה' , כמו שכתוב "מול הגלגל אצל אילוני מורה" (דב' יא , ל) , ושם הר גרזים והר עיבל בשכם , וקרוב לירדן שבאו שם בתחלת ביאתם לארץ , אבל "אילוני ממרא" (בר' יח , א) הוא מקום אשר הוא בעיר חברון , רחוק מן הירדן. ודע , כי בכל מקום שיאמר הכתוב 'אילוני ממרא' , שֵׁם 'ממרא' הוא על איש אמורי שהמקום ההוא שלו , כמו שנאמר "והוא שוכן באילוני ממרא האמורי אחי אשכל ואחי ענר" (בר' יד , יג); ושם 'אילוני מורה' ו'אילון מורה' נקרא המקום ההוא על שם איש ששמו 'מורה' , אבל זה כנעני הוא , מארץ הכנעני היושב בערבה. וכשיזכיר הכתוב 'ממרא' סתם , הוא שם העיר , כמו שנאמר "ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון" (בר' לה , כז) , ונאמר אשר "על פני ממרא היא חברון" (בר' כג , יט) , כי האיש אשר לו "אילוני" נקרא על שם העיר; וכן "שכם בן חמור" (בר' לד , ב) - כשם העיר שכם. ובבראשית רבא (ב"ר מב , ח): על דעתיה דרבי יהודה , אתרא הוא דשמיה 'ממרא' , ועל דעתיה דרבי נחמיה , גברא הוא דשמיה 'ממרא'. וטעם ליי' הנראה אליו - כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו , כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה , אבל נאמר לו "לך לך מארצך" (לעיל , א) בחלום הלילה או ברוח הקדש. ויתכן שירמוז הנראה אליו על סוד הקרבן , והמשכיל יבין. (ח) ויקרא בשם יי' - פירש אנקלוס , שהתפלל שם , כמו "קראתי שמך יי' מבור תחתיות" (איכה ג , נה) , והנכון , שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם יי' , מודיע אותו ואלהותו לבני אדם , כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע , ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך" (לעיל , ג) , היה מלמד ומפרסם האלהות; וכן אמר הכתוב ביצחק , כאשר הלך אל נחל גרר והובטח "אל תירא כי אתך אנכי" (בר' כו , כד) , שבנה מזבח "ויקרא בשם יי'" (שם , כה) , כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו , והגיד כבודו בגוים ההם (ע"פ יש' סו , יט). ולא נאמר ביעקב כן , מפני שהוליד בנים רבים , כולם עבדי יי' , והיתה לו קהלה גדולה נקראת 'עדת ישראל' , ונתפרסמה האמונה בהם ונודעה לכל , וגם כי מימי אבותיו נתפרסמה בכל ארץ כנען. וכך אמרו בבראשית רבא (ב"ר לט , טז): מלמד שהקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל בריה. (ט) הנגבה - כתב רבנו שלמה: ללכת לדרומה של ארץ ישראל , והוא בחלק של בני יהודה שנטלו בדרומה של ארץ ישראל. וכן העתיד לבא בבניו , שנאמר "יהודה יעלה" (שו' א , ב) - בתחלה. (י) ויהי רעב בארץ - הנה אברהם ירד למצרים מפני רעב לגור שם - להחיות נפשו בימי הבצרות , והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו , והקדוש ברוך הוא נקם נקמתו בנגעים גדולים , והוציאו משם "במקנה בכסף ובזהב" (בר' יג , ב) , וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם (ראה להלן , כ). נרמז אליו , כי בניו יֵרְדוּ מצרים מפני רעב לגור בארץ (ע"פ בר' מז , ד) , והמצרים יָרֵעוּ להם ויקחו מהם הנשים , כאשר אמר "וכל הבת תחיון" (שמ' א , כב) , והקדוש ברוך הוא ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב (ע"פ תהלים קה , לז) ו"צאן ובקר מקנה כבד מאד" (שמ' יב , לח) , והחזיקו בהם "לשלחם מן הארץ" (שם , לג); לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבא (ב"ר מ , ו): רבי פינחס בשם רבי אושעיא: אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: צא וכבש את הדרך לפני בניך; ואתה מוצא , כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו: באברהם כתוב ויהי רעב בארץ , בישראל כתוב "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ" וכו' (בר' מה , ו). ודע , כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה , שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו , והיה לו לבטוח באלהיו שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו , "כי יש כח באלהים לעזור ולהכשיל" (דה"ב כה , ח); גם יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה מפני הרעב - עון אשר חטא (ע"פ הו' יב , ט) , כי האלהים ברעב יפדנו ממות (ע"פ איוב ה , כ); ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה , במקום המשפט שמה החטא (ע"פ קה' ג , טז). (יא-יג) הנה נא ידעתי וגו' , אמרי נא אחותי את - לא ידעתי למה פחד ממנה עתה יותר מקודם לכן. ואם נאמר שהיו המצרים שחורים ומכוערים , כדברי רבנו שלמה , הנה גם לאבימלך מלך פלשתים אמר כן (ראה בר' כ , ב) , גם הוא גם יצחק (ראה בר' כו , ט) , שהיה דר בארץ ההיא במצות השם!? אולי היו בדור ההוא הכנענים שטופים בעבודה זרה וגדורים מן העריות יותר מאנשי מצרים והפלשתים; ואיננו נכון. ויתכן כי לא היה להם פחד , רק בבואם בעיר מושב המלכים , כי היה דרכם להביא למלך האשה היפה מאד , ולהרוג את בעלה בעלילה שישימו עליו. והנכון בעיני , כי זה דרכם למו מעת צאתם מחרן , בכל מקום היה אומר 'אחותי היא' , כי כן אמר "ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" וגו' (בר' כ , יג) , אבל הכתוב יזכיר זה במקומות אשר יתחדש להם ענין בדבר; והנה זרז אותה עתה באשר צוה לה מתחלה. ויצחק לא פחד בארצו ובעירו , רק בבואו אל ארץ פלשתים אחז דרך אביו. ואמר: למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך - כל ימי היותנו גָרים בארץ הזאת עד עבור הרעב; כי אברהם מפני הרעב בא לגור בארץ , ובַעֲבוֹר הרעב ישוב לארץ אשר נצטוה עליה ונתנה השם לו ולזרעו , והיה חושב שיחיו נפשם ברעב , ויבא להם ריוח והצלה מאת האלהים לשוב , או שיתכן להם לברוח לארץ כנען בהתיאשם ממנה. וכתב רבנו שלמה: הנה נא ידעתי - מדרש אגדה (תנח' לך לך ה): עד עכשו לא הכיר בה , מתוך צניעותם , ועכשו - על ידי מעשה; דבר אחר (ב"ר מ , ד): שעל ידי הדרך אדם מתבזה , וזו עמדה ביפיה; ולפי פשוטו: הנה הגיע השעה שיש לדאג על יופיך , וידעתי זה ימים כי יפת מראה את , ועכשו אנו באין בין בני אדם שחורים , אחיהם של כושיים , ולא הורגלו באשה יפה; ודומה לו "הנה נא אדני סורו נא" (בר' יט , ב). כל זה לשון הרב ז"ל , והמדרש - קַבָּלָה בענוה שבהם ונסמך למקרא , אבל אין צרך לכל הדברים האלה , שאין מלת נא מורה על דבר שיתחדש בעת ההיא בלבד , אבל על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן , כי הוא רומז על הענין לומר שהוא עתה ככה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את - מאז ועד עתה , וכן "הנה נא עצרני יי' מלדת" (בר' טז , ב) - מעודי ועד היום הזה , וכן "הנה נא לי שתי בנות" (בר' יט , ח) - כי לא נולדו עתה , וכולם ככה. ויראה מפשט הכתובים , כי שרה לא קבלה עליה לאמר כן , אבל המצרים היו רעים וחטאים מאד , וכאשר ראו אותה ויהללו אותה אל פרעה , לוקחה אל ביתו (ראה להלן , טו) , ולא שאלו בהם כלל אם היא אשתו או אחותו; והיא שתקה ולא הגידה כי אשתו היא , ואברהם ספר מעצמו כי אחותו היא , ולכך הטיבו לו בעבורה; וזהו שאמר הכתוב "מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא" (להלן , יח) - האשים אותו , כי בראותו שיקחו אותה , היה לו להגיד לפרעה כי אשתו היא , וחזר והאשים אותו על אמרו אחרי כן לשרים ולבית פרעה כי אחותו היא (ראה להלן , יט); ולא האשים את האשה כלל , כי אין ראוי שתכחיש היא את בעלה , והראוי לה שתשתוק. (טו) וטעם ויראו אותה שרי פרעה - כי כאשר ראו אותה המצרים , אמרו: ראויה זאת לשרים הגדולים; והנה הביאוה אליהם , וגם הם יראו לנפשם מנגוע בה , כי מפני היופי הגדול ידעו כי המלך יחפוץ בה מאד , ויהללו אותה ביניהם לומר: ראויה זו למלך; לשון רבנו שלמה , וזה דעת אנקלוס שאמר: "ושבחו יתה לות פרעה". או שהללוה אל המלך עצמו , ושלח ולקחה. (יז) וטעם על דבר שרי אשת אברם - כי בעבור החמס שעשה לשרה , גם לאברם , ובזכות שניהם באו עליו הנגעים הגדולים ההם. (יח-יט) ויקרא פרעה לאברם - יתכן , כי בבא הנגעים פתאם עליו ועל ביתו בעת אשר לוקחה שרה אל ביתו , הרהר בדעתו לאמר: מה זאת עשה אלהים לנו (ע"פ בר' מב , כח) , ושאל אותה והגידה כי אשתו היא , ולכן קרא לאברהם והאשים אותו. או כאשר אמרו רבותינו (ב"ר מא , ב) , שלקה בראתן , שהתשמיש קשה לו , וחשש כי שמא אשתו היא , ואמר לו בספק מה זאת עשית לי , להוציא מפיו האמת; כי אם היתה אחותו היה אומר 'אמנם אחותי היא' , ואמר ועתה הנה אשתך קח ולך , לראות מה ידבר ומה ישיב על תוכחתו; ואברם שתק ממנו ולא השיב אותו דבר מרב פחדו , אז הבין פרעה כי היא אשתו כאשר חשב , וצוה עליו אנשים לשלחם (ראה להלן , כ). וטעם ואקח אותה לי לאשה - שהיה רצונו שתהיה זאת אשתו המולכת , ולא תהיה פילגש לו. והזכיר זה , בעבור שיודה לו אם היא אחותו , כאשר פרשתי.