מאגר הכתר בראשית פרק יב עם פירוש רד"ק

פרק יב
(א) ויאמר יי' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ויאמר - פירושו: וכבר אמר לו קודם צאתו מאור כשדים , ועל פיו יצא; כמו שאמר "אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בר' טו , ז). ואפשר שבא אליו הדבור פעם אחרת בחרן. ומה שאמר לְךָ - כן הוא מנהג הלשון , כמו "וילך לו" (שמ' יח , כז); "אלכה לי" (יר' ה , ה); "אשובה לי" (במ' כב , לד); "קחו לכם" (בר' מה , יט); והדומים להם. מארצך - כי קשה לאדם לצאת מארצו , אשר גר שם ימים רבים , כל שכן אם נולד שם; זהו שאמר וממולדתך. כל שכן שיניח בית אביו ומשפחתו , וילך אל ארץ לא ידע תמול שלשום; זהו שאמר ומבית אביך. אל הארץ אשר אראך - ואלו אמר לו אל ארץ כארצך , טובה ורחבה , או טובה ממנה , לא היה כל כך קשה; אבל אמר אל הארץ אשר אראך - עדין , ולא ידע הטובה היא אם רעה (ע"פ במ' יג , יט). וכל זה אמר לו האל , להודיע חבתו של אברהם אבינו; שכל אלו הדברים קשים לאדם , והכל קבל מאהבה , לעשות רצון האל. (ב) ואעשך לגוי גדול - אע"פ שאשתך עקרה , אני ארפאנה; ובזאת הארץ תלד. ואברכך - אוסיף טובתך בעושר ובנכסים וכבוד; כמו שאמר "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" (בר' יג , ב). ואגדלה שמך - שיהיה שמך נודע בגוים לרוב ברכתך וליושר מעשיך והצלחתך. כמו שקרה לו בדבר ארבעה המלכים , שעשה לו שם גדול אז , כי במעט אנשים נצח ארבעה מלכים (ראה בר' יד); ובני חת אמרו לו: "נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בר' כג , ו). וכן אמר האל לדוד: "ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ" (דה"א יז , ח). וזהו מטובת האל לאדם. והיה ברכה - כמו 'ותהיה' , צווי במקום תי"ו אית"ן; וכן "עלה... ומות בהר" (דב' לב , מט - נ); "ואם בין כוכבים שים קנך" (עו' א , ד); והדומים להם. אמר לו: כל כך תהיה ברכתך והצלחתך גדולה , עד שתהיה ברכה לאחרים; כי כשיברך אדם בנו , יאמר לו: האל יברכך כברכת אברהם. (ג) ואברכה מברכיך - בעלי בריתך ומבקשי טובתך , כמו ענר אשכול וממרא (ראה בר' יד , כד) , וזולתם שלא נזכרו - אני אברך אותם בגללך , ויכירו , כי באהבתם אותך תרבה טובתם. כמו שנאמר בדבר יוסף "ויברך יי' את בית המצרי בגלל יוסף" (בר' לט , ה); ונאמר ביעקב אבינו "נחשתי ויברכני יי' בגללך" (בר' ל , כז). ומקללך אאור - בקללה לא אמר לשון רבים , כי מעטים יהיו המקללים אותו ומבקשי רעתו. ונברכו בך כל משפחות האדמה - כל המשפחות שתגור בתוכם , כמו ארץ כנען וארץ פלשתים וארץ מצרים , אשלח בהם ברכה , מיום שתגור ביניהם , לזכותך , כדי שיאהבוך וינשאוך. (ד) וילך אברם - ובא לו עד חרן , והניח שם אביו , ובא לו לארץ כנען. כאשר דבר אליו יי' - שלא שאל ושלא נסה , אלא האמין בו שיקיים לו מה שאמר לו. בצאתו מחרן - והניח אביו שם. אולי נתעכב עמו שם ימים לפתותו , אולי ילך עמו , ולא רצה , והניחו ויצא. והיה בן שבעים וחמש בצאתו מחרן. (ה) ואת לוט בן אחיו - כי היה נשמע אליו; והניח זקנו והלך לו עם אברם. אשר רכשו - הוא ולוט. וה'רכוש' כולל כסף וזהב ושאר המטלטלין. ואת הנפש אשר עשו בחרן - העבדים והשפחות שקנו בחרן. ויהיה עשו - כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז). ודעת אנקלוס: על אותם האנשים שהחזירו לאמונה טובה , היא אמונת אברהם אבינו. כי לוט היה מאמונתו , לפיכך נתחבר עמו; והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים , שיאמינו ביי' ויעבדו אותו לבדו , ולא האלילים; לפיכך אמר אשר עשו , ולא 'אשר עשה'. ורבותינו ז"ל דרשו (ב"ר לט , יד) אשר עשו - על אברם ושרי: הוא מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים. אשר עשו - כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (ש"א יב , ו) - שגידלם ולימדם. ויצאו ללכת - כלם היה לבם נכון ללכת ארצה כנען עם אברהם , וכן עשו. (ו) עד מקום שכם - רוצה לומר: עד גבול שכם. אולי אלה המקומות שזכר , הם בהכנס אדם לארץ כנען בבאו מחרן. ובא עד שכם וישב שם , ואחר כן עד אלון מורה. ובדרש (?; וראה רש"י) , כי ראה בנבואה , כי בשכם יענו את דינה (ראה בר' לד , ב) , ובני יעקב יעשו נקמה באנשי שכם (ראה שם , כה - כו); והתפלל שם לאל שיצילם מהערים אשר סביבותיהם , ושמע האל תפלתו , כמו שאמר "ויהי חתת אלהים" וגו' (בר' לה , ה). עד אלון מורה - ראה ששם יקבלו ישראל עליהם התורה לקיימה ב'ברוך' ו'ארור' (ראה דב' כז , יא ואי') , כמו שנאמר "אצל אלוני מורה" (דב' יא , ל). והתפלל עליהם לאל , שיטה את לבבם לטובה , ויקבלו עליהם התורה בשבועה. אלון ו"אלוני" (דב' יא , ל) - פירושו: 'מישור' , כתרגומו (ת"א); ומורה - שם אדם , נקרא המישור ההוא על שמו. והכנעני אז בארץ - כי אלה המקומות היו לכנעני , שהוא משבע אומות; כמו שכתב "בארץ הכנעני היושב בערבה" (דב' יא , ל). ומה שאמר אז בארץ - להודיע מעשה האל ורצונו לאוהביו; כי אברם היה עובר בארץ עם מקנה רב מאד , והיו רועים במרעה הארץ בכל מקום שהיה עובר שם , ובעלי מקומות המרעה לא היו אומרים לו דבר; וזה היה דבר גדול ומעשה נס מאת האל. והכיר אברם בזה , כי היה מקיים לו האל , מה שיעדו בברכה. ויש מפרשים (ראה רש"י) , כי אמר אז בארץ - להודיע , כי מתחלה לא היתה לו הארץ , אלא לבני שם , והכנעני כבשה מבני שם. והעד לדעת רבותינו ז"ל: "ומלכי צדק מלך שלם" (בר' יד , יח) , שאמרו (נדרים לב , ב) , שהוא שם בן נח; ואם כן , ירושלם - לא כבשה הכנעני עדין. (ז) וירא יי' אל אברם - שם , באלון מורה (ראה לעיל , ו) נראה אליו , להודיע , כי היא הארץ שאמר לו שיראהו: אע"פ שהוצאתיך מארץ מולדתך להושיבך בארץ הזאת , לא אמרתי שאתננה לך מיד ואוריש הגוים מפניך , כי זה לא יתכן; כי אתה יחיד , לא תוכל לישב הארץ עד שיהיו בניך רבים , והם יירשוה. אבל מעתה תהיה לך מתנה , שתעבר ותלך לארכה ולרחבה עם מקנך ורכושך הרב , ואין אומר לך רק טוב; שהרי עתה , שאתה עובר בה , אתה עובר בשלום , ואין מי שיאמר לך דבר. אבל לזרעך , כשיהיו רבים , אתננה ואוריש הגוים מפניהם. ואפלו להם , כשנכנסו לארץ , שהיו "שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים" (במ' כו , נא) , מלבד פקודי בני לוי (ראה שם , נז) , אמר: "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמ' כג , ל). ויבן שם מזבח - כטעם הודאה לאל , שנראה אליו , ובשרו בארץ ההיא , שהיא טובה ורחבה זבת חלב ודבש (ע"פ שמ' ג , ח) , שיתננה לזרעו. (ח) ויעתק משם ההרה - העתיק משם אהלה ללכת אל ההר , שהוא ממזרח לבית אל; שהיה עובר בארץ לראותה. ויט אהלה - נתעכב שם עד שבנה שם מזבח , וקרא שם בשם יי'. אהלה - בה"א כמו בו"ו. בית אל מים - בית אל היה ממערב ההר , והעי ממזרח להר. ובאותו ההר נטה אהלה , ובנה שם מזבח ליי' , ושם קרא בשם יי' , כלומר: קרא ליושבי ההר ההוא , שיבאו אל המזבח אשר בנה לשם יי' , והראה להם דברים של טעם: כי לאותו האל שבנה הוא מזבח , לשמו ראוי לעבוד , לו לבדו , לא לאלילים שעובדים הם. והיה משיב רבים מהם לאמונתו , כי שתי פעמים קרא שם בשם יי' (ראה בר' יג , ד); אולי הכיר באנשים ההם , שהיו קרובים לתשובה. ובבראשית רבה (לט , טז): שהתנבא , כי שם יפלו מבניו על עון עכן (ראה יהו' ז , ה) , ובנה שם מזבח והתפלל עליהם. (ט) ויסע אברם - נסע משם , והלך הלוך ונסוע - ממקום למקום. הנגבה - לצד דרום של ארץ ישראל. ובבראשית רבה (?; וראה לק"ט יב , ט): כל מסעיו היו לצד דרומה של ארץ ישראל; שהתנבא , כי שם יהיה חלק יהודה , לדרום ארץ ישראל; והר המוריה בחלקו , שעתיד להעלות בנו עליו. (י) ויהי רעב בארץ - זה אחד מן הנסיונות שנסה האל את אברהם אבינו , ועמד בכולם; ולא הרהר אחר הקדוש ברוך הוא , לאמר: אתמול אמר לי "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (לעיל , ג) , והיום - רעב בארץ שאני שוכן בה , עד שאצטרך לצאת ממנה אל מקום אחר?! אלא הכל היה מקבל מאהבה , ולא הרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא. מצרימה - כי ברוב במצרים שובע , ואפלו יהיה רעב בשאר ארצות , לפי שאינה שותה מימי מטר אלא ממימי הנהר , כמו שאמר "לא כארץ מצרים היא" וגו' (דב' יא , י). ואברם לא היה יכול לסבול הרעב , כי היה כבד , ומקנהו רב (ראה בר' יג , ב) , ולא היו מוצאים מרעה. ועוד , כי נפשות ביתו היו רבים. לגור שם - לא להשתקע שם אלא לגור שם , עד שיעבור הרעב מארץ כנען. (יא) ויהי כאשר הקריב - הקריב מחנהו , כי היה הולך לרגל המלאכה ולרגל ילדי נפשות ביתו (ע"פ בר' לג , יד); כי הקריב - פועל יוצא , וכן "ופרעה הקריב" (שמ' יד , י) - הקריב מחנהו. הנה נא ידעתי - אע"פ שפירוש נא - 'עתה' , לא רצה לומר , שלא ידע קודם לכן; כי כן ידע מקודם , מיום דעתו אותה; אבל כן הוא דרך הלשון. וכן "הנה נא אדני" (בר' יט , ב); "הנה נא מצא עבדך" (שם , יט); וזולתם. (יב) והיה - בני מצרים אינם יפים כמו בני ארץ כנען , אבל הם כעורים , כי הם דרומיים; והם שטופים בזמה. לפיכך היה ירא אברם כשהיה קרוב למצרים , והיה בגבולה , וראה אנשיה כעורים , היה ירא , כשיראו אשתו שהיא יפת תואר , שיחמדו אותה. כי אם היה יודע זה מתחלה , לא היה בדעתו לבא מצרים , אלא היה סובל הרעב , ולא שיפקיר את אשתו. ולא ירא שיאנסו אותה ממנו וישכבו עמה; כי אם יעשו זה פעם אחת , לא יעשו פעמים רבות שישכבו אותה לעיניו , כי זה יהיה חמס רב וחמס תמידי , לא יסבלו אנשי העולם. אבל להרוג אותו , אינו אלא פעם אחת , ואחר כן תהיה מופקרת להם בלא חמס , כי לא יהיה לה בעל. ומזה פחד אברם , ולא סמך על הבטחת האל שהבטיחהו , כי אמר: שמא יגרום החטא. וכן פחד יעקב אבינו אחר הבטחת האל (ראה בר' לב , יג). וכן ראוי לכל צדיק , שלא יסמוך במקום סכנה על הנס , וישמור עצמו בכל תחבולה אשר יוכל. ועל זה אמר שלמה: "אשרי אדם מפחד תמיד" (מש' כח , יד). וכן אמרו רבותינו ז"ל (פסחים סד , ב) , שאין ראוי לסמוך על הנס; ואמרו (תענית ט , א): מנין שאין סומכין על הנס? שנאמר "לא תנסו את יי' אלהיכם" (דב' ו , טז); וכן ראינו שמואל הנביא , שהיה הולך בשליחות האל ופחד משאול , ואמר "ושמע שאול והרגני" (ש"א טז , ב); וגם האל שִׁבַּח פחדו , ולא אמר לו: אל תפחד כי לא יהרגך! אבל אמר לו "עגלת בקר תקח בידך" (שם) - הודה לו , כי טובה היתה מחשבתו שהיה מפחד. וכן ראוי לכל צדיק שיעשה כן , ולא יבטח על הנס. ואותך יחיו - יעמידוך בחיים , שלא יהרגוך - להנאתם , שאת יפת תואר. וכן "החייתם כל נקבה" (במ' לא , טו); "ואותה החייתי" (במ' כב , לג). (יג) אמרי נא - לשואלים אותך. למען יטב לי - פירושו: וחייתה נפשי... בעבורך ובגללך; פירוש: בעבור דברך , שתאמרי: אחותי את. וה'טובה' - שלא יהרגו אותי; כי לא נתכון אברם שיעשו עמו טובה אחרת. אעפ"י שאמר "ולאברם הטיב בעבורה" (להלן , טז) , הוא לא נתכון לכך; חלילה לו שיתכבד בקלונה! כי קלונה יהיה קלונו. והטובה ההיא שהטיב לו פרעה , לא ישרה בעיניו , ולא היה מקבלה , לולי שהיה בארצו , והיה מפחד ממנו , אם יעשה דבר שלא ברצונו. שהרי ממלך סדום לא רצה לקבל ממון , אע"פ שהציל את שלו; כי טוב עין היה , ומסתפק במה שנתן לו האל , וממון רב היה לו. (יד) ויהי כבוא - מבואר הוא. (טו) ויראו. ותקח - אמרו רבותינו ז"ל (ראה תנ"ב צו , יד): בשָרַי אמר ותקח , שמשמעו - בעל כרחה , לפי שהיתה אשת איש. באסתר אמר "ותלקח אסתר" (אס' ב , ח) , שמשמעו: ברצונה , לפי שהיתה פנויה , והולכת להנשא למלך. (טז) ולאברם הטיב (בנוסחנו: היטיב) בעבורה - מיד שלקחה הטיב לו בעבורה , לפי שאמרה: אחי הוא. ומה היא הטובה? ששלח לו צאן ובקר. ולהנאתו היטיב עמו פרעה , שהיה סבור שתהיה לו לאשה. אבל אחר כן לא פייסו ולא בקש ממנו מחילה , אלא שלחו מארצו (להלן , כ). ולא כן עשה אבימלך (ראה בר' כ , יד - טז). ופירוש ויהי לו - מאת פרעה , ששלח לו. (יז) וינגע - באותו הלילה , שלא יוכל לגעת בה. ואת ביתו - אנשי ביתו , והם שריו שהללוה לו ולקחוה לו (ראה לעיל , טו). או פירושו: כל אנשי ביתו , אנשים ונשים; כדי שיכירו , כי אצבע אלהים הוא. על דבר שרי - ולא יאמרו כי דרך מקרה היה. ודרך דרש (תנ"ב לך לך , ח): כי המלאך המכה אותם היה אומר: זה על דבר שרי אשת אברם. ודרך הפשט: כי פרעה פשפש בדעתו , למה היו אלה הנגעים; וחשב , כי שמא אשת איש היא , ושאל את שרי שתאמר לו האמת. ואמרה לו , כי באמת אשת אברם היא , אלא מפחדה שלא יהרגוהו בעבורה , אמרה: אחי הוא. לפיכך: "ויקרא פרעה לאברם" (להלן , יח). (יח) ויקרא - מבואר הוא. (יט) למה. לאשה - לא לקחתי אותה לשכב עמה דרך זנות , אלא להיותה לי לאשה. הנה אשתך - הנה היא כמו שהיתה , שלא נגעתי בה. קח ולך - קחנה ולך לך , ולא תשב בעיר , כדי שלא יקחנה אחד העם (ע"פ בר' כו , י) מרוב תאותם אליה , כי יפה היא מאד. ואברם לא חשש להשיב לפרעה תשובה כמו שהשיב לאבימלך (ראה בר' כ , יא - יג) , כי לא האריך פרעה עמו בדברים כמו אבימלך , אלא דחקו לצאת מארצו. (כ) ויצו - לשמרו ולשמור אשתו , שלא יגעו בה המצרים ולא בכל אשר לו. וישלחו אותו - עד צאתו מגבול מצרים.