מאגר הכתר בראשית פרק יב עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יב
{פרשת לך לך} [א] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:
[ב] וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה:
[ג] וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה:
[ד] וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן:
[ה] וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
[ו] וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ:
[ז] וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו:
[ח] וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּחַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה:
[ט] וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה: פ
[י] וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ:
[יא] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ:
[יב] וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ:
[יג] אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ:
[שני] [יד] וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד:
[טו] וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלֲל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה:
[טז] וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים:
[יז] וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם:
[יח] וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא:
[יט] לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ:
[כ] וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:

פרק יב
(א) השם צוה אברהם , ועודנו באור כשדים , שיעזוב ארצו ומקום מולדתו , גם בית אביו; והטעם , שידע השם , שתרח , אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען , ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחרי ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן (ראה בר' יא , כו , לב; ולהלן , ד). רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים. ואחר שאמר אשר אראך , גלה לו הסוד , כי כן כתוב "ויצאו ללכת ארצה כנען" (להלן , ה). או יהי טעם אראך - הוא שאמר לו: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה" (בר' יג , טו). (ג) מברכיך - רבים. ומקללך - יחיד. (ה) רכושם - מקנה , וכן "כי היה רכושם רב" (בר' יג , ו). ואת הנפש - עבדים ילידי בית; או עשו - כמו 'קנו'; וכן "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז). ויש אומרים (ב"ר לט , יד): הנפשות שהורום האמת , לעבוד השם. וטעם ויצאו ללכת - אל המקום אשר אמר השם. (ו) גם זה מקום שכם - משה קראו כן , כי שכם לא היה בימי אברהם. אלון - כמו "אלה" (יש' ו , יג) , והם עצים. ויש אומרים (ת"א): שדה , כמו "איל פארן" (בר' יד , ו). מורה - יש אומרים , שהוא ממרא בעל ברית אברהם (ראה בר' יד , יג). ויתכן שהוא אחר; ויהי אלון מורה - שם מקום. והכנעני אז בארץ - יתכן , שארץ כנען - תפשה כנען מיד אחר. ואם איננו כן , יש לו סוד (ראה פירושו לדב' א , ב); והמשכיל ידום. (ז) וירא יי' - בדרך נבואה. והמלה מבניין 'נפעל' , והנוח הנעלם בין היו"ד והרי"ש - תחת הדגש הראוי להיותו , להתבלע נו"ן 'נפעל'. הנראה אליו - 'שם התואר' מהבניין הנזכר; וכמוהו "ואשר היה נעשה" (נחמ' ה , יח). (ח) ויעתק - מהבניין הכבד הנוסף (הפעיל) , והוא 'פועל יוצא'; כי "וְיֶעְתַק צור" (איוב יח , ד) - 'עומד'; והפעול: אהלו , גם הוא פְּעוּל ויט. וטעם ויעתק - ויסיע. והנוח הנעלם אחר יו"ד ויט - תחת הנו"ן שהוא פ"א הפועל , וכן "ויז נצחם" (יש' סג , ג). ושניהם 'פעלים יוצאים'. וטעם מים - ממערב , כי למערב ארץ ישראל הוא הים הגדול הספרדי; ואיננו ים אוקיינוס , כי רחוקה היא הארץ הנזכרת ממנו. והנה נסע ממזרח ביתאל אל מערבה , עד שב העי מזרח למחנהו. וטעם ויקרא בשם יי' - תפלה , או קריאת בני אדם לעבוד השם. (ט) ונגבה - פאת דרום. ונקראה כן מן לשון ארמית "נגיבו מיא" (בר' ח , יג; ת"א) , כי צד דרום - חם , ומרוב החום ייבש; וכן טעם "כי ארץ הנגב נתתני" (יהו' טו , יט). (י) ויהי רעב בארץ - כנען. (יא) וכאשר הקריב - מחנהו; או תהיה מה'פעלים העומדים' , כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו. ומלת נא - כמו 'עתה' , וכן "הנה נא זקנתי" (בר' כז , ב); "אוי נא לנו" (איכה ה , טז). והיא הפוכה בלשון ישמעאל. וטעם הנה נא ידעתי - שהיה כיופי שרה בארצה , רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה , כי הצורות משתנות בעבור האויר. (יב) וטעם ואותך יחיו - שיתנו לך כל צרכך; כי ימי רעבון היו. (יג) ובאה מלת אחותי את 'מלעיל' , בעבור היות הטעם במלה שאחריה באות הראשון; וכן "קרא לילה" (בר' א , ה). וזה משפט הלשון. ודגשות ת"ו את - להתבלע הנו"ן; כי את - מגזרת 'אני'. בגללך ובעבורך - לא באו כי אם בבי"ת. והשָּׁר המסיר הבי"ת הוא סר טעם. וטעם ייטב לי - דורון ומנחה , וכן כתוב "ולאברם היטיב בעבורה" (להלן , טז). (טו) ויהללו - קל הלמ"ד הראשון , להקל על הלשון , והוא ראוי להדגש. ותקח האשה - מהבניין הכבד הנוסף , ואם לא נמצא; וְהַשָלֵם: "וַתֶשְלְכִי" (יח' טז , ה). (יז) וינגע יי' את פרעה וביתו על דבר שרה - כמו 'בעבור' , והטעם: על זה הדבר. (יח) מלת הגדת - מבעלי הנוני"ן. (יט) וטעם ואקח אתה לי לאשה - שלקחה להיותה אשתו , לשכב עמה. והשם הביא עליו נגעים שלא יגע בה (ראה לעיל , יז); והנגעים - שִילְחָם השם לשמור אשת אוהבו; והיו הנגעים גדולים , ולא יכול לגעת בה. וכמוהו "וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דב' כא , יא) , ואמר אחר כן "והבאתה... וגלחה" (שם , יב) , "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה" (שם , יג). וקמצות ו"ו וָלך - בעבור שהטעם הנקרא - עניין מוכרת; וכן "לחם ויין" (בר' יד , יח). (כ) וישלחו אותו - דרך לווי בכבוד , וכן "ואברהם הלך עמם לשלחם" (בר' יח , טז). והישר בעיני , להיות פירוש ויצו עליו - בעבור היות על אחרים המצוה; שהזהיר וצוה להכריז , שלא יגע גבר בו ובאשתו.