פרק יג
[א]
וַיַּעַל֩
אַבְרָ֨ם
מִמִּצְרַ֜יִם
ה֠וּא
וְאִשְׁתּ֧וֹ
וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ
וְל֥וֹט
עִמּ֖וֹ
הַנֶּֽגְבָּה:
[ב]
וְאַבְרָ֖ם
כָּבֵ֣ד
מְאֹ֑ד
בַּמִּקְנֶ֕ה
בַּכֶּ֖סֶף
וּבַזָּהָֽב:
[ג]
וַיֵּ֙לֶךְ֙
לְמַסָּעָ֔יו
מִנֶּ֖גֶב
וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל
עַד־הַמָּק֗וֹם
אֲשֶׁר־הָ֨יָה
שָׁ֤ם
אָֽהֳלֹה֙
בַּתְּחִלָּ֔ה
בֵּ֥ין
בֵּֽית־אֵ֖ל
וּבֵ֥ין
הָעָֽי:
[ד]
אֶל־מְקוֹם֙
הַמִּזְבֵּ֔חַ
אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה
שָׁ֖ם
בָּרִאשֹׁנָ֑ה
וַיִּקְרָ֥א
שָׁ֛ם
אַבְרָ֖ם
בְּשֵׁ֥ם
יְהוָֽה:
[שלישי]
[ה]
וְגַם־לְל֔וֹט
הַהֹלֵ֖ךְ
אֶת־אַבְרָ֑ם
הָיָ֥ה
צֹאן־וּבָקָ֖ר
וְאֹהָלִֽים:
[ו]
וְלֹא־נָשָׂ֥א
אֹתָ֛ם
הָאָ֖רֶץ
לָשֶׁ֣בֶת
יַחְדָּ֑ו
כִּֽי־הָיָ֤ה
רְכוּשָׁם֙
רָ֔ב
וְלֹ֥א
יָכְל֖וּ
לָשֶׁ֥בֶת
יַחְדָּֽו:
[ז]
וַֽיְהִי־רִ֗יב
בֵּ֚ין
רֹעֵ֣י
מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם
וּבֵ֖ין
רֹעֵ֣י
מִקְנֵה־ל֑וֹט
וְהַֽכְּנַעֲנִי֙
וְהַפְּרִזִּ֔י
אָ֖ז
יֹשֵׁ֥ב
בָּאָֽרֶץ:
[ח]
וַיֹּ֨אמֶר
אַבְרָ֜ם
אֶל־ל֗וֹט
אַל־נָ֨א
תְהִ֤י
מְרִיבָה֙
בֵּינִ֣י
וּבֵינֶ֔ךָ
וּבֵ֥ין
רֹעַ֖י
וּבֵ֣ין
רֹעֶ֑יךָ
כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים
אַחִ֖ים
אֲנָֽחְנוּ:
[ט]
הֲלֹ֤א
כָל־הָאָ֙רֶץ֙
לְפָנֶ֔יךָ
הִפָּ֥רֶד
נָ֖א
מֵעָלָ֑י
אִם־הַשְּׂמֹ֣אל
וְאֵימִ֔נָה
וְאִם־הַיָּמִ֖ין
וְאַשְׂמְאִֽילָה:
[י]
וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר
הַיַּרְדֵּ֔ן
כִּ֥י
כֻלָּ֖הּ
מַשְׁקֶ֑ה
לִפְנֵ֣י׀
שַׁחֵ֣ת
יְהוָ֗ה
אֶת־סְדֹם֙
וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה
כְּגַן־יְהוָה֙
כְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
בֹּאֲכָ֖ה
צֹֽעַר:
[יא]
וַיִּבְחַר־ל֣וֹ
ל֗וֹט
אֵ֚ת
כָּל־כִּכַּ֣ר
הַיַּרְדֵּ֔ן
וַיִּסַּ֥ע
ל֖וֹט
מִקֶּ֑דֶם
וַיִּפָּ֣רְד֔וּ
אִ֖ישׁ
מֵעַ֥ל
אָחִֽיו:
[יב]
אַבְרָ֖ם
יָשַׁ֣ב
בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן
וְל֗וֹט
יָשַׁב֙
בְּעָרֵ֣י
הַכִּכָּ֔ר
וַיֶּאֱהַ֖ל
עַד־סְדֹֽם:
[יג]
וְאַנְשֵׁ֣י
סְדֹ֔ם
רָעִ֖ים
וְחַטָּאִ֑ים
לַיהוָ֖ה
מְאֹֽד:
[יד]
וַיהוָ֞ה
אָמַ֣ר
אֶל־אַבְרָ֗ם
אַֽחֲרֵי֙
הִפָּרֶד־ל֣וֹט
מֵֽעִמּ֔וֹ
שָׂ֣א
נָ֤א
עֵינֶ֙יךָ֙
וּרְאֵ֔ה
מִן־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה
שָׁ֑ם
צָפֹ֥נָה
וָנֶ֖גְבָּה
וָקֵ֥דְמָה
וָיָֽמָּה:
[טו]
כִּ֧י
אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ
אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה
רֹאֶ֖ה
לְךָ֣
אֶתְּנֶ֑נָּה
וּֽלְזַרְעֲךָ֖
עַד־עוֹלָֽם:
[טז]
וְשַׂמְתִּ֥י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֖
כַּעֲפַ֣ר
הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֣ר׀
אִם־יוּכַ֣ל
אִ֗ישׁ
לִמְנוֹת֙
אֶת־עֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ
גַּֽם־זַרְעֲךָ֖
יִמָּנֶֽה:
[יז]
ק֚וּם
הִתְהַלֵּ֣ךְ
בָּאָ֔רֶץ
לְאָרְכָּ֖הּ
וּלְרָחְבָּ֑הּ
כִּ֥י
לְךָ֖
אֶתְּנֶֽנָּה:
[יח]
וַיֶּאֱהַ֣ל
אַבְרָ֗ם
וַיָּבֹ֛א
וַיֵּ֛שֶׁב
בְּאֵלֹנֵ֥י
מַמְרֵ֖א
אֲשֶׁ֣ר
בְּחֶבְר֑וֹן
וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם
מִזְבֵּ֖חַ
לַיהוָֽה:
פ
פרק יג
(ד)
ויקרא
שם
אברם
-
על
שהשיבו
שלם;
אי
נמי
סיפור
דברים
הוא:
אל
מקום
המזבח
אשר
בנה
שם
בתחילה...
בשם
יי';
ונראה
דאיתא
להא
ואיתא
להא.
(ז)
והכנעני
והפריזי
אז
יושב
בארץ
-
שלא
תתמה:
ארץ
טובה
כארץ
ישראל
לא
תוכל
לישא
שני
בני
אדם!?
לכך
נאמר
כי
הכנעני
והפריזי
היו
שם
עמהם.
(ח)
כי
אנשים
אחים
אנחנו
-
והדבר
גנאי
הוא
,
כי
יאמרו
האחרים:
איש
אחיו
אינם
רוצים
לסבול
,
אלא
מתקוטטים
,
מה
יעשו
באחרים?
רעים
הם!
(ט)
ואם
השמאל
ואימינה
-
כלומר:
אני
אהיה
סמוך
לך
אם
תצטרך
שאסייעך
,
כמו
"והשטן
עומד
על
ימינו
לשטנו"
(זכ'
ג
,
א)
-
כלומר:
אצלו.
(י)
כגן
יי'
-
שהנהרות
משקים
,
כארץ
מצרים
-
שנילוס
משקה
,
כך
הירדן
היה
משקה
אותו
ככר
עד
צוער.
לפני
שחת
יי'
וגו'
-
כלומר:
לוט
בדק
בארץ
ולא
בדק
ביושבי
הארץ
,
ולפיכך
לקה
,
שיצא
משם
באחרונה
הוא
ובנותיו
בולא
כלום
,
כי
ההולך
לדור
במקום
צריך
לבדוק
בארץ
וביושביה.
(יד-טו)
אחרי
הפרד
לוט
מעמו
-
מפני
שאמר
ללוט:
הנה
כל
הארץ
לפניך
(ראה
לעיל
,
ט)
-
כלומר:
איני
מעכב
לעצמי
רק
מקום
דירתי
,
כאדם
שאומר:
אינה
שלי
,
רק
מקום
דירתי
בלבד
אני
מעכב
ממך
,
לפיכך
אמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא:
הנה
כל
הארץ
לפניך
,
אשר
אתה
רואה
,
לך
אתננה
,
ולא
תאמר:
אפילו
היא
שלי
,
איני
צריך
רק
למקום
דירתי;
כולה
צריכה
לך
,
כי
לא
יספוק
עפר
הארץ
לשעלי
זרעך
(ע"פ
מ"א
כ
,
י).