פרק יג
[א]
וַיַּעַל֩
אַבְרָ֨ם
מִמִּצְרַ֜יִם
ה֠וּא
וְאִשְׁתּ֧וֹ
וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ
וְל֥וֹט
עִמּ֖וֹ
הַנֶּֽגְבָּה:
[ב]
וְאַבְרָ֖ם
כָּבֵ֣ד
מְאֹ֑ד
בַּמִּקְנֶ֕ה
בַּכֶּ֖סֶף
וּבַזָּהָֽב:
[ג]
וַיֵּ֙לֶךְ֙
לְמַסָּעָ֔יו
מִנֶּ֖גֶב
וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל
עַד־הַמָּק֗וֹם
אֲשֶׁר־הָ֨יָה
שָׁ֤ם
אָֽהֳלֹה֙
בַּתְּחִלָּ֔ה
בֵּ֥ין
בֵּֽית־אֵ֖ל
וּבֵ֥ין
הָעָֽי:
[ד]
אֶל־מְקוֹם֙
הַמִּזְבֵּ֔חַ
אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה
שָׁ֖ם
בָּרִאשֹׁנָ֑ה
וַיִּקְרָ֥א
שָׁ֛ם
אַבְרָ֖ם
בְּשֵׁ֥ם
יְהוָֽה:
[שלישי]
[ה]
וְגַם־לְל֔וֹט
הַהֹלֵ֖ךְ
אֶת־אַבְרָ֑ם
הָיָ֥ה
צֹאן־וּבָקָ֖ר
וְאֹהָלִֽים:
[ו]
וְלֹא־נָשָׂ֥א
אֹתָ֛ם
הָאָ֖רֶץ
לָשֶׁ֣בֶת
יַחְדָּ֑ו
כִּֽי־הָיָ֤ה
רְכוּשָׁם֙
רָ֔ב
וְלֹ֥א
יָכְל֖וּ
לָשֶׁ֥בֶת
יַחְדָּֽו:
[ז]
וַֽיְהִי־רִ֗יב
בֵּ֚ין
רֹעֵ֣י
מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם
וּבֵ֖ין
רֹעֵ֣י
מִקְנֵה־ל֑וֹט
וְהַֽכְּנַעֲנִי֙
וְהַפְּרִזִּ֔י
אָ֖ז
יֹשֵׁ֥ב
בָּאָֽרֶץ:
[ח]
וַיֹּ֨אמֶר
אַבְרָ֜ם
אֶל־ל֗וֹט
אַל־נָ֨א
תְהִ֤י
מְרִיבָה֙
בֵּינִ֣י
וּבֵינֶ֔ךָ
וּבֵ֥ין
רֹעַ֖י
וּבֵ֣ין
רֹעֶ֑יךָ
כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים
אַחִ֖ים
אֲנָֽחְנוּ:
[ט]
הֲלֹ֤א
כָל־הָאָ֙רֶץ֙
לְפָנֶ֔יךָ
הִפָּ֥רֶד
נָ֖א
מֵעָלָ֑י
אִם־הַשְּׂמֹ֣אל
וְאֵימִ֔נָה
וְאִם־הַיָּמִ֖ין
וְאַשְׂמְאִֽילָה:
[י]
וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר
הַיַּרְדֵּ֔ן
כִּ֥י
כֻלָּ֖הּ
מַשְׁקֶ֑ה
לִפְנֵ֣י׀
שַׁחֵ֣ת
יְהוָ֗ה
אֶת־סְדֹם֙
וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה
כְּגַן־יְהוָה֙
כְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַ֔יִם
בֹּאֲכָ֖ה
צֹֽעַר:
[יא]
וַיִּבְחַר־ל֣וֹ
ל֗וֹט
אֵ֚ת
כָּל־כִּכַּ֣ר
הַיַּרְדֵּ֔ן
וַיִּסַּ֥ע
ל֖וֹט
מִקֶּ֑דֶם
וַיִּפָּ֣רְד֔וּ
אִ֖ישׁ
מֵעַ֥ל
אָחִֽיו:
[יב]
אַבְרָ֖ם
יָשַׁ֣ב
בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן
וְל֗וֹט
יָשַׁב֙
בְּעָרֵ֣י
הַכִּכָּ֔ר
וַיֶּאֱהַ֖ל
עַד־סְדֹֽם:
[יג]
וְאַנְשֵׁ֣י
סְדֹ֔ם
רָעִ֖ים
וְחַטָּאִ֑ים
לַיהוָ֖ה
מְאֹֽד:
[יד]
וַיהוָ֞ה
אָמַ֣ר
אֶל־אַבְרָ֗ם
אַֽחֲרֵי֙
הִפָּרֶד־ל֣וֹט
מֵֽעִמּ֔וֹ
שָׂ֣א
נָ֤א
עֵינֶ֙יךָ֙
וּרְאֵ֔ה
מִן־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה
שָׁ֑ם
צָפֹ֥נָה
וָנֶ֖גְבָּה
וָקֵ֥דְמָה
וָיָֽמָּה:
[טו]
כִּ֧י
אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ
אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה
רֹאֶ֖ה
לְךָ֣
אֶתְּנֶ֑נָּה
וּֽלְזַרְעֲךָ֖
עַד־עוֹלָֽם:
[טז]
וְשַׂמְתִּ֥י
אֶֽת־זַרְעֲךָ֖
כַּעֲפַ֣ר
הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֣ר׀
אִם־יוּכַ֣ל
אִ֗ישׁ
לִמְנוֹת֙
אֶת־עֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ
גַּֽם־זַרְעֲךָ֖
יִמָּנֶֽה:
[יז]
ק֚וּם
הִתְהַלֵּ֣ךְ
בָּאָ֔רֶץ
לְאָרְכָּ֖הּ
וּלְרָחְבָּ֑הּ
כִּ֥י
לְךָ֖
אֶתְּנֶֽנָּה:
[יח]
וַיֶּאֱהַ֣ל
אַבְרָ֗ם
וַיָּבֹ֛א
וַיֵּ֛שֶׁב
בְּאֵלֹנֵ֥י
מַמְרֵ֖א
אֲשֶׁ֣ר
בְּחֶבְר֑וֹן
וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם
מִזְבֵּ֖חַ
לַיהוָֽה:
פ
פרק יג
(א-ד)
והנה
עלה
אברם
ממצרים
,
הוא
ואשתו
וכל
אשר
לו
,
ולוט
,
שהיה
עמו
שם
בדרום;
ואמנם
אמר
זה
,
לפי
שארץ
מצרים
היתה
לפאת
דרום
מארץ
כנען.
והנה
הלך
אברם
,
לרגל
המלאכה
אשר
לפניו
,
מהדרום
עד
בית
אל
,
עד
שהגיע
אל
המקום
הנבחר
שהיה
שם
אהלה
בתחלה
,
בין
בית
אל
ובין
העי
,
אל
מקום
המזבח
שעשה
שם
בראשונה
וקרא
שם
בשם
יי'
,
כמו
שקדם
(בר'
יב
,
ח).
או
יהיה
הרצון
בזה
,
שבהגיעו
שם
קרא
שם
אברם
בשם
יי'.
(ה)
וזכר
אחר
כן
שגם
ללוט
,
ההולך
עם
אברם
,
היו
לו
צאן
ובקר
ואהלים;
ובזכות
אברם
נתברך.
(ו-ז)
והנה
רב
מקניהם
,
עד
שלא
יכלה
הארץ
להכיל
אותם
יחדיו
,
כי
לא
תספיק
להם
למרעה;
ומפני
זה
היה
ריב
בין
רועי
מקנה
אברם
ובין
רועי
מקנה
לוט
,
לרצות
כל
אחד
מהם
להחזיק
במרעה
הטוב.
ובעת
ההוא
החזיקו
הכנעני
והפריזי
בארץ
ההיא;
והם
שתי
משפחות
ממשפחות
כנען
,
כמו
שקדם
(בה"פ
בר'
יב
,
ו).
(ח)
ואמר
אברם
ללוט
,
שאין
ראוי
שתהיה
ביניהם
מריבה
,
ולא
בין
רועיהם
,
להיותם
אחים.
(ט)
ולפי
שלא
רצה
אברם
להפרד
מהמקום
הנבחר
אשר
היה
בו
,
אמר
ללוט
שיפרד
מעליו
,
וילך
אם
לצפון
,
אם
לדרום
,
והבטיחו
שבאיזה
פיאה
שילך
,
יהפוך
מקנהו
לרעות
בפאה
האחרת
,
כדי
שלא
יזיקהו;
רוצה
לומר
,
שאם
ילך
לוט
לפאת
שמאל
,
יהפך
אברם
מקנהו
לפאת
ימין
,
וההפך
בהפך;
ובזה
תסור
המריבה
מביניהם.
(י-יא)
והנה
בחר
לוט
מארץ
כנען
ככר
הירדן
,
להיותו
מקום
מאד
נאות
למקנה
,
כי
המקום
ההוא
היה
רענן
ודשן
כגן
יי'
,
או
כארץ
מצרים
,
קודם
שישחתו
סדום
ועמורה
,
כי
אז
נשחת
המקום
ההוא.
ורעננות
המקום
ההוא
ודשנו
היה
מגיע
עד
מבוא
צוער
,
ועד
המקום
ההוא
נשחת
בהשחתת
סדום
ועמרה.
ולזה
נסע
לוט
מהמזרח
,
מהמקום
אשר
היה
שם
אברם
,
כדי
שיהיה
למקנהו
כל
זה
המרעה
הטוב.
(יב)
והנה
נשאר
אברם
במקום
אשר
היה
שם
,
אע"פ
שכבר
נמנע
ממקנהו
הרעיה
בזה
הצד
אשר
בחרוֹ
לוט
,
ונסתפק
במרעה
הצד
האחר;
ולוט
ישב
בערי
הככר
,
ונטה
אהלֹה
ממקום
למקום
שם
,
עד
שהגיע
לסדום
ושם
נשאר
,
כמו
שיספר
אחר
זה.
(יג)
והנה
אנשי
סדום
היו
רעים
זה
לזה
וחטאים
לשם
יתעלה;
ואולם
זכר
זה
להגיד
חסרון
לוט
,
שלא
נמנע
מלשכון
אצלם
עם
היותם
בזה
האופן
מהרוע.
והנה
היה
סדום
ועמורה
מארץ
כנען
,
כמו
שנזכר
בפרשת
נח
(בר'
י
,
יט).
(יד-יח)
ולפי
שכבר
נשאר
צר
המקום
לאברם
מפני
המּנע
ממנו
הרעיּה
בצד
אשר
ישב
לוט
,
אמר
לו
השם
יתעלה
,
אחרי
הפרד
לוט
מעמו
,
שישא
עיניו
ויראה
מהמקום
אשר
הוא
שם
לצפון
ולדרום
ולמזרח
ולמערב
,
כי
כל
הארץ
ההיא
יתננה
לו
ולזרעו;
ושכבר
יַרבה
זרעו
כעפר
הארץ
,
אשר
לא
יוכל
איש
למנותו
,
ויירש
הארץ
ההיא.
ואולם
אמר
לו
זה
,
להודיע
אותו
שכל
הארץ
ההיא
היא
נבחרת
,
ואם
יש
בה
קצת
מקומות
יותר
נבחרים
מקצת;
ומפני
זה
אמר
אליו
השם
יתעלה
,
שיקום
מהמקום
ההוא
אשר
היה
בו
,
כי
צר
לו
המקום
ההוא
,
וילך
בארץ
לארכה
ולרחבה
לבקש
מנוח
ייטב
לו
,
כי
כבר
יִמָּצְאוּ
בה
מקומות
רבים
נאותים
לו
וכן
עשה
אברם
,
רוצה
לומר
,
שהוא
העתיק
אהלו
משם
וישב
באלוני
ממרא
אשר
בחברון
,
כי
נודע
לו
שהמקום
ההוא
נאות
,
ושם
בנה
מזבח
ליי'
להביא
אליו
הנבואה;
וכבר
תמצא
שבמקום
ההוא
הגיעה
לו
הנבואה
באמרו
"וירא
אליו
יי'
באלוני
ממרא"
(בר'
יח
,
א);
ומהנראה
,
שכל
הנבואות
הנזכרות
אחר
זה
בזאת
הפרשה
הגיעו
לו
שם
,
כי
שם
היה
יושב.
(חמש
עשרה
תועלות
לפרשת
'לך
-
לך'
,
חלק
שני
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).