מאגר הכתר בראשית פרק יג עם פירוש רמב"ן

פרק יג
[א] וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה:
[ב] וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב:
[ג] וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אָֽהֳלֹה֙ בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי:
[ד] אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה:
[שלישי] [ה] וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים:
[ו] וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו:
[ז] וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ:
[ח] וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ:
[ט] הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה:
[י] וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר:
[יא] וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו:
[יב] אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם:
[יג] וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד:
[יד] וַיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הִפָּרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה:
[טו] כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם:
[טז] וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה:
[יז] ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה:
[יח] וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה: פ

פרק יג
(א) וטעם הוא ואשתו וכל אשר לו - להודיע , שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך , ולא אמרו 'רמיתנו , ומתנה בטעות היא'; וזה ממעשה הנס. (ז) ויהי ריב - כתב רבנו שלמה: לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בשדות אחרים , והיו רועיו של אברהם מוכיחין אותן על הגזל , והם אומרין: נתנה הארץ לאברם , ולו אין יורש ולוט יורשו , ואין זה גזל; והכתוב אומר: והכנעני והפרזי אז יושב בארץ , ולא זכה בה אברם עדין; ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא , ה). ואני תמה , כי המתנה שנאמרה לאברם - לזרעו היתה , שנאמר למעלה "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בר' יב , ז) , והיאך יירשנו לוט? אולי שמעו הרועים המתנה וטעו , והכתוב אמר , כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה. ולפי זה , מה שאמר תחלה "כי היה רכושם רב" (לעיל , ו) , לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא "אותם הארץ" (שם) , והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים , וזאת סבת המריבה. ועל דרך הפשט , היתה המריבה על המרעה , כי "לא נשא אותם הארץ" , וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו , היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם , והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ , ופחד אברם פן ישמעו הכנעני והפרזי יושבי הארץ כובד מקניהם ויגרשום , או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם , כי ישיבת הארץ עתה להם , לא לאברהם; וזה טעם והכנעני והפרזי , כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא , ולהם ולמקניהם אין מספר (ע"פ שו' ו , ה) , ולא ישא הארץ אותם ואת אברם ולוט. וממלת אז יראה לי , כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה (ע"פ בר' ד , כ) , נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה ושתים , ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו , וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר , והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב , ובשנה האחרת יבאו שם היבוסי והאמורי , חליפות. (י) כגן יי' כארץ מצרים - יאמר כי ארץ הככר כולה משקים אותה ברגל מן הירדן , כדרך הנעשה בגן יי' , שנאמר בו "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" (בר' ב , י) , וכדרך שהוא בארץ מצרים , שנאמר בה "והשקית ברגלך כגן הירק" (דב' יא , י). והזכיר שני המקומות , אמר כגן יי' - שהמקום הטוב בתחתונים כן הוא כולו משקה , והזכיר כארץ מצרים - לראיה. ורבותינו אמרו (ספ"ד לח): כגן יי' - לאילנות , כארץ מצרים - לזרעים. ירצו לפרש , שיש בככר נהרות גדולים ישקו אילני הגנות כגן יי' , ובו יאורים כארץ מצרים ישקו גן הירק. ובחר לוט בזה , כי הארץ שישקו אותה כן רחוקה מן הבצורת וטובה למרעה. (יב) וטעם ישב בארץ כנען - בשאר ארץ כנען כולה , שלא יעמוד במקום אחד , אבל בכל ארץ כנען יגור; ולוט נתישב במקום אחד ממנה בערי הככר , כי ערי הככר מכלל ארץ כנען הם. וטעם בערי הככר - פעם בזו ופעם בזו , מפני כובד המקנה. וזה טעם "ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן" (לעיל , יא) , כי התנה עם אברהם שלא יבא בכל הככר. (יג) וטעם ואנשי סדום רעים וחטאים - יאשים הכתוב את לוט , שלא נמנע מלשכון עמהם , כדברי רבנו שלמה. וידבר עוד בזכות הצדיק , שלא נפל חבלו במקום אשר שמה הרֶשַע , "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תה' קכה , ג). וכל ערי הככר רעים וחטאים ליי' מאד , כי על כן נהפכו , אע"פ שכל בני כנען אנשי תועבות גדולות , כי כן כתוב (ראה דב' יב , לא). (יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה - יתכן שזה רשות ברצונו , אמר לו: בכל אשר תרצה ללכת בארץ לֵך , כי אהיה עמך ושמרתיך מֵרָעֵי גוים (ע"פ יח' ז , כד) , כי לך אתננה - כלומר: שלך תהיה. ואם היא מצוה שילך בה כל ארכה ורחבה להחזיק במתנתו , כאשר פירשתי (בר' יב , ו) , לא נצטוה לעשות זה מיד. והנה עשה כן , כי עתה היה במזרח , דכתיב "ויסע לוט מקדם" (לעיל , יא) , והלך לחברון בגבול נגב , ואחר כן הלך אל ארץ פלשתים שהוא במערב , והנה קיים המצוה בחייו. וטעם לך ולזרעך - שתחזיק במתנה מעכשו להנחילה לזרעך , כמו שאמרו רבותינו (ב"ב קיט , ב): ירושה היא להם מאבותיהם. ועל דרך הפשט , יתכן שהיה מושל עליה ונשיא אלהים בתוכם (ע"פ בר' כג , ו) בכל מקום שילך בארץ ההיא.