מאגר הכתר בראשית פרק יד עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יד
[רביעי] [א] וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם:
[ב] עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צְבֹי֔יִם צְבוֹיִ֔ם וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר:
[ג] כָּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח:
[ד] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ:
[ה] וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם:
[ו] וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר:
[ז] וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָֽלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצֲצֹ֥ן תָּמָֽר:
[ח] וַיֵּצֵ֨א מֶלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צְבֹייִ֔ם צְבוֹיִ֔ם וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים:
[ט] אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה:
[י] וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ:
[יא] וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ:
[יב] וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם:
[יג] וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם:
[יד] וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן:
[טו] וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק:
[טז] וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרֲכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם:
[יז] וַיֵּצֵ֣א מֶלֶךְ־סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ:
[יח] וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן:
[יט] וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
[כ] וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:
[חמישי] [כא] וַיֹּ֥אמֶר מֶלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרֲכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ:
[כב] וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
[כג] אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם:
[כד] בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם: ס

פרק יד
(א) מלך גוים - שם מדינה , כמו עילם , כי שושן הבירה , ארמון היה בתוכה (ראה דנ' ח , ב). או: מלך גוים לא הזכירם; והטעם , כי הם אחרים מהשנערים וחביריהם. (ג) חברו - מהבניין הקל. השדים - כמו "ושדת אותם בשיד" (דב' כז , ב); "ישם בַסַד רגלי" (איוב לג , יא); כמו "פַת" (בר' יח , ה) ו"פִתִים" (וי' ב , ו). ועמק - מושך עצמו ואחר עמו , כמו "אל באפך תוכיחני" (הכוונה , כנראה , לתה' לח , ב); וכן הוא: הוא עמק ים המלח. (ד) וטעם ושלש עשרה - בשלש עשרה , כמו "כי ששת ימים" (שמ' כ , י). ובעל 'סדר עולם' (סע"ר א) חברם , ודעתו רחבה מדעתינו. (ה) רפאים - שכל הרואה אותם ימות לבו , וְיֵחָשֵב מהרפאים שהם מתים (ראה יש' כו , יד). האימים - שיש מהם אימה. (ו) בהררם - מבניין הכבד הדגוש , כמו "בדברם" (שמ' ז , ז); ופירושו: בעלותם אל הר שעיר. (ט) את כדרלעמר - עִם. (י) 'באר' בכל המקרא - נובעת. והיא משונה , בעבור הסמיכה. ויפלו שמה - ברצונם להמלט , וכן "ויפל על פניו" (במ' טז , ד). הרה נסו - אל ההר נסו; והיא מלה זרה. (יב) והוא היה ביום ההוא יושב בסדום. (יג) ופירוש הפליט - שברח ונמלט מבני סדום; וכן "בא אלי הפליט מירושלם" (יח' לג , כא). ויש דרך דרש (נדה סא , א). (יד) וירק - שנתן להם כלי מלחמה , כטעם "והרק חנית" (תה' לה , ג). ויש אומרים: להוציא חרב מתערה (ראה יח' כא , ח) - גם יש לחנית כֵן. חניכיו - שחנכם פעמים במלחמה , ואם לא נזכר. וחשבון אותיות 'אליעזר' - דרך דרש (נדרים לב , א) , כי אין הכתוב מדבר בגימטריא , כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שֵם לטוב ולרע; רק החשבון כמשמעו. (יח-כ) ומלכי צדק - נקרא כן , בעבור שהוא מלך על מקום הצדק (ראה יש' א , כא - כו). ויש אומרים (נדרים לב , ב) , כי הוא שֵם. ושלם הוא ירושלם , והעד: "ויהי בשלם סוכו" (תה' עו , ג). והוא כהן - כדברי המתרגם ארמית (ת"א); וכן כל 'כהן' , והעד: "וכהנו לי" (שמ' כח , מא). ופירוש "על דברתי מלכי צדק" בספר תהלות (תה' קי , ד) , כי כהוגן עשה ויפה דבר: שברך אברהם בתחלה , בעבור שהתנדב ללכת להושיע אשר נשבו , ואחר כן אמר וברוך השם שעזרו ונתן צריו בידו; כי מגן - כמו 'נתן' , וכן "עטרת תפארת תמגנך" (מש' ד , ט); והמ"ם שורש. ואברהם הוציא המעשר לכבוד השם , ולא מצא אדם ראוי לתתו לו כמלכי צדק. (כב) הרימותי ידי - שבועה , כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דב' לב , מ). וטעם אל עליון - כי הנה נשבעתי בשם שברכני זה הכהן (ראה לעיל , יט - כ). (כג) אם מחוט - שממנו כל בגד. שרוך - העור שקושר הנעל. (כד) אך בלעדי לקחו , והוא שאכלו עבדיו.