מאגר הכתר בראשית פרק יד עם פירוש רמב"ן

פרק יד
[רביעי] [א] וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם:
[ב] עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צְבֹי֔יִם צְבוֹיִ֔ם וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר:
[ג] כָּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח:
[ד] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ:
[ה] וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם:
[ו] וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר:
[ז] וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָֽלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצֲצֹ֥ן תָּמָֽר:
[ח] וַיֵּצֵ֨א מֶלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צְבֹייִ֔ם צְבוֹיִ֔ם וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים:
[ט] אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה:
[י] וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ:
[יא] וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ:
[יב] וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם:
[יג] וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם:
[יד] וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן:
[טו] וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק:
[טז] וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרֲכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם:
[יז] וַיֵּצֵ֣א מֶלֶךְ־סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ:
[יח] וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן:
[יט] וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
[כ] וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:
[חמישי] [כא] וַיֹּ֥אמֶר מֶלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרֲכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ:
[כב] וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
[כג] אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם:
[כד] בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם: ס

פרק יד
(א) ויהי בימי אמרפל מלך שנער - המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכיות תעמודנה למשול בעולם , ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כולם בידם , וישיבו כל שבותם ורכושם. והיה הראשון מהם מלך בבל , כי כן העתיד , כדכתיב "אנת הוא רישא (בנוסחנו: ראשה) די דהבא" (דנ' ב , לח) , ואולי אלסר - שֵם עיר במדי או בפרס. ועילם - בעיר ההיא הָמְלַך מלך יון , הוא המלך הראשון , ומשם נתפשט מלכותו כשנצח דריוש; וכבר הזכירו זה רבותינו בַּיְוָנִים (ע"ז י , א): רבי יוסי אומר: שש שנים מלכו בעילם , ואחר כך נתפשטה מלכותם בכל העולם כולו. ומלך גוים הָמְלַך על עמים שונים אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין , רמז למלך רומי אשר הָמְלַך על עיר מקובצת מעמים רבים , כתים ואדום ויתר גוים. וכך אמרו בבראשית רבא (מב , ב): אמר רבי אבין: כשם שפתח בארבע מלכיות , כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות וכו'; ושם עוד: ויהי בימי אמרפל מלך שנער - זו בבל; אריוך מלך אלסר - זו מדי; כדר לעומר (בנוסחנו: כדרלעמר) מלך עילם - זו יון; ותדעל מלך גוים - זו מלכות הרשעה הזו , שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. (ב) וטעם ומלך בלע - מפני שהָמְלַך על עיר קטנה ואנשים בה מעט (עפ"י קה' ט , יד) , "ולא שם לו על פני חוץ" (איוב יח , יז). (ו) איל פארן - כתרגומו: "מישר פארן". ואני אומר , שאין איל לשון 'מישור' , אלא מישור של פארן - איל שמו , ושל ממרא - 'אילוני' שמו (ראה בר' יג , יח) , ושל ירדן - 'ככר' שמו (ראה שם , י) , ושל שטים - 'אבל' שמו (ראה במ' לג , מט); וכולם מתורגמין: "מישרא" , וכל אחד שמו עליו; לשון רבנו שלמה. ואלו היה כן , היה אנקלוס מתרגם בשמם: "אילא דפארן"; "אילוני דממרא" כמנהגו בשמות! ומי הזכיר לו במקומות הרבים ההם , המישור המה כולם , או הרים הגבוהים? וממרא - שם האיש , אחי ענר ואשכל בעלי ברית אברם (ראה להלן , יג) , והמקום ההוא שלו , כמו שאמר "אילוני ממרא האמורי" , כאשר פירשתי (בר' יב , ו); אבל איל פארן - מקום אילים; "כי יבשו מאילים אשר חמדתם" (יש' א , כט); ו'אילוני' - מקום אשלים; "כאלה וכאלון" (יש' ו , יג); "אלונים מבשן" (יח' כז , ו); והנהוג בהם - להיותם נטעים במישור לפני המדינות , להיות לעיר כמו מגרש. וכן תרגם "אלון בכות" (בר' לה , ח): "מישר בכיתא" , ושָם איננו שם העצם למקום , רק הוא שם לאלון הנטוע שם , כמו שמפורש "תחת האלון" (שם); אלא שהוא רודף הענין , לא המלות. והתרגום הירושלמי אמר באיל פארן ו"אילוני ממרא": "מישרא" , כדברי אנקלוס , ואמר ב"אלון בכות": "בלוט בכיתא" , כי "אלון בכות" אצלו שם לאילן , לא למקום; ואנקלוס סבר שהוא שם למקום , כי היו בו אלונים רבים , כמו "אילוני ממרא" , ולכך אמר "האלון" (בר' לה , ח). והנה כלם שמות תאר , אבל "ככר הירדן" - לשון 'מישור' ממש הוא , כן יקרא בלשון הקדש המקום שהנהרות מתפשטין בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם , ולכן אמר "ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט" (בר' יט , יז); וכן "כר נרחב" (יש' ל , כג); "לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר" (תה' סה , יד) ― פעמים יכפלו המלה ופעמים יסירו הכפל , כמו 'בת עין' (ראה איכה ב , יח וזכ' ב , יב) , וזולתם רבים ― ויקראו גם כן השלוחים המהירים בשם הזה: "לכרי ולרצים" (מ"ב יא , ד); "שרי המאות ואת הכרי" (שם , יט); וכן "בכרכרות" (יש' סו , כ) - שם לגמלים המריצין שהזכירום בתלמוד (מכות ה , א): גמלא פרחא; וממנו "מכרכר" (ש"ב ו , יד) - כפולים. ו"אבל השטים" , וכן "אבל מחולה" (שו' ז , כב) , שתרגמו אותם "מישר" , הוא המקום הנרחב , אין בו נטע ולא בנין , כי הלשון אצלם לשון 'חרבן ושממה' , כמו "ויאבל חיל וחומה" (איכה ב , ח); "אבל תירוש אומללה גפן" (יש' כד , ז). (ז) אל עין משפט - על שם העתיד , שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין; לשון רבנו שלמה מדברי אגדה (תנח' לך לך יא). ולא הבינותי זה , כי קדש זה הוא קדש ברנע , כי הוא ב"איל פארן" (לעיל , ו) אשר על המדבר , וממנו נשתלחו מרגלים בשנה שניה , שנאמר "אל מדבר פארן קדשה" (במ' יג , כו) , וכתוב "ונבא עד קדש ברנע" , "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו" (דב' א , יט , כב) , ושם ישבו ישראל "ימים רבים" (שם , מו); אבל קדש , ששם משפט הצדיקים , הוא במדבר צין , שבאו שם בשנת הארבעים , שנאמר "ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש" (במ' כ , א) וגמר הפרשה. אולי המדרש על השם בלבד הוא; רמז הכתוב כי השם הזה קדש , הוא יהיה עין משפט. ואנקלוס אמר: "מישר פילוג דינא" , ולא ידעתי מהו; אולי הוא מלשון "פלגים יבלי מים" (יש' ל , כה); "מי פלג לשטף תעלה" (איוב לח , כה); וכן בלשון חכמים (אס"ר ה , א): פילגו של ים. יאמר כי במישור ההוא מעין המשפט ועומק הדין , כי היה מישור נאה מעותד למלכים , שם ישבו לשפט את כל הגוים בארצות ההם. שדה העמלקי - לשון רבנו שלמה: עדין לא נולד עמלק , ונקרא על שם העתיד. ולא ידעתי אם רצונו לומר , כי משה רבינו קרא המקום בשם שהוא נקרא בימיו , ואם כן אין בכאן דבר עתיד!? או מה העתידה הזו שיתנבאו הגוים לקרוא המקום כן?! ולשון בראשית רבא (ב"ר מב , יא): עדין לא נולד עמלק , ואת אמרת את כל שדה העמלקי!? אלא מגיד "מראשית אחרית" (יש' מו , י). וזה דרך הדרש להם במקומות רבים; גם בנהרות גן עדן אמרו (ב"ר טז , ב - ג) כלשון הזה , וכונתם לומר , כי מעת צאת הנהרות נאמר , כי הנהר הולך קדמת ארץ העתידה להיות לאשור (ראה בר' ב , יד). והנכון בעיני בשדה העמלקי - כי היה בימים הקדמונים אדם נכבד מבני החורי , יושב הארץ ומשל על המקום ההוא , ושמו 'עמלק' , ואליפז בכור עשו קרא שם בנו על שם האיש ההוא , ואולי ממשפחת תמנע אמו היה (ראה בר' לו , יב) , ומשל גם במקום ההוא , והיה שם אלוף עליהם. (י) בארת בארת חמר - בארות הרבה היו שם , שנוטלין משם אדמה לטיט הבנין; ומדרש אגדה (ב"ר מב , ז) , שהיה הטיט בהן , ונעשה נס למלך סדום שיצא משם , לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינים באברהם שנצל מכבשן האש , וכיון שיצא זה מן החמר , האמינו באברהם למפרע; לשון רבנו שלמה. ואין ספק כי פירוש בארות חמר: בארות אשר בהם רפש וטיט , כענין שכתוב "ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט" (יר' לח , ו) , וכתוב "ויעלני מבור שאון מטיט היון" (תה' מ , ג); ויתכן שיצא משם כראוי בלא נס. ואני תמה במדרש ההגדה הזה , כי האומות שלא היו מאמינים שעשה הקדוש ברוך הוא נס לאברהם , בראותם נִסּוֹ של מלך סדום , לא יוסיפו אמונה בהקדוש ברוך הוא , כי מלך סדום עובד עבודה זרה היה , והנה נִסּוֹ - או יחזק ידי עובדי עבודה זרה , או שיאמינו כל הנסים שיהיו בכשפים או מקרה באפשרות רחוקה , וְנִסּוֹ נותן ספק בלב המאמינים בשל אברהם. ואולי יפרשו "ויצא מלך סדום לקראתו" (להלן , יז) , שיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו , כי נעשה לו נס לכבוד אברהם , שיצא לקראתו לכבדו ולברכו; ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא , כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם , והנה נעשה הנס על ידו; ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם , כל שכן שיש להאמין שיעשה נס לאברהם להציל ממות נפשו (ע"פ תה' לג , יט). ונאמר כי מלך עמורה כבר מת כאשר עבר אברהם עליו , או שנפל בבור אחר , כי שמה - רמז לעמק. (טו) ויחלק עליהם לילה - כתב רבנו שלמה: לפי פשוטו: כדרך הרודפים שמתפלגים אחר בורחיהם , כשבורחים זה לכאן וזה לכאן; לילה - כלומר: לאחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. והנכון , כי רדף אותם ביום "עד דן" (לעיל , יד) עם כל מחנהו , וכאשר חשך עליהם בלילה , ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה , חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים , ולקח החלק האחד עמו ורדפו אחריהם בכל הדרכים , והכום עד חובה אשר משמאל לדמשק , וחזר מרדוף אחריהם; ושיעורו: ויחלק עליהם הוא ועבדיו לילה. וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק - ידוע כי מרחק רב בין אילוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה לדמשק אשר הוא חוצה לארץ , אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מכל הארץ , כי הם אל בבל ארצם היו חוזרים; או שהיה נס גדול , כאשר דרשו רבותינו (ב"ר מג , ג) ב"ארח ברגליו לא יבא" (יש' מא , ג). (יח-יט) ומלכי צדק מלך שלם - היא ירושלם , כענין שנאמר "ויהי בשלם סוכו" (תה' עו , ג). ומלכה יִקָרֵא גם בימי יהושע "אדני צדק" (יהו' י , א) , כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע הישוב; או שידעו מעלתו בקבלה , שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה (ראה שו"ט ל , א) , ששם שכינתו של הקדוש ברוך הוא שנקראת 'צדק'. ובבראשית רבא (מג , ו): המקום הזה מצדק את יושביו: ומלכי צדק , "אדני צדק"; נקראת ירושלם 'צדק' , שנאמר "צדק ילין בה" (יש' א , כא). והוא כהן לאל עליון - להודיע , כי אברם לא היה נותן מעשר לכהן לאלהים אחרים , אבל מפני שידע בו שהוא כהן לאל עליון , נתן לו המעשר לכבוד השם (ראה להלן , כ). והרמז לאברם מזה , כי שם יהיה בית אלהים , ושם יוציא זרעו המעשר והתרומה , ושם יברכו את יי'. ועל דעת רבותינו (נדרים לב , ב) , שאומרים כי מלכי צדק הוא שֵם בן נח - הלך מארצו לירושלם לעבוד שם את יי' , והיה להם לכהן לאל עליון , כי הוא אחי אביהם הנכבד; כי ירושלם מגבול הכנעני היא מעולם. ורבנו שלמה כתב למעלה (בר' יב , ו): "והכנעני אז בארץ" - היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם , שלזרעו של שם נפלה כשחלק נח לבניו את הארץ , שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם. ואין זה נכון , כי "גבול הכנעני מצידון" (בר' י , יט) יכלול כל ארץ ישראל , וגבול בני שם במזרח ממשא (ראה שם , ל) רחוק מארץ ישראל; אבל אם חלק נח לבניו הארצות ונתן לְשֵם ארץ ישראל , הרי זה כמחלק נכסיו על פיו , וישבו בה בני כנען עד אשר ינחיל אותה השם לזרע אוהבו (ע"פ יש' מא , ח) , כאשר הזכרתי כבר (בר' יב , ו). והוא כהן לאל עליון - בעבור היות בכל העמים כהנים משרתים למלאכים הנקראים 'אלים' , כענין שנאמר "מי כמוכה באלים" (שמ' טו , יא) , יקָרא הקדוש ברוך הוא אל עליון; וענינו: התקיף , הגבוה על כל גבוהים , כמו "יש לאל ידי" (בר' לא , כט). ומלכי צדק לא הזכיר השם , אבל אברם אמר "יי' אל עליון קונה שמים וארץ" (להלן , כב). כתב רבנו שלמה: קונה - כמו "עושה" (תה' קלד , ג); על ידי עשיתו , קנאן להיות לו. ואלה שני פנים הם; ואולי כן הדבר שיבא לשון 'קנין' בענין ה'עשיה' , וכן "כי אתה קנית כליותי" (תה' קלט , יג) , שֶיכפול "תסוכני בבטן אמי" , וכן "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" (דב' לב , ו) , כי הלשון יאמר 'קנין' ב'עשיה'; וההפך: "אשר עשו בחרן" (בר' יב , ה) - קנו; "ומאשר לאבינו עשה" (בר' לא , א). והנכון מה שאמר עוד: 'קנאן להיות לו' , כי כל אשר לאדם יקרא 'קנינו' , ויקראו הצאן 'מקנה' בעבור היותו עיקר רכוש האדם. ולשון חכמים (ב"מ ח , א): המגביה מציאה לחברו , קנה חברו; (ב"מ קיח , א) הבטה בהפקר קניא; (ב"ק מט , ב) חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו; וכן בכל מקום תבא להם במקום 'זכייה' , כלומר , שהוא שלו. ולזה נתכון אנקלוס שתרגם "דקניניה" , ולא אמר 'קני'. (כ) ויתן לו מעשר מכל - אברהם לא רצה לקחת לעצמו "מחוט ועד שרוך נעל" (להלן , כג) , אבל חלק הגבוה הפריש לתתו לכהן. ומלך סדום יצא לקראת אברהם אל עמק שוה לכבדו (ראה לעיל , יז) , והלך עמו עד שלם שהוציא מלכי צדק "לחם ויין" לעם אשר ברגליו (לעיל , יח) , ולא בקש מלך סדום ממנו דבר; אבל כאשר ראה נדיבות לבו וצדקתו שנתן המעשר , אז בקש גם הוא "הנפש" בדרך צדקה (להלן , כא). ואברם בטח באלהיו שיתן לו עשר ונכסים וכבוד , ולא רצה לקחת ממנו דבר , והשיב לו כל רכוש סדום שהוא שלו וכל רכוש עמורה להשיב אותו לבעליו; כי בכל בקש ממנו הנפש , ובכל היתה טענתו שלא יאמרו 'הם העשירו את אברם'. ושאר המקומות הנזכרים - לפי חרב הכו אותם (ראה לעיל , ה - ז) , ולא לקחו מערי המלכים רק "רכוש סדום ועמורה" (לעיל , יא) , כי בעבור שאבדו מלכיהם , נשארו עזובות עריהם. ויתכן שיהיה זה מה שאמר (להלן , כג): "אם מחוט ועד שרוך נעל" ישאר בידי מכל הרכוש הבא אליי מכולכם , "ואם אקח מכל אשר לך" ברכושך שנתת אתה לי. (כב) וטעם הרימותי ידי אל יי' - לשון שבועה: מרים אני ידי לאל עליון; וכן "בי נשבעתי" (בר' כב , טז) - נשבע אני; לשון רבנו שלמה; וכך מצאתי בסיפרי (ספ"ד לג): מצינו בכל הצדיקים שמשביעין את יצרן שלא לעשות; באברהם הוא אומר: הרימותי ידי אל יי'. והנה הוא כלשון "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם" (דנ' יב , ז). ואנקלוס אמר: "ארימית ידי בצלו" - יאמר: התפללתי אל יי' וכפי פרושות השמים (ע"פ מ"א ח , כב) , אם אקח מכל אשר לך; כלומר: כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף (ע"פ מ"א ב , כג) , אם אקח. והנכון בעיני , כי יאמר: הרימותי ידי אל יי' - להיות הקדש וחרם לפניו , אם אקח מכל אשר לך; כי ההקדשות יקראו כן 'תרומת יד' , כלשון "כל מרים תרומת כסף ונחשת" (שמ' לה , כד); "וכל איש אשר הניף תנופת זהב ליי'" (שם , כב). ואמר כן , בעבור שנתן ממנו מעשר , כי כל אשר יקח מכל אשר לו יהיה תרומה ליי' , לא יהנה ממנו הוא בדבר. ובבראשית רבא (מג , ט): עשאן תרומה , כמה דאת אמר "והרמותם ממנו תרומת יי'" (במ' יח , כו).