מאגר הכתר בראשית פרק יד עם פירוש רד"ק

פרק יד
[רביעי] [א] וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם:
[ב] עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צְבֹי֔יִם צְבוֹיִ֔ם וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר:
[ג] כָּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח:
[ד] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ:
[ה] וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם:
[ו] וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר:
[ז] וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָֽלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצֲצֹ֥ן תָּמָֽר:
[ח] וַיֵּצֵ֨א מֶלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צְבֹייִ֔ם צְבוֹיִ֔ם וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים:
[ט] אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה:
[י] וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ:
[יא] וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ:
[יב] וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם:
[יג] וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם:
[יד] וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן:
[טו] וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק:
[טז] וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָרֲכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם:
[יז] וַיֵּצֵ֣א מֶלֶךְ־סְדֹם֘ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ:
[יח] וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן:
[יט] וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
[כ] וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:
[חמישי] [כא] וַיֹּ֥אמֶר מֶלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרֲכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ:
[כב] וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
[כג] אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם:
[כד] בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם: ס

פרק יד
(א) ויהי בימי אמרפל - באותם הזמנים שהיו אלה המלכים , כל אחד במקומו , היו המלחמות האלה שהולך ומספר. וכן "ויהי בימי אחשורוש" (אס' א , א) , והדומים לו. ונכתב הספור הזה בתורה , להודיע יושר לבב אברם עם האל ובטחונו בו בכל לב , כי במעט אנשים רדף אחר ארבעה מלכים. ולהודיע , כי ראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו , כמו שעשה אברהם אבינו. כדר לעומר - מלה חדא. מלך גוים - מקום ששמו גוים , לפי שנתיישב אותו המקום מעמים מאוספים מזה ומזה. (ב) עשו מלחמה - עתה מספר המלחמה שהייתה ביניהם בעמק השדים (ראה להלן , ג , ח ואי'); לא המלחמות הראשונות שהיו ביניהם , עד שהכניעו ארבעה מלכים את החמשה עד שהיו להם עבדים (ראה להלן , ד). (ג) כל אלה - הארבעה עם החמשה. אל עמק - כמו 'בעמק'; וכן "ואל הארון תתן את העדות" (שמ' כה , כא). השידים - כתרגומו: "חקליא". והדגש - לחסרון הכפל; כי בשני שרשים נמצא: "שדה" (בר' כה , כז) ו"שדות" (ש"א כב , ז) - מן 'שדה'. ומן 'שדד': "ישדד לו יעקב" (הו' י , יא); השדים. הוא ים המלח - הוא , העמק ההוא , היה סמוך לים המלח. או הוא עצמו נעשה אחר כן ים , והוא הנקרא היום ים המלח. והוא גבול ארץ ישראל כמו שכתוב (ראה במ' לד , ג). (ד) שתים עשרה שנה עבדו - שהיו לו עבדים נושאי מנחה. ושלש עשרה שנה - פירושו: ובשנת שלש עשרה מרדו - מרדו בו ולא הביאו לו מנחה. וכדרלעומר היה ראש לשלשה המלכים. (ה) ובארבע עשרה. את רפאים בעשתרות קרנים - הכו הענקים שהיו בעשתרות קרנים. והמקום הזה הוא בין שני הרים גבוהים , ולכן נקרא קרנים; וכבר זכרוהו רבותינו ז"ל (סוכה ב , א). והמקומות האלה שזוכר , הם קרובים לארץ סדום ועמורה , ואולי היו בעזרתם; לפיכך הכו אותם כדרלעומר והמלכים אשר אתו. (ו) ואת החרי בהררם שעיר - והכו את החרי בהר שלהם , והוא הר שעיר , כמו שאמר "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" (בר' לו , כ). בהררם - שֵם; הנפרד: 'הֶרֶר' , בשקל "ארץ" (בר' א , י); "גפן" (בר' מ , ט). ואלו היה מקור מן הדגוש , כמו שאומרים קצת המפרשים (ראב"ע) , היתה הה"א קמוצה , והנה היא פתוחה. וכן תרגם אנקלוס: "בטוריא דשעיר". איל פארן - כתרגומו: "מישר פארן" (ת"א). על המדבר - הסמוך למדבר; כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); וכן הוא אומר "במדבר פארן" (בר' כא , כא). (ז) וישובו ויבאו - אחר שפשטו על המקומות האלה עד המדבר , שבו להם כלפי ארץ סדום , ובאו להם אל עין משפט. ידוע היה אצלם למה נקרא כן , כמו שאר המקומות; כי כלם נקראו על ענין ידוע אצלם. ויש דרש (ראה תנח' לך לך , ח): נקרא כן על שם שעתידים משה ואהרן להשפט על מי אותו העין , והם מי מריבה (ראה במ' כ , א - יג). שדה העמלקי - מישור גדול , שערים בנויות בו , נקרא 'שדה'; וכן "שדה אדום" (בר' לב , ד); "שדה מואב" (בר' לו , לה). ואמר העמלקי , כי כשכתב משה רבינו זה , כבר נולד עמלק ורבו תולדותיו , שהרי יצא על ישראל למלחמה בצאתם ממצרים (ראה שמ' יז , ח - יג); ולא נקרא זה על שם סופו. (ח) ויצא מלך סדום... ויערכו אתם מלחמה - אלה החמשה שיצאו , ערכו אתם מלחמה , כי חשבו להתחזק עליהם; אולי נעזרו בעם אחר , כי לפיכך מרדו בהם. ואלה לא היו אלא ארבעה הנזכרים; לפיכך חזר ואמר "את כדרלעומר" (להלן , ט); כי כבר אמר אתם , מה צורך לאמר עוד "את כדרלעומר"? אלא בא לומר , כי אלה החמשה נעזרו בעם אחר , ואלה לא היו אלא הארבעה שזכר (לעיל , א) , ואע"פ כן נצחום; כי מיי' היתה , כדי שיעשה אברהם שֵם במלחמה ההיא , כמו שהבטיחו ואמר לו "ואגדלה שמך" (בר' יב , ב). וכדי להראות לעולם צדקת אברהם ובטחונו באל בכל לב; כי הם נצחו חמשה מלכים , ואע"פ כן רדף הוא אחריהם במעט עם. ועליו ועל כיוצא בו נאמר "ובוטח ביי' ישוגב" (מש' כט , כה). וכדי להגדיל המעשה , עוד הוסיף ואמר "ארבעה מלכים את החמשה" (להלן , ט). (ט) את כדרלעומר - מבואר הוא. (י) ועמק השדים. בארת בארת - נשתנה בסמיכות , ולא נשתנה "את בארות המים" (בר' כו , יח). חמר - הוא הטיט. וינוסו מלך סדום ועמרה - ושאר המלכים נסו אל ההר; זהו שאמר והנשארים; אולי היו קלים יותר מאלה השנים , שלא היה בהם כח לנוס אל ההר , ונסו בעמק מה שיכלו לנוס. ובנוסם נבהלים , לא נשמרו מהבארות ונפלו בהם , ולא מתו , אבל טבעו בטיט , והוציאום אחר כן. אולי היתה סבה שלא מתו שם , כדי שיראו בנס שעשה האל לאברהם , לפי שהיה אוהבו. הֶרה - כמו 'אל הר' , כי הה"א הנוספת בסופה , מורה על למ"ד בתחלתה , כמו בשאר השמות; ובא הה"א בסגול כמו "סלה" (תה' מח , ט). (יא) ויקחו. סדם ועמרה - כי עמק השדים הוא בגבולם , ושם היתה המלחמה. אבל אדמה וצבויים ובלע (ראה לעיל , ב) לא היו מאותו הצד. ולקחו את כל רכוש סדום ועמורה מהערים האלה ובנותיהם. ורכוש - כולל המטלטלים והמקנה. ואת כל אכלם - שהיה להם בבתים; ואת העם שבו. (יב) ויקחו. והוא ישב בסדום - כמו שאמר למעלה "ויאהל עד סדום" (בר' יג , יב). ועדין היה יושב שם , כאשר היתה המלחמה הזאת. (יג) ויבא הפליט - אחר שנמלט מהשבי , בא והגיד לאברם על בן אחיו שנשבה. העברי - מבני בני עבר (ראה בר' יא , יז) , וכולם התיחסו אליו. אבל אברהם וזרעו התיחדו ביחש זה , כי להם נשאר לשון עבר; והאחרים מבניו ובני בניו אחזו בידם לשון ארמי , ונקראו 'ארמיים' , כמו "לבן הארמי" (בר' כה , כ) וזולתו. וזרע אברהם אשר ליעקב , נקראו "עברים" (שמ' ב , יג). והוא שוכן - כלומר היה שוכן עם אלה האחים , והיו בעלי בריתו ועזרוהו. והוא היה יושב בארץ אחד מן האחים , והוא ממרא. (יד) וישמע. אחיו - קרובו; ובני אחים הרי הם כאחים , כמו שאמר "כי אנשים אחים אנחנו" (בר' יג , ח). וירק - נתן להם כלי מלחמה; והוא יוצא לשלישי. "והרק חנית" (תה' לה , ג); "וחרבותם יריקו" (ראה יח' כח , ז) - יוצא לשני. חניכיו - שם תואר , בשקל "שרידיו"; "פליטיו" (עו' א , יד). ופירושו: 'מלומדיו' , שלמדם בדרך האמת לעבוד את יי' , מן "חנוך לנער" (מש' כב , ו). ילידי ביתו - שנולדו בביתו , מהנפש אשר עשה בחרן (ראה בר' יב , ה) ובארץ כנען , והיו שמנה עשר ושלש מאות. ובדרש (ב"ר מג , ב): אליעזר לבדו לקח עמו , וחשבון אותיותיו שלש מאות ושמונה עשרה. ואם כן מה יהיה ילידי ביתו , אם לא ירצה לומר: וילידי ביתו? וירדוף עד דן - על שם סופו. כי כשכתב משה רבינו זה , לא נקרא עדין דן , אלא "לשם" היה נקרא , וכשכבשוהו בני דן , קראו לו 'דן' בשם דן אביהם (ראה יהו' יט , מז). ואפשר שהיה מקום אחד נקרא באותם הימים דן. (טו) ויחלק עליהם לילה - כשנחלק עליהם לילה , כלומר: בחצי הלילה השיגם , ובא עליהם פתאום הוא עם עבדיו , שהם "חניכיו" (לעיל , יד). ומה שאמר עליהם , ולא אמר: ויהי בחצי הלילה (ע"פ שמ' יב , כט) , רוצה לומר , כי הלילה נחלק עליהם. כי עד חצי הלילה היו אלה הארבעה מלכים הולכים בטח , ומחצי הלילה ואילך היו נסים לנפשם , כשבא עליהם אברהם והכה אותם שהשיג. ואותם שהיו נסים , רדפם עד המקום שנקרא חובה , והוא משמאל לדמשק. והיה מַכֶּה מה שהיה משיג , והם נסים לנפשם , והניחו כל הרכוש והעם. ואברהם שב מחובה מרדוף אחריהם עוד , והשיב "את כל הרכוש" (להלן , טז). (טז) וישב. וגם את לוט... וגם את הנשים ואת העם - האנשים אשר שָבוּ - הכל השיב; להודיע , כי הם לא המיתו איש מהשביה. (יז) ויצא. אל עמק שוה - היה המקום ההוא מרוצת הסוסים , לפי שהיה שוה , לא עולה ולא יורד; ונקרא עמק המלך , לפי שהמלך ופרשיו היו מנסים שם סוסיהם למרוצה. ותרגם אנקלוס שוה: "מפנא" , רוצה לומר: שהיה פנוי , לא היו שם אבנים ולא עצים ועשבים. ותרגם עמק המלך: "בית ריסא דמלכא"; וה'ריס' הוא שלשים קנים בקנה המדה , והקנה - שש אמות באמה בת ששה טפחים , וכן הוא שיעור מרוצת הסוסים. (יח) ומלכי צדק מלך שלם - שלם הוא ירושלם , וכן כתוב "ויהי בשלם סכו" (תה' עו , ג). ונקראו מלכי ירושלם 'מלכי צדק' או 'אדני צדק' - וכן כתוב בספר יהושע "אדני צדק מלך ירושלם" (יהו' י , א) - כי ירושלם הוא מקום הצדק והשלום , לא יסבול עָוֶל וחמס ומעשה תועבה זמן ארוך. לפיכך מקיא החַטָאִים היושבים בה , כמו שאמר "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (וי' יח , כח) , ואמר "אלהי נכר הארץ" (דב' לא , טז). כי היא כנגד קו השוה , ואוירה מזוג. וכן אמר עליו "יפה נוף משוש כל הארץ" (תה' מח , ג). ואמרו בדרש (נדרים לב , ב) , כי מלכי צדק הוא שם בן נח. הוציא לחם ויין - לפי שהיו באים מן המלחמה עיפים , הוציא להם לחם ויין. והוא כהן לאל עליון - לא לכוכבים ולמזלות , אלא לאל עליון לבדו היה משרת ועובד , כמו אברהם והנלוים אליו. (יט) ויברכהו. קונה - אינו לשון קניה מֵאַחֵר , אלא הרי הוא כאלו אמר 'עושה' או 'ממציא'; וכן "קניתי איש את יי'" , כמו שפירשנו (בר' ד , א). (כ) וברוך - שָנָה בזה השם לאמר אל עליון , ואברם גם כן נשבע בזה השם (ראה להלן , כב) , להוציא מלב השומעים , אותם העובדים לאלהים אחרים , וכי אין לעבוד אלא לו לבדו , והוא עליון על כל עליונים ואדון התחתונים והעליונים. מגן צריך - מסרם בידיך , וכן "אמגנך ישראל" (הו' יא , ח). ואמר צריך , ואע"פ שהם לא היו בני מלחמתו , ולא היה לו דבר עמהם , כיון ששבו בן אחיו ורכושו , הרי הם צריו. כי אברם בעל השם היה , ולוט - היה ידוע שהוא בן אחיו , ולא הניחוהו לאהבת אברם. ויתן לו מעשר מכל - המפרשים פרשו (ראה רש"י וראב"ע) , כי אברהם נתן למלכי צדק מעשר מהמקנה והרכוש אשר הציל , לפי שהיה "כהן לאל עליון" (לעיל , יח). ואדני אבי ז"ל פירש , כי מלכי צדק נתן לאברהם בדברו המעשר מן הדין , כי מלך סדום אמר לאברהם: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" (להלן , כא) , ואברם אמר: "אם מחוט ועד שרוך נעל" (להלן , כג). אמר מלכי צדק לאברם: מן הדין תוכל לקחת המעשר מן הכל , ולא תקח דבר ממלך סדם , כי שלך הוא המעשר מן הדין; כי כל מציל ממון חבירו - המעשר הוא שלו , על שטרח להצילו. ונכון הוא הפירוש. כי יש לתמוה לדעת המפרשים , איך היה נותן אברם משל מלך סדם למלכי צדק? והוא לא רצה לקחת לעצמו , ויתן לאחרים?! זה לא יתכן. (כא) ויאמר מלך סדם - לפרוש אדני אבי ז"ל (לעיל , כ) פירושו: וכבר אמר , קודם שאמר מלכי צדק , כי המעשר לאברם. (כב) הרימותי ידי - הנני מרים; וכן "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג). עם הרמת היד , היא השבועה; וכן "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע" (דנ' יב , ז). ופעם לא יזכור השבועה , אלא הרמת היד לבד , כמו הרימותי ידי; "אשר נשאתי את ידי" (שמ' ו , ח). (כג) ואם אקח - טעם הו"ו , רוצה לומר: אם לקחתי ואם אקח. (כד) בלעדי - היו"ד לרבים , ואיננה לכנוי; ובאה נראית ובלא מ"ם , כיו"ד "וחשוּפַי שת" (יש' כ , ד); "אורגים חוֹרי" (יש' יט , ט); והדומים להם. והחכם רבי אברהם פירש , כי היו"ד לכנוי , כלומר: אך בלעדי לקחו , והוא מה שאכלו נערי. הנערים - הם חניכיו ילידי ביתו (ראה לעיל , יד) , והם - לא יהיה להם אלא מה שאכלו. וחלק האנשים - כי אני אין לי רשות לעזוב חלקם , כי הם טרחו בזה , וראוי הוא שיקחו מהשלל אשר הצילו , חלקם הראוי להם כפי המנהג והחק.