פרק יד
[רביעי]
[א]
וַיְהִ֗י
בִּימֵי֙
אַמְרָפֶ֣ל
מֶלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר
אַרְי֖וֹךְ
מֶ֣לֶךְ
אֶלָּסָ֑ר
כְּדָרְלָעֹ֙מֶר֙
מֶ֣לֶךְ
עֵילָ֔ם
וְתִדְעָ֖ל
מֶ֥לֶךְ
גּוֹיִֽם:
[ב]
עָשׂ֣וּ
מִלְחָמָ֗ה
אֶת־בֶּ֙רַע֙
מֶ֣לֶךְ
סְדֹ֔ם
וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע
מֶ֣לֶךְ
עֲמֹרָ֑ה
שִׁנְאָ֣ב׀
מֶ֣לֶךְ
אַדְמָ֗ה
וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙
מֶ֣לֶךְ
צְבֹי֔יִם
צְבוֹיִ֔ם
וּמֶ֥לֶךְ
בֶּ֖לַע
הִיא־צֹֽעַר:
[ג]
כָּל־אֵ֙לֶּה֙
חָֽבְר֔וּ
אֶל־עֵ֖מֶק
הַשִּׂדִּ֑ים
ה֖וּא
יָ֥ם
הַמֶּֽלַח:
[ד]
שְׁתֵּ֤ים
עֶשְׂרֵה֙
שָׁנָ֔ה
עָבְד֖וּ
אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר
וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה
שָׁנָ֖ה
מָרָֽדוּ:
[ה]
וּבְאַרְבַּע֩
עֶשְׂרֵ֨ה
שָׁנָ֜ה
בָּ֣א
כְדָרְלָעֹ֗מֶר
וְהַמְּלָכִים֙
אֲשֶׁ֣ר
אִתּ֔וֹ
וַיַּכּ֤וּ
אֶת־רְפָאִים֙
בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת
קַרְנַ֔יִם
וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים
בְּהָ֑ם
וְאֵת֙
הָֽאֵימִ֔ים
בְּשָׁוֵ֖ה
קִרְיָתָֽיִם:
[ו]
וְאֶת־הַחֹרִ֖י
בְּהַרְרָ֣ם
שֵׂעִ֑יר
עַ֚ד
אֵ֣יל
פָּארָ֔ן
אֲשֶׁ֖ר
עַל־הַמִּדְבָּֽר:
[ז]
וַ֠יָּשֻׁבוּ
וַיָּבֹ֜אוּ
אֶל־עֵ֤ין
מִשְׁפָּט֙
הִ֣וא
קָדֵ֔שׁ
וַיַּכּ֕וּ
אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה
הָעֲמָֽלֵקִ֑י
וְגַם֙
אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י
הַיֹּשֵׁ֖ב
בְּחַֽצֲצֹ֥ן
תָּמָֽר:
[ח]
וַיֵּצֵ֨א
מֶלֶךְ־סְדֹ֜ם
וּמֶ֣לֶךְ
עֲמֹרָ֗ה
וּמֶ֤לֶךְ
אַדְמָה֙
וּמֶ֣לֶךְ
צְבֹייִ֔ם
צְבוֹיִ֔ם
וּמֶ֥לֶךְ
בֶּ֖לַע
הִוא־צֹ֑עַר
וַיַּעַרְכ֤וּ
אִתָּם֙
מִלְחָמָ֔ה
בְּעֵ֖מֶק
הַשִּׂדִּֽים:
[ט]
אֵ֣ת
כְּדָרְלָעֹ֜מֶר
מֶ֣לֶךְ
עֵילָ֗ם
וְתִדְעָל֙
מֶ֣לֶךְ
גּוֹיִ֔ם
וְאַמְרָפֶל֙
מֶ֣לֶךְ
שִׁנְעָ֔ר
וְאַרְי֖וֹךְ
מֶ֣לֶךְ
אֶלָּסָ֑ר
אַרְבָּעָ֥ה
מְלָכִ֖ים
אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה:
[י]
וְעֵ֣מֶק
הַשִּׂדִּ֗ים
בֶּאֱרֹ֤ת
בֶּֽאֱרֹת֙
חֵמָ֔ר
וַיָּנֻ֛סוּ
מֶלֶךְ־סְדֹ֥ם
וַעֲמֹרָ֖ה
וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה
וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים
הֶ֥רָה
נָּֽסוּ:
[יא]
וַ֠יִּקְחוּ
אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ
סְדֹ֧ם
וַעֲמֹרָ֛ה
וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם
וַיֵּלֵֽכוּ:
[יב]
וַיִּקְח֨וּ
אֶת־ל֧וֹט
וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ
בֶּן־אֲחִ֥י
אַבְרָ֖ם
וַיֵּלֵ֑כוּ
וְה֥וּא
יֹשֵׁ֖ב
בִּסְדֹֽם:
[יג]
וַיָּבֹא֙
הַפָּלִ֔יט
וַיַּגֵּ֖ד
לְאַבְרָ֣ם
הָעִבְרִ֑י
וְהוּא֩
שֹׁכֵ֨ן
בְּאֵֽלֹנֵ֜י
מַמְרֵ֣א
הָאֱמֹרִ֗י
אֲחִ֤י
אֶשְׁכֹּל֙
וַאֲחִ֣י
עָנֵ֔ר
וְהֵ֖ם
בַּעֲלֵ֥י
בְרִית־אַבְרָֽם:
[יד]
וַיִּשְׁמַ֣ע
אַבְרָ֔ם
כִּ֥י
נִשְׁבָּ֖ה
אָחִ֑יו
וַיָּ֨רֶק
אֶת־חֲנִיכָ֜יו
יְלִידֵ֣י
בֵית֗וֹ
שְׁמֹנָ֤ה
עָשָׂר֙
וּשְׁלֹ֣שׁ
מֵא֔וֹת
וַיִּרְדֹּ֖ף
עַד־דָּֽן:
[טו]
וַיֵּחָלֵ֨ק
עֲלֵיהֶ֧ם
׀
לַ֛יְלָה
ה֥וּא
וַעֲבָדָ֖יו
וַיַּכֵּ֑ם
וַֽיִּרְדְּפֵם֙
עַד־חוֹבָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
מִשְּׂמֹ֖אל
לְדַמָּֽשֶׂק:
[טז]
וַיָּ֕שֶׁב
אֵ֖ת
כָּל־הָרֲכֻ֑שׁ
וְגַם֩
אֶת־ל֨וֹט
אָחִ֤יו
וּרְכֻשׁוֹ֙
הֵשִׁ֔יב
וְגַ֥ם
אֶת־הַנָּשִׁ֖ים
וְאֶת־הָעָֽם:
[יז]
וַיֵּצֵ֣א
מֶלֶךְ־סְדֹם֘
לִקְרָאתוֹ֒
אַחֲרֵ֣י
שׁוּב֗וֹ
מֵֽהַכּוֹת֙
אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר
וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
אִתּ֑וֹ
אֶל־עֵ֣מֶק
שָׁוֵ֔ה
ה֖וּא
עֵ֥מֶק
הַמֶּֽלֶךְ:
[יח]
וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙
מֶ֣לֶךְ
שָׁלֵ֔ם
הוֹצִ֖יא
לֶ֣חֶם
וָיָ֑יִן
וְה֥וּא
כֹהֵ֖ן
לְאֵ֥ל
עֶלְיֽוֹן:
[יט]
וַֽיְבָרֲכֵ֖הוּ
וַיֹּאמַ֑ר
בָּר֤וּךְ
אַבְרָם֙
לְאֵ֣ל
עֶלְי֔וֹן
קֹנֵ֖ה
שָׁמַ֥יִם
וָאָֽרֶץ:
[כ]
וּבָרוּךְ֙
אֵ֣ל
עֶלְי֔וֹן
אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן
צָרֶ֖יךָ
בְּיָדֶ֑ךָ
וַיִּתֶּן־ל֥וֹ
מַעֲשֵׂ֖ר
מִכֹּֽל:
[חמישי]
[כא]
וַיֹּ֥אמֶר
מֶלֶךְ־סְדֹ֖ם
אֶל־אַבְרָ֑ם
תֶּן־לִ֣י
הַנֶּ֔פֶשׁ
וְהָרֲכֻ֖שׁ
קַֽח־לָֽךְ:
[כב]
וַיֹּ֥אמֶר
אַבְרָ֖ם
אֶל־מֶ֣לֶךְ
סְדֹ֑ם
הֲרִמֹ֨תִי
יָדִ֤י
אֶל־יְהוָה֙
אֵ֣ל
עֶלְי֔וֹן
קֹנֵ֖ה
שָׁמַ֥יִם
וָאָֽרֶץ:
[כג]
אִם־מִחוּט֙
וְעַ֣ד
שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל
וְאִם־אֶקַּ֖ח
מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ
וְלֹ֣א
תֹאמַ֔ר
אֲנִ֖י
הֶעֱשַׁ֥רְתִּי
אֶת־אַבְרָֽם:
[כד]
בִּלְעָדַ֗י
רַ֚ק
אֲשֶׁ֣ר
אָכְל֣וּ
הַנְּעָרִ֔ים
וְחֵ֙לֶק֙
הָאֲנָשִׁ֔ים
אֲשֶׁ֥ר
הָלְכ֖וּ
אִתִּ֑י
עָנֵר֙
אֶשְׁכֹּ֣ל
וּמַמְרֵ֔א
הֵ֖ם
יִקְח֥וּ
חֶלְקָֽם:
ס
פרק יד
(א)
אמרפל
-
זה
נמרוד
[שאמר
והפיל
את
אברהם
לתוך
כבשן
האש
(ראה
עירובין
נג
,
א)].
מלך
גוים
-
מקום
יש
ששמו
גוים
-
על
שם
שנתקבצו
שמה
מכמה
מקומות
ואומות
,
והמליכו
איש
עליהם
,
ושמו
תדעל.
בראשית
רבה
(מב
,
ד).
(ב)
[ברע
-
רע
לשמים
ורע
לבריות
(ראה
תנח'
לך
לך
ח).
ברשע
-
שנתעלה
ברשע].
שנאב
-
שונא
את
אביו
שבשמים.
שמאבר
-
שָׂם
אבר
לעוּף
ולקפוץ
ולמרוד
בקדוש
ברוך
הוא.
בלע
-
שם
העיר.
(ג)
עמק
השדים
-
כך
שמו
,
על
שם
שהיו
בו
שדות
הרבה.
ומדרשי
אגדה
יש
,
אבל
אין
שוין
לפשוטו.
הוא
ים
המלח
-
לאחר
זמן
נמשך
הים
לתוכו
ונעשה
ים
המלח.
ומדרש
אגדה
אומר
(ב"ר
מב
,
ה)
,
שנתבקעו
הצורות
שסביבותיו
,
ונמשכו
יאורים
לתוכו.
(ד)
שתים
עשרה
שנה
עבדו
חמשה
מלכים
הללו
את
כדר
לעומר.
(ה)
ובארבע
עשרה
שנה
למרדן
בא
כדר
לעמר
-
לפי
שהיה
בעל
המעשה
,
נכנס
בעובי
הקורה.
והמלכים
אשר
אתו
-
אילו
שלשה
מלכים.
זוזים
-
הם
"זמזומים"
(דב'
ב
,
כ).
(ו)
בהררם
-
בהר
שלהם.
איל
פארן
-
כתרגומו:
"מישר
פארן".
ואומר
אני
,
שאין
איל
לשון
'מישור'
,
אלא
מישור
של
פארן
-
איל
שמו
,
ושל
ממרא
-
'אילונים'
שמם
,
ושל
ירדן
-
'ככר'
שמו
,
ושל
שִׁטִּים
'אבל'
שמו
,
["אבל
השטים"
(במ'
לג
,
מט)]
,
וכן
"בעל
גד"
(יהו'
יא
,
יז)
-
'בעל'
שמו
,
וכולן
מתורגמין
'מישרא'
,
וכל
אחד
שמו
עליו.
על
המדבר
-
אצל
המדבר
,
כמו
"ועליו
מטה
מנשה"
(במ'
ב
,
כ).
(ז)
עין
משפט
היא
קדש
-
על
שם
העתיד;
שעתידין
משה
ואהרן
לישפט
על
עסקי
אותו
העין
,
והם
"מי
מריבה"
(במ'
כ
,
יג;
ראה
תנח'
לך
לך
ח).
ואונקלוס
תרגמו
כפשוטו:
מקום
שהיו
בני
המדינה
מתקבצים
שם
לכל
משפט.
שדה
העמלקי
-
ועדיין
לא
נולד
עמלק
,
ונקרא
על
שם
העתיד
(ראה
ב"ר
מב
,
ז).
חצצן
תמר
-
הוא
עין
גדי
,
מקרא
מלא
בדברי
הימים
ביהושפט
(דה"ב
כ
,
ב).
(ט)
ארבעה
מלכים
את
החמשה
-
אע"פ
כן
נצחו
המועטין
,
להודיע
שגיבורים
היו
,
ואע"פ
כן
לא
נמנע
אברהם
מלרדוף
אחריהם.
(י)
בארת
בארת
-
הרבה
היו
שם
,
שנוטלין
אדמה
משם
לטיט
של
בניין.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
מב
,
ז):
שהיה
הטיט
בהם
,
ונעשה
נס
למלך
סדום
שיצא
משם;
לפי
שהיו
באומות
מקצתם
,
שלא
היו
מאמינים
באומרם
להם
שניצל
אברהם
באור
כשדים
מכבשן
האש
,
וכיון
שיצא
זה
מן
החמר
,
האמינו
באברהם
למפרע.
הרה
נסו
-
לְהר
נסו;
כל
תיבה
שצריכה
למ"ד
בתחלתה
הטל
לה
ה"י
בסופה.
ויש
חילוק
בין
הרה
ובין
'ההרה'
,
שה"י
בסוף
התיבה
עומד
במקום
למ"ד
שבראשה
,
אבל
אינה
עומדת
במקום
למ"ד
ונקודת
פתח
תחתיה
,
והרי
הרה
כמו
'לְהר'
,
או
כמו
'אל
הר'
,
ואינו
מפורש
לאיזה
הר
,
אלא
כאשר
מצא
תחילה;
וכשהוא
נותן
ה"י
בראשה
לכתוב
'ההרה'
או
'המדברה'
,
פתרונו
כמו
'אל
ההר'
או
כמו
'לָהר'
,
ומשמע
לאותו
הר
הידוע
והמפורש
בפרשה.
(יב)
והוא
יושב
בסדום
-
מי
גרם
לו
זאת?
ישיבתו
בסדום
(ראה
ב"ר
מב
,
ז).
(יג)
ויבא
הפליט
-
מדרש
לפי
פשוטו:
עוג
שפלט
מן
המלחמה;
והוא
שכתוב
"כי
רק
עוג...
נשאר
מיתר
הרפאים"
(דב'
ג
,
יא)
,
"נשאר"
-
שלא
הֲרָגוֹ
אמרפל
וחבריו
,
כשהכו
את
הרפאים
בעשתרות
קרנים;
תנחומא
(חקת
כה).
ומדרש
בראשית
רבה
(מב
,
ח):
זה
עוג
,
שפלט
מדור
המבול
,
וזהו
"מיתר
הרפאים"
שנאמר
"הנפילים
היו
בארץ"
וגו'
(בר'
ו
,
ד)
,
ומתכוין
שיֵהָרֵג
אברהם
וישא
את
שרה.
העברי
-
שבא
מעבר
הנהר.
בעלי
ברית
-
כרתו
עמו
ברית.
(יד)
וירק
-
כתרגומו:
"וזריז"
,
וכן
"והריקתי
אחריכם
חרב"
(וי'
כו
,
לג)
-
אזדיין
בחרבי
עליכם;
וכן
"אריק
חרבי"
(שמ'
טו
,
ט);
וכן
"הרק
חנית
וסגור"
וגו'
(תה'
לה
,
ג);
ובלעז
'ארמיר'.
חניכיו
-
שחנך
למצות
,
והוא
לשון
התחלת
כניסת
האדם
,
או
הכלי
,
לאומנות
שהוא
עתיד
לעמוד
בה;
וכן
"חנוך
לנער
על
פי
דרכו"
(מש'
כב
,
ו);
"חנכת
הבית"
(תה'
ל
,
א);
"חנכת
המזבח"
(במ'
ז
,
יא);
והלועזים
קורין
לו
'אנצנייר'.
שמונה
עשר
ושלש
מאות
וגו'
-
רבותינו
אמרו
(ב"ר
מג
,
ב):
אליעזר
לבדו
היה
,
והוא
מניין
גימטריא
של
שמו.
עד
דן
-
ושם
תשש
כחו
,
שראה
שעתידין
מבני
בניו
להעמיד
שם
עגל
(מ"א
יב
,
כט;
ראה
סנה'
צו
,
א).
(טו)
ויחלק
עליהם
לילה
-
לפי
פשוטו:
[סרס
המקרא:
ויחלק
הוא
ועבדיו
עליהם
לילה]
כדרך
הרודפים
שמתפלגין
אחרי
הנרדפים
,
כשבורחין
זה
לכאן
וזה
לכאן.
לילה
-
כלומר:
לאחר
שחשכה
לא
נמנעו
מלרדפם.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
מג
,
ג):
שנחלק
הלילה
,
ובחצות
ראשון
שלו
נעשה
לו
הנס
,
וחציו
השני
נשמר
ובא
לחצות
לילה
של
מצרים.
עד
חובה
-
אין
מקום
ששמו
'חובה'
,
ו'דן'
קורא
חובה
-
על
שם
עבודה
זרה
שעתידה
להיות
שם.
(יז)
עמק
שוה
-
כך
שמו
,
כתרגומו:
"למישר
מפנא"
-
פנוי
מאילנות
ומכל
מכשול.
עמק
המלך
-
"בית
ריסא
דמלכא"
(ת"א)
-
בית
ריס
אחד
,
שהוא
שלשים
קנים
,
שהיה
מזומן
למלך
לשחק
שם.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
מג
,
ה):
שהושוו
שם
כל
האומות
,
והמליכו
את
אברהם
עליהם
לנשיא
אלהים
ולקצין.
(יח)
ומלכי
צדק
-
מדרש
אגדה
(נדרים
לב
,
ב):
הוא
שם
בן
נח.
הוציא
לחם
ויין
-
כך
עושין
ליגיעי
מלחמה
,
והראה
לו
שאין
בלבו
עליו
על
שהרג
את
בניו.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
מג
,
ו):
רמז
לו
על
המנחות
והנסכים
שיקריבו
בניו.
(יט)
קונה
שמים
וארץ
-
כמו
"עושה
שמים
וארץ"
(תה'
קלד
,
ג)
,
על
ידי
עשייתן
קנאן
להיות
שלו.
(כ)
אשר
מגן
-
אשר
הסגיר
,
כמו
"אמגנך
ישראל"
(הו'
יא
,
ח).
ויתן
לו
אברהם
מעשר
מכל
אשר
לו
,
לפי
שהיה
כהן.
(כא)
תן
לי
הנפש
מן
השבי
שלי
אשר
הצלת;
החזר
לי
הגופים
לבדם.
(כב)
הרמתי
ידי
-
לשון
שבועה
,
[מרים
אני
ידי
ונודר
לאל
עליון.
וכן:
"בי
נשבעתי"
(בר'
כב
,
טז)
,
נשבע
אני
,
עכשיו
אני
נשבע
,
וכן
"נתתי
כסף
השדה
קח
ממני"
(בר'
כג
,
יג)
,
נותן
אני
לך
וקח
מידי.]
(כג)
אם
מחוט
וגו'
אעכב
לעצמי
מן
השבי.
ואם
אקח
מכל
אשר
לך
-
ואם
תאמר
לתת
לי
שכר
מבית
גנזיך.
ולא
תאמר
אני
וגו'
-
שהקדוש
ברוך
הוא
הבטיחני
לעשרני
,
שנאמר:
"ואברכך
ואגדלה
שמך"
(בר'
יב
,
ב).
(כד)
הנערים
-
עבדי
אשר
הלכו
אתי
,
ועוד:
ענר
אשכל
וממרא
וגו'
-
אע"פ
שעבדיי
נכנסו
למלחמה
,
שנאמר
"וירדף
עד
דן"
(לעיל
,
יד)
,
וענר
וחבריו
ישבו
על
הכלים
לשמור
,
[אפילו
הכי
הם
יקחו
חלקם].
וממנו
למד
דוד
שנאמר:
"כחלק
היורד
במלחמה
וכחלק
היושב
על
הכלים"
(ש"א
ל
,
כד);
לכך
נאמר:
"וישימה
לחק
מהיום
ההוא
ומעלה"
(שם
,
כה)
,
ולא
נאמר
'והלאה'
,
לפי
שכבר
ניתן
חוק
זה
מימי
אברהם
(ראה
ב"ר
מג
,
ט).