מאגר הכתר בראשית פרק טו עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק טו
(חלק רביעי:) "אחר הדברים האלה" וגו' (טו , א) עד "ושרי אשת אברם" (בר' טז , א). (א) במחזה - הוא כמו 'מַרְאֶה'; כי הנבואה תהיה בחלום או במראה , כמו שנזכר בתורה , והנבואה המגעת במראה היא יותר שלמה מהנבואה אשר תגיע בחלום. אל תירא אברם - אולי ירא אברם שיקרהו חטא במה שהטיב לאנשי סדום ועמורה , והם "רעים וחטאים ליי'" (בר' יג , יג). (ב) ערירי - רוצה לומר: בלא זרע. ובן משק ביתי - הנה משק הוא מעניין ה'הליכה' , כטעם "שוקק" (יש' לג , ד); והרצון בו: מי שהנהגת ענייני ביתי היא על ידו. דמשק - רוצה לומר: איש דמשק , כטעם "ויחזק מצרים על העם למהר לשלחם" (שמ' יב , לג) , שהרצון בו: אנשי מצרים. (ד) ממעיך - אמר זה לפי שהזרע יהיה ממותר המזון האחרון ההווה בכלי הבשול , והם הלב והכבד , וכבר נקראו האיברים הפנימיים 'מעים' בלשוננו , כאמרו "ותורתך בתוך מעי" (תה' מ , ט) , שהרצון בו: בתוך לבי. (ו-ח) צדקה - הוא מה שראוי לפי היושר והמשפט; והרצון בו , שכבר האמין אברם בשם יתעלה במה שיעד אותו מרבוי הזרע , וחשב זה לשם יתעלה ליושר ולמשפט , כי הוא היה ראוי שישגיח בו השם יתעלה בזה האופן מההשגחה. ואולם בעניין ירושת הארץ שאל אות , כי לא ידע אם יהיו בניו ראויים שישגיח בהם השם יתעלה בזה האופן מההשגחה. (ט) עגלה משולשת - פירשו ז"ל (ב"ר מד , יד) , שלקח מכל מין ומין מאלו שלשה; וזה דרך דרש. והנכון , שצוה לקחת אלו הבהמות כשהגיעו לשלש שנים , כי אז הם בשלמוּתם לפי עניינם בעצמם. והנה אלו הבהמות , הם אשר יקריבו מהם קרבן ליי' , ומהעופות: התורים ובני יונה. (י) ויבתר אותם בתוך - רוצה לומר , שחִלֵּק הבהמות לחצאים , כי כן היה דרך כורתי ברית , שהיו חולקים דבר אחד לחצאים , והיו עוברים בין החלקים ההם , להורות על שהם שָׁבוּ כמו גוף אחד , לחוזק האהבה אשר ביניהם. איש בתרו - רוצה לומר: איש - הבתר שבתר; והרצון בזה , שהוא שָׂם אחד מהבתרים שבתר לקראת הבֶּתֶר אשר היה זוגו; כי 'איש' ו'אשה' יֵאָמֵר בכמו זה העניין בלשוננו: אמר בכרובים "ופניהם איש אל אחיו" (שמ' כה , כ) , וביריעות "אשה אל אחותה" (שמ' כו , ג). והצפור לא בתר - רוצה לומר: התור והגוזל (ראה לעיל , ט). וידמה שכבר שם אחד מהם בפאה האחת , והאחר - בפאה השנית. (יא) העיט - הוא העוף הדורס , כטעם "העיט צבוע נחלתי לי" (יר' יב , ט). והנה היה זה רמז לאומות אשר יענו זרע אברם , ויבלבלו הברית אשר כרת השם עמו. הפגרים - הם הבתרים שזכר תחלה , אשר בהם יִשְלַם כריתת הברית. (יג) ארבע מאות שנה - רוצה לומר: עד סוף ארבע מאות שנה מעת הִוָּלֵד יעקב , שהיה הראשון מהגרים מזרעו בארץ לא להם גרות מתמיד; והנה מיהר השם יתעלה את הקץ כמו ששים שנה , אם היה שלא ישבו ישראל במצרים כי אם מאתים ועשר שנה , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סע"ר ג). ואפשר שיֹאמר אומר , שהיה מושב ישראל שם מאתים ושבעים שנה , וזה כי קהת אפשר שהיה כמו בן שתי שנים בבואו למצרים , ואפשר שאחר זה הזמן מאה ותשעים שנה הוליד עמרם , שהוא בן קהת , משה. והנה אי אפשר שנֹאמר שיהיה זה הקץ מעת הִוָלֵד יצחק , לפי שלא יִשְלַם לנו הקץ שזכר בפרשת 'וארא' (ראה פרשת 'בא' שמ' יב , מ - מא) , והוא ארבע מאות ושלשים שנה , כי אי אפשר לנו שנֹאמר , שזאת הנבואה היתה קודם הולד יצחק שלשים שנה , לפי שאברם יצא מחרן חמש ועשרים שנה קודם הולד יצחק , וזאת הנבואה היתה בהכרח אחר בֹא אברם לארץ כנען , בעת שהתחיל אברם להתיאש מלהיות לו זרע , ולזה אמר "ואנכי הולך ערירי" (לעיל , ב) , וידמה שזאת הנבואה היתה סמוך לנתינת הגר לאברם לאשה. והנה מה שאמר בעל סדר עולם (סע"ר א) , שאחר זאת הנבואה שב אברהם לחרן ועמד שם חמש שנים , כדי לכוין החשבון הנזכר בפרשת 'וארא' (ראה פרשת 'בא' שמ' יב , מ - מא) , הוא בלתי נראה לנו , כי לא נתיאש אברם מלהיות לו זרע עד היותו בן שמנים וחמש שנה , שישבו עשר שנים בארץ כנען , ולזה השתדלה אז שרה לקחת בזה עצה; וזה ממה שיראה ממנו , שיהיה אמרו "ואנכי הולך ערירי" (לעיל , ב) סביב הזמן ההוא; ועם זה , לא תמצא שיצא אברם מארץ כנען , אשר צוהו השם יתעלה לשבת בה , אם לא לסבה חזקה , כמו הרעב הכבד , כי היה בזולת זה עובר על מצות השם יתעלה , ולזה לא יתכן שנֹאמר ששב לחרן ועמד שם חמש שנים; וגם כן הנה הכתוב ספר (בר' יא , לא) , שכשהיו באים בארץ כנען , באו לחרן וישבו שם , וזה לאות כי לא באו מארץ כנען לחרן; ועוד שאם היה העניין כן , לא מהר השם יתעלה את הקץ כשהוציא ישראל ממצרים , והנראה ממה שנֶאמר שם (ראה שמ' ב , כד) , שכבר מיהר להם את הקץ למען בריתו את האבות. והנראה בעיני , שהקץ - מעת שנולד יעקב עד מלאת ארבע מאות שנה , ומהר השם יתעלה את הקץ שלשים שנה מפני חוזק העבודה הקשה אשר היו המצריים מעבידים ישראל , כאמרו "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" (שם , כג); והנה מנין ארבע מאות ושלשים שנה היה מעת היות לאברהם זרע , רוצה לומר: מעת שנולד יצחק , כי ביצחק נקרא לו זרע , וממנו יהיה גם כן הזרע הגולה בארץ לא לו , ויהיה מושב בני ישראל במצרים מאתים וארבעים שנה; וזה נאות מאד בזה העניין. ואפשר גם כן שיהיה מניין ארבע מאות ושלשים שנה מעת הגעת הנבואה הזאת לאברם , שהוא לפי הנראה בלתי פחות מחמש עשרה שנה קודם הִוָלד יצחק - וזה שאחר זה נתנה שרה שפחתה לאברם , והיה אז לאברם שמנים וחמש שנה - והנה מיהר השם יתעלה את הקץ לפי זאת ההנחה כמו חמש וארבעים שנה , ובעבור חטא המרגלים נתאחרו במדבר ארבעים שנה , ונשארו חמש שנים שנכנסו לארץ קודם הקץ; וזה נאות מאד , כמו שנבאר בגזרת השם במה שיבא (שמ' יב , מ) , רוצה לומר , שלא הגיע עדיין קץ כניסתם לארץ אחרי מות משה , ולזה היו צריכים שיהיו באופן מהשלמוּת שתדבק בהם ההשגחה האלהית בדרך שינצחו האומות ההם. (טז) ודור רביעי ישובו הנה - רוצה לומר: מהזרע אשר יגלה בארץ לא לו; וכן היה , כי קהת היה גר , ודור רביעי לו היה זרע אהרן ששב לארץ כנען , כמו שביאר אבן עזרא; ולולי חטא המרגלים היה השם יתעלה ממהר את הקץ באופן שישובו שם דור שלישי , שהוא משה ואהרן. עון האמורי - רוצה לומר: עונש האמורי , בדרך שירשו זרע אברהם ארצו. (יז) עלטה - חשך. והנה תנור עשן ולפיד אש - משל לעבוֹר כבוד השם בין הבתרים לכרות ברית עם אברהם.