מאגר הכתר בראשית פרק טו עם פירוש רד"ק

פרק טו
(א) אחר הדברים האלה. במחזה - אמר הֵנָה במחזה , מה שלא אמר בכל אשר דבר עמו עד הנה , לפי שהראהו בנבואה הזאת מעשה , לא דבור לבד; כמו יציאתו החוצה וספירת הכוכבים (להלן , ה) , ודבר הבתרים (להלן , ט - י). אל תירא - כלומר: אל תירא מהמלכים אשר נצחת , שמא יבאו מחר עליך; אל תירא מהם , כי אנכי מגן לך מהם ומאחרים , שלא יוכלו להרע לך. ועל אשר בטחת בי הבטחון הגדול הזה , שכרך הרבה מאד - בזה ובבא: זהו הרבה מאד: הרבה - בעולם הזה , ומאד - לעולם הבא. (ב) ויאמר אברם אדני יהוה - הראשון באל"ף דל"ת - שם התואר , וביו"ד ה"א - הוא שם העצם. ובא התואר קודם לשם , כי התואר סמוך לו , ולא הוא סמוך לתואר , כי הוא איננו 'מתואר' על דרך האמת. וכשיבא בו השם קודם לתואר , הוא על דרך העברה כלשון בני אדם. ובשאר המתוארים יבא השם קודם לתואר ברוב , כי קודם היה העצם , ואחר בא עליו המקרה שהוא מתואר בו; ולא כן באל יתברך. מה תתן לי - לא שאלו על שכר העולם הבא , כי ידע , כי שכר טוב יהיה לצדיקים לעולם הנשמות , שהוא העולם הבא. אבל שאלו על שכר העולם הזה; כי מה תועיל לו כל הטובה ההיא והעושר הגדול שנתן לו , ומחר ימות , ויאכלו זרים חילו ויגיעו , כי לא היה לו בן למי יניחנו. ערירי - כתרגומו. ואם יירשני בן ביתי , מה תהיה תקותי? כי הוא אינו זרעי , אע"פ שהוא עבדי , ועושה מצותי כרצוני. ואתה אמרת לי: לך ולזרעך אתננה (ראה בר' יג , טו). ובן משק ביתי - המוציא והמכניס בביתי. הוא דמשק אליעזר , והוא יירשני אם לא יהיה לי בן. משק - שרשו 'שקק' , בשקל "מכס" (במ' לא , כח) מן 'כסס'; ועניינו - מן 'שוק' , כלומר: הולך ובא , כמו "דוב שוקק" (מש' כח , טו); והם שנים שרשים בענין אחד. דמשק אליעזר - אפשר כי חסר יו"ד היחס , רוצה לומר: דמשקי; כמו "שבט המנשה" (דב' ג , יג) - "המנשי" (דב' כט , ז); "הימנה" (במ' כו , מד) - 'הימני'; וכן תרגם אנקלוס: "דמשקאה". או אפשר , שהיה שמו דמשק כשבא אל אברהם , והוא קרא אותו אליעזר , כי אליעזר לשון עברי הוא; ופעם קורא אותו בשם אחד ופעם בשני השמות. רוצה לומר: אלו היה יורשי אחד מבני משפחתי , לא היה רע כל כך; אלא איש מדמשק יורש אותי - זה רע מאד. לפיכך שָנָה בדבר עוד ואמר: (ג) ויאמר אברם. לא נתתה זרע - ואתה אמרת לי "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , ב); "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" (בר' יג , טז). וכאשר אמר אברם לאל יתברך כל זה , לא שחשב שישקר לו בהבטחתו; חלילה! אלא חשב אחת משתים: או שחטא לאל אחר הבטחתו , שתאבד ממנו ההבטחה בעונש החטא; או שחשב , כי הזרע שאמר לו , יהיה אחד מבני משפחתו שהוא חשוב כזרעו ― וכן "ודובר שלום לכל זרעו" (אס' י , ג) , שרוצה לומר: לכל בני משפחתו ― או הגָדֵל עמו ובן ביתו , שהוא חשוב לו כזרעו , כמו אליעזר , שהיה "מושל בכל אשר לו" (בר' כד , ב). לפיכך אמר לו הן לי לא נתתה זרע , כלומר: אם לא יהיה הזרע מגופי , לא אחשב מתנה זו שנתת לי לטובה. ומעת שהבטחתני , לא נפקדה אשתי , ומה תקותי בעולם הזה , שיהיה בן ביתי יורש אותי? (ד) והנה דבר יי' - היה לו דבר יי' לענותו על אשר שאל , לאמר לו: לא יירשך זה - בן ביתך , כי אם אשר יצא ממעיך. לא תטעה במה שאמרתי לך "לזרעך" (בר' יג , טז) , כי לא אמרתי אלא על זרעך ממש , שיצא ממעיך. וכל אשר בתוך הגוף יקרא 'מעים' , וכאן כיון על כל הזרע; וכן "וצאצאי מעיך" (יש' מח , יט). (ה) ויוצא אותו החוצה - באהלו באה לו הנבואה , והוציאו מאהלו במראה הנבואה לחוץ לראות את הכוכבים; וכן "תבא אותי ירושלימה במראת אלהים" (יח' ח , ג). מתחלה אמר לו שיהיו "כעפר הארץ" (בר' יג , טז) , ועכשיו אמר לו שיהיו ככוכבי השמים , והכל דרך הפלגה , כמו שכתבנו (שם) , וגם כתבנו הדרש (שם). ויש לומר עוד , שרמז לו כי בסוף , כשיהיו ימי המשיח , יהיו ככוכבי השמים , שלא תשלוט בהם יד אדם עוד , ויהיו אורה לעולם. ובבראשית רבה (מד , י): ויוצא אותו - אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך! אברם אינו מוליד - אברהם מוליד; שרי אינה יולדה - שרה יולדה. רוצה לומר: מעת שאשנה שמכם תולידו. וכן היה. (ו) והאמין ביי' - מתחלה היה גם כן מאמין ביי' , אלא שהיה מסתפק במה שאמרנו (לעיל , ג). עכשו , כשפירש לו ואמר לו "ממעיך" (לעיל , ד) , והראה לו המשל בעיניו , והראה לו הכוכבים במראה הנבואה , האמין בו האמנה גמורה , בלא שום ספק. ויחשבה לו צדקה - ההאמנה הגמורה שהאמין , חשבה לו האל לצדקה וליושר לבב , כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים , וההבטחה מתאחרת; ואע"פ כן האמין. (ז) ויאמר - אמר לו עוד לחזק בלבו ההבטחה ואמר לו: אני יי'. ועדין לא זכר לו שמו. ולא זכרו לו להודיעו אותו , כי כבר יודע שמו מיום דעתו אותו; אלא זכרו לו לקיים לו הבטחתו , וכאלו אמר לו: "בי נשבעתי" (בר' כב , טז). אשר הוצאתיך מאור כשדים - ולא לחנם הוצאתיך , אלא לתת לך את הארץ הזאת לרשתה; רוצה לומר , שיירשוה בניו , ותהיה הארץ לאברהם כמו הירושה שיורישנה אדם לבניו. (ח) ויאמר. במה אדע כי אירשנה - פירוש: כי יירשוה בני; וכן "אשר לקחתי מיד האמורי" (בר' מח , כב). ופירוש במה אדע - כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו , שהרי אמר "והאמין ביי'" (לעיל , ו) , אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם , כי אולי יחטאו ויגלו ממנה. ושאל , באי זה ענין ידע הירושה , איך תהיה; שיראה לו בנבואה , כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו בכוכבים (ראה לעיל , ה). A(ט) ויאמר אליו קחה לי. פירוש לי: להקריבם לפני , ובהם ארמוז לך ענין ישיבתם בארץ ירושתם וגלותם ממנה , ובהם אכרת לך ברית שלא תמוט. כי כריתת הברית הוא בזה הדרך , כמו שאמר "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (יר' לד , יח); כן אמר הֵנָה "ויבתר אותם בתוך" (להלן , י). וזכר שלשת המינים מהבהמה , שבהם יכשר הקרבן. ורמז בהם , שכל זמן שיקריבו הקרבנות כראוי , לא יגלו מן הארץ. והשילוש שזכר בהם , רמז לשלשת גליות שעתידין בניו לגלות מארצם. ועל זה נאמר גם כן "ותשקימו בדמעות שליש" (תה' פ , ו). ובאמרו עגלה - רמז בו לגלות ראשון , שהוא גלות מצרים , שנקראו 'עגלה' , כמו שאומר "עגלה יפיפיה מצרים" (יר' מו , כ); כי מארץ כנען , שהוא ארצם , גלו שם. וכבר היו בארצם מושלים , לולי כי לא שלם עון האמורי (ראה להלן , טז). ועז... ואיל - אמר על גולת בבל , ועל גלות רומי שאנחנו בו היום , שהוא 'מלכות רביעית' (ע"פ דנ' ז , כג). ואע"פ שהצרו להם מלכות יון , לא הגלום מארצם , מכל מקום במשל הם נכללים , כי הם נקראו 'עז' בחלום דניאל (ראה דנ' ח , ה). ולפי שהם היו תחלת רעת ישראל בבית שני , נעשה המשל בהם , והרומים כִלו והגלום. ואיל - הם מדי ופרס (ראה דנ' ח , כ); ולפי שמלכו בבבל , נקרא מלכותם 'איל'. וְהֵנָה רמז באיל מלכות בבל. ופרס ומדי , אע"פ ששלחו גלותם (ראה עז' א , ג) , מלכים מהם האריכו גלותם ואחרו בנין הבית והעיר (ראה עז' ד , כא). וקרא השנים נקבות והשלישי זכר - כנגד הטובה שהטיבו מדי ופרס , שנקראו 'איל' , לישראל. ועוד , שלא נתנו הכח והתפארת לעצמם אלא לאל , כמו שאמר כורש מלך פרס: "כל ממלכות הארץ נתן לי יי' אלהי ישראל" (ראה עז' א , ב) , ומלך אשור אמר: "בכח ידי עשיתי" (יש' י , יג); וכן טיטוס חרף וגדף (ראה גיטין נו , ב). וקראו 'זכר' , כמו שהזכר חשוב מהנקבה. והשנים הרעו לישראל ולא הטיבו , והתפארו במלכותם לעצמם , ולא נתנו הכח והתפארת לאל; לפיכך קראם 'נקבה'. משולשת... משולש - כתרגומו: "עגלין תלת... ודכרין תלת". או אפשר לפרשם: בני שלש שנים. ותור וגוזל - ולא ידענו מאי זה מין מהעופות היה הגוזל , כי כל קטני העופות יקראו 'גוזל' , כמו שאמר על בני נשר "על גוזליו ירחף" (דב' לב , יא). ואנקלוס פירש לנו ותרגם: "ובר יונה"; וכן הוא האמת , כי הוא הכשר לקרבן , והוא הנדרס ואינו דורס , וכן התור; ויש ביניהם שתוף בטבע. והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה; כן ישראל בגלות , שהיתה כאלמנה (ע"פ איכה א , א) בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה , והוא חי וקיים , לא עבדה אלהים אחרים בגלות , אעפ"י שארך הגלות כאלו אין תקוה. אע"פ כן: "אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר" (תה' מד , כא)! והתור והגוזל היו משל לישראל , שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם ברוב הזמנים , עד יבא משיח. וישראל נמשלו ליונה , כמו שנאמר "עיניך יונים" (שה"ש א , טו); ונאמר "יונתי בחגוי הסלע" (שם ב , יד); וכן נמשלו לתור , כמו שנאמר "אל תתן לחית נפש תורך" (תה' עד , יט). (י) ויקח לו. ויבתר אותם בתוך - מה שבתר ומה שלא בתר , הכל היה במצות האל , ואע"פ שלא זכר זה. וטעם 'הבתר' לענין הברית שכרת עמו , כמו שכתבנו (לעיל , ט). ורמז לו בזה , שכל האומות האלה שהרעו לישראל , כלם יהיו מבותרים ומחולקים , ויהיו אלה כנגד אלה , וילחמו זו בזו עד שיכלו. וכן יהיו מחולקים בתורתם ובאמונתם , כי זה גורם השנאה והתחרות אשר ביניהם , עד אשר יְכַלּוּ אלה את אלה. ולא יהיו כן ישראל; אע"פ שהיה מעט זמן מלחמה בין אפרים ויהודה , תורתם ואמונתם לא נחלקה. ולימות המשיח יהיו לאחדים , לא יהיה ביניהם קנאה ותחרות , כמו שאמר "אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים" (יש' יא , יג). לפיכך אמר ואת הצפור לא בתר - והצפור הוא כולל התור והגוזל (ראה לעיל , ט) ― כי ישראל מפוזרים בגלות בארבע רוחות השמים , והם לעם אחד , דבקים בתורתם ובאמונתם כלם , ממזרח ועד מערב; תורה אחת להם (ע"פ במ' טו , טז). לא שנו דתם במצר הגלות והגזרות הקשות , העוברות עליהם תמיד. (יא) וירד העיט. העיט - הוא שם לעופות הדורסים. על הפגרים - הם הפגרים השלמים , כי לא אמר 'על הבתרים' אלא על הפגרים , והם השלמים , שהם התור והגוזל (ראה לעיל , ט); כי לא יאמר 'פגר' , 'גופה' ו'גויה' , אלא על השלם; כמו "כפגר מובס" (יש' יד , יט); "פגרים מתים" (יש' לז , לו); "גופת שאול" (דה"א י , יב); "גוית שאול" (ש"א לא , יב). וראה שהיו יורדים הדורסים על התור והגוזל לאכלם ולכלותם; ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם. רמז לו בזה , כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותינו , והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם בזכות אברהם , כמו שנאמר "ואף גם זאת בהיותם בארץ אוייביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" (וי' כו , מד); ואמר "וזכרתי להם ברית ראשונים" (שם , מה). (יב) ויהי השמש לבא - זה מוכיח , כי הכל היה במראה הנבואה; שהרי הכל מראה אחת היתה , ובעת אחת. ובתחילת המראה הוציא אותו החוצה לספור את הכוכבים (ראה לעיל , ה); מלמד שהיה לילה. ואחר כן אמר ויהי השמש לבא - מלמד , שהיה יום. ובסוף היום , שהיה היום לערוב , ואמר ויהי השמש לבא , שמתחיל לבא ולהיות ערב - רמז לו בזה גלות ראשון , שהוא גלות מצרים , וזהו 'הערב השמש' , שהאור הולך ומחשיך. ותרדמה נפלה על אברם - מכח הנבואה באה התרדמה , כמו שאמר דניאל: "ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה" (דנ' ח , יח). ואמר , כי אחר התרדמה נפלה עליו אימה חשיכה; וכן אמר דניאל "ובבאו נבעתי" (שם , יז). כי כן הוא דרך הנבואה פעמים. ולאברם , בתחלת הנבואה , לא היה לו כל זה , כי בתחלה אמר לו בשורה טובה. אבל עתה , כשבא לאמר לו צרת הגלות שיהיה לבניו , הפיל עליו תרדמה ואימה וחשיכה גדולה - רמז לו על הצרות שיהיו קשות. אימה חשיכה - כמו אימה וחשיכה; וכן "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); והדומים להם. (יג) ויאמר. בארץ לא להם - שלא תהיה להם , כלומר: לא יירש זרעך הארץ הזאת מיום שיִוָּלְדוּ; אבל יהיו גרים בארץ לא להם עד תשלום ארבע מאות , מיום שיהיה לו זרע; כי כן אמר לו: כי גר יהיה זרעך. ועוד שלשים שנה מיום שנראה (ראה שמ' יב , מ). וכן היו במצרים עד ששלמו ארבע מאות משנולד יצחק; ושלשים שנה מיום שנראה לאברם בין הבתרים , עד שנולד יצחק. והנה אין אנו מוצאים אלא עשרים וחמש; כי המראה הזאת בארץ כנען היתה , ואברם היה בן שבעים וחמש בצאתו מחרן (ראה בר' יב , ד) , והיה בן מאה כשנולד יצחק (ראה בר' כא , ה)!? אלא נאמר , כי החמש שנים החסרים היו משנאמר לו באור כשדים "לך לך" (בר' יב , א). אבל לא אמר לו כמה יהיו במצרים , וכמה יהיו ימי השעבוד. אבל רבותינו ז"ל פרשו (פר"א מח ב"ר צא) , כי מאתים ועשר שנים היו במצרים כמנין רד"ו , שאמר יעקב לבניו "רדו שמה" (בר' מב , ב). וכן היה. כיצד? יצחק היה בן ששים שנה בלדת יעקב (ראה בר' כה , כו). ויעקב כשירד למצרים , בן מאה ושלשים (ראה בר' מז , ט) , הרי מאה ותשעים; ומאתים ועשר , הרי ארבע מאות משנולד יצחק. ואי אפשר לומר שארבע מאות שנה היו במצרים; שהרי קהת היה מבאי מצרים (ראה בר' מו , יא) , וכל שנותיו מאה שלשים ושלש (ראה שמ' ו , יח); ושני חיי עמרם בנו מאה שלשים ושבע (ראה שם , כ); ומשה בן שמנים שנה בדברו אל פרעה (ראה שמ' ז , ז) , ואז יצאו ממצרים. הנה בין כלם אינם אלא שלש מאות וחמשים. כל שכן שאתה צריך לחסר מהם שני קהת כשנכנס למצרים , והשנים שהיו לו עד שנולד עמרם , והשנים שהיו לעמרם עד שנולד משה; ובכל זה יחסרו הרבה משלש מאות וחמשים שנה. הא אין לך לומר , אלא כמו שפרשו רבותינו ז"ל , כמו שכתבנו. ויהיה פירוש וענו אותם ארבע מאות שנה - עד תשלום ארבע אמות שנה , ותחלתם - משנולד יצחק; אבל לא פירש ימי הענוי. וכלם גרים היו; כי יצחק גר בארץ פלשתים (ראה בר' כו , א) , ויעקב גר בארם (ראה בר' לב , ה) , ואחר כן גר במצרים עם בניו (ראה בר' מז , כח). ופירוש ועבדום - ועבדו בם , כלומר: המצרים יעבדו בישראל , וענו אותם. וכן יבא הלשון על הנעבד עם קשר הבי"ת; כמו "לא תעבוד בו עבודת עבד" (וי' כה , לט); "לבלתי עבד בם" (יר' לד , ט). וכן תרגם אנקלוס: "וישעבדון בהון" (?; ראה ת"י). או יהיה פירושו בלא חסרון בי"ת השמוש , ויהיה לשון העבודה על העובד , כלומר: ישראל יעבדו המצרים , והמצרים יענו אותם בעבודה קשה (ע"פ שמ' א , יד). (יד) וגם את הגוי. דן אנכי - אני אשפוט אותם. אע"פ שאני גזרתי להיותם להם לעבדים , הם עשו יותר מדאי; כמו שאמר: על בבל "אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה" (זכ' א , טו); ואמר "קצפתי על עמי חללתי את נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד" (ראה יש' מז , ו). והעבודה הזאת והענוי היה עונש מעשיהם שחטאו במצרים , כמו שאמר בנבואת יחזקאל "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני יי' אלהיכם. וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים" (יח' כ , ז - ח). ואומר "ואעש למען שמי" (שם , ט). הנה כי נתחייבו כלייה בארץ מצרים במעשיהם הרעים , לולי שהאל עשה עמהם למען שמו , כמו שאומר , שלא יהיה מחולל; שהרי אמר לאברהם להוציאם מארץ מצרים. וכן אמר למשה: "אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם" וגו' (שמ' ו , ח). וזה היה נודע , כמו שאמר "אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים" (יח' כ , ט); כי שלח להם נביאים קודם משה , כמו שאמר לו משה: "שלח נא ביד תשלח" (שמ' ד , יג); וכן אומר בפרשת יחזקאל זאת. ואחר שמצאנו חטאים שראוי לענשם , למה נאמַר (ראה נדרים לב , א) , כי בעון שאמר אברהם "במה אדע" (לעיל , ח) נשתעבדו בניו במצרים? והלא הכתוב מעיד עליו ואומר "והאמין ביי'" (לעיל , ו). ופירוש "במה אדע" - כבר כתבנו טעמו (לעיל , ח). והאל ידע שיחטאו , ואמר לאברהם כי יענישם , ויהיו עבדים למצרים. ואף משה רבינו עליו השלום אמר כן לישראל: "ידעתי... כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה" וגו' (דב' לא , כט). ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב , חלף עבדתם אשר עבדום (ע"פ במ' יח , כא). (טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום - תמות בשלום , שלא תראינה עיניך בכל הצרות האלה אשר תקרינה לבניך. ומה שאמר אל אבותיך - כן הוא דרך הלשון בכנוי המיתה; וכן "והאסף אל עמיך... ויאסף אל עמיו" (דב' לב , נ). כלומר , שהוא בא ונאסף אל אבותיו ובני משפחתו שמתו. ויש דרש (ב"ר לח , יב) , שמוכיח מזה , שעשה תרח תשובה. והנה מצאנו שאמר ליאשיהו: "הנני אספך אל אבותיך" (דה"ב לד , כח) - ואמון מת ברשעו (ראה דה"ב לג , כג - כד)! תקבר בשיבה טובה - שתראה לך בנים ובני בנים. (טז) ודור רביעי ישובו הנה - הדור הרביעי מבאי מצרים , שהוא מקום הגלות , ישובו הנה בארצם , ויירשוה. וכן היה , כי קהת היה מבאי מצרים (ראה בר' מו , יא) , ובני אהרן ומשה , שהם דור רביעי , היו מבאי הארץ. כי לא שלם עון האמורי: עד הנה - עונש עון האמורי לא הגיע עדין זמנו , שיקבלו ענשם. כי האל יתברך יאריך אפו לרשעים , ולכל יש זמן קצוב: יש שמענישו מיד , ויש שמאריך לו זמן מועט , ויש שמאריך לו זמן רב; והכל לפי חכמתו. ואמר כי האמורי - לא נגמר עדין זמן ענשם. ועונש העון יקרא 'עון'; וכן: "גדול עוני מנשא" (בר' ד , יג). וכן עונש החטאת - 'חטאת' , כמו "זאת תהיה חטאת מצרים" (זכ' יד , יט). וזכר האמורי , לפי שהיה החזק שבשבעה גוים; וכן אמר "ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו" וגו' (ראה עמ' ב , ט). (יז) ויהי השמש באה - מלעיל , לפי שהוא פועל עבר. ועלטה - הוא החשך החזק. ורמז בזה לשאר הגליות שנצרפו בהם ישראל צרוף אחר צרוף. זהו שבאה השמש , ואין לה אור כלל , ואף אור הכוכבים לא נראה , זהו העלטה - רמז לצרות הגליות שיהיו כפולות. והנה תנור עשן ולפיד אש. עשן - שם תואר בשקל "חכם"; "סכל" (קה' ב , יט). אמר , שראה עוד תנור שהיה עשן , כלומר: שהיה מעלה עשנו בתוך העלטה. זהו רמז לאף יי' שיעשן בישראל (ע"פ דב' כט , יט) באורך הגלות הזה האחרון עם צרות גדולות; וכן אמר דוד לאורך זה הגלות: "עד מתי עשנת בתפלת עמך" (תה' פ , ה). ולפיד אש - רוצה לומר: וראה לפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה; והוא אותם בתרים שבתר (לעיל , י). ורמז בו לשני דברים: רמז בו לכריתת הברית , כמו שעוברים בעלי הברית בין הגזרים והבתרים לקיים הברית , כמו שאומר "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (יר' לד , יח); כן שלח האל במקום כבודו לפיד אש שיעבר בין הבתרים , לקיים הברית עם אברם. זהו שאמר אחריו "ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית" (להלן , יח); רמז לו בזה , כי כל עוד שיהיו הצרות תקיפות ותכופות , יזכור להם האל ברית אברהם שלא לכלותם. ורמז גם כן בלפיד אש , שיכלה האומות האלה שישראל גולים ביניהם , שהיו הבהמות השלשה למשל להם. אמר , שיעבר אש יי' ביניהם ויכלה אותם , כמו שאומר בגוג ומגוג לעתיד: "אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו" (יח' לח , כב). (יח) ביום ההוא - באותה המראה כרת עמו ברית , לתת לזרעו את הארץ כלה. ורמז לו בזה , שיירשו אותה כלה לישיבת הגלות הזה. כי אמר לו , שיתן לזרעו עשר אומות שזכר (ראה להלן , יט - כא) , ובירושה ראשונה לא ירשו אלא ארץ שבעה אומות. וקני וקניזי וקדמני (שם) לא ירשו עדין; מלמד , שהמאמר הזה לעתיד הוא. נתתי - כבר נתתיה להם , בדברי שהוא קיים. עד הנהר הגדול נהר פרת - אמרו רבותינו ז"ל (שבועות מז , ב?): אע"פ שיש בארבע נהרות (ראה בר' ב , י - יד) גדול ממנו , קראו גדול , לפי שהוא מארץ ישראל; כמו שאומר במשל: עבד מלך - מלך. (יט) את הקני - נקראו על שם העיר שישבו בה תחלה , כי שם העיר היה 'קין' , כמו שאמר "וחבר הקני נפרד מקין" (שו' ד , יא). אולי הבונה אותה היה שמו 'קין' , וקרא העיר על שמו; כמו "כשם בנו חנוך" (בר' ד , יז); "כשם דן אביהם" (יהו' יט , מז); 'שומרון' - "על שם שמר אדוני ההר" (מ"א טז , כד). והמשפחה ההיא נקראו קני , "קינים" (דה"א ב , נה); ונתחתנו עם שבט יהודה , עם משפחות סופרים , כמו שאומר "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב" (שם). ואפשר כי זה הקני הנזכר הנה היה אחר , אלא שאנקלוס תרגם: "ית שלמאה" , כמו שתרגם "וירא את הקני" (במ' כד , כא). (כ) ואת החתי - ולא זכר החוי; אולי הוא הרפאים שזכר. (כא) ואת האמורי ואת הכנעני - וארץ פלשתים בכלל הכנעני , כמו שאומר בספר יהושע "לכנעני תחשב" וגו' (יג , ג).