מאגר הכתר בראשית פרק טו עם פירוש רש"י

פרק טו
(א) אחר הדברים האלה - כל מקום שנאמר 'אחר' - סמוך , 'אחרי' - מופלג; בבראשית רבה (מד , ה). אחר הדברים האלה , שנעשה לו נס שהרג את המלכים , והיה דואג ואומר: שמא נתקבלתי שכר כל צדקותי? לכך נאמר: אל תירא אברם אני מגן לך מן העונש , שלא תענש על כל אותן הנפשות שהרגת , ומה שאתה דואג על קבול שכרך - שכרך הרבה מאד. (ב) הולך ערירי - מנחם בן סרוק (מחברת: 'ער') פרשו: לשון 'יורש' , וחיבר לו: "ער ועונה" (מל' ב , יב); ערירי - בלא יורש; כאשר תאמר "ובכל תבואתי תשרש" (איוב לא , יב) - תעקור שרשיה , כן לשון 'ערירי' - חסר בנים , ובלעז 'דשאנפנטיץ'. ולי נראה "ער ועונה" - מגזרת: "ולבי ער" (שה"ש ה , ב); וערירי - לשון 'חורבן' , וכן: "ערו ערו עד היסוד" (תה' קלז , ז); וכן "ערות יסוד" (חב' ג , יג); וכן "ערער תתערער" (יר' נא , נח); וכן "כי אַרְזָה עֵרָה" (צפ' ב , יד). ובן משק ביתי - כתרגומו , שכל ביתי ניזון על פיו , כמו: "על פיך ישק כל עמי" (בר' מא , מ) - אפטרופוס שלי; ואילו היה לי בן , היה בני ממונה על שלי. דמשק אליעזר - לפי התרגום: מדמשק היה; ולפי האגדה (ב"ר מד , ט): שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד (יומא כח , ב) דורשו נוטריקון: דולה ומשקה מתורתו לאחרים. (ג) הן לי לא נתת זרע - ומה תועלת בכל אשר תתן לי. (ה) ויוצא אותו החוצה - לפי פשוטו: הוציאו מאהלו אל החוץ לראות הכוכבים. ולפי מדרשו (ב"ר מד , יב): אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך , שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן; אברם אין לו בן - אברהם יש לו בן; שרי לא ילדה - שרה תלד; אני קורא לך שם אחר , וישתנה המזל. דבר אחר (ב"ר מד , יב): הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים , וזהו לשון 'הבטה': מלמעלה למטה. (ו) והאמין ביי' - לא שאל לו אות על זאת , אבל על ירושת הארץ [שאל לו אות] ואמר לו: "במה אדע" (להלן , ח). ויחשבה לו צדקה - הקדוש ברוך הוא חשבה לו לאברהם לזכות על האמנה שהאמין בו. דבר אחר (ב"ר מד , יד): במה אדע - לא שאל לו אות , אלא אמר לפניו: הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה , ואמר לו הקדוש ברוך הוא: בזכות הקרבנות. (ט) עגלה משלשת - שלשה עגלים , רמז לשלשה פרים: פר יום הכפורים , ופר העלם דבר , ועגלה ערופה (ראה ב"ר מד , יד). ועז משלשת - רמז לשעיר הנעשה בפנים , ושעירי מוספי כל מועדות , ושעירת חטאת יחיד. ואיל משלש - אשם ודאי , ואשם תלוי , וכִשְבָּה של חטאת יחיד. ותר וגוזל - תורים ובני יונה. (י) ויבתר אותם - חלק כל אחד לשני חלקים. אין המקרא יוצא מידי פשוטו: לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור אבטחתו להוריש לבניו את הארץ , כדכתיב: "ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית" וגו' (להלן , יח) , ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה , כמו שנאמר להלן: "העוברים בין בתרי העגל" (יר' לד , יט); ואף כאן: "תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים" (להלן , יז) - שלוחו של שכינה שהוא אש. ואת הצפור לא בתר - לפי שהאומות נמשלו כפרים ואילים ושעירים , שנאמר "סבבוני פרים רבים" (תה' כב , יג); ואומר "האיל אשר ראית בעל הקרנים מלך (בנוסחנו: מלכי)... פרס" (דנ' ח , כ); ואומר "הצפיר השעיר מלך יון" (שם , כא); וישראל נמשלו לבני יונה , שנאמר: "יונתי בחגוי הסלע" (שה"ש ב , יד); לפיכך בתר את הבהמות , רמז שיהו האומות כלים והולכים , ואת הצפור לא בתר - שיהיו ישראל קימים לעולם. (יא) עיט - הוא עוף , ועל שם שהוא עט ושואף אל הנבלות לטוס עלי אוכל (ע"פ איוב ט , כו) , כמו "ותעט אל השלל" (ש"א טו , יט). על הפגרים - על הבתרים [הפגרים מתרגמינן: פגליא , אלא מתוך שהורגלו לתרגם: "איש בתרו" (להלן , י) , "ויהב פלגיא" , נתחלף להם תיבת 'פגליא' ל'פלגיא' , ותרגמו הפגרים: פלגיא; וכל המתרגם כן טועה , לפי שאין להקיש בתרים לפגרים , ש'בתרים' תרגומו 'פלגיא' , ו'פגרים' תרגומו 'פגליא' לשון 'פיגול' , כמו: "פיגול הוא" (וי' יט , ז) , לשון 'פגר']. וישב - לשון 'נשיפה והפרחה' , כמו: "ישב רוחו" (תה' קמז , יח); רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם , ואין מניחין אותו מן השמים , עד שיבא מלך המשיח. (יב) והנה אימה - רמז לצרות וחשך של גליות (ראה ב"ר מד , יז). (יג) כי גר יהיה זרעך - משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים - ארבע מאות שנה. כיצד? יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב; וימי יעקב: כשירד למצרים , אמר: "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה" (בר' מז , ט) , הרי מאה ותשעים; ובמצרים היו מאתים ועשר כמניין 'רדו' שמה (בר' מב , ב) , [הרי ארבע מאות שנה]. ואם תאמר: במצרים היו ארבע מאות!? הרי קהת מיורדי מצרים היה; צא וחשוב שנותיו של קהת , ושל עמרם , ושמונים שנה של משה שהיה כשיצאו ממצרים , אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים; ואתה צריך להוציא מהם כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם , ושחי עמרם אחר לידת משה. בארץ לא להם - לא נאמר 'בארץ מצרים' , אלא לא להם - משנולד יצחק [התחילה הגזירה]: "ויגר אברהם" (בר' כא , לד); ויצחק: "ויגר (צ"ל: וישב) יצחק בגרר" (בר' כו , ו); "ויעקב גר בארץ חם" (תה' קה , כג); "לגור בארץ באנו" (בר' מז , ד). (יד) וגם - לרבות ארבע מלכיות (ראה ב"ר מד , יט) , שאף הם כָּלִים על ידי ששעבדו בישראל. דן אנכי - בעשר מכות (מד , כ). ברכוש גדול - בממון גדול (ראה ברכות ט , ב); "וינצלו את מצרים" (שמ' יב , לו). (טו) ואתה תבא וגו' - ולא תראה כל אלה. אל אבותיך - אביו עובד עבודה זרה , והוא מְבַשְרוֹ שיבא אליו? אלא לימדך , שעשה תרח תשובה (ראה ב"ר לח , יב). תקבר בשיבה טובה - בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו , ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו , לפיכך מת חמש שנים קודם זמנו , ובו ביום מרד עשו (ראה ב"ר סג , יב). (טז) ודור רביעי - לאחר שיגלו למצרים יהיו שלשה דורות , והרביעי ישוב לארץ; שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו , כדכתיב: "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה" (לעיל , ז); וכן היה: יעקב גלה למצרים , צא וחשוב דורותיו: יהודה ופרץ חצרון וכלב , והוא היה מבאי הארץ. כי לא שלם עון האמרי - להיות משתלח מארצו עד אותו זמן , שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומות עד שתתמלא סאתה שנאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה" (יש' כז , ז; ראה סוטה ט , א). (יז) ויהי השמש באה - כמו: "ויהי הם מריקים שקיהם" (בר' מב , לה); "ויהי הם קוברים איש" (מ"ב יג , כא); כלומר: ויהי דבר זה: השמש באה - שקעה , ועלטה היה - חָשַך היום , והנה תנור עשן וגו' - רמז לו , שיפלו המלכויות בגיהנם. השמש באה - טעמו למעלה , לכך הוא מבואר שבאה כבר; ואם היה טעמו באל"ף היה מבואר: כשהיא שוקעת , ואי איפשר כן , שהרי כבר כתב: "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה" וגו' (לעיל , יב) , וַעֲבָרַת תנור העשן - לאחר מכאן היתה; נמצא שכבר שקעה. זה חילוק בכל תיבה נקבה שיסודה שתי אותיות , [כמו: בא , קם , שב , ] כשהטעם למעלה לשון שעבר הוא כמו זה , וכגון: "ורחל באה" (בר' כט , ט) , וכגון "קמה אלמתי" (בר' לז , ז) , וכגון "הנה שבה יבמתך" (רות א , טו); וכשהטעם למטה , הוא לשון הווה , דבר שנעשה עכשיו והולך , כגון: "באה עם הצאן" (בר' כט , ו) , "[בערב היא באה] ובבקר היא שבה" (אס' ב , יד). (יח) לזרעך נתתי - אמירתו של הקדוש ברוך הוא כאילו היא עשויה (ראה ב"ר מד , כב). הנהר הגדול - לפי שדבוק לארץ ישראל קורהו 'גדול' , ואע"פ שהוא מאוחר שבארבעה ראשים של נהר היוצא מעדן , שנאמר: "והנהר הרביעי הוא פרת" (בר' ב , יד). משל הדיוט אומר: עבד מלך מלך , הדבק לשחוור וישתחוו לך (ראה ספ"ד ו). (יט) את הקיני וגו' - עשר אומות יש כאן , ולא נתן להם אלא שבעה גוים; והשלשה; אדום ומואב ועמון , הם קיני וקנזי וקדמוני , ועתידים להיות ירושה לעתיד , שנאמר: אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם (יש' יא , יד; ראה ב"ר מד , כג). (כ) ואת הרפאים - ארץ עוג , שנאמר "ההוא יקרא ארץ רפאים" (דב' ג , יג).