מאגר הכתר בראשית פרק טז עם פירוש רמב"ן

פרק טז
(ב) וישמע אברם לקול שרי - לא אמר הכתוב 'ויעש כן' , אבל אמר כי שמע לקול שרי; ירמוז , כי אעפ"י שאברם מתאוה מאד לבנים , לא עשה כן בלא רשות שרי , וגם עתה לא נתכון שיִבָּנֶה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה , אבל כל כונתו לעשות רצון שרה , שתִבָּנֶה ממנה - שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה , או זכות , שתזכה היא לבנים בעבור כן , כדברי רבותינו (ב"ר עא , ז). (ג) ואמר עוד: ותקח שרי - להודיע שלא מהר אברם לדבר , עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו (ראה להלן , ה). והזכיר הכתוב שרי אשת אברם ולאברם אישה , לרמוז כי שרי לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו , כי היא אשתו והוא אישה , אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו , ולכך אמר: לו לאשה - שלא תהיה כפילגש , רק כאשה נשואה לו. וכל זה - מוּסַר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה. מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה , חיב לישא אחרת. לשבת אברם בארץ כנען - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין , לפי שלא נאמר לו "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , ב) , עד שבא לארץ ישראל; לשון רבנו שלמה. והטעם הזה איננו יפה , שישיבת חוצה לארץ - הלכה פסוקה היא שאינה עולה לשום אדם בעולם , ומשנה ששנינו בה (יבמות סד , א) - בכל אדם היא; ואם היה מפני ההבטחה הזו לאברהם , היתה עולה לשאר האנשים. וכבר טעו בה גם כן מן המפרשים טעות אחרת , שאמרו , שאין דין היושב בחוצה לארץ להוציא האשה ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה , ולא שישא אחרת. ואין הענין כן , אבל הכונה לומר , שאם שהה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל , שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם בארץ , אולי בזכות הארץ יבנו. וכן עשו אברהם ושרה , מנו מעת בואם שם. (ו) ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה , וגם אברהם בהניחו לעשות כן , וישמע יי' אל עניה , ונתן לה שיהא פרא אדם , לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי. (ט) שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה - צוה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה. רמז כי לא תצא לחפשי ממנה , כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם. (יא) וקראת שמו ישמעאל - הודיע המלאך להגר שיהיה שמו ישמעאל , כדרך "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" (מ"א יג , ב). ואמר לה שהיא תקראנו כן , ותזכור כי שמע אלהים אל עניה. ואברם מעצמו קרא שמו כן (ראה להלן , טו) , שישמע אל ויעננו; או ששרת עליו רוח הקודש , כדברי רבנו שלמה , וקרא אותו 'ישמעאל' כי שמע אלהים אל עני אמו , כדברי המלאך. והנכון בעיני , כי המלאך צוה להגר שתקראנו כן , והיא יראה בעבור היותה פילגש לקרא שם לבן אדניה , וגלתה אליו הענין , ואברם קיים דבר השם; אבל לא הוצרך הכתוב להאריך בזה. (יב) פרא אדם - לשון רבנו שלמה: אוהב מדברות לצוד חיות , כמו שכתוב "וישב במדבר ויהי רובה קשת" (בר' כא , כ); ידו בכל - לסטיס; ויד כל בו - הכל שונאין אותו ומתגרין בו. והנכון , כי פרא אדם - סמוך: שיהיה איש פרא למוד מדבר , יצא בפעלו משחר לטרף (ע"פ איוב כד , ה) , ויטרף הכל והכל יטרפוהו. והענין - על זרעו , שיגדל ויהיו להם מלחמות רבות עם כל העמים. ורבי אברהם אמר: ידו בכל - שינצח מתחלה כל הגוים , ואחר כן יד כל בו - שינוצח בסוף. ועל פני כל אחיו - בני קטורה , ישכן - שיגדל זרעו מהם.