מאגר הכתר בראשית פרק טז עם פירוש רד"ק

פרק טז
(א) ושרי אשת אברם לא ילדה לו - כמו שאמר "ותהי שרי עקרה" (בר' יא , ל); רוצה לומר: כיון שראתה שרי שלא ילדה לאברהם , והוא בן שמנים וחמש והיא בת שבעים וחמש , חשבה , כי אין לה תקוה עוד; אמרה: הנה כי האל אמר לאברם שיתן לו זרע שיירש הארץ , וממני לא יהיה לו זרע עוד כי אני זקנה , והבן שיהיה לו - מאשה אחרת יהיה לו , טוב לי שאתן לו שפחתי לאשה , "אולי אבנה ממנה" (להלן , ב) , ויהיה לי כבני , וטוב לי משיהיה לו בן מאשה אחרת. ולה שפחה מצרית - כי אלו היתה כנענית , לא היה לוקח אותה; וזכר שמה לכבוד אברהם. (ב) ותאמר. עצרני יי' מלדת - כיון שעד כה עצרני מלדת לך , אין לי תקוה עוד שיהיה לך בן ממני , כי אני זקנה. אבנה - הבן נקרא כן , לפי שהוא בנין האב והאם. אמרה: אם יהיה לך משפחתי בן , אחשב אותו כאלו הוא בני , ויהיה לי כבן. וישמע אברם - לומר שיישר בעיניו הדבר , ולא המתין בזה לדבר האל , כי חשב , כי אחר ששרי בלתה מלדת , מה שיעדו האל לתת לו זרע , כי מהגר יהיה; ואחר שישר הדבר בעיני שרי , ישר בעיניו. ואברהם לא התפלל על שרה כמו שעשה יצחק , או התפלל ולא נענה , כי רצה האל להראות בה נפלאותיו לאהבת אברהם , שתלד בת תשעים. (ג) ותקח. מקץ עשר שנים - אמר , כי משישבו בארץ כנען המתינה עוד עשר שנים , כי חשבה , כי שם יתן לאברם בן ממנה , כי כן אמר לו "לך לך מארצך" , ואחר כן "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , א , ב); כיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה , אמרה: כבר זקנה אני , עוד אין תקוה שיהיה לו בן ממני; אתן לו שפחתי. ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות סד , א): נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה , אינו רשאי לבטל , ויוציא ויתן כתובה , שמא לא זכה לִבָּנוֹת ממנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר , זכר לדבר: "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען" (בר' טז , ג); ללמדך , שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין , וזה לטעם שזכרנו. (ד) ויבא. ותקל גברתה - חשבה , כי מאחר שזרע אברהם יהיה ממנה , כי היא תהיה גבירה , ולא היתה חוששת למצות שרי גברתה , לאשר תצוה. (ה) ותאמר. חמסי עליך - החמס שאני לוקחת מִשּׁפְחָתִי , עליך הוא , כי אני לטובתך נתכונתי , שנתתיה לך כדי שיהיה לך זרע ממנה; ועתה נקלותי בעיניה , ואתה לא תחוש ולא תיסר אותה , ואני לכבודך איני רוצה לרדותה. ישפוט יי' - ואמרו רבותינו ז"ל (ר"ה טז , ב): כל המוסר דין על חברו , הוא נענש תחלה , דכתיב "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בר' כג , ב); וזה אמרו בדברים שאין לקרא חמס עליהם , כגון זה. כי אברהם , אפילו היה יודע זה , באמת היה מיסרה , ולא קבלה; כי רחוק הוא שישתוק אברהם לקלון שרה אשתו , כל שכן מִשְּׁפְחָתָה , ואע"פ שנשאת לו לאשה. וביניך - מלא ביו"ד בין הנו"ן והכ"ף , כי כן תבא מלת 'בין' פעמים בלא רבוי ופעמים ביו"ד הרבוי; וכן "ביניכם וביניו" (יהו' ג , ד). ויש בו דרש (ב"ר מה , ה) , כי שרה נתנה עיניה בהרונה , והפילה מאותו ההריון; אם כן אינו מן הדין שיהיה מלא , אלא חסר. (ו) ויאמר. שפחתך בידך - אע"פ ששכבה בחיקי , שפחתך היא כבתחלה , ויש לך רשות עליה לרדותה , אם תעשה אליך דבר שלא כהוגן , כי שפחתך היא , ורשותה בידך , ולא תקבל ממני כמו שתקבל ממך , והנני מוחל לך כבודי. ותענה שרי - עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך; אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה , ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה; ולא נהגה שרי בזה לא מדת מוסר ולא מדת חסידות. לא מוסר , כי אע"פ שאברהם מחל לה על כבודו ואמר לה: עשי לה הטוב בעיניך , היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה , כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו; ואמר החכם: ומה נאה המחילה בעת היכולת! וזה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל , כמו שאמר המלאך להגר "כי שמע יי' אל ענייך" (להלן , יא) , והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה , אע"פ שהיה רע בעיניו , משום שלום הבית. וכל זה הספור נכתב בתורה , לקנות אדם ממנו המדות הטובות ולהרחיק הרעות. (ז) וימצאה. ואחר שאמר על עין המים , אמר על העין - לפרש , כלומר: על איזה עין מים מצאה? על העין שהיא בדרך שור , כלומר , שהיתה שבה למצרים ארץ מולדתה , כי שור על פני מצרים (ע"פ בר' כה , יח). (ח) ויאמר - בא בפתח עם הרביע כמו בהפסק , כי יש לרביע במקומות מנהג ההפסק; ולפי שעניינו בעצמו , בא כן , כי אינו דבק עם הבא אחריו אלא עם שזכר; וכן כל וַיֹאמַר. הגר - וקראה בשמה ובתארה , כלומר: הרי את שפחת שרי , היאך את הנה? אי מזה באת - כלומר: המקום שבאת ממנו , אי הוא? ואנה תרצי ללכת? בורחת - ואיני יודעת אנה אלך , אלא כבורחת אני הולכת. בורחת - בפתח הרי"ש בסוף פסוק , שלא כמנהג. (ט) ויאמר - אמר שלש פעמים ויאמר במה שאמר לה (ראה להלן , י - יא). כן הוא מנהג הכתוב במקומות , ובא כן לחזק המאמר , כמו שכתבנו רבים מהם ב'ספר מכלל' בחלק הדקדוק ממנו (ס , ב - סא , א). ויתכן , לפי שאמר לה שלשה ענינים , אמר "ויאמר" על כל ענין וענין. ויש דרש (ב"ר מה , ז) , כי שלשה מלאכים שלח לה האל זה אחר זה; ואמרו: ומה שפחת האבות , נגלה המלאך שלשה וארבעה פעמים , ולנו אפלו אחת?! והתעני - סבלי הענוי שתענך , כי לטוב לך יהיה שתשבי עם אברהם , כי בזכותו יהיה זרעך רב מאד. (י) ויאמר. הרבה ארבה - המלאך הוא שליח האל ומדבר בשמו הדברים , כאלו הוא אומרם. ולא יספר מרוב - דרך גוזמא והפלגה. (יא) הנך הרה - אמר לה זה לפתיחת הדברים; כי כבר ידעה היא כי היא הרה , כמו שאמר "ותרא כי הרתה" (לעיל , ד) , והבשורה שבשרה היא , ויולדת בן. ומלת ויולדת - אמרו שהיא מורכבת מן 'ויָלַדְתְ' , שהוא פועל עבר , ומן 'ויוֹלֶדֶת' , שהוא בינוני; וטעם ההרכבה , כי 'וילדת' שהוא פועל עבר , מוסב לעתיד מפני הו"ו , לפי שהוא עתיד , כי עדין לא ילדה; והרכיב עמה 'יולדת' , כי אמר לה: כמו שאת יודעת שאת הרה , כן תדעי באמת שתלדי בן , כאלו את יולדת אותו עתה. ויש אומרים , כי המלה מפועל הדומה למרובע. וקראת שמו - התי"ו לנכח הנקבה הנמצאת; "וקראת אתכם" (דב' לא , כט) - התי"ו לנקבה במקום ה"א 'וקראה'. אל ענייך - אל אשר צעקת מתוך ענייך; והוצרכנו לפירוש הזה , לפי שאמר שמע , ולא אמר 'ראה'. ויתכן לפרשו כתרגומו "צלותיך" (ת"א) , ויהיה פירוש ענייך - צעקתך , כמו "ויען איוב" הראשון (איוב ג , ב); "וענה איים באלמנותיו" (יש' יג , כב); "וענית ואמרת" (דב' כו , ה) , והדומים להם. (יב) והוא יהיה - הוא וזרעו. פרא אדם - אדם מִדְבָּרִי כפרא , כי רובם שוכנים באהלים במדברות; וכן אמר "כערבי במדבר" (יר' ג , ב); והערביים הם ישמעאלים. ידו בכל - לפי שיהיה מדברי , יהיה שולח ידו בכל שכניו , וגם שכניו - בו; ואע"פ כן לא יברח מפניהם אלא ישכון על פניהם , וכן אמר "על פני כל אחיו נפל" (בר' כה , יח); ושכניו הם אחיו. (יג) ותקרא - קראה אותו אל ראי , שאמרה כנגדו אחר שנפרד ממנה: אתה אל ראי; כי מתחלה היתה חושבת שהוא אדם , שלא היתה חושבת שיוכל אדם לראות מלאך , כמו שאמר מנוח: "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב); וכיון שראתה שנפרד ממנה כרגע , ולא ראתה אותו עוד , ידעה שהוא מלאך ואמרה: מלאך הראייה אתה , כלומר: מלאך שיכול אדם לראותו. רֳאי בשקל "עֳנִי" (איכה ג , א) , "דֳמי" (תה' פג , ב) , "צֳרי" (בר' מג , יא). כי אמרה - אמרה בלבה: בזה אני מכרת ויודעת שהוא מלאך. כי אדם , כשנפרד מאחר , רואהו אחריו כפי השגת עינו , אבל אני לא ראיתי אפלו הלום , במקומי; לא ראיתי אחריו כשנפרד ממני זה שראה אותי , כלומר: שנגלה אלי. ואני ראיתי אותו , וכרגע נכסה ממני במקומי; אין זה כי אם מלאך רואי - רואה אותי. (יד) על כן קרא לבאר - קרא הקורא לאותו הבאר , שנגלה עליו המלאך להגר , באר לחי רואי , לטעם שאמרה הגר: "אתה אל ראי" (לעיל , יג). המלאך הוא חי לעולם , לפיכך אמר לחי , והבאר הזה הוא העין שזכר למעלה (ראה לעיל , ז). הנה בין קדש ובין ברד - נתן סימן לבאר הזה , אנה הוא , לפי שכשיראה אדם אותו , יתן שבח למקום שבחר בצדיקים. כי לאהבתו את אברהם שלח מלאך אפלו לשפחתו , ואע"פ שלא היתה הולכת בשליחותו. וברד הוא "שור" שזכר למעלה (שם); ושני שמות היו לו , לפיכך זכר את שניהם. וכן תרגם אנקלוס שניהם "חגרא". (טו) ותלד הגר. ויקרא אברם - אע"פ שהמלאך אמר להגר , שהיא תקרא אותו ישמעאל , אמרה היא לאברם; וקראה אותו היא ישמעאל , ואברם גם כן קראו כן כמו שאמרה היא לו בשם המלאך. וכן ראינו בְשֵת , שאדם וחוה קראו אותו 'שת' (ראה בר' ד , כה; ה , ג). וראינו שהאב קורא בשם אחד והאם בשם אחר , כמו שקראה רחל שם בנה הקטן 'בן אוני' , "ואביו קרא לו בנימין" (בר' לה , יח). (טז) ואברם - זכר שנותיו להודיע , כי באותה שנה שנתנה שרי הגר לאברם , הרתה וילדה , כי לא שהתה להתעבר וללדת , כדי לשמח לב אברהם מהרה בבן הזה. כי אברם היה בן שבעים וחמש כשיצא מחרן (ראה בר' יב , ד) , ועשר שנים שישב בארץ כנען (ראה לעיל , ג) , הרי שמנים וחמש; ובסוף שנה עשירית נתנה אותה לו שנאמר "מקץ" (שם) ― כמו "מקץ שבע שנים תעשה שמטה" (דב' טו , א) , והשביעית משמטת בסופה (ראה ערכין כח , ב) ― הנה כי בתחלת שנת שמנים ושש לאברהם נתנה אותה לו , והרתה וילדה באותו שנה.