מאגר הכתר בראשית פרק טז עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק טז
(חלק חמישי: "ושרי אשת אברם" וגו' עד "ויהי אברם בן תשעים שנה"; טז , א - בר' יז , א). (א-ג) זכר ששרי לא ילדה לאברם , וכבר היתה לה שפחה מצרית , ושמה הגר , ואמרה שרי אל אברם: כבר עצרני השם מלדת , בא אל שפחתי , אולי אזכה שיהיה לי זרע בסבתה; וכמו זה העניין מצאנו ברחל שאמרה ליעקב (בר' ל , ג); ולא נתבארה לנו הסבה בזה; וזה , שאם היה זה העניין לבקש מהשם יתעלה שיתן לה זרע על צד ההשגחה הפרטית , היה יותר ראוי בזה התפילה לשם יתעלה , וההשתדלות שתדבק בהם ההשגחה האלהית; ומן הדומה , שהכוונה היתה בזה להפך מזגה בדרך שיתכן לה ההריון. וכבר ידעת שהשומן והדשנות הוא סבה למעוט הזרע , ואם היה המנע ההריון משרה ורחל לזאת הסבה , היה אפשר שיקחו תועלות בזה; וזה , כי הנשים שהם נשי איש אחד , הם צרות זו לזו בהכרח , ויקרה להן מזה צער נפלא , באמור שפחותיהן דבר כנגדן - עם שכבר יצטערו יותר ממה שיאמרו כנגדן , להיותן שפחותיהן - וההפעלות החזק המגיע להן מזה אולי יהיה סבה למעט השומן והדשנות , אשר היה סבה המנע ההריון מהם; עם שבזה תועלת להקים זרע לבעליהן , אם היה שתהיינה הן בלתי ראויות להריון , ולזה בחרו להן זה העניין המצער אותן על שאר הדברים שאפשר שיצטערו בו. זהו מה שנראה לי עתה בזה; ואם יספק עלינו מספק ממה שאמרה שרה: "אחרי בלותי היתה לי עדנה" (בר' יח , יב) , שיורה שלא היה נמצא בה השומן והדשנות , אמרנו לו שזה המאמר היה חמש עשרה שנה אחר העניין הזה , כי אברם היה בזה העת בן שמנים וחמש שנה , ואז היה אברם בן מאה שנה. והנה שמע אברם לקול שרה , להיות עצתה טובה , ולקחה שרי שפחתה ונתנה לאברם לאשה , מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען , כי אז נתבאר אליה שכבר עצרה השם מלדת. (ד) והנה בא אברם אל הגר , ותהר , והקלה מפני זה בגבירתה , עד שלא יכלה לסבול. (ה) ולא רצתה שרי לענות אותה בּדרך שתעתיקה מזאת התכונה הרעה , אם לא ברשות אברם , ולזה ספרה לו מנהג הגר עמה , ונתרעמה על אברם מפני שלא היה מוכיח הגר , שלא תנהג עם גבירתה בזה המנהג. (ו) ואמר אברם לשרי , שתעשה בשפחתה כטוב בעיניה , כדי שתעתיקה מזאת המדה הפחותה , ועִנְּתָה אותה שרי להוכיחה , וברחה הגר מפניה. (ז-ח) וכבר מצאהּ אחד מנביאי הדור ההוא על עין המים , שהיתה בורחת , וכאשר ידע שכבר היתה בורחת מפני שרי גבירתה , אמר אליה הנביא ההוא , שתשוב אל גבירתה ותכנע תחת ידה , ותקבל המוסר ממנה , כי כונת שרי היתה לטוב לה , לא לנקמה ממנה. (י-יא) וכבר יעדה זה הנביא , שירבה השם זרעה ולא יספר מרוב; ואמר אליה שהיא הרה ותלד בן , ותקרא שמו ישמעאל , כי שמע השם אל עוניה; והשתעבדה תחת גבירתה. (יב) והודיעה שזה הבן שיהיה לה , יהיה זרעו מושל בכל ומנצח אותם , ובסוף העניין יהיה מנוצח. והודיעה שכבר תהיה ארצו רחבה מאד , עד שכבר ישכון אצל כל אחיו , והם בני קטורה אשר היה עתיד אברם להוליד. (יג-יד) ולפי ששמעה , שהנביא ההוא אמר לה שישמע השם ענייהּ , והודיעה באמצעות הנביא מה שיקרה לה , קראה השם יתעלה הדובר אליה באמצעות הנביא: אל רואי - רוצה לומר , שהוא רואה הכל , עד שכבר שלח נביאו אליה שם , כי תמהה על ראותה הנביא במקום ההוא; על כן קרא הקורא לבאר ההוא , אשר בא אליה בו דְבַר הנביא: באר לחי רואי. (טו-טז) והנה ילדה הגר לאברם בן , וקרא אברם שמו: ישמעאל , כמו שאמר אליה הנביא (לעיל , יא) , וכבר היה אברם אז בן שמנים ושש שנה. (שבע תועלות לפרשת 'לך - לך' , חלק חמישי - בקובץ רלב"ג תועלות).