מאגר הכתר בראשית פרק יח עם פירוש רש"י

פרק יח
(א) וירא אליו יי' - לבקר את החולה (ראה סוטה יד , א). [אמר רבי חמא ברבי חנינא (ב"מ פו , ב): יום שלישי למילתו היה , ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו]. באלני ממרא - הוא שנתן לו את העיצה על המילה , לפיכך נגלה עליו בחלקו (ראה ב"ר מב , ח). יושב פתח האהל - 'ישב' כתיב: בקש לעמוד , אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב , ואתה סימן לבניך , שאני עתיד להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין , (ראה בר"ת מח) [שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" (תה' פב , א)]. פתח האהל - לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו. כחם היום - הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתקה שלא להטריחו באורחים (ראה ב"מ פו , ב). ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים , הביא המלאכים עליו בדמות אנשים. (ב) והנה שלשה אנשים - אחד לבשר את שרה , ואחד להפוך את סדום , ואחד לרפאות את אברהם (ראה ב"מ פו , ב) , שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות (ראה ב"ר נ , ב). תדע לך שכן הוא , שכל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים: "ויאכלו" (להלן , ח); "ויאמרו אליו" (להלן , ט); ובבשורה נאמר "שוב אשוב אליך" (להלן , י); ובהפיכת סדום הוא אומר "כי לא אוכל לעשות דבר" , "לבלתי הפכי" (בר' יט כב , כא). ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט; הוא שנאמר "ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך" (בר' יט , יז) , ולמדת שהאחד היה מציל. נצבים עליו - לפניו , אבל לשון נקייה הוא כלפי המלאכים. וירא וירץ לקראתם - מהו וירא... וירא שני פעמים? הראשון כמשמעו , השני לשון 'הבנה': נסתכל שהיו נצבים במקום אחד , והבין שלא היו רוצים להטריחו , וקדם הוא ורץ לקראתם. [בבא מציעא (פו , ב): נצבים עליו , וכתיב: וירץ לקראתם - כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו , מיד: וירץ לקראתם]. (ג) ויאמר אדני אם נא וגו' - לגדול שבהם אמר , וקראם כולם אדונים , ולגדול אמר: אל נא תעבר מעל עבדך , וכיון שלא יעבור הוא , יעמדו חבריו עמו; ובלשון זה הוא חול. דבר אחר: קודש הוא; והיה אומר להקדוש ברוך הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואע"פ שכתוב אַחַר "וירץ לקראתם" (לעיל , ב) , האמירה - קודם לכן היתה; ודרך מקראות לדבר כן , כמו שפירשנו אצל "לא ידון רוחי" (בר' ו , ג) , שנכתב אַחַר "ויולד נח" (בר' ה , לב) , ואי איפשר לו , אלא אם כן קֹדֶם גזירה עשרים שנה. ושתיהן הלשונות בבראשית רבה (לפנינו רק לשון חול: מח , י. וראה שבועות לה , ב). (ד) יקח נא - על ידי שליח; אף הקדוש ברוך הוא שילם לבניו על ידי שליח: "וירם משה את ידו ויך את הסלע" וגו' (במ' כ , יא; ראה ב"מ פו , ב). ורחצו רגליכם - כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם , והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט , שלא הקפיד , הקדים לינה לרחיצה , שאמר להם: "ולינו ורחצו רגליכם" (בר' יט , ב; ראה ב"ר נ , ד). תחת העץ - תחת האילן. (ה) [וסעדו לבכם - בתורה בנביאים ובכתובים מצינו , דפתא מזוניתא דלבא. בתורה: וסעדו לבכם. בנביאים: "סעד לבך פת לחם" (שו' יט , ה). בכתובים: "ולחם לבב אנוש יסעד" (תה' קד , טו). אמר רבי אחא: 'לבבכם' אין כתיב כאן אלא לבכם , מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים. בראשית רבה (מח , יא)]. אחר תעברו - אחרי כן תלכו. כי על כן עברתם על עבדכם - כי הדבר הזה אני מבקש מכם , מאחר שעברתם עלי לכבודי. על כן - כמו: על אשר , וכן כל 'כי על כן' שבמקרא: "כי על כן באו בצל קורתי" (בר' יט , ח); "כי על כן ראיתי פניך" (בר' לג , י); "כי על כן לא נתתיה" (בר' לח , כו); "כי על כן ידעת חנותינו" (במ' י , לא). (ו) קמח סלת - סלת - לעוגות , וקמח - לעמילן של טבחים , לכסות את הקדרה , לשאוב את הזוהמא. (ז) בן בקר רך וטוב - שלשה פרים , כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל. [(ת"ג:) בן בקר רך וטוב - אחד הוא , לפי הפשט.] אל הנער - זה ישמעאל לחנכו במצות (ראה ב"ר מח , יג). (ח) ויקח חמאה וחלב וגו' - ולחם לא הביא , שפרסה שרה נדה , שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העיסה (ראה ב"ר מח , יד). [(ת"ג:) ויקח חמאה וגו' - לחם לא היה צריך להזכיר , כי הוא ראשית הסעודה.] חמאה - שומן החלב שקולטין מעל פניו. ובן הבקר אשר עשה - קמא קמא שתיקן דמטא , אייתי קמיהו (ראה ב"מ פו , ב). ויאכלו - נראו כמו שאכלו , מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג (ראה שם). (ט) ויאמרו אליו - נקוד על אי"ו; ותניא , רבי שמעון בן אלעזר אומר (ב"ר מח , טו): כל מקום שהכתב רבה על הנקודה , אתה דורש את הכתב; כאן נקודה רבה על הכתב , ואתה דורש את הנקודה: שאף לשרה שאלו: איו אברהם? למדנו , שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. [בבבא מציעא (פז , א) אומרים: יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה , אלא להודיע שצנועה היתה , כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא: כדי לשגר לה כוס של ברכה.] הנה באהל - צנועה היא. (י) כָּעת חיה - כעת הזאת לשנה הבאה , ופסח היה , ולפסח הבא נולד יצחק , מדלא קרינן 'כְּעת חיה'. כעת חיה - כעת הזאת שתהא חיה לכם , שתהיו כולכם שלימים וקיימים. [בבראשית רבה (נג , ב): אלישע אמר לשונמית: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ותאמר: אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך" (מ"ב ד , טז) , אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו: שוב אשוב. אמר לה אלישע: אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם , אמרו: שוב אשוב , אבל אני בשר ודם , שהיום חי ומחר מת , בין חי ובין מת "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן"]. שוב אשוב - לא בשרו המלאך שישוב אליו , אלא בשם הקדוש ברוך הוא אמר לו , כמו "ויאמר לה מלאך יי' הרבה ארבה את זרעך" (בר' טז , י) , והוא אין בידו להרבות , אלא בשליחותו של מקום אמר לו. והוא אחריו - הפתח היה אחר המלאך. (יא) חדל להיות וגו' - פסק ממנה אורח כנשים - דרך נשים נדות. (יב) בקרבה לאמר - מסתכלת במעיה: איפשר הקְרָבַיִם הללו טוענין וולד? השדיים הללו שצמקו מושכין חלב? תנחומא (שופטים יח). עדנה - ציחצוח בשר; ולשון משנה הוא , כמו ששנינו: משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר: עדנה - לשון 'עידן': זמן ווסת דם נדה. (יג) האף אמנם אלד - הגם אמת אלד? ואני זקנתי - שינה הכתוב בשביל השלום , שהרי אמרה: "ואדני זקן" (לעיל , יב; ראה ב"ר מח , יח). (יד) היפלא - כתרגומו: "היתכסה" - וכי שום דבר מופלא ונפרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני? למועד - לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול: "למועד הזה בשנה האחרת" (בר' יז , כא). (טו) כי יראה... כי צחקת - הראשון משמש לשון 'דהא' , שהוא נותן טעם לדבר: ותכחש שרה לפי שיראה; והשני משמש לשון 'אלא': ויאמר לא כדבריך הוא , אלא צחקת; שאמרו רבותינו (ר"ה ג , א): 'כי' משמש ארבע לשונות: אי , דילמא , אלא , דהא. (טז) וישקיפו על פני סדום - כל 'השקפה' שבמקרא - לרעה , חוץ מן "השקיפה ממעון קדשך" (דב' כו , טו) , שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז למדת רחמים. הלך עמם לשלחם - לוייה , כסבור: אורחים הם. (יז) המכסה אני מאברהם - בתמיה - את אשר אני עשה בסדום? לא יפה לי לעשות דבר שלא מדעתו; אני נתתי לו את הארץ הזאת , וחמשה כרכים הללו משלו הם , שנאמר: "גבול הכנעני מצידון בואכה סדומה ועמורה" (בר' י , יט; ראה תנח' וירא ה). קראתי אותו אביהם: "אב המון גוים" (בר' יז , ה) , וְאשמיד הבנים , ולא אודיע לאב שהוא אוהבי? (יח) ואברהם היו יהיה - מדרש אגדה (יומא לח , ב): "זכר צדיק לברכה" (מש' י , ז) - הואיל והזכירו ברכו. ופשוטו של מקרא: וכי ממנו אני מעלים!? והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול וגו'. (יט) כי ידעתיו - לשון 'חבה' , כמו "מודע לאישה" (רות ב , א); "הלא בועז מודעתנו" (רות ג , ב); "ואדעך בשם" (שמ' לג , יז); ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון 'ידיעה' , שהמחבב את האדם מְקָרְבוֹ אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו? למען אשר יצוה - לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו: יודע אני שיצוה את בניו , אין 'למען' נופל על הלשון. יצוה - לשון הווה , כמו "ככה יעשה איוב" (איוב א , ה); "על פי יי' יחנו" (במ' ט , כ). למען הביא יי' על אברהם - כך הוא מצוה לבניו: שמרו דרך יי' , כדי שיביא על אברהם וגו' - 'על בית אברהם' לא נאמר , אלא על אברהם; למדנו , שהמעמיד בן צדיק כאילו אינו מת (ראה ב"ר מט , ד). (כ) ויאמר יי' אל אברהם: [שעשה כאשר אמר שלא יתכסה ממנו] זעקת סדום ועמורה כי רבה - כל 'רבה' שבמקרא הטעם למטה בבי"ת , לפי שהן מתורגמין 'גדולה' , או 'גדלה והולכת' , אבל זה - טעמו למעלה ברי"ש , לפי שמתורגם 'גָדְלָה' , כמו שפירשתי: "ויהי השמש באה" (בר' טו , יז); "הנה שבה יבמתך" (רות א , טו). (כא) ארדה נא - לימד לדיינין שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה , הכל כמו שפירשתי בפרשת הַפְּלָגָה (בר' יא , ז). דבר אחר: ארדה נא לסוף מעשיהם: הכצעקתה של מדינה , הבאה אלי עשו , וכן עומדים במרדם , כלה אני עושה בהם; לפיכך יש הפסק נקדת פסיק בין עשו לכלה , כדי להפרידם תיבה מחבירתה. רבותינו דרשו: הכצעקתה - צעקת ריבה אחת , שהרגו מיתה משונה על שנתנה מזון לעני; כך מפורש בחלק (סנה' קט , ב). ואם לא יעמדו במרדם , אדעה מה אעשה להם להפרע מהם בייסורין , ולא אכלה אותם. וכיוצא בו מצינו במקום אחר: "הורד עֶדְיְךָ מעליך ואדעה מה אעשה לך" (שמ' לג , ה). (כב) ויפנו משם - ממקום שאברהם לִיוָּם שם. עודנו עומד וגו' - והלא לא הלך לעמוד לפניו , אלא הקדוש ברוך הוא בא אצלו ואמר לו: "זעקת סדום ועמורה כי רבה" וגו' (לעיל , כ) , והיה לו לכתוב: ויי' עודנו עומד על אברהם!? אלא תיקון סופרים הוא זה (ראה ב"ר מט , ז) , שהפכוהו רבותינו לכתוב כן. (כג) ויגש אברהם - מצינו (ב"ר מט , ח) הגשה למלחמה: "ויגש יואב" וגו' (דה"א יט , יד) , והגשה לפיוס: "ויגש אליו יהודה" (בר' מד , יח) , והגשה לתפלה: "ויגש אליהו הנביא" (מ"א יח , לו); לכל אלה ניגש אברהם: לדבר קשות , ולפיוס , ולתפלה. האף תספה צדיק וגו' - הגם תספה. ולתרגומו של אונקלוס שתרגמו לשון 'רוגז' , כך פירושו: האף יַשִּׁיאֲךָ , שתספה צדיק עם רשע. (כד) חמשים צדיקים - כנגד חמשה מקומות: עשרה צדיקים לכל כרך (ראה ת"י). (כה) חלילה לך - ואם תאמר: לא יצילו הצדיקים את הרשעים , למה תמית את הצדיקים? חולין הוא לך! יאמרו: כך היא אומנתו , שוטף הכל: צדיקים ורשעים; כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה (ראה תנח' וירא ח). כדבר הזה - לא הוא ולא כיוצא בו (ראה ב"ר מט , ט). חלילה לך - לעולם הבא (ראה תנ"ב וירא יא). השופט כל הארץ - נקוד בחטף פתח ה"י של השופט - לשון תמיהא: וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת? (כו) [(תר"ש:) אם אמצא בסדום וגו'. לכל המקום - לכל חמשת הכרכים; ולפי שסדום היא מטרפולין וחשובה שבכלם , לפיכך תלה בה הכתוב]. (כז) [ואנכי עפר ואפר - כבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים , ואפר על ידי נמרוד , לולי רחמיך עמדו לי (ראה ב"ר מט , יא).] (כח) התשחית בחמשה - והלא תשעה הן לכל כרך , ואתה צדיקו של עולם , הצטרף עם כולם (ראה ב"ר מט , ט). (כט-ל) אולי ימצאון שם ארבעים וימלטו ארבעת הכרכין , וכן שלשים יצילו שלשה מהן , או עשרים יצילו שנים מהן , או עשרה יצילו אחד מהן. [ולפי דעתו של אברהם היה שם עשרה: היה סבור שנמצאו ארבע בנות לוט והחזירו בעליהן למוטב , הרי שמנה , ולוט ואשתו , הרי עשרה (ראה ב"ר מט , יג).] (לא) הואלתי - רציתי , כמו "ויואל משה" (שמ' ב , כא). (לב) אולי ימצאון שם עשרה - על הפחות לא ביקש , אמר: דור המבול שמונה היו: נח ובניו ונשותיהם , ולא הצילו על דורם (ראה ב"ר מט , יג) , [ועל תשעה על ידי צרוף כבר בקש ולא מצא]. (לג) וילך יי' וגו' - כיון שנשתתק הסניגור הלך לו הדיין (ראה ב"ר מט , יד). ואברהם שב למקומו - נסתלק הדיין , נסתלק הסניגור , והקטיגור מקטרג; לפיכך: "ויבאו שני המלאכים סדומה" (בר' יט , א) - להשחית.