פרק יח
{פרשת וירא}
[א]
וַיֵּרָ֤א
אֵלָיו֙
יְהוָ֔ה
בְּאֵלֹנֵ֖י
מַמְרֵ֑א
וְה֛וּא
יֹשֵׁ֥ב
פֶּתַח־הָאֹ֖הֶל
כְּחֹ֥ם
הַיּֽוֹם:
[ב]
וַיִּשָּׂ֤א
עֵינָיו֙
וַיַּ֔רְא
וְהִנֵּה֙
שְׁלֹשָׁ֣ה
אֲנָשִׁ֔ים
נִצָּבִ֖ים
עָלָ֑יו
וַיַּ֗רְא
וַיָּ֤רָץ
לִקְרָאתָם֙
מִפֶּ֣תַח
הָאֹ֔הֶל
וַיִּשְׁתַּ֖חוּ
אָֽרְצָה:
[ג]
וַיֹּאמַ֑ר
אֲדנָ֗י
אִם־נָ֨א
מָצָ֤אתִי
חֵן֙
בְּעֵינֶ֔יךָ
אַל־נָ֥א
תַעֲבֹ֖ר
מֵעַ֥ל
עַבְדֶּֽךָ:
[ד]
יֻקַּֽח־נָ֣א
מְעַט־מַ֔יִם
וְרַחֲצ֖וּ
רַגְלֵיכֶ֑ם
וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ
תַּ֥חַת
הָעֵֽץ:
[ה]
וְאֶקְחָ֨ה
פַת־לֶ֜חֶם
וְסַעֲד֤וּ
לִבְּכֶם֙
אַחַ֣ר
תַּעֲבֹ֔רוּ
כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן
עֲבַרְתֶּ֖ם
עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם
וַיֹּ֣אמְר֔וּ
כֵּ֥ן
תַּעֲשֶׂ֖ה
כַּאֲשֶׁ֥ר
דִּבַּֽרְתָּ:
[ו]
וַיְמַהֵ֧ר
אַבְרָהָ֛ם
הָאֹ֖הֱלָה
אֶל־שָׂרָ֑ה
וַיֹּ֗אמֶר
מַהֲרִ֞י
שְׁלֹ֤שׁ
סְאִים֙
קֶ֣מַח
סֹ֔לֶת
ל֖וּשִׁי
וַעֲשִׂ֥י
עֻגֽוֹת:
[ז]
וְאֶל־הַבָּקָ֖ר
רָ֣ץ
אַבְרָהָ֑ם
וַיִּקַּ֨ח
בֶּן־בָּקָ֜ר
רַ֤ךְ
וָטוֹב֙
וַיִּתֵּ֣ן
אֶל־הַנַּ֔עַר
וַיְמַהֵ֖ר
לַעֲשׂ֥וֹת
אֹתֽוֹ:
[ח]
וַיִּקַּ֨ח
חֶמְאָ֜ה
וְחָלָ֗ב
וּבֶן־הַבָּקָר֙
אֲשֶׁ֣ר
עָשָׂ֔ה
וַיִּתֵּ֖ן
לִפְנֵיהֶ֑ם
וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד
עֲלֵיהֶ֛ם
תַּ֥חַת
הָעֵ֖ץ
וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ט]
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלָ֔יו
אַיֵּ֖ה
שָׂרָ֣ה
אִשְׁתֶּ֑ךָ
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֵּ֥ה
בָאֹֽהֶל:
[י]
וַיֹּ֗אמֶר
שׁ֣וֹב
אָשׁ֤וּב
אֵלֶ֙יךָ֙
כָּעֵ֣ת
חַיָּ֔ה
וְהִנֵּה־בֵ֖ן
לְשָׂרָ֣ה
אִשְׁתֶּ֑ךָ
וְשָׂרָ֥ה
שֹׁמַ֛עַת
פֶּ֥תַח
הָאֹ֖הֶל
וְה֥וּא
אַחֲרָֽיו:
[יא]
וְאַבְרָהָ֤ם
וְשָׂרָה֙
זְקֵנִ֔ים
בָּאִ֖ים
בַּיָּמִ֑ים
חָדַל֙
לִהְי֣וֹת
לְשָׂרָ֔ה
אֹ֖רַח
כַּנָּשִֽׁים:
[יב]
וַתִּצְחַ֥ק
שָׂרָ֖ה
בְּקִרְבָּ֣הּ
לֵאמֹ֑ר
אַחֲרֵ֤י
בְלֹתִי֙
הָֽיְתָה־לִּ֣י
עֶדְנָ֔ה
וַאדֹנִ֖י
זָקֵֽן:
[יג]
וַיֹּ֥אמֶר
יְהוָ֖ה
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
לָ֣מָּה
זֶּה֩
צָחֲקָ֨ה
שָׂרָ֜ה
לֵאמֹ֗ר
הַאַ֥ף
אֻמְנָ֛ם
אֵלֵ֖ד
וַאֲנִ֥י
זָקַֽנְתִּי:
[יד]
הֲיִפָּלֵ֥א
מֵיְהוָ֖ה
דָּבָ֑ר
לַמּוֹעֵ֞ד
אָשׁ֥וּב
אֵלֶ֛יךָ
כָּעֵ֥ת
חַיָּ֖ה
וּלְשָׂרָ֥ה
בֵֽן:
[שני]
[טו]
וַתְּכַחֵ֨שׁ
שָׂרָ֧ה
׀
לֵאמֹ֛ר
לֹ֥א
צָחַ֖קְתִּי
כִּ֣י
׀
יָרֵ֑אָה
וַיֹּ֥אמֶר
׀
לֹ֖א
כִּ֥י
צָחָֽקְתְּ:
[טז]
וַיָּקֻ֤מוּ
מִשָּׁם֙
הָאֲנָשִׁ֔ים
וַיַּשְׁקִ֖פוּ
עַל־פְּנֵ֣י
סְדֹ֑ם
וְאַ֨בְרָהָ֔ם
הֹלֵ֥ךְ
עִמָּ֖ם
לְשַׁלְּחָֽם:
[יז]
וַיהוָ֖ה
אָמָ֑ר
הַֽמֲכַסֶּ֤ה
אֲנִי֙
מֵֽאַבְרָהָ֔ם
אֲשֶׁ֖ר
אֲנִ֥י
עֹשֶֽׂה:
[יח]
וְאַ֨בְרָהָ֔ם
הָי֧וֹ
יִֽהְיֶ֛ה
לְג֥וֹי
גָּד֖וֹל
וְעָצ֑וּם
וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ
כֹּ֖ל
גּוֹיֵ֥י
הָאָֽרֶץ:
[יט]
כִּ֣י
יְדַעְתִּ֗יו
לְמַעַן֩
אֲשֶׁ֨ר
יְצַוֶּ֜ה
אֶת־בָּנָ֤יו
וְאֶת־בֵּיתוֹ֙
אַחֲרָ֔יו
וְשָֽׁמְרוּ֙
דֶּ֣רֶךְ
יְהוָ֔ה
לַעֲשׂ֥וֹת
צְדָקָ֖ה
וּמִשְׁפָּ֑ט
לְמַ֗עַן
הָבִ֤יא
יְהוָה֙
עַל־אַבְרָהָ֔ם
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר
עָלָֽיו:
[כ]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֔ה
זַעֲקַ֛ת
סְדֹ֥ם
וַעֲמֹרָ֖ה
כִּי־רָ֑בָּה
וְחַ֨טָּאתָ֔ם
כִּ֥י
כָבְדָ֖ה
מְאֹֽד:
[כא]
אֵֽרֲדָה־נָּ֣א
וְאֶרְאֶ֔ה
הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ
הַבָּ֥אָה
אֵלַ֖י
עָשׂ֣וּ
׀
כָּלָ֑ה
וְאִם־לֹ֖א
אֵדָֽעָה:
[כב]
וַיִּפְנ֤וּ
מִשָּׁם֙
הָאֲנָשִׁ֔ים
וַיֵּלְכ֖וּ
סְדֹ֑מָה
וְאַ֨בְרָהָ֔ם
עוֹדֶ֥נּוּ
עֹמֵ֖ד
לִפְנֵ֥י
יְהוָֽה:
[כג]
וַיִּגַּ֥שׁ
אַבְרָהָ֖ם
וַיֹּאמַ֑ר
הַאַ֣ף
תִּסְפֶּ֔ה
צַדִּ֖יק
עִם־רָשָֽׁע:
[כד]
אוּלַ֥י
יֵ֛שׁ
חֲמִשִּׁ֥ים
צַדִּיקִ֖ם
בְּת֣וֹךְ
הָעִ֑יר
הַאַ֤ף
תִּסְפֶּה֙
וְלֹא־תִשָּׂ֣א
לַמָּק֔וֹם
לְמַ֛עַן
חֲמִשִּׁ֥ים
הַצַּדִּיקִ֖ם
אֲשֶׁ֥ר
בְּקִרְבָּֽהּ:
[כה]
חָלִ֨לָה
לְּךָ֜
מֵעֲשֹׂ֣ת׀
כַּדָּבָ֣ר
הַזֶּ֗ה
לְהָמִ֤ית
צַדִּיק֙
עִם־רָשָׁ֔ע
וְהָיָ֥ה
כַצַּדִּ֖יק
כָּרָשָׁ֑ע
חָלִ֣לָה
לָּ֔ךְ
הֲשֹׁפֵט֙
כָּל־הָאָ֔רֶץ
לֹ֥א
יַעֲשֶׂ֖ה
מִשְׁפָּֽט:
[כו]
וַיֹּ֣אמֶר
יְהוָ֔ה
אִם־אֶמְצָ֥א
בִסְדֹ֛ם
חֲמִשִּׁ֥ים
צַדִּיקִ֖ם
בְּת֣וֹךְ
הָעִ֑יר
וְנָשָׂ֥אתִי
לְכָל־הַמָּק֖וֹם
בַּעֲבוּרָֽם:
[כז]
וַיַּ֥עַן
אַבְרָהָ֖ם
וַיֹּאמַ֑ר
הִנֵּה־נָ֤א
הוֹאַ֙לְתִּי֙
לְדַבֵּ֣ר
אֶל־אֲדנָ֔י
וְאָנֹכִ֖י
עָפָ֥ר
וָאֵֽפֶר:
[כח]
א֠וּלַי
יַחְסְר֞וּן
חֲמִשִּׁ֤ים
הַצַּדִּיקִם֙
חֲמִשָּׁ֔ה
הֲתַשְׁחִ֥ית
בַּחֲמִשָּׁ֖ה
אֶת־כָּל־הָעִ֑יר
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אַשְׁחִ֔ית
אִם־אֶמְצָ֣א
שָׁ֔ם
אַרְבָּעִ֖ים
וַחֲמִשָּֽׁה:
[כט]
וַיֹּ֨סֶף
ע֜וֹד
לְדַבֵּ֤ר
אֵלָיו֙
וַיֹּאמַ֔ר
אוּלַ֛י
יִמָּצְא֥וּן
שָׁ֖ם
אַרְבָּעִ֑ים
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אֶעֱשֶׂ֔ה
בַּעֲב֖וּר
הָאַרְבָּעִֽים:
[ל]
וַ֠יֹּאמֶר
אַל־נָ֞א
יִ֤חַר
לַֽאדנָי֙
וַאֲדַבֵּ֔רָה
אוּלַ֛י
יִמָּצְא֥וּן
שָׁ֖ם
שְׁלֹשִׁ֑ים
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אֶעֱשֶׂ֔ה
אִם־אֶמְצָ֥א
שָׁ֖ם
שְׁלֹשִֽׁים:
[לא]
וַיֹּ֗אמֶר
הִנֵּֽה־נָ֤א
הוֹאַ֙לְתִּי֙
לְדַבֵּ֣ר
אֶל־אֲדנָ֔י
אוּלַ֛י
יִמָּצְא֥וּן
שָׁ֖ם
עֶשְׂרִ֑ים
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אַשְׁחִ֔ית
בַּעֲב֖וּר
הָעֶשְׂרִֽים:
[לב]
וַ֠יֹּאמֶר
אַל־נָ֞א
יִ֤חַר
לַֽאדנָי֙
וַאֲדַבְּרָ֣ה
אַךְ־הַפַּ֔עַם
אוּלַ֛י
יִמָּצְא֥וּן
שָׁ֖ם
עֲשָׂרָ֑ה
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אַשְׁחִ֔ית
בַּעֲב֖וּר
הָעֲשָׂרָֽה:
[לג]
וַיֵּ֣לֶךְ
יְהוָ֔ה
כַּאֲשֶׁ֣ר
כִּלָּ֔ה
לְדַבֵּ֖ר
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
וְאַבְרָהָ֖ם
שָׁ֥ב
לִמְקֹמֽוֹ:
פרק יח
(א)
וירא
אליו
-
תועי
רוח
אמרו
,
כי
השם
-
"שלשה
אנשים"
,
והוא
אחד
,
והוא
שלשה
(להלן
,
ב)
ולא
יתפרדו.
והנה
שכחו
"ויבאו
שני
המלאכים
סדומה"
(בר'
יט
,
א).
ומפרשים
אמרו
(ראה
אמונות
ודעות
ע'
צד
ורש"י)
,
שהשם
נראה
אליו
במראות
נבואה;
ואחר
כן
(ראה
בר'
נ
,
ב)
נשא
עיניו
וראה
שלשה
מלאכים:
האחד
בא
לבשר
שרה
,
והשנים
הלכו
לסדום.
האחד
להשחית
,
והשני
להציל
את
לוט.
ופירשו
(ראה
ב"מ
פו
,
ב)
"ויאכלו"
(להלן
,
ח)
-
כי
נאכל
הלחם
,
כטעם
"אשר
תאכל
האש"
(וי'
ו
,
ג).
ופירוש
"כי
על
כן
עברתם"
(להלן
,
ה)
,
כדברי
קדמונינו
(רש"י)
-
הואיל
ועברתם;
וכן
"כי
על
כן
באו"
(בר'
יט
,
ח).
(ה)
כן
תעשה
-
דרך
מוסר:
שֶפַת
לחם
-
די.
(ו)
לושי
-
כמו
"ותלש"
(ש"ב
יג
,
ח).
(י)
כעת
חיה
-
כעת
הזאת
בשנה
אחרת
,
ושרה
חיה.
או
חיה
-
כמו
"כה
לחי"
(ש"א
כה
,
ו).
והוא
אחריו
-
זה
המלאך
המדבר
אל
אברהם
,
הוא
אחרי
האהל;
ואברהם
ישב
בפתח
ולא
ראה
שרה.
ויש
אומרים:
פתח
האהל
שלה;
והיה
האהל
אחרי
אהל
אברהם.
(יא)
באים
בימים
-
הגיעו
לימים
רבים.
(יב)
היתה
לי
-
כמו
'תהיה
לי'.
ועדנה
-
עידון
ועונג
,
וכן
"ויתעדנו"
(נחמ'
ט
,
כה).
והטעם:
אחרי
שבליתי
וזקנתי
,
איך
תתחדש
בי
עידון
הנוער?
ועוד
,
כי
אדוני
זקן.
וטעם
בקרבה
-
בנפשה;
והשם
גלה
סודה
למלאך.
(יג)
ואני
זקנתי
-
פירוש
"אחרי
בלותי"
(לעיל
,
יב).
והמלאך
אמר
אמת
(בניגוד
לב"מ
פז
,
א
ועוד).
ומ"ם
אמנם
-
נוסף
,
כמ"ם
"שלשם"
(בר'
לא
,
ה).
ומפרשים
אחרים
אמרו
,
כי
אֵילו
שלשה
אנשים
נביאים
היו.
ואם
טען
טוען:
והלא
אברהם
נביא
היה
,
ואיך
בא
נביא
אל
נביא
,
רק
אם
היה
גדול
ממנו
בנבואה
כמשה
ואהרן?
ותשובתם
,
שלא
בא
לאברהם
אלא
לשרה;
וכן
אמר:
"איה
שרה
אשתך"
(לעיל
,
ט);
והשנים
הלכו
אל
סדום.
ואל
תתמה
על
מלת
"כי
משחיתים
אנחנו"
(בר'
יט
,
יג)
,
כי
כן
כתוב
"ומשה
ואהרן
עשו
את
כל
המופתים"
(שמ'
יא
,
י)
,
והשם
עשם;
וסמכם
אליהם
,
בעבור
שנעשו
על
ידם.
והנה
יהיה
פירוש
"ויאכלו"
(לעיל
,
ח)
-
כמשמעו;
ופירוש
"ויאמר
אדנַי
(בנוסחנו:
אדנָי)
אם
נא
מצאתי
חן
בעיניך"
(לעיל
,
ג)
-
איננו
קודש
,
רק
הוא
כמו
'רבותיי'
,
על
כן
הוא
פתוח
הנו"ן
,
ולא
נקמץ
כמשפט.
ובספרים
שהוא
קמוץ
,
יהי
פירושו:
'נביא
השם'.
וטעם
"בעיניך"
(לעיל
,
ג)
-
שדבר
בתחלה
עם
הגדול
שבהם
,
ואחר
כך
עם
כולם.
ומצאנו
שנקרא
הנביא
'מלאך'
,
בחגי
(א
,
יג).
ויש
אומרים
(שבת
קכז
,
א)
,
כי
אברהם
בקש
רשות
מהשכינה.
ויש
אומרים
,
כי
הוא
מוקדם
ומאוחר
,
וכן
הוא:
"וישא"
(לעיל
,
ב)
-
וכבר
נשא
עיניו
ועשה
כך
וכך
,
ואחר
כך
נראה
אליו
השם
,
ואמר
"המכסה
אני"
(להלן
,
יח)
,
גם
"זעקת
סדם"
(להלן
,
כ).
ואלה
ההולכים
הגיעו
אל
סדום
,
ואברהם
עודנו
עומד
לפני
השכינה
(ראה
להלן
,
כב).
ועל
כל
פנים
"ויי'
אמר"
(להלן
,
יז)
-
עם
אברהם
ידבר
,
או
עם
המלאכים
שיאמרו
לו.
רק
"ויאמר
יי'
זעקת
סדם"
(להלן
,
כ)
-
עם
אברהם
דבר.
ואברהם
נגש
ואמר
"האף
תספה"
(להלן
,
כג)
,
ונכנס
פסוק
"ויפנו
משם
האנשים"
(להלן
,
כב)
להודיע
,
כי
בעת
שבאו
אל
סדום
,
אז
אמר
השם
לאברהם:
"זעקת
סדם".
וכן
"אמר
לנער
ויעבר
לפנינו
ויעבור
ואתה
עמוד
כיום"
(ש"א
ט
,
כז).
ואין
לנו
צורך
לתיקון
סופרים
(ראה
גינ'
מסורה
ב
ע'
תשי;
וראה
רש"י
,
להלן
,
כב);
והעד
,
שאמר
באחרונה
"אל
המקום
אשר
עמד
שם
את
פני
יי'"
(בר'
יט
,
כז).
והנכון
בעיני
תמצאנו
רמוז
בפרשת
'ואלה
שמות'
(שמ'
ג
,
טו).
(יד)
ומלת
היפלא
-
הֲיֵעָלֵם
,
וכן
"עשה
פלא"
(שמ'
טו
,
יא).
ויש
אומרים
(כנראה
ב"ר
מח
,
יט):
איננו
דבר
פלא
בעיני
השם
לעשות
כן.
ואלו
היה
זה
הפירוש
נכון
,
לא
היה
מ"ם
דבק
עם
השם.
(יח)
ונברכו
בו
-
מבניין
'נפעל';
וטעמו
,
שיהיו
מבורכים
בשבילו.
ומלת
"והתברכו"
(בר'
כב
,
יח)
איננה
כן
,
רק
'הם
מתברכים
בו'.
(כ)
ופירוש
זעקת
סדם
-
שדברו
דברים
כנגד
השם;
או:
זעקת
החמס.
וחטאתם
כבדה
,
ולא
תכילה
הארץ.
(כא-כג)
יש
אומרים
(אולי
ב"ר
מט
,
ו):
הכצעקתה
הבאה
אלי
-
אם
כן
עשו
,
אעשה
בהם
כלה;
ואם
לא
,
אדעה
-
ארחם
אֹתם.
וכן
יפרשו
"וידע
אלהים"
(שמ'
ב
,
כה).
ועל
דעתי
,
שהוא
פירושו:
ואראה
אם
עשו
כולם
כרעה
הזאת;
ואם
לא
,
אדעה.
כי
האמת
,
ש'הכל'
ידע
כל
חלק
על
דרך
'כל'
,
ולא
על
דרך
'חלק'.
והעד
כי
זה
הפירוש
הוא
האמת
,
ואם
הוא
סוד
גדול
,
שאמר
אברהם:
האף
תספה.
ונפתח
ה"א
האף
,
ואם
הוא
לתֵמה
,
בעבור
האל"ף
שהוא
מהגרון
,
שמשפטו
בלשון
הקודש
להרחיב
אשר
לפניו.
תספה
-
'פועל
יוצא'
,
וטעמו:
תְכַלֶּה;
וכן
"אספה
עלימו
רעות"
(דב'
לב
,
כג);
ואם
הם
שני
בניינים.
(כד)
תשא
למקום
-
כטעם
'תסלח'
,
כמו
"נושא
עון"
(שמ'
לד
,
ז).
ולמקום
-
הוא
סדום
,
כי
בעבורו
נגש
אברהם
להציל
את
לוט.
(כה)
חלילה
-
דבר
שלא
יתכן.
ויש
אומרים
,
שהמלה
כטעם
שָוְא
,
כמו
'חלול'
,
שאין
בו
כלום.
והיה
כצדיק
כרשע
-
כאשר
יתחברו
שנים
כפי"ן
היא
דרך
קצרה
,
וטעמו:
והיה
הצדיק
כרשע
,
והרשע
-
כצדיק.
וכן
"כי
כמוך
כפרעה"
(בר'
מד
,
יח);
"כעמי
כעמך"
(מ"א
כב
,
ד);
"כחשיכה
כאורה"
(תה'
קלט
,
יב).
ואיך
יתכן
שלא
יעשה
משפט
,
מי
שהוא
שופט
כל
הארץ?
(כו)
וטעם
בתוך
העיר
-
שהם
יריאים
את
השם
בפרהסיא;
וכן
"שוטטו
בחוצות
ירושלם"
(יר'
ה
,
א).
(כז)
ואין
(ראה
ת"י)
מלת
הואלתי
כמו
"החילותי"
(דב'
ב
,
לא)
,
רק
פירושה
'רציתי';
וכן
"הואיל
משה"
(דב'
א
,
ה).
וכ"ף
מלת
אנכי
-
נוסף;
או
הם
שתי
מלות
,
והטעם
אחד.
וטעם
עפר
ואפר
-
כי
עפר
הייתי
ואפר
אשוב.
והעקר
על
יסוד
הגוף
,
והם
העצמות.
(כח)
חסר
חמשה
,
והטעם:
אולי
תחסר
העשירית
מהמספר.
וטעם
התשחית
בחמשה
-
התשחית
בעבור
חמשה
שיחסרו
,
את
הכל?
(כט)
ואחר
כן
אמר:
אולי
החסרון
הוא
התשיעית
מזה
המספר
,
שאמרת:
אם
ימצאון
שם
לא
אשחיתם
(ראה
לעיל
,
כח).
וטעם
לא
אעשה
בעבור
הארבעים
-
לא
אעשה
השחתה.
(ל-לב)
ושלא
יאריך
,
חבר
שני
החסרונים
אחר
כן
,
וחסר
הרביעית
גם
השלישית
גם
החצי.
ויש
אומרים
(ראה
רס"ג
בראשית):
למה
לא
הפחית
מעשרה?
בעבור
היות
שנים
לכל
עיר
,
כי
חמש
ערים
היו.
וזה
איננו
נכון
,
בעבור
שאמר
"בסדם"
(לעיל
,
כו)
-
לבדה.
ואע"פ
שחכמינו
העתיקו
(ראה
ברכות
כא
,
ב)
,
שאין
תפלה
בצבור
פחות
מעשרה
,
גם
זה
הפסוק
יחזיק
ידי
אמונתינו.
(לג)
ואברהם
שב
למקומו
-
אל
חברון
(ראה
בר'
יג
,
יח;
ולעיל
,
א).
וזאת
המראה
היתה
במקום
שהלך
אברהם
לשלח
המלאכים
(ראה
לעיל
,
טז)
,
ומשם
ישקיף
על
פני
סדם.
ואע"פ
שהוא
כתוב
"וישכם
אברהם
בבקר...
וישקף
על
פני
סדם"
(בר'
יט
,
כז
,
כח)
-
אחר
צאת
השמש
היה;
כי
לא
נהפכה
סדם
בלילה
,
כי
כן
העיד
הכתוב
(ראה
בר'
יט
,
כג
-
כד).