מאגר הכתר בראשית פרק יח עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יח
{פרשת וירא} [א] וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם:
[ב] וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה:
[ג] וַיֹּאמַ֑ר אֲדנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ:
[ד] יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ:
[ה] וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
[ו] וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:
[ז] וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:
[ח] וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ט] וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל:
[י] וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו:
[יא] וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:
[יב] וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַאדֹנִ֖י זָקֵֽן:
[יג] וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:
[יד] הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:
[שני] [טו] וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:
[טז] וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם:
[יז] וַיהוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמֲכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה:
[יח] וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ־ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
[יט] כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו:
[כ] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד:
[כא] אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה:
[כב] וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה:
[כג] וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:
[כד] אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:
[כה] חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט:
[כו] וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם:
[כז] וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר:
[כח] א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה:
[כט] וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים:
[ל] וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים:
[לא] וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֶשְׂרִֽים:
[לב] וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה:
[לג] וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:

פרק יח
(א) וירא אליו יי' - כדמפרש ואזיל באיזה גילגול נגלה עליו הקדוש ברוך הוא לאחר שבאו אליו האנשים , כמו שהוא אומר בסוף "ויי' אמר המכסה אני מאברהם" (להלן , יז) , ולא כשסבורים בני אדם (ראה רש"י) , שנגלה לו ואחר כך האנשים. כחום היום - והוא עת האוכל לעוברי דרכים. (ב-ד) וירא והנה שלשה אנשים - לפי הפשט: אנשים ממש , כי לא מצינו מלאכים אוכלים ושותים ולנים בבית איש כמו שלנו בבית לוט , אך אמר המלאך למנוח "אם תעצריני לא אוכל בלחמך" וגו' (שו' יג , טז); אך אין להשיב על דברי רבותינו (ב"מ פו , ב) , שאף הם כמלאכים לדעת אשר בארץ (ע"פ ש"ב יד , כ). ומיהו אסור להורות לפני המינין שהיו מלאכים , שהוא ראייה להם על תרפותם שאכל. מכאן תשובה למינין , שאומרים שאֵילו שלשה הם שלשה חלקים של אלוהים; אם כן למה הוצרך החלק האחד ליכנס באשה , הוא הנצרי , ליקח בשר , הלא כאן היה להם בשר לשלשתם ואכלו ושתו ולא נכנסו במעי אשה?! [הג"ה]. עליו - בסמוך לו , וכן "והוא עומד עליהם" (להלן , ח) , וכן "להתיצב על יי'" וגו' (איוב ב , א). וירא וירץ - שנצבו , והבין שרצו לבא אל הבית מפני שהוא עת האוכל; כשראה אותם , רץ לקראתם להביאם אל ביתו , והשתחוה להם לכבדם. ובלכתו אמר והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיתאכסנו עמו , כי אנשים גדולים ונביאים וצדיקים היו , וכה אמר בלכתו: יי' , אל נא תעבור החבורה והשיירא של הצדיקים הללו מעל עבדך , תן בלבם שיבאו אל ביתי; ועדיין לא נגלה עליו הקדוש ברוך הוא; ולכך אמר: יוקח נא מעט מים - לנקות רגליכם , וגם טוב לעייפות רחיצת הרגלים. (ה) כי על כן עברתם על עבדכם - כל כי על כן שבמקרא - כמו שכתב 'על כן כי עברתם' וגו' , כלומר: על כן אני מחלה לכם זאת , כי עברתם על עבדכם; וכן "כי על כן באו בצל קורתי" (בר' יט , ח) - כלומר: על כן אני מחלה אתכם שלא תרעו להם , כי באו בצל קורתי; וכן "כי על כן ידעת חנותינו במדבר" (במ' י , לא) - על כן כי ידעת חנותינו אני מחלה אותך; וכן "כי על כן שבתם מאחרי יי'" (במ' יד , מג) - על כן כי שבתם מאחרי יי' , לא יהיה עמכם; וכן כולם. כן תעשה כאשר דברת - כלומר: כן תעשה תדיר כאשר דברת עתה; זהו ווסתך הטוב שאתה מכניס אורחים ומשמשם; רבי עובדיה זצ"ל. ואנו מפרשים , שהודו לו לעשות , כמו שאמר: ויאמרו כן תעשה כאשר דברת - לתת לנו פת לחם , ולא תטרח על סעודה אחרת; והוא דרך ענוה. והוא טרח ועשה סעודה גדולה; אמר מעט ועשה הרבה (ע"פ משנה אבות א , טו). (ז) לעשות אותו - לתקן אותו , כמו "חמש צאן עשויות" (ש"א כה , יח). (ח) חמאה וחלב - ואחר כך בן הבקר , שלא לאכול החלב אחר הבשר , כי שומר מצות היה אברהם אבינו. (ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך - לפי שרצו לבשרה , כי האחד בא לבשר את שרה. (י) כעת חיה - כמו שכתב 'כעת יולדה ילדה' (ע"פ מיכה ה , ב) , כי חיה היא יולדת , והיא נקראת 'חיה' בהרבה מקומות בתלמוד , כמו (שבת קכט , א): 'לחיה ולחולה' , כי היולדת והמילדת שתיהן נקראו 'חיות'; וזהו לסוף תשעה או לשבעה חדשים. ויש לפרש כעת חיה - כעת הזאת שתהיו חיין , וכן תירגם אונקלוס. פתח האוהל והוא - ופתח האוהל היה אחרי הנביא , כי הפך פניו אל הגן ואחוריו אל האוהל , והיתה שרה קרובה משם ושמעה. (יב) אחרי בלותי - אחרי אשר זקנתי , כמו "ואומר לבלה ניאופים" (יח' כג , מג) , שהוא לשון 'זקנה'. עדנה - לשון 'עידון'; שתתעדן בשרי וישוב לימי עלומי. ואדוני זקן - כלומר: אפילו הייתי ילדה , הלא אדוני זקן! (יג) למה זה צחקה וגו' - כבר פירשתי (בר' יז , יז) למה הוכיח שרה יותר מאברהם. ואני זקנתי - לא היה דרך הארץ לגלות לו שקראתו 'זקן' , פן יקפיד. (יד) היפלא מיי' דבר - כלומר: דבר הבא מיי' היפלא בעיני שום בריה? הלא ידוע לכל כי כל אשר יחפוץ יעשה (ע"פ קה' ח , ג). (טו) לא צחקתי כי יראה - למדנו ששרה אמיתית היתה , אך שבכאן שינתה כי יראה. ויאמר אברהם: לא כמה שאת אומרת , כי צחקת - כי הקדוש ברוך הוא נאמן יותר ממך. (יז-יט) ויאמר המכסה - היינו "וירא אליו יי'" דקאמר לעיל (א). המכסה אני מאברהם - כך דרכו של הקדוש ברוך הוא: לגלות לעבדיו מה שהוא עושה , כדכתיב "כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמ' ג , ז). ואברהם , עבדי ואוהבי , ראוי שאגלה לו סודי , כי ברוב חסידותיו יהיה לגוי גדול ועצום וגו' , וכל זה בזכותו. כי ידעתיו וגו' - כי יודע אני בו שיצוה את בניו ואת ביתו לעשות צדקה וגו'; ולכך יצוה עליהם כן: למען הביא יי' - כלומר , שיביא יי' על אברהם - על זרעו של אברהם , את הטוב שדיבר עליו - כמו "ועשית את מצות יי' אלהיך למען תחיה וירשת את הארץ" (צירוף של דב' ח , ו ודב' טז , כ); וכן צוה אברהם את בניו שיעשו צדקה ומשפט כדי שיבא עליהם הטוב אשר דיבר הקדוש ברוך הוא; ובשביל כך נאמן אברהם לנביא ליי' ולגלות לו סודי. גם נראה לפרש: אברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום - כלומר: אני נתתי לאברהם הארץ הזאת , ואני רוצה להשחית ערים הללו שהם שלו , ואיך אכסה ממנו ואעשה בלא ידיעתו? ואם תאמר: אינו נפסד בכך כלום , כי הארץ רחבת ידים לו ולזרעו!? ולכך אמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום , וכל הארץ צריכה , כי ידעתיו אשר יצוה , ושמרו , ומתוך כך יתברכו וירבו ותהא כל הארץ צריכה , ולכך אין לי להשחית בלא ידיעתו. ולכך אמר המכסה אני מאברהם , וגילה לו והודה לו , שאם אין שם עשרה צדיקים , שישחית; וכן עשה , ושוב אין אברהם יכול להתרעם , אע"פ שהארץ צריכה לזרעו , על פיו נעשה [הג"ה]. (כ) צעקת (בנוסחנו: זעקת) סדום ועמורה כי רבה - רבים צועקים עליהם שהן גוזלים וחומסים ומְרֵיעִים עָשֹה. (כא) הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה - שכן עשו כמו שהצועקים אומרים , כלה אעשה בהם; ואם לא אדעה - ואם לא , שלא עשו כל כך , אדעה מה אעשה להם; לפי החטא - הפירעון. (כג) האף תספה - כלומר: אם הרשעים עשו ככל הצעקה , הגם יספו צדיקים עמהם , שאתה אומר שתעשה בהם כלה? (כד) ולא תשא למקום וגו' - כלומר: ראוי וכבוד לפניך שתשא לרשעים מפני הצדיקים , שזהו דרך חסד ורחמים , ולא שתכלה הצדיקים בשביל הרשעים , שאין זה משפט , כי הצדיקים מה פשעו? (כה) השופט כל הארץ - הוא ששופט ואדון לכל הארץ לא יעשה משפט? בתמיה. (כז) ואנכי עפר ואפר - התחיל להקטין עצמו לפי שהיה רוצה להרבות דברים , כלומר: לא בשביל חשיבותי ארבה דברים לפניך , כי אני כְּאַיִן , אך בענותנותי. (כח) אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה - בתחילה שאל דבר מועט , שלא יקשה בעיני הקדוש ברוך הוא; ולבסוף , כשראה שעת רצון הוא , התחיל לפחות עשרה עשרה , כי אמר: מאחר שהקדוש ברוך הוא ניאות לי , אם לא אתפלל עליהם ימותו בפשיעתי; ומאחר שהעמידם על עשרה , חשב בלבו: אם יש שם פחות מעשרה זקנים , יוציא מביניהם הצדיקים וימית את הרשעים , כי הכיר כי אין הקדוש ברוך הוא חפץ במיתתן של צדיקים , אך רצה למחול לאחרים בשבילם. ולא רצה לומר: מחול להם מהכל , פן יקשה בעיני הקדוש ברוך הוא , שלא יהא רוצה , שימחה על כבודו ועל קדושת שמו; ועוד שאם כולם רשעים , מדוע רשעים יחיו?