מאגר הכתר בראשית פרק יח עם פירוש רשב"ם

פרק יח
(א) וירא אליו יי' - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים; שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה , כדכתיב "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא) - שלוחו כמותו; וכן "וירא אליו מלאך יי' בלבת אש מתוך הסנה" (שמ' ג , ב) , וכתוב שם "וירא יי' כי סר לראות" (שם ג , ד). כחום היום - מה צורך לכתוב כחום היום? אלא להודיעך , כי בלוט כתיב "ויבאו... המלאכים סדמה בערב" (בר' יט , א) , ולכך אמר להם לוט "סורו נא אל בית עבדכם ולינו" (בר' יט , ב); אלא אברהם , לפי שבאו אליו כחום היום בבקר , שאין דרך אורחים ללון אלא לאכול ולעבור , לפיכך לא אמר להם אברהם ללון , אלא "וסעדו לבכם ואחר (בנוסחנו: אחר) תעבורו" (להלן , ה). (ה) כי על כן אשר עברתם על עבדכם - וכן "כי על כן באו בצל קורתי" (בר' יט , ח) - 'כי על אשר באו'. דרך המקרא לחסר 'אשר' ברוב מקומות. (ו) קמח סלת - קמח של חיטים , שכל מקום שכתוב 'סלת' , מֵחִטִים הוא , כדדרשינן מ'מילואים' (ספ"ב קמב): דכתיב "סלת חיטים תעשה אותם" (שמ' כט , ב). (ז) ואל הבקר רץ אברהם - לפי שאמר להם "פת לחם" (לעיל , ה) - דבר מועט , לפי שדרכם נחוץ ללכת , הוצרך לרוץ ולמהר , לפי שאמר להם מעט ועשה הרבה; ולהגיד חשיבותו של אברהם נכתב כל זה. (ח) ויקח חמאה וחלב - לפי פשוטו של מקרא , לא הוצרך לפרש שהביא את פת לחם על השלחן , אלא התוספת , שלא אמר להם , הוצרך לומר שהביא; הֲבָאַת פת על השלחן אינו חידוש , אבל החמאה והחלב והבשר , שאינו מזומן לכל האורחים , הוצרך לפרש. עומד עליהם - כשאיש יושב ואחד עומד , קורהו 'עומד עליו'; וכן "ראיתי... יי' יושב על כסא... שרפים... ממעל לו" (ראה יש' ו , א - ב) , וכן במיכה "וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו" (מ"א כב , יט). תחת העץ - אילנות שבפרדס. (ט) איה שרה אשתך - אעפ"י שהיו יודעים , היו שואלים; כדרך שמצינו בשכינה , שאמר לאדם "איכה" (בר' ג , ט); וכן בבלעם "מי האנשים האלה עמך" (במ' כב , ט); וכן ישעיה , שהיה יודע , שאל כן לחזקיה בשלוחי אויל מרודך; (ראה מ"ב כ , יד; יש' לט , ג); וכל זה דרך התחלת הדיבור. (י) כעת חיה - כעת יולדת , כדכתיב "כעת יולדה ילדה" (ראה מיכה ה , ב); וכן בהלכה (משנה יומא ח , א) קרוייה היולדת; וקרוב לדבר "כי חיות הנה" (שמ' א , יט) - כעין מְיַלְּדת. והוא אחריו - הפתח של אהל שרה היה אחרי המלאך , לפיכך שמעה שרה את דבריהם. (יב) עדנה - יתעדן הבשר ויתפשטו הקמטין. (יג) ויאמר יי' - המלאך , גדול שבהם. ואני זקנתי - שאמרה "אחרי בלותי" וגו' (לעיל , יב). (יד) היפלא מיי' ששלחנו אליך דבר? וכן "ויי' המטיר על סדום גפרית ואש מאת יי' מן השמים" (בר' יט , כד) - הראשון שבפסוק הוא גבריאל , והשני שבפסוק הוא הקדוש ברוך הוא; וכן הוא מפורש בספר הגדה (ב"ר נא , ב). (טו) כי צחקת - אלא צחקת. רוב כי שאחר לא - מתפרשים: 'אלא' , שהרי כי משמש בארבע לשונות: 'אי' , 'דלמא' , 'אלא' , 'דהא'; וכן "לא תשתחוה לאלהיהם כי הרס תהרסם" (שמ' כג , כד); "לא תקפוץ את ידך כי פתח תפתח" וגו' (דב' טו , ז - ח). (טז) וילכו משם האנשים - שנים מהם הלכו לסדום , כדכתיב "ויבאו שני המלאכים סדומה" (ראה בר' יט , א) , וגדול שבהם היה מדבר עם אברהם; וזהו שכתוב בו "ויי' אמר המכסה אני" וגו' (להלן , יז); "ואברהם עודנו עומד לפני יי'" (להלן , כב); שני פסוקים אלו מדברים בשלישי. (יז-יט) המכסה אני מאברהם מה שאני רוצה להפוך את סדום? ואני יודע שבניו ישמרו דרך יי' , ויזכו להביא עליהם את אשר דיבר לאברהם לתת להם ארץ כנען , ואילו העיירות מנחלת בניו הם , כדכתיב בגבול כנען ב'פרשת נח' "ויהי גבול הכנעני מצידון באכה גררה עד עזה באכה סדומה... אדמה וצבוים עד לשע" (בר' י , יט) , ואיך אחריב קרקע שלו - ולא קרקע שכיניו - שלא מדעתו? (כ) ויאמר יי' - המלאך לאברהם: שלוחים הללו אני שולח בשביל זעקת סדום; כמו שאמר למעלה "ואנשי סדום רעים וחטאים" (בר' יג , יג). (כא) עשו כלה - פסק יש בינתיים , להפריד את הדבר , כלומר: אם כן עשו , אעשה אותם כלה. (כג) תִסְפֶּה - תְכַלֶּה , כדכתיב "אַסְפֶּה עלימו רעות חיצי אֲכַלֶּה בם" (דב' לב , כג); אֲכַלֶּה - כפל לשון של אַסְפֶּה. (כד) בתוך העיר - סדום. ומלך סדום היה ראש לכל המלכיות שבמקום ההוא. (כה) השופט כל הארץ ששלחך כאן לא יעשה משפט? (כו) ויאמר יי' - המלאך; "עומד לפני יי'" (לעיל , כב) - לפני המלאך , לבקש פניו.