מאגר הכתר בראשית פרק יח עם פירוש רד"ק

פרק יח
(א) וירא אליו יי' באלוני ממרא - במקום שהיה שוכן , כמו שאמר למעלה "והוא שוכן באלוני ממרא האמורי" (בר' יד , יג); להודיע , שלא נסע משם לשכון במקום אחר , כי שם היו בעלי בריתו , וראוי לאדם לשכון אצל אוהביו , כמו שאמר שלמה "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (מש' כז , י). ונגלה אליו האל שם אחר שמל , להודיע דבר סדום , לפי שאברהם היה גדול שבעולם באותו הדור; ורצה לעשות משפט בקצת ישוב מן העולם ולהשחיתו , ולא רצה לעשות מבלי ידיעתו , ולהודיעו , כי הוא משגיח בתחתונים להטיב ולהרע לפי מעשיהם. ואע"פ שהוא ידע זה משכלו , הודיעו , כדי שיודיע את בניו ואת ביתו אחריו כמו שאמר (ראה להלן , יט). ועוד , כדי להודיע משפטו ברשעים איך הוא , ואיך הוא ארך אפים לרשעים. ויתכן לפרש , כי כל ספור הדברים האלה עד "ואברהם שב למקומו" (להלן , לג) היה במראה הנבואה , והכל היה מראה אחד. ואמר , כי כשבאה אליו נבואה זו , היה יושב פתח האוהל. וטעם הזכירו כחם היום - רוצה לומר , כי נרדם לחמימות השמש וראה המראה הזאת והוא נרדם. וקודם שדבר עמו בדבר סדום , הראהו בנבואה שלשה מלאכים. הגדול שבהם בשרהו שתלד שרה. ואע"פ שהוא אמר לו כשצוהו על המילה , שב לבשרו על ידי שליח , לחזק הדבר בלבו; ועוד: כדי שתהא שרה שומעת מפי המלאך. ואע"פ שהדבר הזה כלו היה במראה הנבואה , פעמים ישמע קול הדיבר מי שהוא עם הנביא , כמו שראינו במראות דניאל , שאמר "והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא" (דנ' י , ז); נראה מזה , כי קול המלאך שמעו ולפיכך חרדו לאותו קול. והנבואה הזאת היתה פתח האהל , ושמעה שרה שהיתה באוהל. ומה שדרשו בו רבותינו ז"ל ידוע (ב"מ פו , ב) , שהיה מבקר מכת מילתו , והיה מתיר ואוסר תחבושת המכה לחום השמש; ופירשו וירא אליו - לבקר את החולה. (ב) וישא עיניו - תחלת מה שראה במראה אחר שנרדם הוא , שנשא עיניו וראה שלשה אנשים שהיו נצבים עליו - פירוש סמוכים לו , עומדים לתועלתו או למצותו; כמו "ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו" (ש"א כב , ז); וכן "מהתיצב על אדון כל הארץ" (זכ' ו , ה). ואינו כן: "והנה יי' נצב עליו" (בר' כח , יג). ואלה השלשה היו נצבים לתועלת אברהם , ובעבורו באו; והכיר זה אברהם , שראה אותם נצבים , לא הולכים , אלא כמקוים לו שיקראם , והוא ראה והבין זה וירץ לקראתם; לפיכך אמר וירא פעם אחרת. מפתח האהל - שהיה שם יושב , כן ראה במראה הנבואה , שקם ורץ לקראתם. וישתחו ארצה - כי נדמו לו אנשים גדולים. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ר נ , ב) , אברהם שהיה כחו יפה , נדמו לו כאנשים; פירוש , שהיה כל כך כחו יפה בנבואה ורגיל בה , עד שלא היה מראה המלאכים נורא בעיניו , אלא כמו ראיית האנשים. לוט , שהיה כחו רע , נדמו לו כמלאכים; פירוש: כי לוט לא היה רגיל בנבואה , ולמראהם , שהיה נורא , נדמו לו כמלאכים; כמו שאמרה אשת מנוח: "ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד" (שו' יג , ו). הנה למדנו מדבריהם , כי כל הענין הזה היה במראה הנבואה. (ג) ויאמר. אדני - מחלוקת בין רבותינו ז"ל (שבועות לה , ב): יש אומרים , שזה אדני - חול , ויש אומרים שהוא קודש. ואם הוא חול , אמר לגדול שבהם , כפי מה שנראה לו בשכלו מתוך המראה. כי ידוע , כי יש במלאכים אחד גדול במעלת השכל מחברו , עד שהאחד עולה לחבירו , ובזה יפול בהם המניין. והגדול מצוה למי שלמטה ממנו במעלה , כמו שאמר במראות דניאל "ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה" (דנ' ח , טז). ואע"פ שבאו לו כאנשים , שהרי הכין להם מאכל במראה , ואמר "יוקח נא מעט מים" וגו' (להלן , ד) , אמר לאחד אדנָי בקמץ , ולא אמר 'אדנִי' בחירק , כמנהג ליחיד בחירק; אמר כן לגדולה ולרוממות. והנה מצאנו גם כן בגדעון שאמר: "אדנָי במה אושיע את ישראל" (שו' ו , טו) - בקמץ , ועדין לא ידע שהוא מלאך. והאומרים מרבותינו ז"ל (שבועות לה , ב) , כי הוא קודש , פרשו כי לאל אמר , אשר נגלה אליו; ואמר לו , שלא יעבר מעליו ושימתין לו עד שיכניס האורחים. ולמדו מזה , כי גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. אל נא תעבור מעל עבדך. נא - ענין בקשה ותחנה , כלומר: בבקשה ממך , לא תעבור ותטה דרכך מעלי , אתה וחביריך , עד שתסעדו אצלי. ונכתב כל הספור הזה , כדי שילמד אדם להתנהג עם הבריות בצדקה ובחסד; וגמילות חסד הוא להכניס אדם אורחים בביתו ולכבדם , ולעשות להם צרכיהם ברחיצת הרגלים ובמאכל ובמשתה ובמטה , אם ילינו בביתו. (ד) יוקח נא מעט מים - אמר מעט - למעט נדיבותו בפיו , מדרך המוסר. על המים אמר יוקח , רוצה לומר: על יד אחד מן העבדים; אבל על הפת אמר "ואקחה פת לחם" (להלן , ה) - הוא בעצמו. ורחצו - צווי , כי הרי"ש פתוחה; ואלו היה עבר מוסב לעתיד מפני הו"ו , היתה הרי"ש קמוצה , כמו "ורָחצו ממנו" (שמ' מ , לא). ורצה לומר: אתם תרחצו רגליכם על יד אחד מהנערים שישרתו אתכם. והשענו תחת העץ - לצל העץ , כי כחום היום היה , כמו שראה במראה; לפיכך אמר להם , שישענו תחת העץ - לצלו , עד שיכין מה שיאכלו. (ה) ואקחה פת לחם - מכאן שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה , וכן ראוי לעשות; לפיכך נכתב זה הספור , כדי שילמוד אדם ממנו דרך ארץ. כי הנה אברהם אמר: ואקחה פת לחם , והכין סעודה גדולה; ואמר: פת לחם , שפרושו 'חתיכת לחם' , ולא אמר 'לחם' כמו שאמר "מעט מים" (לעיל , ד) , כמו שפירשנו. וסעדו לבכם - צווי יוצא לשלישי , כלומר: סעדו לבכם במעט לחם; ו"לחם לבב אנוש יסעד" (תה' קד , טו) - יוצא לשני. אחר תעבורו - אם תרצו לעבור , אחר שתאכלו. תעבורו. כי על כן עברתם - כי על כן שעברתם , כלומר: כיון שעברתם עלי , לא יתכן שלא תאכלו עמי; וכן "כי על כן באו" (בר' יט , ח) - שבאו; "כי על כן לא נתתיה לשלה בני" (בר' לח , כו) - שלא נתתיה. כאשר דברת - פת לחם לבד; לא תטריח עצמך לדבר אחר. (ו) וימהר. שלש סאים - לעשות חלת , לחם של סאה לכל אחד , דרך כבוד. קמח סלת - קמח שיעשה סולת. עוגות - לפי שהם לחם רקיק , כדי שיאפה מהרה. (ז) ואל. אמר רץ כמו שאמר "וימהר" (לעיל , ו) , להודיע זריזותו ושמחתו באורחים , ולהאכילם מיטב המאכלים , כמו שאמר "סלת" (לעיל , ו) , ואמר רך וטוב. וכן ראוי לעשות וללמד ממדות אברהם , ולפיכך נכתב הספור הזה. בן בקר - זכר וקטן , והיה רך והיה גם כן טוב , רוצה לומר: שמן; וכן "ונשבע לחם ונהיה טובים" (יר' מד , יז). אל הנער - אל המשרת. ובדרש (ב"ר מח , יג): זה ישמעאל. לעשות אותו - לתקְנו ולבשלו. (ח) ויקח - הוא בעצמו , וכן ויתן; ונתן לפניהם חמאה וחלב ובן הבקר , שיאכלו מאי זה שירצו או מהכל. ולא היה צריך לזכור הלחם , כי ידוע הוא; כי הלחם הביא לפניהם תחלה , כי לפחות שבאורחים יתנו לחם לפניו , כל שכן לאלה שנראו לו כאנשים נכבדים; ועוד , שהרי הכין הלחם , כמו שאמר: "ועשי עוגות" (לעיל , ו); אלא זכר הדברים שהביא לפניהם ללפתן. וגם כן לא זכר יין. אשר עשה - אשר תוקן על ידי הנער. והוא עומד - כתרגומו. עליהם - לפניהם , כמו "נצבים עליו" (לעיל , ב); "עומדים ממעל לו" (יש' ו , ב). ויאכלו כן נראה לו הכל במראה הנבואה. (ט) ויאמרו אליו - נקוד על 'איו'; ואין לנו טעם בנקודות אלא מה שנמצא מהם בדרשות. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ר מח , טו): תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מקום שהכתב רבה על הנקודה , אתה דורש את הכתב; נקודה רבה על הכתב - אתה דורש את הנקודה. רוצה לומר , שאף לשרה שאלו 'איה אברהם'. למדנו , ששואל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה , ולאשה על האיש. ועוד אמרו (ב"מ פז , א): יודעים מלאכי השרת , שרה אמנו היכן היתה; אלא להודיע , כי צנועה היתה , כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי בר חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה. איה שרה אשתך - שאלו עליה , לפי שלא היתה עמהם במקום שהיו אוכלים , מפני צניעותה. ולמדנו בספור הזה , כי לא נאה לנשים הצנועות להתראות בפני האורחים; ולפי שהיו רוצים לבשרה , שאלו עליה. הנה באוהל - הנה היא באהל , כדרך הצנועות. (י) ויאמר - הגדול שבהם - והוא שאמר לו אברהם: "אם נא מצאתי חן בעיניך" (לעיל , ג) - שוב אשוב אליך; זהו שבא לבשר את שרה. והשנים - האחד בא להשחית את סדום , והאחד בא להציל את לוט; כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות כאחד. כעת חיה - כעת הזאת שתהיה שרה חיה , כלומר: יולדת. וכן מצאנו במשנה שאמרו ליולדת 'חיה' , כמו שאמרו (יומא עג , ב): והחיה תנעול את הסנדל. ולדעת המתרגם , שתרגם "לעדן דאתון קיימין" , על העת אומר חיה , שתהא לכם העת - חיה , כלומר: שתהיו אתם חיים; ותלה הַחִיּוּת בזמן , להתמדת החיים בו. והתשובה שאשוב אליך , תהיה לזמן הזה בשנה האחרת , כמו שאמר לו האל: "למועד הזה בשנה האחרת" (בר' יז , כא). ולא נכתב בתורה תשובת המלאך אל אברהם לזמן שנולד יצחק. ושרה שומעת פתח האוהל - והיא היתה באהל , אלא כששמעה שהיו מדברים עליה , באה עד פתח האהל לשמוע הדברים. והם לא היו רואים אותה , כי אחוריהם היה אל פתח האהל; וזהו שאמר והוא אחריו , רוצה לומר , כי האהל היה אחרי המלאך המדבר. (יא) ואברהם - נכתב זה הפסוק לתת טעם , למה צחקה שרה. באים בימים - מנהג הכתוב לאמר הלשון הזה לאדם , שגברה וכבדה עליו הזקנה; ואומר עליו , שהוא נכנס בימים הידועים , שהם דרך כל הארץ , והם ימי פרידת הנפש מהגוף. אורח כנשים - המנהג שהוא לשאר הנשים , עד שיבאו לימי זקנה , והוא הנדות; ואמר בזה הלשון דרך כבוד. וכן אמרה רחל "כי דרך נשים לי" (בר' לא , לה). ובימי הזקנה מפני היובש יפסוק הדם , ואי אפשר שתתעבר , כי העובר נהיה מדם הוסת ונזון ממנו , ואם אין דם אין ולד. ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות י , ב): אשה שדמיה מרובים , בניה מרובים. והיתה משפחה אחת ידועה באותם הדורות , שהיו קורים לה משפחת דור קטי , שלא היה להם לא דם נדה ולא דם בתולים; לפיכך היו קורין לה דור קטי , רוצה לומר: דור קטוע , שלא היו להם בנים מפני שלא היו להם דמים. (יב) ותצחק... בקרבה - בלבה צחקה ולעגה לדברי המלאך , כי היא לא חשבה שהוא מלאך , אלא נביא שבא לבשרה , ולעגה לדבריו. לאמר - חשבה בלבה לאמר זה הענין , ואע"פ כן לא צחקה בפיה , מפני הצניעות והמוסר , אלא בקרבה. ותמהה ואמרה: אחרי בלותי היתה לי עדנה - איך יתכן שתהיה לי עדנה , ואני בלה? ועוד , שאדני זקן. והעדנה היא עדון הבשר להיותו רך וטוב , וישוב ללחותו , ויתפשטו קמטי העור. והמלאך ידע כי צחקה ואמר לאברהם. (יג) ויאמר יי' - המלאך נקרא בשם אדניו; וכן בדבר גדעון "ויאמר אליו יי' כי אהיה עמך" (שו' ו , טז). האף אומנם אלד - הגם באמת יהיה זה הפלא , שאלד ואני זקנתי? אע"פ שלא השיב באותן המלות שאמרה היא הענין , השיב שחשבה לאמר; כי הכתב שומר הטעמים ואינו שומר המלים. ולא חשש להשיב "ואדני זקן" (לעיל , יב) , כי הפלא הגדול יהיה בה , כי הזקנה לא תלד אחר שנפסקו דמיה , ויש זקנים מולידים. (יד) היפלא - הדברים הזרים יפלאו בעיני האנשים , ונפלא ונכסה מהם איך יוכל להיות; אבל מיי' לא יפלא דבר , כי כל דבר יכול לעשות בנבראים ולהפך הטבעים כשירצה , כי לא יפלא ממנו דבר. (טו) ותכחש... כי יראה - לפי שיראה כחשה במה שחשבה , ואמרה: לא צחקתי. ויאמר לא - לא כמו שאת אומרת , כי באמת צחקת. (טז) ויקומו משם - מבית אברהם. וישקיפו - מגמת פניהם היתה על פני סדום. ולשון 'השקפה' יבא פעמים בלשון 'הפעיל' ופעמים בלשון 'נפעל' , לפי שהמשקיף הוא נשקף לאחרים שרואים אותו; לפיכך לא ישתמש אדם בלשון 'נפעל' למי שרואה ואינו נראה , אבל למי שרואה ונראה ישתמש בזה ובזה , באי זה מהם שירצה. ואברהם הולך עמם לשלחם - ללותם , כי כן דרך אדם ללוות אדם האורח הבא אליו , כשיפרד ממנו; לפיכך נכתב , שילמד אדם ממנו דרך ארץ. ופרשו רבותינו ז"ל (ראה סוטה מו , ב) , כי שעור הלויה הוא מיל. (יז) ויי' אמר - האל הנגלה אליו בתחלה להודיעו ענין סדום , הודיעהו; אחר שהראהו ענין המלאכים במראה ההיא בעצמה , הודיעו דבר סדום. ואמר הטעם למה הודיעו , כי אמר יי': המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? ואיך יתכן שאכסה ממנו? (יח) ואברהם - והנה הוא יהיה לגוי גדול ועצום , ורוב העולם יתישב מזרעו; ואיך אכסה ממנו מה שאני עושה בעולם? ועוד , ונברכו בו כל גויי הארץ; ואחר שבזכותו הם עומדים , הנה הוא עיקר העולם , ודין הוא שאודיענו. ועוד: (יט) כי ידעתיו , שהוא ירא ממני ואוהב אותי , ובדעתו שיהיו בניו כמוהו; ואודיענו , למען אשר יצוה את בניו שישמרו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט - כי יאמר להם: שמרו דרך יי' ויטב לכם! ואם לא תשמרו , יעשה עמכם בהפך; וכל אשר דבר עלי לעשות טובה לי ולזרעי אחרי , לא יעשה אם לא תשמרו דרכו. ושמא תאמרו: לא ישגיח במעשיכם? ראו מה עשה בסדום ועמורה לפי שהיו רשעים! ואם תאמרו: מקרה היה , כמו שאנו רואים מקומות נשקעים מפני הרעש! והנה הוא אמר אלי קודם שישחיתם , שישחית סדום ועמורה בעבור מעשיהם הרעים. ואמר ואת ביתו אחר שאמר ואת בניו , רוצה לומר: בני ביתו שאינם בניו; להודיע , כי חייב אדם להדריך בני ביתו , אע"פ שאינם בניו , בדרך ישרה , ולהכריחם בזה , אחר שהם בני ביתו ומשרתיו; כמו שאמר דוד המלך "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני; לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה" וגו' (תה' קא , ו - ז). ונאמר על הרשע בהפך זה "מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (מש' כט , יב). על אברהם - רוצה לומר: ועל זרעו אחריו. (כ) ויאמר יי' זעקת - רוצה לומר: באתי להודיעך זעקת סדום ועמורה כי רבה; וכן שאר ארץ חמשת המלכים (ראה בר' יד , ב) , כי כלה נשחתה בחטאתם , והיא בכלל "ארץ הככר" שזכר למטה (בר' יט , כח). וכן אמר משה רבינו: "כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים" (דב' כט , כב); וכן אמר הנביא: "איך אתנך כאדמה אשימך כצבוים" (הו' יא , ח). אבל זכר סדום ועמורה , כי הם ראשי הממלכות האלה , וסדום היתה אם לכלם; כמו שאמר ביחזקאל "סדם ובנותיה" (יח' טז , מו). ופירוש זעקת - שהיו זועקים העשוקים , בין מהן בין מארצות אחרות שבאים או עוברים שם , זועקים חמס מרוב העשוקים. אע"פ שהיו עושים תועבות אחרות , לא נחתם גזר דינם אלא על החמס; כי לא יסבול האל החמס לאורך זמן , כי הוא הפסד ישוב העולם , כמו שראינו גם כן באנשי דור המבול (ראה בר' ו , יג). וחטאתם - בחמס , כלומר , כי זעקתם אינה בחנם , כי חטאתם כבדה מאד; "יד עני ואביון לא החזיקה" , שאומר בנבואת יחזקאל (טז , מט) , הוא בכלל הזעקה , כי העניים זועקים מרעב ואין להם פורש יד. (כא) ארדה נא ואראה - ענין הירידה באל יתברך פרשנו בפסוק "וירד יי' לראות את העיר" (בר' יא , ה). ואמר ואראה כמו שאמר שם "לראות". אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו יתברך , נכתב זה ללמד לבני אדם שלא ימהרו במשפטם , שהרי האל אמר "לראות" (שם) ואמר ואראה. וענין הראיה - להתבונן במעשה ההוא , אם יש דרך לפטרם מן העונש , כאדם שנושא ונותן בדין. וזה פתח לאברהם דרך בזה הלשון , שאמר ואראה , כדי שיתבונן אברהם ויראה , אם ימצא להם זכות להפטר , וכדי ללמדו משפט האל; לפיכך אמר "ויגש אברהם" (להלן , כג). ולפיכך אמר הכצעקתה: אם כצעקה הבאה אלי עשו , אז הם חייבים כלה , כלומר: לעשותם כלייה , אם הם עשו כמו אותה הצעקה; ואם לא - פירוש: ואם אינם חייבים כלה לפי מה שעשו , הכל אדעה; וארצה שיתבונן אברהם בזה וישאלני , ויחקור משפטי כדי שילמד וִילַמֵּד. הכצעקתה - במפיק הה"א , רוצה לומר: צעקת סדום , כי היא אם לכל הערים. ויש דרש (סנה' קט , ב) כי על ריבה אחת שהרגוה בשביל שנתנה פת לעני. (כב) ויפנו משם - כך ראה במראה הנבואה , שהלך עמם לשלחם בשיעור הלויה , ונפטרו ממנו; זהו ויפנו משם. והשלשה נפטרו ממנו; ונסתלק אותו שבא לבשר שרה , והלכו השנים לסדום. ואברהם עודנו עומד - אמר , כי מראה הנבואה לא נגמרה עדיין , כי עודנו בה. (כג) ויגש - אינו כגישת מקום , אלא שנגש למשפט , ושאל בדבר המשפט לפני האל , היאך חייבים כלייה כולם , כמו שאמר "כלה" (לעיל , כא). האף תספה צדיק עם רשע - אמר: הגם זה ממשפט הרשעים , שתכלה עמהם הצדיקים השוכנים עמהם? ואנקלוס תרגם האף - ענין אף וחימה , רוצה לומר: אם מפני הכעס שאתה כועס על הרשעים , תכלה הצדיקים עמהם? (כד) אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. יש לפרש בתוך העיר - בתוך סדום , כמו שהיה המענה: "אם אמצא בסדום" (להלן , כו). ואם בסדום שהיא הגדולה , יִמָּצְאוּ חמשים צדיקים , אי אפשר שלא ימצאו צדיקים גם כן בשאר הערים. או יהיה פירושו: בתוך כל עיר ועיר מערי הממלכה , ויסלח לכל המקום , לכל העיר ובנותיה; והמענה - "אם אמצא בסדום" (להלן , כו) , והוא הדין לכל אחת מהערים האחרות; אלא זכר סדום , לפי שסדום היא אם לכלם , ולפי שהיה לוט בתוכה; וידע כי לב אברהם עליה יותר מן השאר בעבור לוט. ושני הפרושים יוצאים לענין אחד. וזכר חמשים , לפי שהוא חצי המעלה השניה במספר , ובא לו עד עשרה (ראה להלן , לב) , שהיא המעלה הראשונה , ואין לִפְחוֹת למטה ממנו. האף תספה ולא תשא למקום - לא אמר 'לאנשי המקום' , כי הרשעים - דין הוא שילקו איש איש לפי עונו; אבל להשחית המקום , כמו שאמר "כלה" (לעיל , כא) , דין הוא , אם יש חמשים צדיקים בתוך העיר , שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל. כי בדור המבול לא היה אלא נח בכל הדור ההוא , שהיה צדיק (ראה בר' ז , א) , לפיכך נשחתה כל הארץ והוא נצל; אבל אם יש חמישים צדיקים בעיר , יכלו הרשעים ברשעם , והישוב יתקיים באותם הצדיקים אחר כלות הרשעים. ומה שאמר "ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה" (יח' כב , ל) , אותה השחתה אינה השחתה גמורה לעשותה כלה , אלא להשחית יושביה ממנה , והישוב ישאר; ועוד , שיהיה אותו האיש צדיק גמור , כמו שאומר "גודר גדר ועומד בפרץ" (שם) , שיהיה בו כח להציל על האחרים מרוב צדקתו , ומחזירם למוטב כאשר יוכל , ובלבד שלא יהיה החמס גובר באותו המקום; כי עם רוב החמס לא יעמוד היישוב. אבל אם שאר עונות גוברים , אינו דין האל להשחית המקום אלא לשפוט הרשעים בחרב וברעב ובדבר (ע"פ יר' כא , ט) , או להגלותם מן הארץ. ובזה ילקו מעט הצדיקים בכלל רוב הרשעים , כמו שאמר "והכרתי ממך צדיק ורשע" (יח' כא , ח); ואמר "כי עד צדק ישוב משפט" (תה' צד , טו); ואמר "נתנו את נבלת עבדיך" (תה' עט , ב). ומה שאמר "ובקשו ברחובותיה... אם יש איש... מבקש אמונה ואסלח לה" (ראה יר' ה , א) - היו בהם צדיקים בעצמם , אבל להשיב אחרים מעון , ושילכו בחוצות וברחובות להשיבם מעון , לא היו בהם; כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו , ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים. אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם , אלא מהם ילקו עם הרשעים ומהם ינצלו לעצמם , הכל לפי צדקתם; כמו שאמר "והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם" (יח' יד , יד) , ואמר "אם בנים ואם בנות יצילו" (שם , טז). (כה) חלילה לך - נמנע הוא הדבר הזה אצל כבודך להמית צדיק עם רשע. כצדיק כרשע - בהתחבר שני כפי"ן הדמיון הוא לקצר הענין , רוצה לומר: זה כזה וזה כזה; וכן "כמוך כפרעה" (בר' מד , יח); "כעם ככהן" (יש' כד , ב). השופט כל הארץ - אם כל הארץ אתה שופט ותעמידנה במשפט , לא תעשה משפט בְמָקוֹם ממנה? זה לא יתכן! ואם תמית הצדיק עם הרשע , זה לא יהיה משפט. אם כן הודיעני , למה תעשה כלה בארץ הזאת. (כו) ויאמר יי'. לכל המקום - ערים ובנותיהם , ולא אשחיתם. (כז) ויען. הואלתי - רציתי לדבר עוד אל יי'. ואנכי עפר ואפר - ואע"פ שאנכי עפר ואפר לדבר כנגד כבודו וכנגד משפטו , לא באתי אלא ללמוד ולדעת משפטו , איך הוא. (כח) אולי. אם יחסרון מן החמשים חמשה , התשחית בחמשה - אם בעבור החמשה שיחסרו תשחית הארץ ולא תשא למקום בעבור הארבעים וחמשה צדיקים אם יהיו בה? (כט) ויוסף עוד. לא אעשה - לא אעשה כלה , כמו שאמר "לא אשחית" (לעיל , כח); כי הענין אחד. וארבעים ו"שלשים" (להלן , ל) כתוב לא אעשה , והשאר "לא אשחית"; והסימן - עי"ן: אעשה שהיא שבעים; וכן סך ארבעים ושלשים. (ל) ויאמר. בעבור יראתו שלא יִכְבַַּד רוב חָקְרוֹ המשפט לפני האל , אמר: אל נא יחר לאדני; ולקצר דבריו השיב החמישית לעשרות. (לא) ויאמר - מבואר הוא. (לב) ויאמר. אך הפעם - כי אין לי טענה עוד וזכות ללמד עליהם , אם לא ימצאו בה עשרה צדיקים , ודין הוא שתשחית המקום כלו. ולא זכר לו לוט שיצילנו , כי חשב שיכלה בכלל הרשעים , כיון שנשתקע וישב אצלם , ולא היה לו דרך להנצל אם לא יצא מן העיר; גם לא ידע אם היה צדיק או למד ממעשיהם. (לג) וילך יי' - נסתלק כבודו מעליו; ונראה לו מתוך המראה , ששב למקומו שהוא לביתו , במקום שבאה אליו הנבואה; אחר שכלתה המראה , מצא עצמו בביתו , במקום שהיה יושב שם.