מאגר הכתר בראשית פרק יח עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק יח
(חלק ראשון: "וירא אליו יי' באלוני ממרא" וגו' עד "ויסע משם אברהם"; יח , א - בר' כ , א). (א) זכר שכבר נראה השם יתעלה לאברהם באלוני ממרא , והוא המקום שנעתק אליו אחרי הפרד לוט מעמו. והנה קודם זה זמן מעט היה אברהם יושב בפתח אהלו , והיה אז השמש בגבורתו , רוצה לומר , שכבר היה זה בעת הצהרים. (ב-ח) ונשא אברהם את עיניו , וראה שלשה אנשים , מהנביאים אשר היו אז , שהיו נצבים אצלו; ותכף שראה אותם , רץ לקראתם מפתח האהל והשתחוה להם , ואמר לגדול שבהם , שלא יעבור מעליו הוא ורעיו , אם לא אחרי אכלם עמו פת לחם , והם הסכימו תכף לעשות כדבריו; והוא מהר ועשה להם משתה גדול במהירות נפלא , להיותם מהירים ללכת באשר שלחם השם יתעלה , ולשמירה שלא ירעבו קודם שלמות הכנת המזון ההוא. והנה עמד אצלם , תחת האילן אשר אכלו שם להיות להם לצל , לראות אם יחסר להם דבר. (ט-י) ואחרי אכלם שאלו איה שרה אשתו , כי האחד מהם בא לבשר אותה שיהיה לה בן , כי מדרך הנביא שיודיע עניין נבואתו לאשר באה הנבואה עליהם , אם טוב ואם רע , כדי שישמחו בטוב וישתדלו בהבאתו בסבות הנאותות , ושימלטו מהרע בשישובו אל השם יתעלה וירחמם; ואמר להם אברהם שהיא באהל המיוחד לה. ואמר אחד מהם לאברהם , שכבר ישוב שם בבא עת כעת ההוא העומד בשנה האחרת , ואז יהיה בן לשרה אשתו. ושרה היתה שומעת אלו הדברים בפתח האהל; והנה היה הפתח אחרי האהל , לצניעות. (יא-יב) ובעת זה המאמר היו אברהם ושרה זקנים , באים ברבוי הימים , וחדל וסת שרה מפני זקנתה; ומפני זה הלעיגה שרה על זה המאמר , ואמרה בלבה: היתכן שאחרי זקנתי ישוב לי טבע הנערות? עם שאדני זקן , וזה ממה שיוסיף הֶמְנֵעַ בזה העניין. (יג-יד) והנה אמר הנביא ההוא לאברהם: למה זה הלעיגה שרה על הייעוד שיעד לה השם יתעלה , ואמרה בלבה איך יתכן שתלד והיא זקנה? היעלם מהשם יתעלה דבר? הנה הוא בלי ספק יודע הכל! הנה כעת הזאת בשנה האחרת אשוב אליך , ואז יהיה לשרה בן. (טו) והנה כאשר הוכיח אברהם את שרה על זה , כחשה ואמרה שלא צחקה , ליראתה מבעלה; ואמר אברהם , שאין לה התנצלות על זה , כי כבר צחקה והלעיגה על זה המאמר , כי דברי הנביאים הם אמיתיים בלי ספק. (טז) ויקומו משם האנשים , וישקיפו קצתם ללכת לפאת סדום , כי המבשר את שרה לא הלך לסדום , כמו שזכר אחר זה , ששנים מהם הלכו לסדום (בר' יט , א); וזה ממה שיורה על מיעוט הִמָּצֵא הנבואה לנביאים ההם , כי לא נודע לנביא האחד מהם , כי אם דבר אחד מאלו העניינים; ואברהם , לרוב מוּסָרוֹ , היה הולך עמם ללותם. (יז-יט) ואמר השם יתעלה: האם ראוי שאהיה מעלים מאברהם מה שאני רוצה לעשות? הנה זה בלתי ראוי , כי לא יעשה השם יתעלה דבר , כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (ע"פ עמ' ג , ז); ועוד , שאברהם היה בתכונה שראוי לגלות לו אלו העניינים יותר משאר הנביאים , כי הוא משתדל בכל עוז להיישיר האנשים אל הטוב , עד שכבר יהיה ממנו גוי גדול ועצום , יתברכו בגוי ההוא כל גויי הארץ , לרב הצלחתו. וזה , שאני אדע הגוי ההוא , ותדבק בו השגחתי בעבור מה שימצא בהם מהשלמות; כי אברהם יצוה בניו וביתו אחריו להתנהג בדרכים הישרים לפני השם , וישמרו זרעו מפני זה דרך יי' לעשות צדקה ומשפט , כדי שיביא השם על אברהם את אשר דבר עליו מעניין ירושת הארץ , והיותו לזרעו לאלהים , כמו שנזכר בפרשת לך לך. ובהיות העניין כן ― רצוני , שאברהם הוא בזה האופן מטוב התכונה להועיל לאנשים , מה שלא נמצא בזולתו משאר הנביאים , ולזה לא נמצא מהם זרע כזרע אברהם ― הנה ראוי שאודיע הרע , שרצוני להביא על סדום , לאברהם , כדי שיקח בזה עצה להצילם; כי לזה התכלית יעד השם יתעלה היעודים הרעים על יד נביאיו , כמו שביארנו בשני מ'מלחמות יי''. (כ-כא) ואמר השם יתעלה לאברהם: מפני שרבה הזעקה הבאה לפני מרעות סדום ועמורה , וכבדה חטאתם מאד , לפי מה שידעתי מהם , הנה אראה אם עשו מהרעות כמו שבא אלי מעניינם; ואם עשו אותם , כבר יהיו כלה ברע הנכון לבא עליהם , ואם לא הנהיגו מעשיהם בזה האופן מהרוע , אבל שלטה בחירתם על מה שסודר להם מהמנהגים הפחותים מפאת מערכת הכוכבים , והנהיגו עצמם במנהגים המשובחים , הנה תדבק השגחתי בהם להצילם לפי מה שראוי להם מההשגחה. והנה זאת המראה היתה שרמז עליה באמרו "וירא אליו יי' באלוני ממרא" (לעיל , א) , אבל הפסיק בספור עניין הנביאים ההם , לסבות אשר כבר זכרנום (בה"מ לעיל , ב). (כב) ואמר שבעת אשר פנו משם האנשים ללכת לסדום , היה אברהם עומד לפני השם , להתחנן לפניו להציל אֵלו המקומות. (כג) וכבר התקרב אברהם אל השם יתעלה כפי היכולת , כדי שתהיה תפילתו יותר נשמעת , ואמר: אהה יי' אלהים , האם יתכן באף והחימה שתכלה הצדיק עם הרשע? (כד) אולי יש חמשים צדיקים בתוך אלו העיירות , האם תכלה האף המקום ההוא , ולא תשגיח במקום ההוא להצילם בעבור חמשים הצדיקים אשר בקרבה? הנה בלי ספק ראוי שיגינו הצדיקים ההם על שאר אנשי זה המקום , הכולל סדום ועמורה ואדמה וצבויים , וינצלו כולם בעבורם , כטעם "ימלט אי נקי" (איוב כב , ל). (כה) הנה אין ראוי שיחשב עליך שתעשה כדבר הזה , שתמית הצדיק עם הרשע , עד שיהיה הצדיק כרשע , כי לא יתכן שיחשב במי שהוא שופט כל הארץ ומשגיח בה בזה האופן הנפלא , שלא יעשה משפט; ואמנם אמר זה אברהם , לפי שכבר אמר אליו השם יתעלה שיעשה כלה בכללות ובזולת הבדל בין קצתם לקצת. (כו) ובאהו דבר השם , שאם יהיו בארץ ההיא חמשים צדיקים , ישא לכל המקום שגזר שישחת בעבורם - והיא: סדום ועמורה ואדמה וצבויים - כי הוא מהראוי שיושגחו הצדיקים , וימשך מההשגחה בהם שינצלו שאר האנשים עמם. (כז-לב) והוסיף אברהם לבקש עליהם מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו לעשרה , להיותו המספר היותר מעטי שיתכן שידבק בו ההשגחה מפני הרבוי; רוצה לומר , שהאנשים הטובים , כשהיו עשרה , תתחדש בהם השגחה מפני הרבוי , זולת ההשגחה הראוייה לכל אחד ואחד מהם. ולזה אמרו ז"ל בשלישי ממגלה (כג , ב) , שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה; והיה זה כן , לפי שזה המספר הוא אחד מהמדרגה השנית מהמספר שהוא עשריות. ולזה לא מצא אברהם מספר שלם יכלול הרבוי יותר מעטי מעשרה. (לג) ואחר כן נסתלקה שכינת השם מעל אברהם , ואברהם שב למקומו שהיה שוכן בו , כי זאת הנבואה באתהו בדרך , רחוק מעט מאהלו , בעת צאתו ללויית אלו האנשים. והנה הגיעה זאת הנבואה לאברהם בהקיץ , לעוצם מדרגתו בנבואה. או ירצה בזה , שאחר כן שב לענייניו הגופיים; ואולם אמר זה , מפני שכבר זכר תחלה שהוא התקרב אל השם יתעלה , ומפני זה זכר שאחר כלות תפילתו שב לענייניו הגופיים; כי 'מקום' יאמר בכמו זה העניין , כמו שיתבאר במה שזכר הרב המורה בשתוף שם 'מקום' (מו"נ א , ח). והביאור הראשון הוא יותר נאות , לפי מה שאחשוב.