מאגר הכתר בראשית פרק יט עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יט
[שלישי] [א] וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
[ב] וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין:
[ג] וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ד] טֶרֶם֘ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה:
[ה] וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם:
[ו] וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו:
[ז] וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ:
[ח] הִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אֽוֹצִיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי:
[ט] וַיֹּאמְר֣וּ ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת:
[י] וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ:
[יא] וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח:
[יב] וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם:
[יג] כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ:
[יד] וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר׀ אֶל־חֲתָנָ֣יו׀ לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו:
[טו] וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר:
[טז] וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר:
[יז] וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
[יח] וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי:
[יט] הִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָרָעָ֖ה וָמַֽתִּי:
[כ] הִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי:
[רביעי] [כא] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
[כב] מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר:
[כג] הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה:
[כד] וַיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[כה] וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה:
[כו] וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח:
[כז] וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה:
[כח] וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
[כט] וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט:
[ל] וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו:
[לא] וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ:
[לב] לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
[לג] וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ:
[לד] וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
[לה] וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ:
[לו] וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן:
[לז] וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם:
[לח] וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם: ס

פרק יט
(א) ופירוש בערב - בפסח מצרים (ראה פירושו לשמ' יב , ו). אפים - עד אשר שם אפיו בארץ , והם הנחירים , שהם גבוהים על הפנים. (ב-ג) הנה נא אדני - רבותיי , לשון חול. וכאשר תמצא מלת 'סור' ואחריה מ"ם , היא כמשמעה; ואם אחריה 'אֶל' הפתוח בפתח קטן , טעמה , שיסור ממקומו וילך אל הקורא או המקום הנקרא , כמו "סורה אלי" (שו' ד , יח). ויאמרו לא - אם לא תפצר; וזאת המלה - רבוי דברים , כטעם 'פיוסים' (ראה ת"י); וכן "ואון ותרפים הפצר" (ש"א טו , כג). (ד) נסבו - מהבניין הנקרא 'נפעל'. כל העם מקצה - שהיו ושלא היו סמוכים אל הבית. (ה) ונדעה אותם - כנוי 'שכיבה'. (ו) הפתחה - אל הפתח. ת"ו דלת - סימן נקבה , ונמצא חסר (תה' קמא , ג). (ח) ידעו איש - לשון רבים ורבות בפועל שעבר , בלא תוספת ו"ו פתוח - שוה. האל - כמו "האלה" (בר' לד , כא). ויאמר הגאון , כי בעבור השלישי שלא בא , אמר כן. וזה הטעם רחוק; גם שתי הלשונות תמצאנה בלשון ארמית. (יא) בסנורים - מלה רביעית , וחברתה - במעשה אלישע (מ"ב ו , יח). וטעמה: מחשך העין והלב. (יב) עוד מי לך פה - אם יש לך חתן; ובניך - או חתנים שהם כבניך , וכל בנותיך. והנה פה טענה על האומר (ב"ר נ , ב) , כי האחד הלך להציל את לוט; והנה שניהם דברו אליו; ועוד: "כי משחיתים אנחנו" (להלן , יג). גם האחד שדיבר לוט אחרי כן עמו , שאמר לו "ותגדל חסדך" (להלן , יט) , הוא אמר: "כי לא אוכל לעשות דבר" (להלן , כב). (יד-טו) לוקחי בנותיו - שתי בנות אחרות היו לו , ומתו בסדום; והעד: הנמצאות. ויאמר רבי יונה (רקמה ע' מו): לא יתכן לאמר וכמו עלה השחר; ושכח "ורבו כמו רבו" (זכ' י , ח). ויאיצו - כמו 'ויציקו' (ש"ב טו , כד); כמו "אצים לאמר" (שמ' ה , יג). (טז) ואתמה מהפירוש שחיבר בן אפרים , ואמר , כי ויתמהמה - מגזרת 'מה'; והנה שכח כי שני ההאי"ן מַפְּקִין. רק הוא לשון 'עיכוב' , ושרשו משולש , והפ"ה כפול. ויחזיקו - יבאר שפחד , ואין בו כח לברוח. (יז) ומלת כהוציאם - 'שם הפועל' , כמו "להוציאם מארץ מצרים" (יר' לא , לא); והמ"ם סימן הפועלים , והם המלאכים; ואותם - פעולים. אל תביט אחריך - אתה וכל אשר לך; וכן "לא תאכל ממנו" (בר' ב , יז). (יח) אל נא אדני - חול , ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רב שמואל הנגיד הספרדי ז"ל , כי אל נא - מגזרת 'הואל'. ועל דעתי , שהוא כמו 'לא' , כי כאשר אמרו לו "ההרה המלט" (לעיל , יז) , השיב: לא כן רבותיי. (יט) ואמר ליחיד מהם: עבדך , שחשב בעיניו שהוא הגדול; גם יש במלאכים שרים. ות"ו 'מות' מבולע בת"ו וָמַתִי , כי הת"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים; והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן; וכן "אותו תשחית וכרתָ" (דב' כ , כ). (כ) מצער - קטנה , מגזרת "צעיר" (בר' כה , כג); והיא 'תאר השם'. ובא בלא סימן נקבה , כמו "שגל" (תה' מה , י). (כד) מאת יי' - לשון צחות , והטעם: מאתו. וכן תמצא "בני ישראל" בפסוק אחד חמש פעמים (במ' ח , יט). (כה) וצמח האדמה - נשרפו האילנים. (כו) מאחריו - מאחרי לוט. נציב - כטעם "מצבה" (בר' כח , יח); כי נשרפו עצמיה בגפרית; והיה עם מלח , כי כן כתוב "גפרית ומלח... כמהפכת" (דב' כט , כב); גם זה הפסוק יורה שנמלטה צער , גם כן אמר המלאך (ראה לעיל , כב). (כח) מלת קיטור - כ"עשן" (בר' טו , יז) , מגזרת "קטרת" (שמ' ל , א). הכבשן - מקום אש דולקת תמיד. (כט) אשר ישב בהן - באחת מהן; וכן "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז); "בן אתונות" (זכ' ט , ט); "באש ישרפו אתו ואתהן" (וי' כ , יד). (לא) ותאמר הבכירה - יתכן , שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחלה. והבנות חשבו , כי אש וגפרית היה בכל הארץ כמבול המים. (לג) בשכבה - 'שם הפועל' , ואם הוא בחרק; וכן "בשברי לכם" (וי' כו , כו). (לז) מואב - כמו 'מאב'. וטעם עד היום - שלא התערב עמם גוי זר; או: זה הדבר ידוע עד היום.