מאגר הכתר בראשית פרק יט עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק יט
(א) ופירוש בערב - בפסח מצרים (ראה פירושו לשמ' יב , ו). אפים - עד אשר שם אפיו בארץ , והם הנחירים , שהם גבוהים על הפנים. (ב-ג) הנה נא אדני - רבותיי , לשון חול. וכאשר תמצא מלת 'סור' ואחריה מ"ם , היא כמשמעה; ואם אחריה 'אֶל' הפתוח בפתח קטן , טעמה , שיסור ממקומו וילך אל הקורא או המקום הנקרא , כמו "סורה אלי" (שו' ד , יח). ויאמרו לא - אם לא תפצר; וזאת המלה - רבוי דברים , כטעם 'פיוסים' (ראה ת"י); וכן "ואון ותרפים הפצר" (ש"א טו , כג). (ד) נסבו - מהבניין הנקרא 'נפעל'. כל העם מקצה - שהיו ושלא היו סמוכים אל הבית. (ה) ונדעה אותם - כנוי 'שכיבה'. (ו) הפתחה - אל הפתח. ת"ו דלת - סימן נקבה , ונמצא חסר (תה' קמא , ג). (ח) ידעו איש - לשון רבים ורבות בפועל שעבר , בלא תוספת ו"ו פתוח - שוה. האל - כמו "האלה" (בר' לד , כא). ויאמר הגאון , כי בעבור השלישי שלא בא , אמר כן. וזה הטעם רחוק; גם שתי הלשונות תמצאנה בלשון ארמית. (יא) בסנורים - מלה רביעית , וחברתה - במעשה אלישע (מ"ב ו , יח). וטעמה: מחשך העין והלב. (יב) עוד מי לך פה - אם יש לך חתן; ובניך - או חתנים שהם כבניך , וכל בנותיך. והנה פה טענה על האומר (ב"ר נ , ב) , כי האחד הלך להציל את לוט; והנה שניהם דברו אליו; ועוד: "כי משחיתים אנחנו" (להלן , יג). גם האחד שדיבר לוט אחרי כן עמו , שאמר לו "ותגדל חסדך" (להלן , יט) , הוא אמר: "כי לא אוכל לעשות דבר" (להלן , כב). (יד-טו) לוקחי בנותיו - שתי בנות אחרות היו לו , ומתו בסדום; והעד: הנמצאות. ויאמר רבי יונה (רקמה ע' מו): לא יתכן לאמר וכמו עלה השחר; ושכח "ורבו כמו רבו" (זכ' י , ח). ויאיצו - כמו 'ויציקו' (ש"ב טו , כד); כמו "אצים לאמר" (שמ' ה , יג). (טז) ואתמה מהפירוש שחיבר בן אפרים , ואמר , כי ויתמהמה - מגזרת 'מה'; והנה שכח כי שני ההאי"ן מַפְּקִין. רק הוא לשון 'עיכוב' , ושרשו משולש , והפ"ה כפול. ויחזיקו - יבאר שפחד , ואין בו כח לברוח. (יז) ומלת כהוציאם - 'שם הפועל' , כמו "להוציאם מארץ מצרים" (יר' לא , לא); והמ"ם סימן הפועלים , והם המלאכים; ואותם - פעולים. אל תביט אחריך - אתה וכל אשר לך; וכן "לא תאכל ממנו" (בר' ב , יז). (יח) אל נא אדני - חול , ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רב שמואל הנגיד הספרדי ז"ל , כי אל נא - מגזרת 'הואל'. ועל דעתי , שהוא כמו 'לא' , כי כאשר אמרו לו "ההרה המלט" (לעיל , יז) , השיב: לא כן רבותיי. (יט) ואמר ליחיד מהם: עבדך , שחשב בעיניו שהוא הגדול; גם יש במלאכים שרים. ות"ו 'מות' מבולע בת"ו וָמַתִי , כי הת"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים; והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן; וכן "אותו תשחית וכרתָ" (דב' כ , כ). (כ) מצער - קטנה , מגזרת "צעיר" (בר' כה , כג); והיא 'תאר השם'. ובא בלא סימן נקבה , כמו "שגל" (תה' מה , י). (כד) מאת יי' - לשון צחות , והטעם: מאתו. וכן תמצא "בני ישראל" בפסוק אחד חמש פעמים (במ' ח , יט). (כה) וצמח האדמה - נשרפו האילנים. (כו) מאחריו - מאחרי לוט. נציב - כטעם "מצבה" (בר' כח , יח); כי נשרפו עצמיה בגפרית; והיה עם מלח , כי כן כתוב "גפרית ומלח... כמהפכת" (דב' כט , כב); גם זה הפסוק יורה שנמלטה צער , גם כן אמר המלאך (ראה לעיל , כב). (כח) מלת קיטור - כ"עשן" (בר' טו , יז) , מגזרת "קטרת" (שמ' ל , א). הכבשן - מקום אש דולקת תמיד. (כט) אשר ישב בהן - באחת מהן; וכן "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז); "בן אתונות" (זכ' ט , ט); "באש ישרפו אתו ואתהן" (וי' כ , יד). (לא) ותאמר הבכירה - יתכן , שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחלה. והבנות חשבו , כי אש וגפרית היה בכל הארץ כמבול המים. (לג) בשכבה - 'שם הפועל' , ואם הוא בחרק; וכן "בשברי לכם" (וי' כו , כו). (לז) מואב - כמו 'מאב'. וטעם עד היום - שלא התערב עמם גוי זר; או: זה הדבר ידוע עד היום.