פרק יט
[שלישי]
[א]
וַ֠יָּבֹאוּ
שְׁנֵ֨י
הַמַּלְאָכִ֤ים
סְדֹ֙מָה֙
בָּעֶ֔רֶב
וְל֖וֹט
יֹשֵׁ֣ב
בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם
וַיַּרְא־לוֹט֙
וַיָּ֣קָם
לִקְרָאתָ֔ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
אַפַּ֖יִם
אָֽרְצָה:
[ב]
וַיֹּ֜אמֶר
הִנֶּ֣ה
נָּא־אֲדֹנַ֗י
ס֣וּרוּ
נָ֠א
אֶל־בֵּ֨ית
עַבְדְּכֶ֤ם
וְלִ֙ינוּ֙
וְרַחֲצ֣וּ
רַגְלֵיכֶ֔ם
וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם
וַהֲלַכְתֶּ֣ם
לְדַרְכְּכֶ֑ם
וַיֹּאמְר֣וּ
לֹּ֔א
כִּ֥י
בָרְח֖וֹב
נָלִֽין:
[ג]
וַיִּפְצַר־בָּ֣ם
מְאֹ֔ד
וַיָּסֻ֣רוּ
אֵלָ֔יו
וַיָּבֹ֖אוּ
אֶל־בֵּית֑וֹ
וַיַּ֤עַשׂ
לָהֶם֙
מִשְׁתֶּ֔ה
וּמַצּ֥וֹת
אָפָ֖ה
וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ד]
טֶרֶם֘
יִשְׁכָּבוּ֒
וְאַנְשֵׁ֨י
הָעִ֜יר
אַנְשֵׁ֤י
סְדֹם֙
נָסַ֣בּוּ
עַל־הַבַּ֔יִת
מִנַּ֖עַר
וְעַד־זָקֵ֑ן
כָּל־הָעָ֖ם
מִקָּצֶֽה:
[ה]
וַיִּקְרְא֤וּ
אֶל־לוֹט֙
וַיֹּ֣אמְרוּ
ל֔וֹ
אַיֵּ֧ה
הָאֲנָשִׁ֛ים
אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ
אֵלֶ֖יךָ
הַלָּ֑יְלָה
הוֹצִיאֵ֣ם
אֵלֵ֔ינוּ
וְנֵדְעָ֖ה
אֹתָֽם:
[ו]
וַיֵּצֵ֧א
אֲלֵהֶ֛ם
ל֖וֹט
הַפֶּ֑תְחָה
וְהַדֶּ֖לֶת
סָגַ֥ר
אַחֲרָֽיו:
[ז]
וַיֹּאמַ֑ר
אַל־נָ֥א
אַחַ֖י
תָּרֵֽעוּ:
[ח]
הִנֵּה־נָ֨א
לִ֜י
שְׁתֵּ֣י
בָנ֗וֹת
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יָדְעוּ֙
אִ֔ישׁ
אֽוֹצִיאָה־נָּ֤א
אֶתְהֶן֙
אֲלֵיכֶ֔ם
וַעֲשׂ֣וּ
לָהֶ֔ן
כַּטּ֖וֹב
בְּעֵינֵיכֶ֑ם
רַ֠ק
לָאֲנָשִׁ֤ים
הָאֵל֙
אַל־תַּעֲשׂ֣וּ
דָבָ֔ר
כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן
בָּ֖אוּ
בְּצֵ֥ל
קֹרָתִֽי:
[ט]
וַיֹּאמְר֣וּ
׀
גֶּשׁ־הָ֗לְאָה
וַיֹּֽאמְרוּ֙
הָאֶחָ֤ד
בָּֽא־לָגוּר֙
וַיִּשְׁפֹּ֣ט
שָׁפ֔וֹט
עַתָּ֕ה
נָרַ֥ע
לְךָ֖
מֵהֶ֑ם
וַיִּפְצְר֨וּ
בָאִ֤ישׁ
בְּלוֹט֙
מְאֹ֔ד
וַֽיִּגְּשׁ֖וּ
לִשְׁבֹּ֥ר
הַדָּֽלֶת:
[י]
וַיִּשְׁלְח֤וּ
הָֽאֲנָשִׁים֙
אֶת־יָדָ֔ם
וַיָּבִ֧יאוּ
אֶת־ל֛וֹט
אֲלֵיהֶ֖ם
הַבָּ֑יְתָה
וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת
סָגָֽרוּ:
[יא]
וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים
אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח
הַבַּ֗יִת
הִכּוּ֙
בַּסַּנְוֵרִ֔ים
מִקָּטֹ֖ן
וְעַד־גָּד֑וֹל
וַיִּלְא֖וּ
לִמְצֹ֥א
הַפָּֽתַח:
[יב]
וַיֹּאמְר֨וּ
הָאֲנָשִׁ֜ים
אֶל־ל֗וֹט
עֹ֚ד
מִֽי־לְךָ֣
פֹ֔ה
חָתָן֙
וּבָנֶ֣יךָ
וּבְנֹתֶ֔יךָ
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־לְךָ֖
בָּעִ֑יר
הוֹצֵ֖א
מִן־הַמָּקֽוֹם:
[יג]
כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים
אֲנַ֔חְנוּ
אֶת־הַמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
כִּֽי־גָדְלָ֤ה
צַעֲקָתָם֙
אֶת־פְּנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ
יְהוָ֖ה
לְשַׁחֲתָֽהּ:
[יד]
וַיֵּצֵ֨א
ל֜וֹט
וַיְדַבֵּ֣ר׀
אֶל־חֲתָנָ֣יו׀
לֹקְחֵ֣י
בְנֹתָ֗יו
וַיֹּ֙אמֶר֙
ק֤וּמוּ
צְּאוּ֙
מִן־הַמָּק֣וֹם
הַזֶּ֔ה
כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית
יְהוָ֖ה
אֶת־הָעִ֑יר
וַיְהִ֥י
כִמְצַחֵ֖ק
בְּעֵינֵ֥י
חֲתָנָֽיו:
[טו]
וּכְמוֹ֙
הַשַּׁ֣חַר
עָלָ֔ה
וַיָּאִ֥יצוּ
הַמַּלְאָכִ֖ים
בְּל֣וֹט
לֵאמֹ֑ר
קוּם֩
קַ֨ח
אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜
וְאֶת־שְׁתֵּ֤י
בְנֹתֶ֙יךָ֙
הַנִּמְצָאֹ֔ת
פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה
בַּעֲוֺ֥ן
הָעִֽיר:
[טז]
וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀
וַיַּחֲזִ֨יקוּ
הָאֲנָשִׁ֜ים
בְּיָד֣וֹ
וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ
וּבְיַד֙
שְׁתֵּ֣י
בְנֹתָ֔יו
בְּחֶמְלַ֥ת
יְהוָ֖ה
עָלָ֑יו
וַיֹּצִאֻ֥הוּ
וַיַּנִּחֻ֖הוּ
מִח֥וּץ
לָעִֽיר:
[יז]
וַיְהִי֩
כְהוֹצִיאָ֨ם
אֹתָ֜ם
הַח֗וּצָה
וַיֹּ֙אמֶר֙
הִמָּלֵ֣ט
עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ
אַל־תַּבִּ֣יט
אַחֲרֶ֔יךָ
וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד
בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר
הָהָ֥רָה
הִמָּלֵ֖ט
פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
[יח]
וַיֹּ֥אמֶר
ל֖וֹט
אֲלֵהֶ֑ם
אַל־נָ֖א
אֲדֹנָֽי:
[יט]
הִנֵּה־נָ֠א
מָצָ֨א
עַבְדְּךָ֣
חֵן֘
בְּעֵינֶיךָ֒
וַתַּגְדֵּ֣ל
חַסְדְּךָ֗
אֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
עִמָּדִ֔י
לְהַחֲי֖וֹת
אֶת־נַפְשִׁ֑י
וְאָנֹכִ֗י
לֹ֤א
אוּכַל֙
לְהִמָּלֵ֣ט
הָהָ֔רָה
פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי
הָרָעָ֖ה
וָמַֽתִּי:
[כ]
הִנֵּה־נָ֠א
הָעִ֨יר
הַזֹּ֧את
קְרֹבָ֛ה
לָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
וְהִ֣וא
מִצְעָ֑ר
אִמָּלְטָ֨ה
נָּ֜א
שָׁ֗מָּה
הֲלֹ֥א
מִצְעָ֛ר
הִ֖וא
וּתְחִ֥י
נַפְשִֽׁי:
[רביעי]
[כא]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
הִנֵּה֙
נָשָׂ֣אתִי
פָנֶ֔יךָ
גַּ֖ם
לַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
לְבִלְתִּ֛י
הָפְכִּ֥י
אֶת־הָעִ֖יר
אֲשֶׁ֥ר
דִּבַּֽרְתָּ:
[כב]
מַהֵר֙
הִמָּלֵ֣ט
שָׁ֔מָּה
כִּ֣י
לֹ֤א
אוּכַל֙
לַעֲשׂ֣וֹת
דָּבָ֔ר
עַד־בֹּאֲךָ֖
שָׁ֑מָּה
עַל־כֵּ֛ן
קָרָ֥א
שֵׁם־הָעִ֖יר
צֽוֹעַר:
[כג]
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
יָצָ֣א
עַל־הָאָ֑רֶץ
וְל֖וֹט
בָּ֥א
צֹֽעֲרָה:
[כד]
וַיהוָ֗ה
הִמְטִ֧יר
עַל־סְדֹ֛ם
וְעַל־עֲמֹרָ֖ה
גָּפְרִ֣ית
וָאֵ֑שׁ
מֵאֵ֥ת
יְהוָ֖ה
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[כה]
וַֽיַּהֲפֹךְ֙
אֶת־הֶעָרִ֣ים
הָאֵ֔ל
וְאֵ֖ת
כָּל־הַכִּכָּ֑ר
וְאֵת֙
כָּל־יֹשְׁבֵ֣י
הֶעָרִ֔ים
וְצֶ֖מַח
הָאֲדָמָֽה:
[כו]
וַתַּבֵּ֥ט
אִשְׁתּ֖וֹ
מֵאַחֲרָ֑יו
וַתְּהִ֖י
נְצִ֥יב
מֶֽלַח:
[כז]
וַיַּשְׁכֵּ֥ם
אַבְרָהָ֖ם
בַּבֹּ֑קֶר
אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם
אֲשֶׁר־עָ֥מַד
שָׁ֖ם
אֶת־פְּנֵ֥י
יְהוָֽה:
[כח]
וַיַּשְׁקֵ֗ף
עַל־פְּנֵ֤י
סְדֹם֙
וַעֲמֹרָ֔ה
וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י
אֶ֣רֶץ
הַכִּכָּ֑ר
וַיַּ֗רְא
וְהִנֵּ֤ה
עָלָה֙
קִיטֹ֣ר
הָאָ֔רֶץ
כְּקִיטֹ֖ר
הַכִּבְשָֽׁן:
[כט]
וַיְהִ֗י
בְּשַׁחֵ֤ת
אֱלֹהִים֙
אֶת־עָרֵ֣י
הַכִּכָּ֔ר
וַיִּזְכֹּ֥ר
אֱלֹהִ֖ים
אֶת־אַבְרָהָ֑ם
וַיְשַׁלַּ֤ח
אֶת־לוֹט֙
מִתּ֣וֹךְ
הַהֲפֵכָ֔ה
בַּֽהֲפֹךְ֙
אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים
אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב
בָּהֵ֖ן
לֽוֹט:
[ל]
וַיַּעַל֩
ל֨וֹט
מִצּ֜וֹעַר
וַיֵּ֣שֶׁב
בָּהָ֗ר
וּשְׁתֵּ֤י
בְנֹתָיו֙
עִמּ֔וֹ
כִּ֥י
יָרֵ֖א
לָשֶׁ֣בֶת
בְּצ֑וֹעַר
וַיֵּ֙שֶׁב֙
בַּמְּעָרָ֔ה
ה֖וּא
וּשְׁתֵּ֥י
בְנֹתָֽיו:
[לא]
וַתֹּ֧אמֶר
הַבְּכִירָ֛ה
אֶל־הַצְּעִירָ֖ה
אָבִ֣ינוּ
זָקֵ֑ן
וְאִ֨ישׁ
אֵ֤ין
בָּאָ֙רֶץ֙
לָב֣וֹא
עָלֵ֔ינוּ
כְּדֶ֖רֶךְ
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[לב]
לְכָ֨ה
נַשְׁקֶ֧ה
אֶת־אָבִ֛ינוּ
יַ֖יִן
וְנִשְׁכְּבָ֣ה
עִמּ֑וֹ
וּנְחַיֶּ֥ה
מֵאָבִ֖ינוּ
זָֽרַע:
[לג]
וַתַּשְׁקֶ֧יןָ
אֶת־אֲבִיהֶ֛ן
יַ֖יִן
בַּלַּ֣יְלָה
ה֑וּא
וַתָּבֹ֤א
הַבְּכִירָה֙
וַתִּשְׁכַּ֣ב
אֶת־אָבִ֔יהָ
וְלֹא־יָדַ֥ע
בְּשִׁכְבָ֖הּ
וּבְקוּמָֽהּ:
[לד]
וַֽיְהִי֙
מִֽמָּחֳרָ֔ת
וַתֹּ֤אמֶר
הַבְּכִירָה֙
אֶל־הַצְּעִירָ֔ה
הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי
אֶ֖מֶשׁ
אֶת־אָבִ֑י
נַשְׁקֶ֨נּוּ
יַ֜יִן
גַּם־הַלַּ֗יְלָה
וּבֹ֙אִי֙
שִׁכְבִ֣י
עִמּ֔וֹ
וּנְחַיֶּ֥ה
מֵאָבִ֖ינוּ
זָֽרַע:
[לה]
וַתַּשְׁקֶ֜יןָ
גַּ֣ם
בַּלַּ֧יְלָה
הַה֛וּא
אֶת־אֲבִיהֶ֖ן
יָ֑יִן
וַתָּ֤קָם
הַצְּעִירָה֙
וַתִּשְׁכַּ֣ב
עִמּ֔וֹ
וְלֹא־יָדַ֥ע
בְּשִׁכְבָ֖הּ
וּבְקֻמָֽהּ:
[לו]
וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ
שְׁתֵּ֥י
בְנֽוֹת־ל֖וֹט
מֵאֲבִיהֶֽן:
[לז]
וַתֵּ֤לֶד
הַבְּכִירָה֙
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
מוֹאָ֑ב
ה֥וּא
אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב
עַד־הַיּֽוֹם:
[לח]
וְהַצְּעִירָ֤ה
גַם־הִוא֙
יָ֣לְדָה
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
בֶּן־עַמִּ֑י
ה֛וּא
אֲבִ֥י
בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן
עַד־הַיּֽוֹם:
ס
פרק יט
(ה)
ונדעה
אותם
-
במשכב
זכור
,
כמו
"וידע
אדם
את
חוה
אשתו"
(ראה
בר'
ד
,
א)
,
שעניינו:
המשגל.
(ח)
כי
על
כן
באו
בצל
קורתי
-
רוצה
לומר:
יש
לי
להשתדל
להציל
אותם
מידכם
,
על
אשר
באו
בביתי;
כי
זה
ראוי
לכל
אדם
,
להציל
בחזקת
היד
האנשים
הבאים
בביתו
להתאכסן
אצלו.
(ט)
גש
הלאה
-
הוא
'קרוב'
,
כמו
"קרב
אליך"
(יש'
סה
,
ה);
ועניינו:
התרחק
ממנו.
האחד
בא
לגור
וישפוט
שפוט
-
הוא
נקרא
בתמיהה;
ועניינו:
האם
ימצא
אחד
שבא
לגור
במקום
אחד
,
ויטול
שררה
לעצמו
עד
שישים
עצמו
שופט
שאר
האנשים
אשר
שם?
(יא)
בסנוירים
-
הוא
חולי
בעין
,
ישים
צל
לפני
העין
בדרך
שלא
ישלם
הראות.
(יג)
כי
משחיתים
אנחנו
-
הנה
הנביאים
ידברו
בלשון
שולחם
,
כמו
"הרבה
ארבה"
(בר'
טז
,
י).
ואפשר
שיהיה
זה
הרע
הבא
להם
מתחדש
מהשם
על
דרך
פלא
על
יד
נביאיו
,
כמו
העניין
בשאר
המופתים.
ועשה
זה
השם
,
כדי
שלא
יתפשט
זה
המנהג
הרע
במין
האנושי
,
וימנע
מהמין
האנושי
השלמוּת
אשר
הוא
נברא
בעבורו.
(טו)
ויאיצו
-
וימהרו.
בעון
העיר
-
בעונש
העיר.
(כד)
המטיר
-
הוריד
,
כמו
"הנני
ממטיר
לכם
לחם"
(שמ'
טז
,
ד).
או:
הוריד
מטר
עם
גפרית
ואש.
והנה
כבר
יִמָּצֵא
כמו
זה
העניין
בקצת
העתים
,
שיתהוה
מהאיד
הקִטוֹרִי
אש
וגפרית
,
וירד
ממנו
בארץ
אבן
מאש
גפריתית.
ובכלל
,
הנה
כמו
שהגפרית
יתהוה
בבטן
הארץ
מהאיד
הקיטורי
,
כן
יקרה
שיתהוה
מה
שידמה
לגפרית
בחלק
האמצעי
מהאויר
מהאיד
הקיטורי.
ואפשר
גם
כן
שהוית
הגפרית
והאש
היתה
בבטן
הארץ
,
ואולם
אמר
שהשם
יתעלה
הוריד
שָם
זאת
ההויה
מהשמים
,
לפי
שמהשמים
יוריד
השם
באמצעות
הכוכבים
ממה
שיעשה
בבטן
הארץ
כמו
זאת
ההויה;
ולזה
נהפך
המקום
ההוא
מפני
זאת
ההויה
אשר
היתה
בבטן
הארץ
,
כי
מזה
העניין
יקרה
לארץ
הפכה
,
כמו
שהתבאר
ב'ספר
האותות'.
ויהיה
אמרו
על
סדום
ועל
עמורה
-
אצל
סדום
,
כמו
"ועליו
מטה
מנשה"
(במ'
ב
,
כ).
(כו)
ותהי
נציב
מלח
-
רוצה
לומר
,
שארץ
סדום
ועמורה
היתה
כמו
נציב
גדול
ממלח
,
כי
לחוזק
השרפה
נתחדש
שם
מלח
,
כאמרו:
"גפרית
ומלח
שרפה
כל
ארצה"
(דב'
כט
,
כב).
וראוי
שתדע
,
כי
מהארץ
הנשרפת
יתחדש
המלח
,
כמו
שהתבאר
ב'ספר
האותות'.
ולא
זכר
מה
שקרה
לאשתו
בהביטה
מאחריו
,
להשענו
על
מה
שזכר
המלאך
שיקרה
לו
,
אם
יביט
אחריו
(לעיל
,
יז).
ועוד
,
שכבר
זכר
אחר
זה
,
שכבר
עלה
לוט
מצוער
וישב
בהר
ההוא
,
ושתי
בנותיו
,
(ראה
להלן
,
ל)
,
וזה
ראיה
שכבר
מתה
אשתו.
(כט)
אשר
ישב
בהן
לוט
-
ראוי
שתדע
,
שהמקום
יהיה
ממנו
כולל
וממנו
מיוחד:
והנה
,
המקום
המיוחד
הוא
תכלית
הגוף
המקיף
הדבר
מחוץ
,
והמקום
הכולל
הוא
מה
שיהיה
זה
המקום
בחלק
ממנו;
ולזה
יאמר
שהאדם
בחדר
,
מפני
היותו
בשטח
האויר
המקיף
אותו
אשר
בתוך
החדר
,
והוא
בבית
מפני
היותו
בחדר
,
והוא
בעיר
מפני
היותו
בבית
,
והוא
באקלים
מפני
היותו
בעיר;
ולזה
אמר
אשר
ישב
בהן
לוט
,
מפני
שישב
בעיר
אחת
,
היא
בתוכם;
וכן
"ויקבר
בערי
גלעד"
(שו'
יב
,
ז)
-
רוצה
לומר
,
שכבר
נקבר
במקום
אחד
מערי
הגלעד.
(לג)
נקוד
ובקומה
-
הוא
,
לפי
מה
שהשרשנו
בזה
(בה"מ
בר'
יח
,
ט)
,
מורה
על
שכבר
ידע
ידיעה
מה
בקומה
,
אבל
לא
ידע
זה
באופן
שלם;
כאלו
תאמר
,
שכבר
היה
מתנמנם
בקומה
,
והרגיש
בזה
בקומה
הרגש
מה.
(לז)
מואב
-
רוצה
לומר
,
שמאביה
נהיה.