מאגר הכתר בראשית פרק יט עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק יט
(א-ב) וזכר שאחר זה באו שני המלאכים לסדום בערב , ביום ההוא בעצמו אשר נפרדו מאברהם , כי סדום לא היה רחוק משם. ובבואם היה יושב לוט בשער סדום ― ואולי היה אחד מדייני העיר , כמו שאמרו בבראשית רבה (ב"ר נ , ג) , או קרה שהיה אז יושב במקום ההוא ― וכראותו אותם , קם לקראתם והשתחוה להם , וחלה פניהם שיסורו אל ביתו , כי כבר פנה היום ולא יתכן להם שיעברו המקום ההוא; וזה , שאם היה להם דבר נחוץ , יתכן שישכימו בבקר וילכו לדרכם , ולא יסכנו עצמם ללכת בעת ההיא בארץ ההיא , כי לרעת אנשי הארץ היו בהם רוצחים , והיו האנשים שם בסכנה כשילכו בדרך , אם לא ילכו לאור היום. ולא רצו לקבל זה ממנו , אם לא אחר ההפצר , ואמרו לו , שכבר ינצלו מזאת הסכנה בשילינו ברחוב העיר. (ג) ואחר ההפצר הרב באו לביתו , ועשה להם משתה ואפה מצות לכבודם , ואכלו עמו. (ד-ה) והנה הגיע מרוע אנשי העיר , שהם בכללם באו אל לוט , ובקשו ממנו שיוציא להם אלו האנשים אשר באו בביתו , ויֵדְעוּ אותם במשכב זכור. (ו-ח) וחלּה לוט פניהם שלא יעשו הרעה הגדולה הזאת , והסכים להוציא להם שתי בנותיו הבתולות , למלט אלו האנשים מזה הגנות. (ט) והם לא נתפייסו בזה , לרע מנהגם , אבל בחרו זה המשכב המגונה , ולזה חשבו להכנס לבית לוט בחזקה , להוציא משם אלו האנשים. (י-יא) והאנשים האלו שלחו ידם והביאו לוט אליהם הביתה וסגרו הדלת , והכו בסנוירים כל העם ההוא , עד שלא יכלו למצא הפתח לשבור הדלת. (יב-יד) וכראות אלו האנשים רע מנהג אנשי העיר , ונתברר להם מעניינם שהם לא יחזרו למוטב בשום פנים , לא דברו דבר לאנשי העיר , אבל השתדלו בהצלת לוט וביתו; ואמרו לו , שיוציא משם כל אשר לו בעיר , וחתניו ובניו ובנותיו , כי משחית השם העיר מפני רע מעשיהם , ושלחם שם להשחיתם , אם הם באופן שיהיו ראויים להשחתה. ולא האמינו חתניו בלוט , באמרו להם , שיצאו משם כי משחית השם העיר. וזה ממה שיֵרָאֶה ממנו , שכבר היה נשחת המקום הזה מהשם יתעלה על דרך הפלא; אם לא שנאמר , שהשחתתם המקום ההוא היה בשלא השתדלו להציל האנשים ההם , בשיודיעו להם זה הרע הנכון לבא עליהם , ואולי ישובו אל השם וירחמם , או יברחו מן המקום ההוא. והנה לא רצה השם בהצלתם בזה האופן ― רוצה לומר , שיברחו מן המקום ההוא ― כדי לבער בעלי המדות המגונות האלו , שלא ילמדו מהם שאר האנשים; עם שכבר הגיע מרוע בחירתם שלא היו מאמינים לדברי הנביאים , ולזה תמצא שחתני לוט גם הם לא האמינו בזה , ולזה לא השתדלו לברוח מן העיר. והוא מבואר , שכבר יֵאָמֵר במי שיכול להציל ולא הציל , שהוא עושה הרע , ולזה יתכן שיאמרו אלו האנשים: כי משחיתים אנחנו , מפני שאינם משתדלים בהצלה. (טו) והנה קרוב לעליית השחר מהרו האנשים האלה את לוט לצאת מהמקום עם אשתו ושתי בנותיו הבתולות הנמצאות עמו בביתו , כדי שלא יספה בעון העיר. (טז) והוא לא היה מזדרז על זה כראוי , והם החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו , והוציאוהו והניחוהו מחוץ לעיר. (יז) וכאשר הוציאו אותו החוצה , אמרו לו שימהר לרוץ , כדי שינצל , ולא יביט אחריו , כדי שלא יתעכב מהבריחה , ולא יתעכב בכל הככר , כי כל הככר יִפָסֵד , אבל ימלט בהר הסמוך לשם , כדי שלא יספה. (יח-כ) ואמר להם לוט , שהוא לא יוכל להמלט אל ההר ההוא , כי הוא רחוק , ולא יוכל לנוס עם אשתו ובנותיו כל זה הדרך הארוך בזולת מנוחה , ואולי יתעכבו בדרך וידבק בהם הרע. ולזה חלה פניהם שימלט בצוער , שהיא קרובה , והיה שם מעט מהאנשים , ויתכן גם כן שלא היו שם כמו אלו המנהגים הרעים שהיו בשאר העיירות ההם. (כא) ואמר אליו , שהוא ישמע לקולו גם לדבר הזה שלא תהפך העיר הקטנה ההיא , וינצלו בעבורו אנשי העיר ההיא. (כב) ומהרו אותו שילך שם , להמלט שמה , כי לא יוכל לעשות דבר בהשחתת סדום עד בואו שמה; וזה , שכבר תדבק בלוט הרעה וימות , אם יתחיל לבא הרע קודם המלטו בצוער. (כג-כה) והנה כאשר זרחה השמש , בא לוט לצוער , ובהיותו שם , הוריד השם על יד נביאיו בדרך פלא אצל סדום ועמורה גפרית ואש בבטן הארץ ההיא , בדרך שנהפכו הערים האלה וכל הככר וכל יושבי הערים וצמח האדמה , לא נשאר דבר. (כו) והנה הביטה אשת לוט מאחריו , ונספת עמהם. והיתה הארץ ההיא כמו נציב מלח , לחוזק השרפה אשר היתה שם. (כז-כח) והנה השכים אברהם בבקר , ויצא חוץ מאהלו , ובא אל המקום אשר הגיעה לו שם זאת הנבואה בהפרד האנשים הנביאים ממנו , אשר התפלל שם לשם יתעלה על הצלת סדום , ונסתכל בארץ ההיא , וראה שהיא נשרפת , עד שכבר עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן. (כט) והנה בשחת השם יתעלה ערי הככר , נמשך ביתרון השגחתו באברהם , ששִלֵּח לוט מתוך ההפכה , כשנהפכו הערים אשר היה יושב לוט במקום מיוחד מהם. (ל) וידמה , שכאשר ראה לוט הפכת הערים ההם , לא בטח שתמלט צוער , כמו שאמר לו הנביא , ועלה משם בהר , הוא ושתי בנותיו ― כי אשתו כבר מתה בעִכוב שקרה לה בהביטה מאחרי לוט בארץ סדום , לראות מה יקרה לארץ ההיא , ולזה לא יכלה להמלט עם לוט ובנותיו בצוער ― וישב לוט במערה אשר מצא שם , הוא ושתי בנותיו. (לא-לה) וכבר חשבו בנותיו שזה ההפסד קרה בכל היישוב , ולזה לא חשבו ימּצא בעולם זולתן וזולת אביהן; ולזה השתדלו לחיות מאביהן זרע , כדי שלא יפסד המין האנושי; ומפני זה השקו את אביהן יין ושכרוהו , בדרך שלא ירגיש בשכבן עמו. ולא הרגיש בשכב עמו הבכירה , אבל הרגיש בקומה הרגש מעטי; ועם כל זה לא נשמר משתיית היין ומהשתכר שנית , ושכב עם הצעירה ולא הרגיש בשכבה ובקומה , כי היא קמה בחריצות בעודו נשקע בשינה. (לז-לח) ואלה הבנות קראו שמות לבניהם , מורים על שהיו להן אלו הבנים בזה האופן. ולזה קראה הבכירה את שם בנה מואב , להורות שמאביה נהיה , והצעירה קראה שם בנה בן עמי , להורות על שממשפחתה נהיה; והנה היא לא פרסמה זה הפועל המגונה בקריאת זה השם , כמו שפרסמה הבכירה. והנה יוסיף אִמּוּת בזה הספור מה שכבר נתפרסם בעת נתינת התורה משמות אלו האומות אשר נסתעפו מבנות לוט , ולזה אמר הוא אבי מואב עד היום , הוא אבי בני עמון עד היום. וראוי שתדע , שאין ראוי שיֵאָמֵר שאלו השלשה אנשים ראה אברהם במראה הנבואה (ראה מו"נ ב , מב) , לסבות רבות: מהם - שאין בכאן דבר יכריח אותנו לומר שזה היה במראה הנבואה לבד , לא ספור דבר שקרה; ולזה ראוי שנאמין שזה העניין הוא כפשוטו , כי אין ראוי שנוציא דבר מידי פשוטו במאמרים התוריים , אם לא יביאנו לזה הכרח , כמו שביארנו בפרשת בראשית (סוף חלק ח'). ומהם , שאין ראוי שיֵאָמֵן , שהדבר שיגיע לאברהם במראה הנבואה , תשמעהו שרה ותלעג עליו; וזה , שאם היתה שרה נביאה , לא יתכן שתלעג על מה שהגיעה אליה בנבואה; ואם לא היתה נביאה , לא יתכן שתשמע זה הדבור. ואיך שיהיה , לא יתכן שתשמעהו , אבל תשמע הנבואה אשר תגיע לה , לא הדבור בעינו שהגיע לאברהם; וזה דבר מבואר בעצמו למי שיתבונן באיכות הנבואה ומהותה. ומהם - שאין ראוי שנאמין שיהיו אלו המלאכים באים ללוט במראה הנבואה , כי לא היה ראוי לנבואה לפי מה שנראה מעניינו , עד שכבר ספר שהוא לא היה מושגח , אם לא בזכות אברהם. ומהם - שאם היו אלו המלאכים מגיעים ללוט במראה הנבואה , לא יתכן מה שספר מאנשי העיר , שבאו ללוט , שיוציא האנשים ההם אליהם וידעו אותם; וזה מבואר מאד , עד שהאריכות בביאורו מוֹתָר. ולא הסכמנו גם כן שיהיה אמרוֹ "ותהי נצב מלח" (לעיל , כו) שב לאשת לוט , כי השם יתעלה לא יעשה המופתים , כי אם לתועלת שייראו מלפניו , והנה לא היה שם מי שיראה זה המופת , ולזה נראה לנו שאמרו "ותהי נצב מלח" (שם) שב לארץ סדום ועמרה , כי בהתהפך המקום ההוא נראה בו גפרית ומלח , ולזה היה כמו נציב מלח. (עשרים וארבע תועלות לפרשת 'וירא' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).