פרק יט
[שלישי]
[א]
וַ֠יָּבֹאוּ
שְׁנֵ֨י
הַמַּלְאָכִ֤ים
סְדֹ֙מָה֙
בָּעֶ֔רֶב
וְל֖וֹט
יֹשֵׁ֣ב
בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם
וַיַּרְא־לוֹט֙
וַיָּ֣קָם
לִקְרָאתָ֔ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
אַפַּ֖יִם
אָֽרְצָה:
[ב]
וַיֹּ֜אמֶר
הִנֶּ֣ה
נָּא־אֲדֹנַ֗י
ס֣וּרוּ
נָ֠א
אֶל־בֵּ֨ית
עַבְדְּכֶ֤ם
וְלִ֙ינוּ֙
וְרַחֲצ֣וּ
רַגְלֵיכֶ֔ם
וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם
וַהֲלַכְתֶּ֣ם
לְדַרְכְּכֶ֑ם
וַיֹּאמְר֣וּ
לֹּ֔א
כִּ֥י
בָרְח֖וֹב
נָלִֽין:
[ג]
וַיִּפְצַר־בָּ֣ם
מְאֹ֔ד
וַיָּסֻ֣רוּ
אֵלָ֔יו
וַיָּבֹ֖אוּ
אֶל־בֵּית֑וֹ
וַיַּ֤עַשׂ
לָהֶם֙
מִשְׁתֶּ֔ה
וּמַצּ֥וֹת
אָפָ֖ה
וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ד]
טֶרֶם֘
יִשְׁכָּבוּ֒
וְאַנְשֵׁ֨י
הָעִ֜יר
אַנְשֵׁ֤י
סְדֹם֙
נָסַ֣בּוּ
עַל־הַבַּ֔יִת
מִנַּ֖עַר
וְעַד־זָקֵ֑ן
כָּל־הָעָ֖ם
מִקָּצֶֽה:
[ה]
וַיִּקְרְא֤וּ
אֶל־לוֹט֙
וַיֹּ֣אמְרוּ
ל֔וֹ
אַיֵּ֧ה
הָאֲנָשִׁ֛ים
אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ
אֵלֶ֖יךָ
הַלָּ֑יְלָה
הוֹצִיאֵ֣ם
אֵלֵ֔ינוּ
וְנֵדְעָ֖ה
אֹתָֽם:
[ו]
וַיֵּצֵ֧א
אֲלֵהֶ֛ם
ל֖וֹט
הַפֶּ֑תְחָה
וְהַדֶּ֖לֶת
סָגַ֥ר
אַחֲרָֽיו:
[ז]
וַיֹּאמַ֑ר
אַל־נָ֥א
אַחַ֖י
תָּרֵֽעוּ:
[ח]
הִנֵּה־נָ֨א
לִ֜י
שְׁתֵּ֣י
בָנ֗וֹת
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יָדְעוּ֙
אִ֔ישׁ
אֽוֹצִיאָה־נָּ֤א
אֶתְהֶן֙
אֲלֵיכֶ֔ם
וַעֲשׂ֣וּ
לָהֶ֔ן
כַּטּ֖וֹב
בְּעֵינֵיכֶ֑ם
רַ֠ק
לָאֲנָשִׁ֤ים
הָאֵל֙
אַל־תַּעֲשׂ֣וּ
דָבָ֔ר
כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן
בָּ֖אוּ
בְּצֵ֥ל
קֹרָתִֽי:
[ט]
וַיֹּאמְר֣וּ
׀
גֶּשׁ־הָ֗לְאָה
וַיֹּֽאמְרוּ֙
הָאֶחָ֤ד
בָּֽא־לָגוּר֙
וַיִּשְׁפֹּ֣ט
שָׁפ֔וֹט
עַתָּ֕ה
נָרַ֥ע
לְךָ֖
מֵהֶ֑ם
וַיִּפְצְר֨וּ
בָאִ֤ישׁ
בְּלוֹט֙
מְאֹ֔ד
וַֽיִּגְּשׁ֖וּ
לִשְׁבֹּ֥ר
הַדָּֽלֶת:
[י]
וַיִּשְׁלְח֤וּ
הָֽאֲנָשִׁים֙
אֶת־יָדָ֔ם
וַיָּבִ֧יאוּ
אֶת־ל֛וֹט
אֲלֵיהֶ֖ם
הַבָּ֑יְתָה
וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת
סָגָֽרוּ:
[יא]
וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים
אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח
הַבַּ֗יִת
הִכּוּ֙
בַּסַּנְוֵרִ֔ים
מִקָּטֹ֖ן
וְעַד־גָּד֑וֹל
וַיִּלְא֖וּ
לִמְצֹ֥א
הַפָּֽתַח:
[יב]
וַיֹּאמְר֨וּ
הָאֲנָשִׁ֜ים
אֶל־ל֗וֹט
עֹ֚ד
מִֽי־לְךָ֣
פֹ֔ה
חָתָן֙
וּבָנֶ֣יךָ
וּבְנֹתֶ֔יךָ
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־לְךָ֖
בָּעִ֑יר
הוֹצֵ֖א
מִן־הַמָּקֽוֹם:
[יג]
כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים
אֲנַ֔חְנוּ
אֶת־הַמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
כִּֽי־גָדְלָ֤ה
צַעֲקָתָם֙
אֶת־פְּנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ
יְהוָ֖ה
לְשַׁחֲתָֽהּ:
[יד]
וַיֵּצֵ֨א
ל֜וֹט
וַיְדַבֵּ֣ר׀
אֶל־חֲתָנָ֣יו׀
לֹקְחֵ֣י
בְנֹתָ֗יו
וַיֹּ֙אמֶר֙
ק֤וּמוּ
צְּאוּ֙
מִן־הַמָּק֣וֹם
הַזֶּ֔ה
כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית
יְהוָ֖ה
אֶת־הָעִ֑יר
וַיְהִ֥י
כִמְצַחֵ֖ק
בְּעֵינֵ֥י
חֲתָנָֽיו:
[טו]
וּכְמוֹ֙
הַשַּׁ֣חַר
עָלָ֔ה
וַיָּאִ֥יצוּ
הַמַּלְאָכִ֖ים
בְּל֣וֹט
לֵאמֹ֑ר
קוּם֩
קַ֨ח
אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜
וְאֶת־שְׁתֵּ֤י
בְנֹתֶ֙יךָ֙
הַנִּמְצָאֹ֔ת
פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה
בַּעֲוֺ֥ן
הָעִֽיר:
[טז]
וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀
וַיַּחֲזִ֨יקוּ
הָאֲנָשִׁ֜ים
בְּיָד֣וֹ
וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ
וּבְיַד֙
שְׁתֵּ֣י
בְנֹתָ֔יו
בְּחֶמְלַ֥ת
יְהוָ֖ה
עָלָ֑יו
וַיֹּצִאֻ֥הוּ
וַיַּנִּחֻ֖הוּ
מִח֥וּץ
לָעִֽיר:
[יז]
וַיְהִי֩
כְהוֹצִיאָ֨ם
אֹתָ֜ם
הַח֗וּצָה
וַיֹּ֙אמֶר֙
הִמָּלֵ֣ט
עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ
אַל־תַּבִּ֣יט
אַחֲרֶ֔יךָ
וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד
בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר
הָהָ֥רָה
הִמָּלֵ֖ט
פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
[יח]
וַיֹּ֥אמֶר
ל֖וֹט
אֲלֵהֶ֑ם
אַל־נָ֖א
אֲדֹנָֽי:
[יט]
הִנֵּה־נָ֠א
מָצָ֨א
עַבְדְּךָ֣
חֵן֘
בְּעֵינֶיךָ֒
וַתַּגְדֵּ֣ל
חַסְדְּךָ֗
אֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
עִמָּדִ֔י
לְהַחֲי֖וֹת
אֶת־נַפְשִׁ֑י
וְאָנֹכִ֗י
לֹ֤א
אוּכַל֙
לְהִמָּלֵ֣ט
הָהָ֔רָה
פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי
הָרָעָ֖ה
וָמַֽתִּי:
[כ]
הִנֵּה־נָ֠א
הָעִ֨יר
הַזֹּ֧את
קְרֹבָ֛ה
לָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
וְהִ֣וא
מִצְעָ֑ר
אִמָּלְטָ֨ה
נָּ֜א
שָׁ֗מָּה
הֲלֹ֥א
מִצְעָ֛ר
הִ֖וא
וּתְחִ֥י
נַפְשִֽׁי:
[רביעי]
[כא]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
הִנֵּה֙
נָשָׂ֣אתִי
פָנֶ֔יךָ
גַּ֖ם
לַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
לְבִלְתִּ֛י
הָפְכִּ֥י
אֶת־הָעִ֖יר
אֲשֶׁ֥ר
דִּבַּֽרְתָּ:
[כב]
מַהֵר֙
הִמָּלֵ֣ט
שָׁ֔מָּה
כִּ֣י
לֹ֤א
אוּכַל֙
לַעֲשׂ֣וֹת
דָּבָ֔ר
עַד־בֹּאֲךָ֖
שָׁ֑מָּה
עַל־כֵּ֛ן
קָרָ֥א
שֵׁם־הָעִ֖יר
צֽוֹעַר:
[כג]
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
יָצָ֣א
עַל־הָאָ֑רֶץ
וְל֖וֹט
בָּ֥א
צֹֽעֲרָה:
[כד]
וַיהוָ֗ה
הִמְטִ֧יר
עַל־סְדֹ֛ם
וְעַל־עֲמֹרָ֖ה
גָּפְרִ֣ית
וָאֵ֑שׁ
מֵאֵ֥ת
יְהוָ֖ה
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[כה]
וַֽיַּהֲפֹךְ֙
אֶת־הֶעָרִ֣ים
הָאֵ֔ל
וְאֵ֖ת
כָּל־הַכִּכָּ֑ר
וְאֵת֙
כָּל־יֹשְׁבֵ֣י
הֶעָרִ֔ים
וְצֶ֖מַח
הָאֲדָמָֽה:
[כו]
וַתַּבֵּ֥ט
אִשְׁתּ֖וֹ
מֵאַחֲרָ֑יו
וַתְּהִ֖י
נְצִ֥יב
מֶֽלַח:
[כז]
וַיַּשְׁכֵּ֥ם
אַבְרָהָ֖ם
בַּבֹּ֑קֶר
אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם
אֲשֶׁר־עָ֥מַד
שָׁ֖ם
אֶת־פְּנֵ֥י
יְהוָֽה:
[כח]
וַיַּשְׁקֵ֗ף
עַל־פְּנֵ֤י
סְדֹם֙
וַעֲמֹרָ֔ה
וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י
אֶ֣רֶץ
הַכִּכָּ֑ר
וַיַּ֗רְא
וְהִנֵּ֤ה
עָלָה֙
קִיטֹ֣ר
הָאָ֔רֶץ
כְּקִיטֹ֖ר
הַכִּבְשָֽׁן:
[כט]
וַיְהִ֗י
בְּשַׁחֵ֤ת
אֱלֹהִים֙
אֶת־עָרֵ֣י
הַכִּכָּ֔ר
וַיִּזְכֹּ֥ר
אֱלֹהִ֖ים
אֶת־אַבְרָהָ֑ם
וַיְשַׁלַּ֤ח
אֶת־לוֹט֙
מִתּ֣וֹךְ
הַהֲפֵכָ֔ה
בַּֽהֲפֹךְ֙
אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים
אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב
בָּהֵ֖ן
לֽוֹט:
[ל]
וַיַּעַל֩
ל֨וֹט
מִצּ֜וֹעַר
וַיֵּ֣שֶׁב
בָּהָ֗ר
וּשְׁתֵּ֤י
בְנֹתָיו֙
עִמּ֔וֹ
כִּ֥י
יָרֵ֖א
לָשֶׁ֣בֶת
בְּצ֑וֹעַר
וַיֵּ֙שֶׁב֙
בַּמְּעָרָ֔ה
ה֖וּא
וּשְׁתֵּ֥י
בְנֹתָֽיו:
[לא]
וַתֹּ֧אמֶר
הַבְּכִירָ֛ה
אֶל־הַצְּעִירָ֖ה
אָבִ֣ינוּ
זָקֵ֑ן
וְאִ֨ישׁ
אֵ֤ין
בָּאָ֙רֶץ֙
לָב֣וֹא
עָלֵ֔ינוּ
כְּדֶ֖רֶךְ
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[לב]
לְכָ֨ה
נַשְׁקֶ֧ה
אֶת־אָבִ֛ינוּ
יַ֖יִן
וְנִשְׁכְּבָ֣ה
עִמּ֑וֹ
וּנְחַיֶּ֥ה
מֵאָבִ֖ינוּ
זָֽרַע:
[לג]
וַתַּשְׁקֶ֧יןָ
אֶת־אֲבִיהֶ֛ן
יַ֖יִן
בַּלַּ֣יְלָה
ה֑וּא
וַתָּבֹ֤א
הַבְּכִירָה֙
וַתִּשְׁכַּ֣ב
אֶת־אָבִ֔יהָ
וְלֹא־יָדַ֥ע
בְּשִׁכְבָ֖הּ
וּבְקוּמָֽהּ:
[לד]
וַֽיְהִי֙
מִֽמָּחֳרָ֔ת
וַתֹּ֤אמֶר
הַבְּכִירָה֙
אֶל־הַצְּעִירָ֔ה
הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי
אֶ֖מֶשׁ
אֶת־אָבִ֑י
נַשְׁקֶ֨נּוּ
יַ֜יִן
גַּם־הַלַּ֗יְלָה
וּבֹ֙אִי֙
שִׁכְבִ֣י
עִמּ֔וֹ
וּנְחַיֶּ֥ה
מֵאָבִ֖ינוּ
זָֽרַע:
[לה]
וַתַּשְׁקֶ֜יןָ
גַּ֣ם
בַּלַּ֧יְלָה
הַה֛וּא
אֶת־אֲבִיהֶ֖ן
יָ֑יִן
וַתָּ֤קָם
הַצְּעִירָה֙
וַתִּשְׁכַּ֣ב
עִמּ֔וֹ
וְלֹא־יָדַ֥ע
בְּשִׁכְבָ֖הּ
וּבְקֻמָֽהּ:
[לו]
וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ
שְׁתֵּ֥י
בְנֽוֹת־ל֖וֹט
מֵאֲבִיהֶֽן:
[לז]
וַתֵּ֤לֶד
הַבְּכִירָה֙
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
מוֹאָ֑ב
ה֥וּא
אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב
עַד־הַיּֽוֹם:
[לח]
וְהַצְּעִירָ֤ה
גַם־הִוא֙
יָ֣לְדָה
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
בֶּן־עַמִּ֑י
ה֛וּא
אֲבִ֥י
בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן
עַד־הַיּֽוֹם:
ס
פרק יט
(א)
ופירוש
בערב
-
בפסח
מצרים
(ראה
פירושו
לשמ'
יב
,
ו).
אפים
-
עד
אשר
שם
אפיו
בארץ
,
והם
הנחירים
,
שהם
גבוהים
על
הפנים.
(ב-ג)
הנה
נא
אדני
-
רבותיי
,
לשון
חול.
וכאשר
תמצא
מלת
'סור'
ואחריה
מ"ם
,
היא
כמשמעה;
ואם
אחריה
'אֶל'
הפתוח
בפתח
קטן
,
טעמה
,
שיסור
ממקומו
וילך
אל
הקורא
או
המקום
הנקרא
,
כמו
"סורה
אלי"
(שו'
ד
,
יח).
ויאמרו
לא
-
אם
לא
תפצר;
וזאת
המלה
-
רבוי
דברים
,
כטעם
'פיוסים'
(ראה
ת"י);
וכן
"ואון
ותרפים
הפצר"
(ש"א
טו
,
כג).
(ד)
נסבו
-
מהבניין
הנקרא
'נפעל'.
כל
העם
מקצה
-
שהיו
ושלא
היו
סמוכים
אל
הבית.
(ה)
ונדעה
אותם
-
כנוי
'שכיבה'.
(ו)
הפתחה
-
אל
הפתח.
ת"ו
דלת
-
סימן
נקבה
,
ונמצא
חסר
(תה'
קמא
,
ג).
(ח)
ידעו
איש
-
לשון
רבים
ורבות
בפועל
שעבר
,
בלא
תוספת
ו"ו
פתוח
-
שוה.
האל
-
כמו
"האלה"
(בר'
לד
,
כא).
ויאמר
הגאון
,
כי
בעבור
השלישי
שלא
בא
,
אמר
כן.
וזה
הטעם
רחוק;
גם
שתי
הלשונות
תמצאנה
בלשון
ארמית.
(יא)
בסנורים
-
מלה
רביעית
,
וחברתה
-
במעשה
אלישע
(מ"ב
ו
,
יח).
וטעמה:
מחשך
העין
והלב.
(יב)
עוד
מי
לך
פה
-
אם
יש
לך
חתן;
ובניך
-
או
חתנים
שהם
כבניך
,
וכל
בנותיך.
והנה
פה
טענה
על
האומר
(ב"ר
נ
,
ב)
,
כי
האחד
הלך
להציל
את
לוט;
והנה
שניהם
דברו
אליו;
ועוד:
"כי
משחיתים
אנחנו"
(להלן
,
יג).
גם
האחד
שדיבר
לוט
אחרי
כן
עמו
,
שאמר
לו
"ותגדל
חסדך"
(להלן
,
יט)
,
הוא
אמר:
"כי
לא
אוכל
לעשות
דבר"
(להלן
,
כב).
(יד-טו)
לוקחי
בנותיו
-
שתי
בנות
אחרות
היו
לו
,
ומתו
בסדום;
והעד:
הנמצאות.
ויאמר
רבי
יונה
(רקמה
ע'
מו):
לא
יתכן
לאמר
וכמו
עלה
השחר;
ושכח
"ורבו
כמו
רבו"
(זכ'
י
,
ח).
ויאיצו
-
כמו
'ויציקו'
(ש"ב
טו
,
כד);
כמו
"אצים
לאמר"
(שמ'
ה
,
יג).
(טז)
ואתמה
מהפירוש
שחיבר
בן
אפרים
,
ואמר
,
כי
ויתמהמה
-
מגזרת
'מה';
והנה
שכח
כי
שני
ההאי"ן
מַפְּקִין.
רק
הוא
לשון
'עיכוב'
,
ושרשו
משולש
,
והפ"ה
כפול.
ויחזיקו
-
יבאר
שפחד
,
ואין
בו
כח
לברוח.
(יז)
ומלת
כהוציאם
-
'שם
הפועל'
,
כמו
"להוציאם
מארץ
מצרים"
(יר'
לא
,
לא);
והמ"ם
סימן
הפועלים
,
והם
המלאכים;
ואותם
-
פעולים.
אל
תביט
אחריך
-
אתה
וכל
אשר
לך;
וכן
"לא
תאכל
ממנו"
(בר'
ב
,
יז).
(יח)
אל
נא
אדני
-
חול
,
ונקמץ
בעבור
שהוא
סוף
פסוק.
ויאמר
רב
שמואל
הנגיד
הספרדי
ז"ל
,
כי
אל
נא
-
מגזרת
'הואל'.
ועל
דעתי
,
שהוא
כמו
'לא'
,
כי
כאשר
אמרו
לו
"ההרה
המלט"
(לעיל
,
יז)
,
השיב:
לא
כן
רבותיי.
(יט)
ואמר
ליחיד
מהם:
עבדך
,
שחשב
בעיניו
שהוא
הגדול;
גם
יש
במלאכים
שרים.
ות"ו
'מות'
מבולע
בת"ו
וָמַתִי
,
כי
הת"ו
והיו"ד
סימן
היחיד
בפעלים;
והיה
כן
בעבור
התחברות
שני
תוי"ן;
וכן
"אותו
תשחית
וכרתָ"
(דב'
כ
,
כ).
(כ)
מצער
-
קטנה
,
מגזרת
"צעיר"
(בר'
כה
,
כג);
והיא
'תאר
השם'.
ובא
בלא
סימן
נקבה
,
כמו
"שגל"
(תה'
מה
,
י).
(כד)
מאת
יי'
-
לשון
צחות
,
והטעם:
מאתו.
וכן
תמצא
"בני
ישראל"
בפסוק
אחד
חמש
פעמים
(במ'
ח
,
יט).
(כה)
וצמח
האדמה
-
נשרפו
האילנים.
(כו)
מאחריו
-
מאחרי
לוט.
נציב
-
כטעם
"מצבה"
(בר'
כח
,
יח);
כי
נשרפו
עצמיה
בגפרית;
והיה
עם
מלח
,
כי
כן
כתוב
"גפרית
ומלח...
כמהפכת"
(דב'
כט
,
כב);
גם
זה
הפסוק
יורה
שנמלטה
צער
,
גם
כן
אמר
המלאך
(ראה
לעיל
,
כב).
(כח)
מלת
קיטור
-
כ"עשן"
(בר'
טו
,
יז)
,
מגזרת
"קטרת"
(שמ'
ל
,
א).
הכבשן
-
מקום
אש
דולקת
תמיד.
(כט)
אשר
ישב
בהן
-
באחת
מהן;
וכן
"ויקבר
בערי
גלעד"
(שו'
יב
,
ז);
"בן
אתונות"
(זכ'
ט
,
ט);
"באש
ישרפו
אתו
ואתהן"
(וי'
כ
,
יד).
(לא)
ותאמר
הבכירה
-
יתכן
,
שהיתה
לו
אשה
אחרת
ומתה
בתחלה.
והבנות
חשבו
,
כי
אש
וגפרית
היה
בכל
הארץ
כמבול
המים.
(לג)
בשכבה
-
'שם
הפועל'
,
ואם
הוא
בחרק;
וכן
"בשברי
לכם"
(וי'
כו
,
כו).
(לז)
מואב
-
כמו
'מאב'.
וטעם
עד
היום
-
שלא
התערב
עמם
גוי
זר;
או:
זה
הדבר
ידוע
עד
היום.