פרק יט
[שלישי]
[א]
וַ֠יָּבֹאוּ
שְׁנֵ֨י
הַמַּלְאָכִ֤ים
סְדֹ֙מָה֙
בָּעֶ֔רֶב
וְל֖וֹט
יֹשֵׁ֣ב
בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם
וַיַּרְא־לוֹט֙
וַיָּ֣קָם
לִקְרָאתָ֔ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
אַפַּ֖יִם
אָֽרְצָה:
[ב]
וַיֹּ֜אמֶר
הִנֶּ֣ה
נָּא־אֲדֹנַ֗י
ס֣וּרוּ
נָ֠א
אֶל־בֵּ֨ית
עַבְדְּכֶ֤ם
וְלִ֙ינוּ֙
וְרַחֲצ֣וּ
רַגְלֵיכֶ֔ם
וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם
וַהֲלַכְתֶּ֣ם
לְדַרְכְּכֶ֑ם
וַיֹּאמְר֣וּ
לֹּ֔א
כִּ֥י
בָרְח֖וֹב
נָלִֽין:
[ג]
וַיִּפְצַר־בָּ֣ם
מְאֹ֔ד
וַיָּסֻ֣רוּ
אֵלָ֔יו
וַיָּבֹ֖אוּ
אֶל־בֵּית֑וֹ
וַיַּ֤עַשׂ
לָהֶם֙
מִשְׁתֶּ֔ה
וּמַצּ֥וֹת
אָפָ֖ה
וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ד]
טֶרֶם֘
יִשְׁכָּבוּ֒
וְאַנְשֵׁ֨י
הָעִ֜יר
אַנְשֵׁ֤י
סְדֹם֙
נָסַ֣בּוּ
עַל־הַבַּ֔יִת
מִנַּ֖עַר
וְעַד־זָקֵ֑ן
כָּל־הָעָ֖ם
מִקָּצֶֽה:
[ה]
וַיִּקְרְא֤וּ
אֶל־לוֹט֙
וַיֹּ֣אמְרוּ
ל֔וֹ
אַיֵּ֧ה
הָאֲנָשִׁ֛ים
אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ
אֵלֶ֖יךָ
הַלָּ֑יְלָה
הוֹצִיאֵ֣ם
אֵלֵ֔ינוּ
וְנֵדְעָ֖ה
אֹתָֽם:
[ו]
וַיֵּצֵ֧א
אֲלֵהֶ֛ם
ל֖וֹט
הַפֶּ֑תְחָה
וְהַדֶּ֖לֶת
סָגַ֥ר
אַחֲרָֽיו:
[ז]
וַיֹּאמַ֑ר
אַל־נָ֥א
אַחַ֖י
תָּרֵֽעוּ:
[ח]
הִנֵּה־נָ֨א
לִ֜י
שְׁתֵּ֣י
בָנ֗וֹת
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־יָדְעוּ֙
אִ֔ישׁ
אֽוֹצִיאָה־נָּ֤א
אֶתְהֶן֙
אֲלֵיכֶ֔ם
וַעֲשׂ֣וּ
לָהֶ֔ן
כַּטּ֖וֹב
בְּעֵינֵיכֶ֑ם
רַ֠ק
לָאֲנָשִׁ֤ים
הָאֵל֙
אַל־תַּעֲשׂ֣וּ
דָבָ֔ר
כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן
בָּ֖אוּ
בְּצֵ֥ל
קֹרָתִֽי:
[ט]
וַיֹּאמְר֣וּ
׀
גֶּשׁ־הָ֗לְאָה
וַיֹּֽאמְרוּ֙
הָאֶחָ֤ד
בָּֽא־לָגוּר֙
וַיִּשְׁפֹּ֣ט
שָׁפ֔וֹט
עַתָּ֕ה
נָרַ֥ע
לְךָ֖
מֵהֶ֑ם
וַיִּפְצְר֨וּ
בָאִ֤ישׁ
בְּלוֹט֙
מְאֹ֔ד
וַֽיִּגְּשׁ֖וּ
לִשְׁבֹּ֥ר
הַדָּֽלֶת:
[י]
וַיִּשְׁלְח֤וּ
הָֽאֲנָשִׁים֙
אֶת־יָדָ֔ם
וַיָּבִ֧יאוּ
אֶת־ל֛וֹט
אֲלֵיהֶ֖ם
הַבָּ֑יְתָה
וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת
סָגָֽרוּ:
[יא]
וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים
אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח
הַבַּ֗יִת
הִכּוּ֙
בַּסַּנְוֵרִ֔ים
מִקָּטֹ֖ן
וְעַד־גָּד֑וֹל
וַיִּלְא֖וּ
לִמְצֹ֥א
הַפָּֽתַח:
[יב]
וַיֹּאמְר֨וּ
הָאֲנָשִׁ֜ים
אֶל־ל֗וֹט
עֹ֚ד
מִֽי־לְךָ֣
פֹ֔ה
חָתָן֙
וּבָנֶ֣יךָ
וּבְנֹתֶ֔יךָ
וְכֹ֥ל
אֲשֶׁר־לְךָ֖
בָּעִ֑יר
הוֹצֵ֖א
מִן־הַמָּקֽוֹם:
[יג]
כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים
אֲנַ֔חְנוּ
אֶת־הַמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
כִּֽי־גָדְלָ֤ה
צַעֲקָתָם֙
אֶת־פְּנֵ֣י
יְהוָ֔ה
וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ
יְהוָ֖ה
לְשַׁחֲתָֽהּ:
[יד]
וַיֵּצֵ֨א
ל֜וֹט
וַיְדַבֵּ֣ר׀
אֶל־חֲתָנָ֣יו׀
לֹקְחֵ֣י
בְנֹתָ֗יו
וַיֹּ֙אמֶר֙
ק֤וּמוּ
צְּאוּ֙
מִן־הַמָּק֣וֹם
הַזֶּ֔ה
כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית
יְהוָ֖ה
אֶת־הָעִ֑יר
וַיְהִ֥י
כִמְצַחֵ֖ק
בְּעֵינֵ֥י
חֲתָנָֽיו:
[טו]
וּכְמוֹ֙
הַשַּׁ֣חַר
עָלָ֔ה
וַיָּאִ֥יצוּ
הַמַּלְאָכִ֖ים
בְּל֣וֹט
לֵאמֹ֑ר
קוּם֩
קַ֨ח
אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜
וְאֶת־שְׁתֵּ֤י
בְנֹתֶ֙יךָ֙
הַנִּמְצָאֹ֔ת
פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה
בַּעֲוֺ֥ן
הָעִֽיר:
[טז]
וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀
וַיַּחֲזִ֨יקוּ
הָאֲנָשִׁ֜ים
בְּיָד֣וֹ
וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ
וּבְיַד֙
שְׁתֵּ֣י
בְנֹתָ֔יו
בְּחֶמְלַ֥ת
יְהוָ֖ה
עָלָ֑יו
וַיֹּצִאֻ֥הוּ
וַיַּנִּחֻ֖הוּ
מִח֥וּץ
לָעִֽיר:
[יז]
וַיְהִי֩
כְהוֹצִיאָ֨ם
אֹתָ֜ם
הַח֗וּצָה
וַיֹּ֙אמֶר֙
הִמָּלֵ֣ט
עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ
אַל־תַּבִּ֣יט
אַחֲרֶ֔יךָ
וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד
בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר
הָהָ֥רָה
הִמָּלֵ֖ט
פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
[יח]
וַיֹּ֥אמֶר
ל֖וֹט
אֲלֵהֶ֑ם
אַל־נָ֖א
אֲדֹנָֽי:
[יט]
הִנֵּה־נָ֠א
מָצָ֨א
עַבְדְּךָ֣
חֵן֘
בְּעֵינֶיךָ֒
וַתַּגְדֵּ֣ל
חַסְדְּךָ֗
אֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
עִמָּדִ֔י
לְהַחֲי֖וֹת
אֶת־נַפְשִׁ֑י
וְאָנֹכִ֗י
לֹ֤א
אוּכַל֙
לְהִמָּלֵ֣ט
הָהָ֔רָה
פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי
הָרָעָ֖ה
וָמַֽתִּי:
[כ]
הִנֵּה־נָ֠א
הָעִ֨יר
הַזֹּ֧את
קְרֹבָ֛ה
לָנ֥וּס
שָׁ֖מָּה
וְהִ֣וא
מִצְעָ֑ר
אִמָּלְטָ֨ה
נָּ֜א
שָׁ֗מָּה
הֲלֹ֥א
מִצְעָ֛ר
הִ֖וא
וּתְחִ֥י
נַפְשִֽׁי:
[רביעי]
[כא]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
הִנֵּה֙
נָשָׂ֣אתִי
פָנֶ֔יךָ
גַּ֖ם
לַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֑ה
לְבִלְתִּ֛י
הָפְכִּ֥י
אֶת־הָעִ֖יר
אֲשֶׁ֥ר
דִּבַּֽרְתָּ:
[כב]
מַהֵר֙
הִמָּלֵ֣ט
שָׁ֔מָּה
כִּ֣י
לֹ֤א
אוּכַל֙
לַעֲשׂ֣וֹת
דָּבָ֔ר
עַד־בֹּאֲךָ֖
שָׁ֑מָּה
עַל־כֵּ֛ן
קָרָ֥א
שֵׁם־הָעִ֖יר
צֽוֹעַר:
[כג]
הַשֶּׁ֖מֶשׁ
יָצָ֣א
עַל־הָאָ֑רֶץ
וְל֖וֹט
בָּ֥א
צֹֽעֲרָה:
[כד]
וַיהוָ֗ה
הִמְטִ֧יר
עַל־סְדֹ֛ם
וְעַל־עֲמֹרָ֖ה
גָּפְרִ֣ית
וָאֵ֑שׁ
מֵאֵ֥ת
יְהוָ֖ה
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[כה]
וַֽיַּהֲפֹךְ֙
אֶת־הֶעָרִ֣ים
הָאֵ֔ל
וְאֵ֖ת
כָּל־הַכִּכָּ֑ר
וְאֵת֙
כָּל־יֹשְׁבֵ֣י
הֶעָרִ֔ים
וְצֶ֖מַח
הָאֲדָמָֽה:
[כו]
וַתַּבֵּ֥ט
אִשְׁתּ֖וֹ
מֵאַחֲרָ֑יו
וַתְּהִ֖י
נְצִ֥יב
מֶֽלַח:
[כז]
וַיַּשְׁכֵּ֥ם
אַבְרָהָ֖ם
בַּבֹּ֑קֶר
אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם
אֲשֶׁר־עָ֥מַד
שָׁ֖ם
אֶת־פְּנֵ֥י
יְהוָֽה:
[כח]
וַיַּשְׁקֵ֗ף
עַל־פְּנֵ֤י
סְדֹם֙
וַעֲמֹרָ֔ה
וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י
אֶ֣רֶץ
הַכִּכָּ֑ר
וַיַּ֗רְא
וְהִנֵּ֤ה
עָלָה֙
קִיטֹ֣ר
הָאָ֔רֶץ
כְּקִיטֹ֖ר
הַכִּבְשָֽׁן:
[כט]
וַיְהִ֗י
בְּשַׁחֵ֤ת
אֱלֹהִים֙
אֶת־עָרֵ֣י
הַכִּכָּ֔ר
וַיִּזְכֹּ֥ר
אֱלֹהִ֖ים
אֶת־אַבְרָהָ֑ם
וַיְשַׁלַּ֤ח
אֶת־לוֹט֙
מִתּ֣וֹךְ
הַהֲפֵכָ֔ה
בַּֽהֲפֹךְ֙
אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים
אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב
בָּהֵ֖ן
לֽוֹט:
[ל]
וַיַּעַל֩
ל֨וֹט
מִצּ֜וֹעַר
וַיֵּ֣שֶׁב
בָּהָ֗ר
וּשְׁתֵּ֤י
בְנֹתָיו֙
עִמּ֔וֹ
כִּ֥י
יָרֵ֖א
לָשֶׁ֣בֶת
בְּצ֑וֹעַר
וַיֵּ֙שֶׁב֙
בַּמְּעָרָ֔ה
ה֖וּא
וּשְׁתֵּ֥י
בְנֹתָֽיו:
[לא]
וַתֹּ֧אמֶר
הַבְּכִירָ֛ה
אֶל־הַצְּעִירָ֖ה
אָבִ֣ינוּ
זָקֵ֑ן
וְאִ֨ישׁ
אֵ֤ין
בָּאָ֙רֶץ֙
לָב֣וֹא
עָלֵ֔ינוּ
כְּדֶ֖רֶךְ
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[לב]
לְכָ֨ה
נַשְׁקֶ֧ה
אֶת־אָבִ֛ינוּ
יַ֖יִן
וְנִשְׁכְּבָ֣ה
עִמּ֑וֹ
וּנְחַיֶּ֥ה
מֵאָבִ֖ינוּ
זָֽרַע:
[לג]
וַתַּשְׁקֶ֧יןָ
אֶת־אֲבִיהֶ֛ן
יַ֖יִן
בַּלַּ֣יְלָה
ה֑וּא
וַתָּבֹ֤א
הַבְּכִירָה֙
וַתִּשְׁכַּ֣ב
אֶת־אָבִ֔יהָ
וְלֹא־יָדַ֥ע
בְּשִׁכְבָ֖הּ
וּבְקוּמָֽהּ:
[לד]
וַֽיְהִי֙
מִֽמָּחֳרָ֔ת
וַתֹּ֤אמֶר
הַבְּכִירָה֙
אֶל־הַצְּעִירָ֔ה
הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי
אֶ֖מֶשׁ
אֶת־אָבִ֑י
נַשְׁקֶ֨נּוּ
יַ֜יִן
גַּם־הַלַּ֗יְלָה
וּבֹ֙אִי֙
שִׁכְבִ֣י
עִמּ֔וֹ
וּנְחַיֶּ֥ה
מֵאָבִ֖ינוּ
זָֽרַע:
[לה]
וַתַּשְׁקֶ֜יןָ
גַּ֣ם
בַּלַּ֧יְלָה
הַה֛וּא
אֶת־אֲבִיהֶ֖ן
יָ֑יִן
וַתָּ֤קָם
הַצְּעִירָה֙
וַתִּשְׁכַּ֣ב
עִמּ֔וֹ
וְלֹא־יָדַ֥ע
בְּשִׁכְבָ֖הּ
וּבְקֻמָֽהּ:
[לו]
וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ
שְׁתֵּ֥י
בְנֽוֹת־ל֖וֹט
מֵאֲבִיהֶֽן:
[לז]
וַתֵּ֤לֶד
הַבְּכִירָה֙
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
מוֹאָ֑ב
ה֥וּא
אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב
עַד־הַיּֽוֹם:
[לח]
וְהַצְּעִירָ֤ה
גַם־הִוא֙
יָ֣לְדָה
בֵּ֔ן
וַתִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
בֶּן־עַמִּ֑י
ה֛וּא
אֲבִ֥י
בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן
עַד־הַיּֽוֹם:
ס
פרק יט
(ב)
כי
ברחוב
נלין
-
אלא
ברחוב
נלין.
(ד)
כל
העם
מקצה
-
להודיע
שאפילו
אחד
מן
העשרה
שאמר
אברהם
(ראה
בר'
יח
,
לב)
לא
נמצא
בהם.
(ה)
ונדעה
אותם
משכב
זכור;
וכן
בפילגש
בגבעה
(ראה
שו'
יט
,
כב).
(ח)
כי
על
כן
-
אשר
באו.
(ט)
גש
הלאה
-
כדכתיב
"קרב
אליך
אל
תגע
(בנוסחנו:
תגש)
בי
כי
קדשתיך"
(יש'
סה
,
ה);
התקרב
לצד
הלאה;
כלומר:
ברח
לך
מאצלנו.
בא
לגור
-
לוט
היה
גֵר
בסדום.
נרע
לך
מהם
-
יותר
מהם
נעשה
לך
רעה.
(יא)
בסנורים
-
מכת
עיורון
ושממון.
וילאו
-
פירושו:
לא
יכלו
עוד
למצוא
הפתח
,
לא
בקשו
הפתח;
וכן
"ונלאו
מצרים
לשתות
מים
מן
היאור"
(שמ'
ז
,
יח)
,
לא
יכלו
לשתות
מאחר
שהיו
דם
,
וכן
מוכיח
לבסוף
"ולא
יכלו...
לשתות
ממי
היאור"
(ראה
שמ'
ז
,
כא).
ובכמה
מקומות
לשון
'נלאו'
מכופל
'לא
יכלו'
,
כמו
"ונלאיתי
כלכל
לא
(בנוסחנו:
ולא)
אוכל"
(יר'
כ
,
ט)
,
וכן
"והיה
כי
נראה
כי
נלאה
מואב
אל
(בנוסחנו:
על)
הבמה
ובא
אל
מקדשו
להתפלל
ולא
יוכל"
(יש'
טז
,
יב);
וכן
"הנסה
דבר
אליך
תלאה
ועצור
במלים
(בנוסחנו:
במלין)
מי
יוכל"
(ראה
איוב
ד
,
ב)
-
כלומר:
בשביל
שניסה
אותך
הקדוש
ברוך
הוא
בייסורין
אתה
נלאה!?
כלומר:
אין
אתה
יכול
להיות
שותק
,
וחשבת
בלבך
ואמרת
,
ועצור
במילים
מי
יוכל!
(יב)
עוד
מי
לך
פה
-
העוד
לך
קרובים
בעיר
מלבד
אילו
שבבית?
(יג)
וַיְשַלְּחֵנו
-
משקל
דגש;
ואעפ"י
שכל
שליחות
של
שלוחים
החוזרים
כתוב
בהם
וַיִשְלַח
-
משקל
רפי
,
באילו
כתוב
מישקל
דגש
,
לפי
שהוא
שילוח
של
השחתה
,
כדכתיב
"ושן
בהמות
אשלח
בם"
(דב'
לב
,
כד);
"ישלח
בהם
ערוב"
(תה'
עח
,
מב).
(טו)
וכמו
השחר
עלה
-
נכתב
פסוק
זה
בשביל
שכתוב
לפנינו
"השמש
יצא
על
הארץ
ולוט
בא
צוערה"
(להלן
,
כג)
,
להודיע
,
שכל
כך
המתינו
לו
המלאכים
בשביל
חיבתו
של
אברהם.
(יז)
אל
תביט
אחריך
-
בשביל
צער
חתניך
שבעיר;
ועוד
,
כי
המביט
אחריו
מתעכב
בדרך;
גם
שלא
להסתכל
במלאכים
ובמעשיהם
שלא
לצורך
,
כדכתיב
"מות
נמות
כי
יי'
ראינו"
(ראה
שו'
כג
,
יב);
וכן
ביעקב
"כי
ראיתי
אלהים
פנים
אל
פנים
ותנצל
נפשי"
(בר'
לב
,
לא).
(כ)
הלא
מצער
היא
-
עַמָּהּ
מועטין
,
ויכול
אתה
להניחה
עכשיו
,
שאין
בה
רוב
חוטאים.
(כד)
ויי'
המטיר
-
המלאך
גבריאל.
מאת
יי'
-
שכינה
ממש;
וכן
היא
בבראשית
רבא
(נא
,
ב)
ובתנחומא
(?).
(כח)
וישקף
-
לדעת
אם
נמצאו
שם
עשרה
וניצולו
,
אם
לאו.
(ל)
כי
ירא
לשבת
בצוער
-
שלא
הניחה
המלאך
אלא
שלא
היה
לו
פנאי
להמלט
ההרה
,
ועכשיו
שהיה
לו
פנאי
,
קיים
דברי
המלאך
לשבת
בהר
,
אולי
יהפוך
העיר.
(לא)
ואיש
אין
בארץ
-
סבורות
היו
שהעולם
נהפך
,
שהביא
מבול
של
אש.
(לז)
עד
היום
-
בימי
משה;
וכן
כל
'עד
היום'
,
עד
ימי
הסופר
שכתב
את
הדבר.