מאגר הכתר בראשית פרק יט עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק יט
[שלישי] [א] וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
[ב] וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין:
[ג] וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:
[ד] טֶרֶם֘ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה:
[ה] וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם:
[ו] וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו:
[ז] וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ:
[ח] הִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אֽוֹצִיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי:
[ט] וַיֹּאמְר֣וּ ׀ גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת:
[י] וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ:
[יא] וְֽאֶת־הָאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח:
[יב] וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם:
[יג] כִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־גָדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ:
[יד] וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר׀ אֶל־חֲתָנָ֣יו׀ לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו:
[טו] וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר:
[טז] וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר:
[יז] וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
[יח] וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי:
[יט] הִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָרָעָ֖ה וָמַֽתִּי:
[כ] הִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי:
[רביעי] [כא] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
[כב] מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הָעִ֖יר צֽוֹעַר:
[כג] הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה:
[כד] וַיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[כה] וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה:
[כו] וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח:
[כז] וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה:
[כח] וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
[כט] וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט:
[ל] וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו:
[לא] וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ:
[לב] לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
[לג] וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ:
[לד] וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
[לה] וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ:
[לו] וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן:
[לז] וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם:
[לח] וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם: ס

פרק יט
(א) המלאכים - שלוחים של מקום , כמו "וישלח יעקב מלאכים" (בר' לב , ד). ומזה הפסוק תשובה למינין שאומרים: שלשה האנשים האילו , שלשה החלקים הם; ויש להשיבם: כשבאו לסדום , היכן היה החלק השלישי? שאין שם רק שני חלקים , כדכתיב ויבאו שני המלאכים וגו' , ועוד שאמר "וישלחנו יי' לשחתה" (להלן , יג) , ואיזה שלח? הלא כולם שווים! ולוט יושב בשער סדום - כי שם היה דר , כי לא היה דר ממש בתוך סדום , אלא סמוך לשער , כמו שנאמר "ויאהל עד סדום" (בר' יג , יב). (ב) ויאמר... סורו נא אל בית עבדכם - כל מקום שיש לירא שייך לומר 'סורה' , כמו שנאמר "סורה אדוני סורה אלי אל תירא" (שו' ד , יח); 'דשטורני"ר' בלעז. והשכמתם והלכתם לדרככם - למחר בהשכמה , טרם יכיר איש את רעהו תלכו לכם , פן ירגישו אנשי העיר בכם , כי ירא אני פן יריעו לכם , כי רעים וחטאים הם מאד. ויאמרו לא כי ברחוב נלין - השיבו לו: וכי מפני פחדם נִכָּנֵס לביתך? תיור גדול יש לנו , שאנו שלוחים של מקום , ועתה ברחוב נלין מפני זאת שאמרת , ונראה מה יוכלו עשה. (ג) ויפצור (לפנינו: ויפצר) בם מאד - כאדם שאומר: מה תועילו במחלוקת? וְשָמְעוּ , כי מה תועלת להתקוטט עִם עַם מת? הרבה יִרְאוּ גבורתו של הקדוש ברוך הוא. (ה-ח) ונדעה אותם - לולי כי אמר להם לוט: הנה נא לי שתי בנות וגו' , הייתי אומר כי לא היו מבקשים אותם , כי אם לידע אם הם מרגלים או אנשים רעים וגנבים; אבל מתשובתו של לוט , שאמר: הנה נא לי שתי בנות , יש להבין כי לעבירה היו תובעין אותן , להעליל בהם. (ט) האחד בא לגור - בכאן ניכר רשעם , שניצלו כולם מהמלכים של כדרלעומר בשבילו , ועתה מחרפים אותו [הג"ה]. (יא) סנוירים - הוא דרך שגעון ועורון: סבור לראות ואינו רואה , וכשיש לו לילך כאן , הולך במקום אחר , כמו ארם שהיו סבורים ללכת לעיר אחרת והלכו בשומרון (ראה מ"ב ו , יח - יט); ולפיכך וילאו למצוא הפתח - כי כשהיו סבורין לילך אצל הפתח , היו הולכים למקום אחר. (יב) עוד מי לך פה - כלומר: עוד מי יש לך פה , חתן וגו'. (יד) ויהי כמצחק - מחזיקים אותו כשוטה , כי לא האמינו. (יז) המלט על נפשך אל תבט אחריך - כלומר: רוץ מהרה ואל תבט אחריך - כאדם שאומר לחבירו 'נְבוש אַלֵיץ מֵיאַה רְגַרְדונְטא' (בלעז; אל תלכו בהביטכם בי) , אלא מהרו ללכת , כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים , ואם ידביק אתכם , הרי אתם מתים. (יח-יט) אל נא אדוני - לאנשים אמר , שאמרו לו: "ההרה" (לעיל , יז) , ואמר להם: אל אדני - אל תאמרו לי שאלך ההרה , כי רב הדרך ביני ובין ההר , ועד שלא אבוא שם יתפשט הענן על כל וידבקני. וזה אדוני - 'חול' לפי הפשט , ואחר כך מרוב פחדו התחיל להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ולומר: הנה נא מצא עבדך וגו'; ולפיכך שָׂם הפסוק בין מה שאמר לאנשים ובין התפילה שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא. (כ) הלא מצער היא - כלומר: קטנה היא ואין זה דבר גדול אם תניחנה. כל 'הלא' שבמקרא תמיה היא; והוא 'שינון' בלעז; וכך אמר: וכי לא מצער היא וקטנה?! ואם כן אין זה דבר גדול שאני מבקש; וכן "הלא הוא אמר לי" (בר' כ , ה) - וכי לא אמר לי שהיא אחותו?! וכן "הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם יי'" וגו' (יש' מ , כח) - וכי לא ידעת מעצמך , אם לא שמעת כי אלהי עולם יי'?! בלא שמיעה אתה יכול להבין כי הוא אלהי עולם מתוך גבורתו ונוראותיו ונפלאותיו; וכן כולם. (כא) גם לדבר הזה - מוסף על ששמעתי להצילך. (כב) כי לא אוכל - דרך בני אדם הוא מדבר , כי הכל הוא יכול , כי כל זה ממה שהשיב הקדוש ברוך הוא ללוט. או שמא על ידי הנביא השיבו , ואמר הנביא: כי לא אוכל; וכן תרגם אונקלוס: "לית לי רשות". על כן קרא שמה צוער - כי עד שם היה שמה 'בלע' , ולפיכך הוא אומר "מלך בלע היא צוער" (בר' יד , ב) - שנקראת 'צוער' לאחר זמן. (כד) ויי' המטיר על סדום וגו' עד מאת יי' - מפורש בהלכה (סנה' לח , ב) כי כן דרך הפסוק לדבר , ואורחיה דקרא הוא , כמו "ויאמר למך לנשיו... נשי למך" (בר' ד , כג) - שמדבר על עצמו כמו מֵאחר; וזהו פשוטו ועקרו. (כו) ותבט אשתו - הייתה מבטת , מתאחרת , שלא היתה ממהרת לילך - 'מישא אליט רגרדונטא' (בלעז; אלא הולכת ומבטת) עד שנשארה מאחריו , והדביקתה הענן הנפשט , ונפל עליה מן הגפרית ומן המלח; כי במקום שנופל גופרית , נופל מלח עמו , כמו שנאמר "גפרית ומלח שריפה" וגו' (דב' כט , כב). ותהי נציב מלח - כלומר: מצבה ותל; שכל כך נפל עליה מלח , שלא היה נראה שמעולם היתה שם אשה , שהיתה מכוסה כולה ונראה שיש שם תל -- לפי פשוטו של הפסוק; אבל העולם אומרים , כי גופה נהפך להיות מלח , ועדיין היא נראית בארץ ההיא. (לא) ואיש אין בארץ - סבורות היו שמכה זאת פשטה בכל העולם , וכשם שלא נשאר מן המבול רק נח ובניו , כך סבורות שלא נשאר רק לוט ובנותיו. (לז-לח) מואב - כלומר: מאבי הריתיו. בן עמי - מעמי הוא אותו שהריתי ממנו. הוא אבי מואב עד היום - כלומר: עדיין הוא אב לאותה אומה שנקראת 'מואב' , כי עדיין לא נשתנה השם באומה אחרת. כי פעמים ששם האומה משתנה על ידי שהיא גולה , ואומה אחרת באה במקומן ונקראין על שם הראשונים , כמו בני עשו שנקראו 'שעיר' על אשר ירשו את ארץ שעיר; ולכך מגיד לך הסופר שעדיין לא נשתנה שמותן , כי בדבר שאין לו הפסק לא שייך לומר עד היום [הג"ה].