מאגר הכתר בראשית פרק יט עם פירוש רד"ק

פרק יט
(א) ויבאו שני המלאכים - הם שני ה'אנשים' שזכר (ראה בר' יח , כב). ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ר נ , ב): למה קורא אותם 'אנשים' אצל אברהם (ראה בר' יח , ב) , וקרא אותם מלאכים אצל לוט? ואמרו: אברהם שכחו יפה וגו' , כמו שכתבנו ופרשנו למעלה (שם). וירא לוט וירץ לקראתם - למד האכסניא מאברהם אבינו. (ב) הנה נא אדני. נא - ענין תחנה ובקשה. הנה נא - סגול מפני דִגוש נו"ן נא. אדני - בפתח , לשון חול; כי סבור היה שהם אנשים גדולים; ומראיהם נורא , עד שנדמו לו מתחלה מלאכים. ואם היה במראה , הוא כמשמעו. ולינו - לינה היו צריכים , כי בערב באו. ורחצו - הרי"ש פתוחה כי הוא צווי. ופירושו כמו שפירשנו באברהם (בר' יח , ד). ורחיצת הרגלים הוא שמזמנין לאורח תחילה; ולא אמר להם על האכילה , כי ידוע הוא , כי כיון שילינו עמו , יאכלו עמו; ובכלל הלינה - האכילה והשכיבה. והשכמתם - ואם תרצו , תשכימו ותלכו לדרככם; כמו שאמר להם אברהם: "אחר תעבורו" (בר' יח , ה). ויאמרו לא - מכאן למדו רבותינו ז"ל (ב"מ פז , א): מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול , שהרי אמרו לאברהם: "כן תעשה" (בר' יח , ה). כי ברחוב - ברחוב העיר; לא נתאכסן אצל אדם מן העיר. (ג) ויפצר בם מאד - הרבה להם דברים ותחנות , עד שנטו אליו ובאו עמו אל ביתו. ואונקלוס תרגם "ותקיף בהון" , כלומר: החזיק בם עד שסרו אליו לבא אל ביתו. ויעש להם משתה - לפי שהיה לילה , לא היה לו פנאי לזבוח ולתקן מאכלים , אלא עשה להם משתה ואפה להם מצות , שלא ימתינו עד שיתחמץ הבצק; ומה שיכול לתקן במהרה , תקן. וזהו מדרך ארץ , להכין לאורח הבא מה שיוכל להכין במהרה , כי הוא עיף וצריך לאכול ולשתות. לפיכך נכתב הספור הזה , ללמדך דרך ארץ. ויאכלו - אם במראה - כמשמעו; ואם בהקיץ ובמורגש - נדמה לו שאכלו ושתו , ששב המאכל והמשתה המורכב - פשוט , כל דבר ליסודו הראשון; וזה כמעשה נס. (ד) טרם אמר אנשי סדום אחר שאמר אנשי העיר , כי ידוע היה כי העיר שבאו אליה סדום הוא. אלא רוצה לומר: הראו במעשיהם כי אנשי סדום היו , שנאמר עליהם "ואנשי סדום רעים וחטאים ליי' מאד" (בר' יג , יג). ועד זקן - הזקנים היו רעים כמו הנערים והבחורים , וכולם באו בית לוט. מקצה - העיר , כי מרוב רשעתם פסקו דרך ממקומם , שלא היה אורח עובר עליהם; ועכשו שבאו אליה , היה חדוש אצלם , והיה רע בעיניהם , עד שנתקבצו כל העיר להרע להם. וזה מן התמה הגדול לרוב רשעתם , עד היכן הגיעה רעתם; ונכתב כל זה כדי שיצדיקו עליהם בני העולם את הדין. (ה) ויקראו. ונדעה אותם - מי הם , ואיך לא יָרְאוּ לבא לעירנו אנשים נכרים; רוצה לומר , שאמרו להרגם , כמו "ונדענו" (שו' יט , כב) דפילגש בגבעה , כמו שאמר האיש בסַפְּרוֹ המעשה: "אותי דמו להרוג" (שו' כ , ה). ויש מפרשים (ראה רש"י; ראב"ע): ידיעת משכב זכור. (ו) ויצא. סגר אחריו - סגר הסוגר שהיה בפנים , או סגר לוט מבחוץ. (ז) ויאמר. אל נא - בבקשה מכם , אל תרעו לאלה האנשים , כי אחי ושכני אתם , ולכבודי הניחו אותם. (ח) הנה נא - פירוש - עתה; כלומר: הנה עתה להעביר יצרכם , שהוא להמית האנשים , עתה אמסור לכם שתי בנותי , והעבירו יצרכם בהן ותענו אותן , כי עדין לא ידעו איש , או תהרגון; זהו שאמר כטוב בעיניכם. אל תעשו דבר - דבר רע. כי על כן באו - כי על כן שבאו ללון בצל קורתי , הניחום לכבודי; כי טוב לי שתענו את בנותי או תהרגון אם תרצו , משתעשו דבר רע לאלה האנשים. (ט) ויאמרו גש הלאה - גש לך למקום אחר ממנו והלאה , כלומר: סור מעלינו. מהם - יותר משנרע להם. ויפצרו - הרבו לדבר בו דברים רעים מאד. ואנקלוס תרגם "ותקיפו" , רוצה לומר: החזיקו בו להסירו מלפני הפתח , כדי שיכנסו. ויגשו לשבור הדלת - כי סגור היה. (י) וישלחו - מבואר הוא. (יא) ואת האנשים - המלאכים הכו אנשי סדום שהיו בפתח הבית בסנורים - פירוש: בעורון; והיא מלת נוטריקון: סני ראיה. (יב) ויאמרו. עד מי לך פה - כמו מי לך עוד פה. ובניך - בני בנותיך , כי לא היו לו בנים. ואם היו לו , היו עמו בבית , ואם היו בעיר , היה אומר: "ויצא לוט וידבר אל חתניו" ואל בניו (ראה להלן , יד); אלא מלמד , שלא היו לו בנים. וכל אשר לך בעיר - בהמות או כסף וזהב ובגדים. הוצא מן המקום - לא מן העיר לבד , כי גם מן המקום כולו. (יג) כי משחיתים. כי גדלה צעקתם - צעקת העשוקים הצועקים עליהם. כי הכנוי יבא עם הפּוֹעֵל ועם הפָּעוּל; כמו "ושמחתים בבית תפלתי" (יש' נו , ז) - עם הפעול; "שמעתי את תפלתך" (יש' לח , ה) - עם הפועל. לשחתה - לשחת העיר , כי העיר בכלל המקום שזכר. (יד) ויצא לוט. לוקחי בנותיו - שהיו לוקחי בנותיו , שלקחום כבר; ולא אמר שדבר אל בנותיו , כי הנשים נמשכות אחר דעת בעליהן. (טו) וכמו השחר עלה - בעת שעלה השחר. ויאיצו - דחקו בו המלאכים. כאן קראן מלאכים , לפי שעשו מעשה מלאכים להציל לוט ולשחת כל המקום. הנמצאות - אתך בבית. (טז) ויתמהמה - עדין היה מתמהמה , כאלו היה חס על ממונו שהיה מניחו; ולפי התעכבו עד שעלה השחר , לא הניחו לקחת בידו מאומה , אע"פ שאמרו לו "וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום" (לעיל , יב). ויחזיקו... בידו וביד אשתו ובידי שתי בנותיו - להמלט על נפשם. וכאן קראם אנשים , לפי שעשו כמעשה אנשים , להחזיק בידם כאלו היו גוף. בחמלת יי' עליו - בעבור אברהם מהרו להוציאו ולהצילו , אף על פי שהגיע עת ההפכה. ויוציאוהו ויניחוהו - הוא ואשתו ובנותיו. (יז) ויהי - בעוד שהיו מוציאים אותו , היו מזהירים אותו למהר להמלט. ויאמר - המלאך שבא להצילו , אע"פ שהיו שניהם כאחד. אל תביט אחריך - אמרו לו זה כדי שלא יתעכב בהביטו אחריו; ושמא היה מביט אחריו לראות אם נהפכה העיר , לפיכך הזהירוהו בזה. בכל הככר - כי כל ערי הככר נהפכו. פן תספה עמהם אם תעמוד , כי אין לנו להצילך מתוך ההפכה אחר שתחל ההפכה; כי ברגע נהפכו כל הערים , כמו שאמר "ההפוכה כמו רגע" (איכה ד , ו). (יח) ויאמר. אל נא - בבקשה מכם שלא תצריכוני לעלות ההרה , כי לא אוכל למהר פעמי כל כך. אדני - לשון חול , ונקמץ מפני ההפסק; וכן תרגם אנקלוס "בבעו כען רבוני". ורבותינו ז"ל אמרו (שבועות לה , ב): כל 'אדני' הכתובים באברהם - קדש , הכתובים בלוט - חול , חוץ מזה שהוא קדש: אל נא אדני , שהרי אמר לו להחיות את נפשו - מי שיש בידו להמית ולהחיות. ודבריהם תמה. שהרי אמר ויאמר לוט אליהם - לשון רבים משמע; והמלאך גם כן יש בידו להמית ולהחיות בשליחות האל , ואפילו הנביאים , כמו אליהו (ראה מ"ב א , י - יד) ואלישע (ראה מ"ב ד , לד - לה). (יט) הנה נא... עבדך חן בעיניך - לאותו שאמר לו "המלט על נפשך" (לעיל , יז) אמר , שבא להצילו. והאמת , כי שניהם היו בהצלה ובהשחתה , אלא שזה שהיה מדבר היה גדול מחבירו; שהרי אותו שהיה משתדל להצילו , אמר "לבלתי הפכי את העיר" (להלן , כא); ואמר "כי לא אוכל לעשות דבר" (להלן , כב). תדבקַני - פתח הקו"ף מקום צרי. (כ) הנה נא העיר הזאת קרובה - קרובה ליד לנוס שמה. והיא מצער - עיר קטנה היא , ומעט אנשים בה: ואע"פ שהם רשעים , מעטים הם , ובעבורי הַצִילֵם מן ההפכה. ותחי נפשי - עמהם. אמלטה נא - מלרע , הטעם בטי"ת; "אמלטה נא ואראה את אחי" (ש"א כ , כט) - מלעיל , הטעם במ"ם. הלא מצער היא - שב פעם אחרת לזכור קטנותה , כמתחנן אליו להצילה. ורבותינו ז"ל פירשו (שבת י , ב): 'מזער'; כי מקרוב נתישבה , ואין עונותיה מרובים; ואמרו (שם): ישיבתה של צוער לא היו אלא חמשים ואחת שנה , כחשבון נ"א בגימטריה. (כא) ויאמר אליו הנה נשאתי פניך - נראה מזה , כי כשהקדוש ברוך הוא שולח מלאכיו , נותן להם רשות להוסיף או לגרוע מעט משליחותם כפי אשר יראו ויבינו , כי בעלי שכל הם. (כב) מהר. כי לא אוכל - כי כן צַּוותי , שלא להפך עד שתנצל. קרא - הקורא , שם העיר צוער - כי 'בלע' היה שמה מתחלה (ראה בר' יד , ב). (כג) השמש. ולוט בא צוערה - וכיון שנכנס לצוער , המטיר המלאך בשליחות האל. (כד) ויי' - המלאך נקרא בשם אדניו כמו שכתבנו (בר' יח , יג). על סדם ועל עמורה - וכן על כל הערים , אך זכר בשם ראש הממלכות , כמו שכתבנו (בר' יח , כ). מאת יי' - מאת האל יתברך , זהו מן השמים , ופירוש - מן האויר הגבוה. (כה) ויהפוך - הפך אותם מטובה לרעה. מתחלה היתה ארץ מקנה , "כלה משקה" (בר' יג , י) , "מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו" (איוב כח , ו); ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש" (שם , ה) - שהמטיר בה האל "גפרית ואש" (לעיל , כד) , ושרף והפיל כל הערים ומה שבהם: אדם ובהמה וצמח האדמה. והיתה שרפה כל הארץ לא צמחה עוד (ע"פ דב' כט , כב); זהו 'ההפכה'. וגם אוירה נשרף , שלא פרח עליה עוף; כמו שאמר "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה; לא הדריכוהו בני שחץ ולא (בנוסחנו: לא) עדה עליו שחל" (איוב כח , ז , ח). (כו) ותבט אשתו מאחריו - אשתו , שהיתה מאחרי לוט , הביטה אחריה , כי היתה קטנת אמנה , והביטה אם נהפכה העיר אם לא , ואע"פ ששמעה בהזהרת המלאך ללוט. ונכתב זה הפסוק אחר "ויהפוך" (לעיל , כה) , להודיע כי כל יושבי הערים כן היו: מקצתם נציב מלח , מקצתם נציב גפרית; ואע"פ שלא נזכר 'מלח' בהמטרה , עם ה"גפרית" (לעיל , כד) , היה מלח , כי כן אמר הכתוב "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דב' כט , כב) , ואמר "כמהפכת סדום" וגו' (שם). נציב מלח - כמו 'תל מלח'; ואמר נציב , לומר , כי כמו שהיתה נצבה עומדת כשהביטה אחריה , כן שבה מלח בקומתה. (כז) וישכם. אל המקום אשר עמד שם - כמו שאמר "ואברהם עודנו עומד לפני יי'" (בר' יח , כב) , והוא המקום שנפרדו ממנו המלאכים במראה. ורבותינו ז"ל (ברכות כו , ב) סמכו לזה , כי אברהם תקן תפלת שחרית , דכתיב וישכם וגו' , ואין עמידה אלא תפילה , שנאמר "ויעמוד פנחס ויפלל" (תה' קו , ל). ופירש , שלמד לבני אדם , שראוי לאדם להתפלל בשחרית ולהודות לאל על האור , ולהתפלל קודם שיצא לעסקיו. ועוד סמכו לזה (ברכות ו , ב) , שראוי לאדם לקבוע מקום לתפלתו , שנאמר אל המקום אשר עמד שם. (כח) וישקף. קיטור הארץ - עשן מהשרפה שנשרפה הארץ. הכבשן - הוא ששורפין בו האבנים לסיד , או שמבשלים בו כלי החרס. (כט) ויהי בשחת - אמר זה אחר שאמר "וישכם" (לעיל , כז) , "וישקף" (לעיל , כח) , להודיע , כי בזכות אברהם הציל האל את לוט. כי אע"פ שהיה צדיק , לא היה כל כך צדיק , שינצל בזכותו , אם לא היה זכות אברהם. ועתה הודיעו האל כשהיה משקיף על פני סדום ועמרה , כדי שלא יפול לבו עליו על לוט בן אחיו , הודיעו שנצל. מתוך ההפכה - קודם בא ההפכה. בהפוך את הערים - בעת שרצה להפוך; שהרי אמר לו המלאך: "כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה" (לעיל , כב). (ל) ויעל - אחר שהיה לו פנאי , וכבר נשחת מה שהיה להשחת , יצא מצוער , לפי שהיו רשעים , וְיָרֵא שמא עדין תבער בם אש יי'. ועלה משם וישב בהר , הוא ההר שאמר לו המלאך "ההרה המלט פן תספה" (לעיל , יז). וישב במערה - מערה שהיתה בהר. (לא) ותאמר... אבינו זקן - ואין תקוה עוד שיקח אשה ויהיו לו בנים; ואם אנחנו נמות בלא זרע , הנה לא ישאר זכר מאבינו. ואם תאמרי: נקח לנו בעלים ויהיה לנו זרע - לא נמצא , ואיש אין בארץ לבא עלינו - רוב המפרשים פרשו (רש"י; רשב"ם; ראב"ע) , כי חשבו , כי כל הארץ כסדום ועמרה , שלא נשאר איש ואישה. וזה רחוק , שהרי יצאו הם מצוער שלא נהפכה , וכן יש להם לחשוב , כי שאר הארץ גם כן לא נהפכה; גם שמעו מאביהן , כי סדום ובנותיה - מרעת יושבי בה (ע"פ יר' יב , ד) נהפכה. וטוב הוא מה ששמעתי בשם רבי יוסף קרא , כי אמרה הבכירה: לא נמצא בארץ שירצה לקחת אותנו לנשים , כי יאמרו: מאנשי ההפכה הן אלו; אין ראוי להתחבר עמהן! (לב) לכה - כבר פרשנו כי מלת 'לכה' , 'לכו' , 'הבה' (ראה בר' יא , ג) הוא ענין ההסכמה והעזר איש מחברו; לפיכך לא ישמרו בהם יחיד ורבים , זכר ונקבה , כי הם כענין שֵׁם. נשקה את אבינו יין - כלומר: עד שישתכר ולא ידע מה לעשות , ונשכבה עמו , כי בידיעה לא ישכב עם בנותיו. חלילה לתרבות אברהם אבינו שיעשה דבר נבלה! והודיענו בספור הזה , כי אפלו אותם שאינם בני תורה ירחיקו מאלה התועבות , אף כי אותם בני תורה , שראוי להם שירחיקום. וכל הספור נכתב להודיע תולדות עמון ומואב , כי מבני לוט היו שתי האומות האלה. והאל נתן להם ארץ נחלה לאהבת אברהם אבינו , שהיה לוט בן אחיו ומרבית ביתו , ומנע את ישראל שלא יצורו אותם ולא יתגרו בם מלחמה , כי לא יתן להם מארצם עד מדרך כף רגל , כי לבני לוט נתן אותה ירושה , כמו שכתוב (ראה דב' ב , יט). ונחיה מאבינו זרע - כי מי שלא ישאיר זרע , הרי הוא כמת , אם לא ישאיר אחריו דבר שיזכור שמו בו. (לג) ותשקין בלילה הוא - בחסרון ה"א הידיעה מן התאר; וכן "נוהגים את העגלה חדשה" (ש"ב ו , ג); "את הכבש אחד" (במ' כח , ד); "הראש אחד" (ש"א יג , יז) , והדומים להם. ולא ידע - אפלו בקומה מאצלו לא הרגיש בה מרוב שכרותו. וכתב זה להודיע , שאם הרגיש בקומה היה מריב עמהן: איך התעוהו לעשות תועבה כזאת?! ונקוד ו"ו ובקומה , ויש בו דרש (ב"ר נא , ט): בשכבה לא ידע , הא בקומה ידע; ואע"פ כן לא נזהר ליל שני מלהשתכר. (לד) ויהי. אמש - הלילה שעבר , וכן "ויוכח אמש" (בר' לא , מב). (לה) ותשקין. ובקמה - חסר ו"ו. (לו) ותהרין - מאותה ביאה הרו , להודיע כי לא יספו עוד לשכב עמו , כי לא נתכונו אלא להשאיר זרע. (לז) ותלד. מואב - כלומר: מאב היה לי זה הבן. אבי מואב - אבי הגוי שנקרא מואב עד היום. (לח) והצעירה. בן עמי - כלומר: ממשפחתי היה לי זה הבן. וזאת היתה צנועה יותר מן הבכירה , שלא גלתה בפירוש 'מאביה'. בני עמון - העם הנקרא בני עמון.