פרק ב
[א]
ויכלו
השמים
והארץ
וכל־צבאם:
[ב]
ויכל
אלהים
ביום
השביעי
מלאכתו
אשר
עשה
וישבת
ביום
השביעי
מכל־מלאכתו
אשר
עשה:
[ג]
ויברך
אלהים
את־יום
השביעי
ויקדש
אתו
כי
בו
שבת
מכל־מלאכתו
אשר־ברא
אלהים
לעשות:
פ
[שני]
[ד]
אלה
תולדות
השמים
והארץ
בהבראם
ביום
עשות
יהוה
אלהים
ארץ
ושמים:
[ה]
וכל׀
שיח
השדה
טרם
יהיה
בארץ
וכל־עשב
השדה
טרם
יצמח
כי
לא
המטיר
יהוה
אלהים
על־הארץ
ואדם
אין
לעבד
את־האדמה:
[ו]
ואד
יעלה
מן־הארץ
והשקה
את־כל־פני
האדמה:
[ז]
וייצר
יהוה
אלהים
את־האדם
עפר
מן־האדמה
ויפח
באפיו
נשמת
חיים
ויהי
האדם
לנפש
חיה:
[ח]
ויטע
יהוה
אלהים
גן־בעדן
מקדם
וישם
שם
את־האדם
אשר
יצר:
[ט]
ויצמח
יהוה
אלהים
מן־האדמה
כל־עץ
נחמד
למראה
וטוב
למאכל
ועץ
החיים
בתוך
הגן
ועץ
הדעת
טוב
ורע:
[י]
ונהר
יצא
מעדן
להשקות
את־הגן
ומשם
יפרד
והיה
לארבעה
ראשים:
[יא]
שם
האחד
פישון
הוא
הסבב
את
כל־ארץ
החוילה
אשר־שם
הזהב:
[יב]
וזהב
הארץ
ההוא
טוב
שם
הבדלח
ואבן
השהם:
[יג]
ושם־הנהר
השני
גיחון
הוא
הסובב
את
כל־ארץ
כוש:
[יד]
ושם
הנהר
השלישי
חדקל
הוא
ההלך
קדמת
אשור
והנהר
הרביעי
הוא
פרת:
[טו]
ויקח
יהוה
אלהים
את־האדם
וינחהו
בגן־עדן
לעבדה
ולשמרה:
[טז]
ויצו
יהוה
אלהים
על־האדם
לאמר
מכל
עץ־הגן
אכל
תאכל:
[יז]
ומעץ
הדעת
טוב
ורע
לא
תאכל
ממנו
כי
ביום
אכלך
ממנו
מות
תמות:
[יח]
ויאמר
יהוה
אלהים
לא־טוב
היות
האדם
לבדו
אעשה־לו
עזר
כנגדו:
[יט]
ויצר
יהוה
אלהים
מן־האדמה
כל־חית
השדה
ואת
כל־עוף
השמים
ויבא
אל־האדם
לראות
מה־יקרא־לו
וכל
אשר
יקרא־לו
האדם
נפש
חיה
הוא
שמו:
[שלישי]
[כ]
ויקרא
האדם
שמות
לכל־הבהמה
ולעוף
השמים
ולכל
חית
השדה
ולאדם
לא־מצא
עזר
כנגדו:
[כא]
ויפל
יהוה
אלהים
׀
תרדמה
על־האדם
ויישן
ויקח
אחת
מצלעתיו
ויסגר
בשר
תחתנה:
[כב]
ויבן
יהוה
אלהים
׀
את־הצלע
אשר־לקח
מן־האדם
לאשה
ויבאה
אל־האדם:
[כג]
ויאמר
האדם
זאת
הפעם
עצם
מעצמי
ובשר
מבשרי
לזאת
יקרא
אשה
כי
מאיש
לקחה־זאת:
[כד]
על־כן
יעזב־איש
את־אביו
ואת־אמו
ודבק
באשתו
והיו
לבשר
אחד:
[כה]
ויהיו
שניהם
ערומים
האדם
ואשתו
ולא
יתבששו: