מאגר הכתר בראשית פרק ב עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק ב
(חלק שביעי:) "ויכלו השמים והארץ" וגו' (ב , א - ג). (ב) ויכל אלהים ביום השביעי - פירש בו זולתינו (רס"ג , ראב"ע , רד"ק): עניין ה'השלמה'; והביאם זה אל שיפרשו ביום השביעי - קודם יום השביעי , וזה זר מאד , עם שיהיה בזה המאמר מוֹתָר , כי אחר שנשלמו שמים וארץ וכל צבאם בששת הימים שזכר , הנה כלתה המלאכה בהכרח קודם יום השביעי. ולזה יהיה פירושו אצלנו מעניין 'חשק וכוסף' , כטעם "ותכל דוד" (ש"ב יג , לט) - שהוא מעניין החשק , כמו שאמר "נכספה וגם כלתה נפשי" (תה' פד , ג). ואם יספק מספק עלינו ויאמר , שאם היה הדבר כן , יהיה חסר 'נפש' , כמו "ותכל דוד" (ש"ב יג , לט) , שהרצון בו: 'ותכל נפש דוד' , לפי שזה הפועַל הוא נקשר עם הנפש! אמרנו לו , שזה אמנם יתכן כשיהיה החושק מורכב מגוף ונפש , כמו האדם; רוצה לומר , שאז ייוחס זה החשק לנפש , אשר הוא החלק ממנו שאפשר שייוחס לו החשק והכוסף. אמנם השם יתעלה אין בו חלק ייוחס לו לבדו החשק , כי איננו מורכב , ולזה ייוחס החשק , אשר הוא חושק , אליו בעצמו , לא אל חלק ממנו. ואופן חשקו ביום השביעי מלאכתו אשר עשה הוא , שהוא חושק בזה הסדור המושכל אשר לעולם , אשר הוא השם יתעלה באופן מה , כמו שזכר הפילוסוף במה שאמר , שהשם יתעלה הוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם , עם מה שכבר ביארנוהו מזה ב'ספר מלחמות יי'' (ה); והוא אשר ממנו השתלשל המציאוּת , רוצה לומר , שבזה הסדור המושכל אצל השם המציא העולם , כמו שימציא הפועֵל הכלי מהסדור המושכל אשר לו בנפשו , כאלו תאמר שהנגר יעשה הכסא מהסדור המושכל אשר לו בנפשו. ולזה תמצא רבותינו ז"ל שיאמרו , שבקצת שֵם השם יתעלה נברא העולם: אמרו (מנחות כט , ב) שהעולם הזה נברא בה"א , והעולם הבא ביו"ד , וסמכו אל זה מה שאמר הכתוב "כי ביה יי' צור עולמים" (יש' כו , ד); וזה נפלא מאד ומסכים לאמת , כבר תבין זה כשתתבונן במה שביארנוהו מזה העניין ב'ספר מלחמות יי'' (א; וכן: ה). וזה החשק אשר לשם יתעלה בזה הסדור המושכל , הוא סבה אל שישיגהו השם יתעלה תמיד , ובזאת ההשגה יהיה נשמר זה המציאוּת על עניינו , כמו שהתבאר למי שיפליג העיון ב'אלהיות'; וזה כי השכלים הנפרדים יחשקו גם כן להדמות לבוראם , להיותו הולך מהם מהלך הפועל והצורה והתכלית , וישיגו מזה הסדור לפי מדרגתם , ויחשקו לעשות מה שיגזרהו הסדור ההוא , לפי מה שנתן להם השם יתעלה מהפעולות בהשלמת העולם ובשמירתו , ויתנועעו הגלגלים בעבור זה הציור באופן אשר הם מתנועעים בו , וישלימו בזה כל הנמצאות. (חלק שמיני:) "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (ב , ד - בר' ג , כד). ומהנה נתחיל בביאור המלות אשר באו בזה הספור: (ז) לנפש חיה - רוצה לומר: לנפש אשר יִמָּצֵא בה החִיּוּת והקיום בעצמוּתה; מה שאין כן בנפש הבעלי חיים , כי היא היולאנית , ולזה היא נפסדת בהפסד החומר; ואולם נפש האדם היא נבדלת באופן מה , כמו שביארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' , ומזה הצד היה אפשר בה שתישאר קיימת בהפרדה מן החומר. ומפני זה תרגם אנקלוס עליו השלום לנפש חיה: "לרוח ממללא"; הורה בזה שהוא תואר לנפש המדברת , אשר בה האדם אדם. ומזה העניין גם כן אָמְרוֹ "כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (להלן , יט) , וזה שמה שקרא אדם מהשמות , אין הרצון בו קריאת השם לפי הסכמת הלשון לבד , מזולת שיורה זה השם על מהות זה השם הנקרא בו , אבל הרצון בו: קריאת השם המורה על מהות דבר ודבר; והשמות אשר זה עניינם הם הגדרים. אמרו בבראשית רבה (יז , ד): בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת אדם הראשון , נמלך במלאכי השרת , אמר להם: נעשה אדם. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם עופות ובהמות וחיות; אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעים. העבירן לפני אדם ואמר לו: זה מה שמו? ואמר: זה שור , וזה חמור , וזה סוס , וזה גמל וכו' - כבר הורו לך שקריאת אלו השמות חכמה נפלאה. ואם היתה קריאתם לפי הסכמת הלשון לבד , לא תהיה בזה חכמה , כי כבר היה יכול לקרא אותם באיזה שם שירצה - כאלו תאמר , שכבר היה אפשר לו שיקרא לשור 'חמור' ולחמור 'שור' , לפי הסכמתו - ומה שהוא בזה התואר , לא יהיה יחוד השם לנקרא בו חכמה; אבל כאשר הנחנו השמות ההם על מהויות הדברים הנקראים באלו השמות , היה בזה מהחכמה , מה שלא יֵעָלֵם לאחד מבעלי העיון; ולזה יחסו ז"ל קריאת אלו השמות לחכמה נפלאה. ואמר שכל מה שיקרא האדם מהשמות בזה האופן , יהיה השם ההוא נפש יִמָּצֵא בה החיות בעצמותה , כי השם ההוא הוא מושכל הדבר הנקרא בו , ואלו המושכלות , כשהגיעו לאדם , הם נצחיות , כמו שביארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי''. (ח) גן - הוא רמז אל השכל ההיולאני. ואופן ההֶמְשֵל בזה , שכמו שיִמָּצְאוּ בגן הצמחים , אשר הוא כֹּחִיִי עליהם , בכח , כן יִמָּצְאוּ בשכל ההיולאני המושכלות , אשר הוא כחיי עליהם , בכח; וכבר נכפל ההמשל בזה האופן בשיר השירים , כמו שביארנו שם (ד , יב; ו , ב). ובדברי רבותינו תמצא גם כן זה ההמשל; אמרו בשני מחגיגה , פרק 'אין דורשין' (חגיגה יד , ב): ארבעה נכנסו לפרדס. ואמר שהשם נטעו , כי בזולת זה לא יהיו הצמחים בו בכח קרוב. והנה הודיענו בזה המאמר , שהשכל ההיולאני אינו במדרגת ההעדר והכח הגמור , אבל הוא צורה ידבק בה זה הכח , ובזאת הצורה היה האדם מה שהוא. ואופן נטיעת זה הגן הוא שהוכנו לו כלים להשגת הדברים המוחשים , אשר בהם יגיעו לו המושכלות בשפע השופע לו מהשכל הפועל , כמו שיגיעו לגן הנטוע הויֹת פירותיו בנהר אשר ישקה אותו באופן הראוי. עדן - הוא רמז אל השכל הפועל; וקראו עדן - להיות תכלית התענוג האפשרי לנו , שנדבק בו ונשיגהו באופן האפשרי לנו. וזה התענוג לא ישוער להפלגתו , עד שאין יחס לתענוגים הגופיים אליו; וכבר יהיה זה התענוג לאדם על תכליתו אחר המות. וזה יתבאר מהערֵבות והתענוג אשר נשיגהו אנחנו במה שנשיג המושכלות בהיותינו דבקים בחומר , אשר לא ידבק בנו כי אם זמן מועט מאד , לקושי הִשָמַע כֹחות הנפש אל השכל אשר בנו , עד שיִשְלַם לו ההתבודדות הראוי לו בהשגתו; והנה אנחנו נמצא התענוג ההוא נפלא מאד , עד שאין יחס לתענוגינו הגופיים אליו , וכל שכן שיהיה התענוג ההוא בהשגה שתהיה אחר הפרד מן החומר יותר חזק , להיותו בלתי נפסק , ולהיות השכל משיג אז יחד כל המושכלות אשר קנה בהיותו דבק עם הגוף. ולזה נקרא עדן , כי התענוג השלם יהיה לאדם בדבקו בו כפי מה שאפשר. וכבר העירונו רבותינו ז"ל על זה הביאור; אמרו ב'פרק חלק' (סנה' צט , א): מאי דכתיב "עין לא ראתה אלהים... למחכה לו" (יש' סד , ג)? ואמרו קצתם: זה עדן , שלא שלטה בו עין מעולם , ואם תאמר: אדם הראשון היכן היה דר? בגן; ואם תאמר: גן זהו עדן , תלמוד לומר: "ונהר יוצא מעדן" וכו' (להלן , י); הנה כבר ביארו לך מה שהעירונו עליו. ואולם , אֹמרו 'שלא שלטה בו עין מעולם' הוא מבואר , שאינו גוף שתשלט בו העין , ועין השכל האנושי גם כן לא יתכן שישיגהו בשלמוּת , כמו שביארנו במה שאין ספק בו בראשון מ'מלחמות יי''. מקדם - רוצה לומר: מראשית הענין. (ט) ויצמח יי' אלהים מן האדמה - הוא מושך עצמו ואחר עמו; ועניינו , שכבר הצמיח השם יתעלה מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל , והצמיח גם כן ממנה בתוך הגן עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל - הוא רמז להשגת הדברים הערבים , כי העץ הוא רמז להשגה בזה המשל. וכבר תמצא זה האופן מהמשל במשלי: אמר על השגת התורה "עץ חיים היא למחזיקים בה" (מש' ג , יח) , ובשיר השירים יִמָּצֵא זה ההֶמְשֵל הרבה. ועץ החיים - הוא הסדור המושכל אשר לנמצאות , שהשכל האנושי כּחִיִי על השגתם , כי בזאת ההשגה ישיג השכל האנושי החיים הנצחיים. אמרו בבראשית רבה (טו , ו): עץ החיים מהלך חמש מאות שנה , וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. רבי יודן אומר בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: לא סוף נופו מהלך חמש מאות שנה , אלא קורתו מהלך חמש מאות שנה. ירצו בזה , שעץ החיים הוא הסידור המושכל אשר לנמצאות השפלות , ששעורם - חמש מאות שנה אצלם , כמו שזכרנו במה שקדם (בה"מ בר' ו , א); ולזה אמרו שכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו , כי מזה הסדור המושכל יתהוה כל ההוה מהם , כמו שהתבאר ב'חכמה הטבעית' , וב'מה שאחר הטבע'. ואמנם זכרו זה המציאוּת השפל לבד , להיות השכל הפועל הוא הסדור המושכל אשר לאלו הנמצאות השפלות , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (א); ולהיות האדם יותר כחיי על השגתו מהשגת מה שלמעלה ממנו. ולזה גם כן תמצא שאמרו ז"ל (סנה' לח , ב) , שקומת אדם הראשון היתה מן הארץ ועד לרקיע , ואחר כך נתמעטה קומתו כשחטא; וזאת הקומה - שיעורה אצלם: מהלך חמש מאות שנה. וראוי שתדע , שעם היות העניין כמו שספרנו , הנה תגיע לאדם הצלחתו גם כן במה שיקנה מההשגה בנמצאות העליונות , אבל תהיה ההשגה החלושה אשר לו בהם יותר נכבדת ויותר חשוקה מההשגה החזקה אשר לו באלו הדברים השפלים. ואמר שהוא בתוך הגן , לפי שהגן הוא כֹּחִיִי על השגתו , כמו שקדם (לעיל , ח). ועץ הדעת טוב ורע - עניינו: ועץ הדעת דעת טוב ורע , וכמוהו "הארון הברית" (יהו' ג , יד); ובאורו: השגת הֶעָרֵב והבלתי ערב , והנאה והמגונה , והמועיל והמזיק , ושאר מה שיֵאָמֵר עליו הטוב והרע , לפי מה שיראו האנשים. ואלו ההשגות הם גם כן בתוך הגן , כמו שקדם , כי מהשכל האנושי יגיעו באופן מה באמצעות החושים והדמיון. וכבר אמרו בבראשית רבה (טו , ז) , שעץ הדעת לא גלהו הקדוש ברוך הוא לאדם , ולא עתיד לגלותו , ראה מה כתוב "ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה" (וי' כ , טז) - אם אדם חטא , בהמה מה חטאה? אלא שלא תהא הבהמה עוברת בשוק , ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה; אם על כבוד תולדותיו חס הקדוש ברוך הוא , על כבוד אדם עצמו - על אחת כמה וכמה! וכבר אמרו זה , לפי שכבר אמרו קצתם (שם) שחִטה היתה , שהשיגו באכילתה הטוב המגיע ממנה; וקצתם אמרו: תאנה היתה , והשיגו בה מהעֲרֵבוּת , מה שהביאם לחקור בטוב והרע. וזה החכם יאמר שלא נתגלה זה האילן לאדם , ולא יתגלה , וזה לכבוד אדם הראשון. ועל דרך האמת , אע"פ שכבר נשיג הטוב והרע באמצעות השכל באופן מה , אין ההשפעה בזאת ההשגה מכוונת בעצמותה מהשם יתעלה. (י-יד) וראוי שתדע שעדן הוא מקום מה מהיישוב , ולמזרחו היה נמצא הגן אשר בו כל פרי מגדים; אמר "בעדן גן אלהים היתה" וכו' (יח' כח , יג); "כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו" (יח' לא , ח); "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יי'" (יש' נא , ג); "כגן עדן הארץ לפניו" (יואל ב , ג); וזה כֻלו ממה שיורה שזה הוא מקום נמצא ביישוב , ושהמקום ההוא רענן ודשן מאד; ולזה גם כן המשיל בו מה שהמשיל. ומן המבואר גם כן שמעדן יצא נהר להשקות הגן ההוא , ומשם יפרדו אלו הארבעה נהרות המפורסמים שזכר , אשר הם נהרות גדולים , ישקו חלק גדול מהיישוב לפי מה שהתפרסם מעניינם. וזה היה מחכמת זה המשל , שפשוטו הוא דבר נמצא כן , וזה ממה שיוסיף העלם והסתר במה שכוון בזה המשל. והתפרד הנהרות מהגן הוא משל למה שיושפע מהשכל ההיולאני אל שאר כחות הנפש , עד שממנו יסודרו כל עניינם ופעולותיהם. (טו) ויקח יי' אלהים את האדם - רוצה לומר , ששָׂם טבע ימשכהו לעבוד ולשמור הגן בדרך שיוציא פריו; וזאת ה'עבודה' וה'שמירה' היא ההשתמשות בקניין המושכלות , בדרך שיצא מה שבכח הגן אל הפועַל. והנה זה הטבע אשר ימשכהו , הוא מה שיֵרָאֶה בתחלת העניין באלו הנמצאות הטבעיות מִשְׁלֵמוּת היצירה וטוב הסדר והיושר , כי זה ממה שימשוך האדם אל שיחקור בעניינם , עד שידע הסדור המושכל אשר לאלו הנמצאות; וכבר ביארנו זה בספר שיר השירים (א , ב). אמרו בבראשית רבה (טז , ה) , שאומרו ויקח יי' אלהים - רוצה לומר: פִתה אותו , כמה דתימר "קחו עמכם דברים" (הו' יד , ג); וזה מסכים למה שאמרנו. (טז) אכל תאכל - הוא משל אל ההשגה , כי האכילה תֵאָמֵר על ההשגה , כמו שאמר "אכול דבש הרבות לא טוב" (מש' כה , כז); וכבר נכפל ההמשל בזה בשיר השירים ובמשלי. (יז) מות תמות - רוצה לומר: תפסק השגתך; והפך זה: "ותחי רוח יעקב אביהם" (בר' מה , כז). (כא) מצלעותיו - רוצה לומר: מצדדיו. אמרו בבראשית רבה (יז , ו): ויקח אחת מצלעותיו - רב שמואל ברבי נחמן אמר: מן סטרוהי , כמה דתימר "ולצלע המשכן" (שמ' כו , כ). ויסגור - אצר והסתיר , כמו "יסגור על איש" (איוב יב , יד). והעניין היה , שהשם יתעלה ברא על דרך מופת באחד מצדדי האדם קרום בדמות שליא , ברא בו הבשר שנתהוה ממנה חוה. ואמנם היה בריאת האשה מן האיש , לפי שהוא הסבה במציאוּתה , רוצה לומר , שהיא נבראת לעבודתו; ולהורות שהוא במדרגת ההתחלה לה , הושמה בריאתה ממנו , כדי שתהיה יותר נשמעת אליו לעֹבדו העבודה הצריכה לו , עם שבזה האופן גם כן נמצאת יותר מתיחסת אל טבע האדם. ואולם בשאר הבעלי חיים אין העניין כן , ולזה נבראו יחד ממקום אחד; וכבר אמרו זה בבראשית רבה (יז , ח) , רוצה לומר , שאדם נברא מן האדמה , וחוה נבראת מאדם. ודע , כי אין אָמְרוֹ "עצם מעצמי" (להלן , כג) , ממה שיתחייב שתהיה בריאתה מן האדם בשלקח השם עצם מעצמיו , והוא הצלע; שאם היה הדבר כן , היה גם כן מחוייב לזאת הסבה שתהיה בריאתה ממנו בשלקח השם חלק מבשרו , כי הוא אמר "ובשר מבשרי" (שם); וגם כן , אם היה הדבר כן , היה האדם חסר זה העצם אחר בריאת חוה , וזה מגונה.