מאגר הכתר בראשית פרק ב עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ב
(חלק שביעי: "ויכלו השמים והארץ" וגו'; ב , א - ג). (א) אחר שכבר זכר מדרגות הבריאה בשלמוּת , חתם מאמרו , שכבר נשלמו באלו הששה ימים השמים והארץ ומה שבהם מן הנמצאות. (ב) ולפי שזאת הפעולה אינה במדרגת המלאכה אשר נעשה אנחנו באומנות , שלא תצטרך אל הפועל אחר ההשלמה ― כאלו תאמר שהבית , כשנבנה כבר , יתקיים , ואם נעדר הבונה ― אבל היא צריכה אל הפועל תמיד , יעמידה וישמרה , כמו שהתבאר ב'אלהיות' , הנה זכר שביום השביעי חשק השם יתעלה הסדור המושכל אשר לנבראות , שהחשק ההוא , הוא סבת קיום המציאוּת , כמו שקדם (בה"מ); ואז שבת מכל מלאכתו אשר עשה - רוצה לומר , שלא נצטרך אחר זה לחדש הנמצאות על זולת המנהג הטבעי. והנה נתיחסה ליום השביעי זאת ההשגה והחשק אשר הוא סבת קיום העולם על עניינו אחר שנברא , כי היא כמו מדרגה שביעית לבריאה , אבל היא המדרגה היותר נכבדת. אמרו בבראשית רבה (י , ט): משל למלך שעשה לו חופה , סיידה וכיירה וציירה , מה היתה חופה חסרה? כלה שתכנס לחופה; כך: מה היה העולם חסר? שבת. ורבנן אמרין: למלך שעשה לו טבעת , מה היתה חסרה? חותם שלה; כך: מה היה העולם חסר? שבת. וזה מאמר נפלא מאד לְמה שנרצהו , כי בלי ספק מה שאמרנוהו לא יתכן שיֵאָמֵר על הזמן אשר יכללהו יום השבת , כי איננו הולך מהלך השלמוּת והתכלית מהנבראות , כמו שהמשילו. וכאשר התיישב לנו זה הפירוש , הנה אפשר שנפרש ויכל אלהים - מעניין ה'השלמה' , ויהיה הכל הולך אל מקום אחד עם הפירוש הראשון; וזה כי זאת ההשלמה אמנם הוא במה שיתמיד השם יתעלה להמציא הנמצאות באופן שהם עליו; וזה אמנם יהיה ממנו , במה שיושפע ממנו תמיד על האופן שזכרנו (בה"מ) , והיא כמו מדרגה שביעית לבריאה , ולזה נתיחסה ליום השביעי. (ג) ולהורות על עניין חדוש העולם , והאופן אשר יעמיד בו השם יתעלה המציאוּת אחר שבראו , בירך אלהים את יום השביעי וקדשו , וזה אמנם היה כשנתן התורה , כאמרו "כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וגו' על כן ברך אלהים (לפנינו: יי') את יום השבת ויקדשהו" (שמ' כ , יא). ולזה ביאר בכאן כי הוא ברך את יום השביעי וקדשו , כי היתה לו מנוחה מכל מלאכתו אשר ברא , לעשות המציאוּת תמיד על עניינו , כמו שקדם (לעיל , ב). וראוי שלא יֵעָלֵם ממנו מדוע לא נקרא השם יתעלה בכל מה שקדם מספור מעשה בראשית , כי אם 'אלהים' , ובמה שבא אחר זה נקרא 'יי' אלהים' , לולא בדברי נחש וחוה (בר' ג , א - ה) , עד עניין קין והבל; ומעניין קין והבל (בר' ד , א) עד סוף הפרשה (שם , כו) נקרא 'יי''; ואחר זה נקרא לפעמים 'אלהים' ולפעמים 'יי''; כי זה בלתי אפשר שלא יהיה לעניין בכמו זה המאמר השלם. ונֹאמַר , כי מה שתגזרהו החכמה האלהית שיהיה , הוא מה שהמציאוֹ השם יתעלה בששת ימי בראשית; כי מה שנהיה , היה כפי הסדור המושכל לשם יתעלה מעניין המציאוּת , אשר יתכן שישתלשל ממנו כשרצהו השם. ולזה אמרו ז"ל (ב"ר יד , א) שהעולם נברא במדת הדין; והנה תמצאם שיקראו תמיד 'מדת הדין' מה שיאות אל טבע המציאוּת , ו'מדת רחמים' - מה שיעשהו השם על זולת המנהג הטבעי להשגיח על חסידיו ויריאיו. וכאשר התיישב לנו זה , נֹאמר כי השם יתעלה , ואם הוא אחד פשוט בתכלית הפשיטות , הנה יתואר בשני אלו השמות , רוצה לומר: 'יי'' , 'אלהים' , משני צדדים מתחלפים. וזה שמצד עצמותו יתואר בשהוא 'יי'' , כמו שאמר "זה שמי לעולם" (שמ' ג , טו) , והוא השם המורה על עצמותו , אשר לא ישתתף עמו זולתו , כי הוא מורה על עניין חיוב המציאוּת אשר ייוחד בו השם יתעלה , רוצה לומר , שמציאוּתו הוא מעצמותו , ומציאוּת זולתו הוא נשפע ממנו , כמו שיתבאר , בגזרת השם , בפרשת 'ואלה שמות' (בה"מ שמ' ג , יד). ומצד מה שיתכן שיושפע ממנו זה המציאוּת , וינהיגהו בהנהגה המתוקנת בתכלית מה שאפשר , נקרא 'אלהים'. ולפי שאחר שנשלמה הבריאה בששת ימי בראשית , הספיק לזאת ההנהגה אשר ינהיג בה העולם הַשִׂיגוֹ עצמוּתוֹ , כמו שקדם (בה"מ לעיל , ב) , אשר זאת ההשגה היא עצמותו , כמו שהתבאר למי שעיין ב'ספר הנפש' וב'חכמות האלהיות' , שב לקרוא אותו בשם אשר יורה על עצמותו ועל זאת ההנהגה יחד , ולזה קרא אותו 'יי' אלהים'. וכבר אמרו בבראשית רבה (יג , ג) , שהוא מזכיר שם מלא על עולם מלא , וזה מאד נאות למה שזכרנוהו; ומזה הצד יתבאר , שכבר יספיק להעמיד המציאוּת מה שיורה עליו שם 'יי'' , או מה שיורה עליו שם 'אלהים' , כי הכל עניין אחד , וזה כי מצד השיגו עצמו , אשר זאת ההשגה היא עצמותו , נקרא 'יי'' , וזאת ההשגה מספקת בקיום המציאוּת על עניינו , ומצד השיגו הסדור המושכל אשר לנמצאות יתואר ב'אלהים' , כי בזאת ההשגה תשלם ההנהגה המתוקנת למציאוּת , וזאת ההשגה היא גם כן השגת עצמו , כמו שקדם; ולזה נקרא אחר זה פעם 'יי'' ופעם 'אלהים'. הנה זה הוא מה שנראה לנו בזה המקום , והוא נפלא מאד , ומסכים ללשון התורה ולאמת בעצמו. ובכאן נשלם לנו הביאור המסכים לאמת וללשון התורה בכל מה שבא במעשה בראשית; ישתבח ויתעלה הצור , המגלה לנו עמוקותיו ברוב רחמיו וחסדיו , על כל ברכה ותהלה. וראוי שלא נקצר מלתת תודה לקודמים במה שדברו במעשה בראשית , כי הם ― ואם נמצאו רחוקים מאד מהכוונה אשר מצאנוה בכאן , כמו שתראה ממה שביאר בזה הרב המורה בספרו הנכבד 'מורה הנבוכים' (ראה מו"נ ב , ל) , והחכם רבי אברהם אבן עזרא בפירוש התורה ― הנה הם היו סבה באופן מה להעמידנו על האמת בזה. ואולם , השלמת המאמר בחידוש העולם , והתרת הספקות הנופלות בו מדרך העיון , היה ממנו ב'ספר מלחמות יי'' (ו) , ולא ראינו בכאן לזכור דבר מזה , כי יצטרך זה למאמר ארוך , לא יכילהו זה הספר. (חלק שמיני: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"; בר' ב , ד - ג , כד). (פתיחה:) ומהנה נתחיל לבאר מה שנמשך לזה בתורה מספור סודות המציאוּת. ואנחנו מתנצלים תחילה , אם לא ימּצאוּ דברינו מסכימים לפשוטי הכתובים , על האופן שנמצאו מסכימים ללשון התורה במה שקדם לנו מהביאור; לפי שאלו העניינים הנמשכים לזה הושמו בתורה נעלמים מאד במשלים חזקי ההעלם וההסתר. והתכלית המכוון בו , לפי הנראה לנו , הוא להודיע הכלים אשר נתן השם יתעלה לאדם להגיעו אל הצלחת הנפש , אשר בה יהיו לו אלו החיים הנצחיים. ואנחנו מציעים בכאן הצעה מקפת בכל מה שיכללהו זה הספור הנמשך לזה עד פרשת "והאדם ידע את חוה אשתו" (בר' ד , א). וזה שכבר נתבאר ב'ספר הנפש' , כי השכל האנושי ערום בתחילת הבריאה מכל המושכלות אשר ישיגם , ושהשכל הפועל הוא אשר ישפיע לו המושכלות באמצעות החושים והכח הדמיוני והכח הזוכר. וזאת ההשפעה , אשר ישפיע לו בהודעת סודות המציאוּת העמוקים , תדמה לברק או ללהט החרב המתהפכת , שיוצץ פעם ויעלם פעם , מפני קושי הגעת ההתבודדות אשר יצטרך לשכל האנושי מבין שאר כחות הנפש בזה האופן מההשגה , כמו שביארנו בביאורינו לשיר השירים (הקדמה; וכן: ה , ב) , וכבר זכר זה הרב המורה גם כן בספרו הנכבד 'מורה הנבוכים' (א , פתיחה). וכבר ביארנו זה בראשון מ'ספר מלחמות יי'' , שההצלחה תגיע לאדם בהשכילו מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם , כפי מה שאפשר לו , ושבזה האופן יחיה שכלו החיים הנצחיים. ויותר מה שאפשר שיוּדע לו מסודות המציאוּת הוא מה שבזה העולם השפל , רוצה לומר: הסדור המושכל אשר לו; ואולם בשמים ומה שעליהם במדרגה תהיה השגתו חלושה , לרוחק מציאוּתו ממציאוּתם בעצם ובמקום. וכבר התבאר ב'ספר הנפש' שהכח המדמה והכח המתעורר יניעו הבעל חיים אל מה שיתנועע אליו או ממנו , וזה שהמדמה כבר יצייר דבר מהדברים המוחשים , ויתעורר הכח המתעורר מהציור ההוא , ויניע הבעל חיים אל שיתקרב למוחש ההוא אשר ציירו הכח הדמיוני , או שיברח ממנו. ולפי שבזה האופן יקרה לאדם שימשך אחר ההנאות הגופיות , אשר הם מרחיקות אותו משלמוּתו , הנה יהיה הכח המתעורר הוא יצר הרע , והכח הדמיוני הוא מנהיגו. הנה כבר התבאר לך שהכח הדמיוני הוא כלי להגעת השלמוּת לאדם , והוא בעינו כלי להרחקת השלמוּת , אלא שזה אמנם יהיה מצדדים מתחלפים , והמכוון בו ביצירתו הוא ההגעה אל השלמוּת. ומבואר גם כן שבכאן השגות אנושיות , אינן לאדם במה שהוא אדם , אבל ישתתף בהם באופן מה לבעלי חיים , והוא השגת הטוב והרע; כאלו תאמר: ידיעת הערב מהדברים והבלתי ערב , אשר הוא טוב ורע אצל קצת האנשים , והמועיל מהם והמזיק , והנאה מהם והמגונה , כי על כל אלו הדברים יאמר הטוב והרע לפי מה שיראו האנשים , עד שקצתם ישים הטוב - הערב , והרע - הפכו , וקצתם יראה שהטוב הוא הכבוד , והרע - הפכו , וקצתם יראה שהטוב הוא הנצוח והשררה , והרע - הפכו , וקצתם יראה שהטוב - הפעולות היפות , והרע - הפכם; כמו שנזכר ב'ספר המדות'. הנה אלו הדברים ― ואם הם מגיעים לאדם באופן מה מהשכל באמצעות החושים , כמו העניין בשאר ההשגות האנושיות ― הנה לא יגיע בקניינם לאדם ההשארוּת הנפשי המכוון בו , אבל אולי ירחיקהו ממנו; וזה אם בשימשך לדברים הערבים , להנאה המגעת לו מהם , אם מצד שיכלה זמנו בחקירות אלו הדברים , ותמנע ממנו ההשגה בנימוס הנמצאות וסדרם וישרם , אשר בה תהיה ההצלחה האמתית , כמו שקדם. ואולם אמרנו , שכבר ישתתף באלו ההשגות באופן מה לבעלי חיים , כי השגת הערב והבלתי ערב תמצאה משותפת להרבה מהבעלי חיים; וכן תמצא בקצת הבעלי חיים השגת המועיל והמזיק , עד שהם יברחו מהדברים המזיקים להם , ואם לא קדם להם הרגשם , כברוח אפרוחי התרנגולים מהעוף האוכל אותם , והשה מהזאב , ויקרבו אל הדברים המועילים , כמו שתמצא בחולדה , שכאשר נשכה נחש , תלך לעשב אחד בעל קוצים ותתגלגל עליו כדי שינקב עורה במקומות רבים ויצא ממנה ארס הנחש; וכן תמצא בסנונית , שכאשר ינקרו עיני אפרוחיה , תבקש 'עשב הסנונית' , אשר הוא מועיל לזה תועלת נפלא. ובכלל מה שתמצא מזה לבעלי חיים הוא הרבה; וכן תמצא בקצת הבעלי חיים השגת המגונה והנאה , עד שיאמרו שהסוס לא יבוא על אמו , והגמל לא ישמש בפני כל בריה , ותרנגול לא יזקק לתרנגולת אם לא פייסה תחלה. ולהיות דעות האנשים מתחלפות בעניין הטוב והרע זה האופן מהחלוף , עד שהטוב אצל קצתם הוא זולת הטוב אצל קצתם , נתחלפו תכונות האנשים חלוף רב , כי כל אחד מהם יבחר במה שהוא טוב אצלו , כמו שנזכר ב'ספר המדות'. ומבואר גם כן שנקבת האדם תתיחד מבין שאר נקבות הבעלי חיים , שהיא נבראת לעבודת הזכר , כדי שישלם לו הפנאי להשתדל במושכלות להגיעו אל הצלחתו; ואולם נקבות שאר הבעלי חיים לא ימּצא בהם זה היתרון לזכר על הנקבה. זהו מה שראינו להציעו קודם שנכנס לביאור זאת הפרשה , וכמעט שכל ענייני זאת הפרשה מבוארים בו. (ד) אלה תולדות השמים והארץ בעת הבראם , כאשר עשה השם יתעלה התחתונים והעליונים , רוצה לומר: מה שכבר זְכָרוֹ מהבריאה על מדרגותיו. (ה-ז) והנה בעת הבריאה לא היו האילנות נראים בארץ עדיין , ולא צמחו העשבים , כי לא ירד עדיין המטר , ולא היה האדם נמצא בעת ההוא שנבראו , שיעבד האדמה; והם שני דברים צריך הצמח אליהם , או לאחד מהם לכל הפחות , רוצה לומר: עבודת האדמה והמטר; ולזה לא נראו הצמחים תכף הבריאה ההיא , אבל הצמיחה אותם הארץ מעט מעט באמצעות המטר עד שנשלמו. והמטר ההוא שהשקה כל פני האדמה היתה הוייתו מן האיד העולה מן הארץ , שכבר יתהוה ממנו המטר , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ואולם זכר זה בכאן , לפי שהשלמוּת ביצירתו לא הגיע אלא לזמן ארוך אחר הבריאה שברא השם יתעלה בששת ימי בראשית. וכן זכר גם כן לזאת הסבה בריאת האדם , לפי שהשלמוּת האמתי ביצירתו לא נשלם לו בעת הבריאה גם כן , וגם אחרי כן לא יגיע לו כי אם בקושי גדול. וזכרוֹ גם כן לסבה שנית , והוא להעמידנו על סודות הבריאה האנושית , ובאיזה דרך תגיע לו הצלחתו; ולזה שב להגיד הבריאה שספר עליה , איך היתה , ואמר שכבר יצר השם יתעלה את האדם מהתחתונים; ואמנם זכר העפר לבד , לפי שרוב בניינו מהעפר , כמו שאמרו ז"ל (?; וראה מש"ת יסודי התורה ד , ד); ועוד , כי הוית הבעל חיים ההולך נתיחסה אל העפר , לפי שבּוֹ עמידתו; אמר "תוצא הארץ נפש חיה" וגו' (בר' א , כד); ולזאת הסבה גם כן נתיחסה הוית האדם אל העפר. והנה בסוף ההויה שָׂם בו נשמת חיים מהעליונים , והיה האדם , בזה האופן , לנפש שיִמָּצֵא בה החִיּוּת והקיום בעצמותה , מה שאין כן בשאר הבעלי חיים , כי צורותיהם אין להם עמידה כי אם בחמר. (ח) וכבר המציא השם באדם , מראש ― מעת שלמוּת בריאתו ― שכל , בו בכח כל המושכלות , והיתה המצאתו אותו באמצעות השכל הפועל , ושם בזאת המדרגה האדם אשר יצר , רוצה לומר , שישתדל בחזקת היד להשלים שכלו , ולא יפנה לעניינים אחרים. ואמנם אמר זה להורות על שהכונה היתה בבריאתו לזה התכלית לבד , ובעבורו נמצאו לו כלים רבים. (ט-יד) והנה הצמיח השם יתעלה מהמוחשות אשר בזה המציאוּת השפל כלי ההשגה מההשגות אשר יושג בהם הערב והבלתי ערב , ובכלל: הטוב והרע , כי זה ממה שיושג בחושים בקלות , אלא שלא תשלם זאת ההשגה , אם לא באמצעות השכל , כמו שזכר אחר זה (ראה בה"פ בר' ג , א - ג). וכבר יצמח מאלו המוחשות ההשגה אשר בה יקנה האדם החיים הנצחיים באמצעות השכל האנושי , וזה אמנם יהיה לו גם כן באמצעות השפע השופע עליו מהשכל הפועל , אשר נקרא "עדן" (לעיל , ח) בזה המשל; ויצמח גם כן מאלו המוחשות השגת הטוב והרע באמצעות השכל האנושי , במה שישפע עליו מהשכל הפועל. והנה זה השפע השופע על השכל ההיולאני מהשכל הפועל , יתפרדו ממנו השפעות רבות , יושפעו מהשכל האנושי לכחות הנפשיות , ובאלו ההשפעות ישלמו לאדם פעולותיו הבחיריות כלם , אשר ישתדל בהם. (טו) וכבר משך השם יתעלה האדם , ושם בו תשוקה אל שתהיה השתדלותו לעבוד ולשמר השכל אשר בו , עד שישלימהו ויוציאהו מהכח אל הפועל. וזאת התשוקה אמנם הושמה בו מצד השלמוּת הנראה בתחלת העניין באלו הנמצאות הטבעיות , אשר יעירו האדם אל שיתבונן במה שיש מן החכמה בבריאתם. (טז-יח) ולהיות כוונת השם יתעלה שיהיה השתדלותו בהשלמת השכל האנושי לבד , צוה האדם שישתדל בהשגות המיוחסות אל השכל האנושי , והם המושכלות אשר ישוב בהם נצחי , ויעזוב השגת הטוב והרע , כי בעת השתדלותו בו יבצר ממנו שלמוּתו האמתי , אשר בו יקנה החיים הנצחיים. ולזה גם כן ברא השם יתעלה את האשה , להיות לעזר לאדם בעשותה המלאכות הצריכות לאדם לתקון גופו , ובזה יהיה לו פנאי להשתדל במושכלות. ואם כבר נבראת האשה גם כן לתכלית אחר , והוא לקיום המין , הנה זכר בכאן זה התכלית , להיותו יותר נכבד. ולהעיר על זה העניין , ספר , דרך משל , שכבר אמר השם שאיננו טוב באדם שיהיה לבדו , אחר שכבר נברא לזה התכלית שזכר , כי הוא לבדו לא יוכל על זה , בשכבר יצטרך לו חלק גדול מזמנו בתיקון מזונותיו ושאר המלאכות ההכרחיות לו להעמדת גופו; ולזה הסכים השם יתעלה שיעשה לו עזר כנגדו , והוא האשה. (יט) והנה מה שיצר השם יתעלה מהבעלי חיים ההולכים והמעופפים , והם אשר יתכן הרגשם לאדם בקלות , הביא אל האדם לראות מה יקרא לו - רוצה לומר: להשיג מהותם אשר יוחד בו אחד אחד מהם , והוא הסדור המושכל אשר ממנו השתלשל מציאוּתו; וכל אשר השיגָהו האדם מזה באחד אחד מהנמצאות הטבעיות , היה שמו נפש חיה - רוצה לומר , שהמושכל ההוא כשהגיע לאדם היה שכל נצחי. (כ) והנה בזה האופן קרא האדם שמות לכל הבעלי חיים , ולו בעצמו לא מצא עזר - רוצה לומר , שכאשר השיג המושכלות וידע שלזה התכלית נברא , מצא עצמו חסר עזר מתיחס לו; כי הבעלי חיים והצמחים כלם הם עזר לו , כי הם נבראים כולם לעבודתו , כמו שקדם (בה"מ בר' א , כו) , אלא שלא יִשְלַם בהם העֵזֶר הצריך לו , כי העזר ההוא צריך שיהיה מבעל שכל , לפי שהמלאכות הצריכות לאדם הם כולם מסודרות מהשכל , והוא אשר יקראוהו הפילוסופים 'השכל המעשי'. (כא-כב) והנה הפיל השם יתעלה תרדמה על האדם בדרך שהגיע לו השינה , ובאחת מצדדיו ברא השם חתיכת בשר מכוסת בקרום , כמו שיהיה בעת הבריאה אשר תהיה ברחם. ומהחתיכה ההיא ברא השם יתעלה את האשה כדרך שתִשְלַם הבריאה ברחם , רוצה לומר , שיתהוו מהשפיר האיברים הפנימיים והחיצונים , באופן אשר התבאר ב'ספר בעלי חיים ' , כן בנה מהחתיכה ההיא האשה , בשצייר איבריה הפנימים והחיצונים; אלא שזאת ההוייה היתה כרגע , וההויה אשר תהיה ברחם לא תשלם אלא בזמן ארוך. וזאת ההויה גם כן היתה בלתי חסרה אל הצמיחה , אבל נבראו אדם וחוה בקומתן; ולזה אמרו בבראשית רבה (יד , ז) , שהם היו בעת שנבראו כבן עשרים שנה. והנה כשהקיץ אדם מצא האשה הנבראת אצלו , כי שם היתה בריאתה. (כג) ויאמר האדם: זאת הפעם מצאתי העזר שהייתי חסר , כי היא ממני. לזאת יקרא אשה - והוא שם נגזר מן האיש , כי מן האיש לוקחה ונבראה לעבודתו. (כד) ולפי שהאשה היא העזר לאדם במה שיצטרך לו תקון גופו , הנה ראוי שיעזוב איש את אביו ואת אמו וידבק באשתו; עם שבזה גם כן תועלת שנית , והוא שיהיו לבשר אחד - והוא רמז אל החבור אשר יִשְלַם בו קיום המין. (כה) ולפי שלא השתמשו האדם ואשתו בהשגת הטוב והרע , היו עומדים מבלי לבוש , ולא השיגו שיהיה בזה בשת וגנות.