מאגר הכתר בראשית פרק ב עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים

פרק ב
(ב) והאומר כי ויכל אלהים - מגזרת "כללו יפייך" (יח' כז , ד); תועה הוא. ויש אומרים , כי בי"ת ביום השביעי - כמו 'טרם'; וכמוהו "אך ביום הראשון" (שמ' יב , טו); "לא תחסום שור בדישו" (דב' כה , ד); ואין צורך. והאומר , כי הפרש יש בין וישבות ובין וישבַּת , לא אמר אמת , כי שוה הוא: "יטרף כאריה" (תה' ז , ג) ו"בנימין זאב יטרף" (בר' מט , כז); והעד: "וישבֹת המן" (יהו' ה , יב). וככה "וידם אהרֹן" (וי' י , ג); "ויפול על פניו" (במ' טז , ד). רק ברוב , אם היה העי"ן אחת מאותיות הגרון , יפתח; ונמצא "וינהום עליו" (יש' ה , ל). וככה האומר , כי "אז תשבַּת הארץ" (וי' כו , לד) , כמו "וימת שם" (דב' לד , ה) , לא יתכן. כי "תשבת" - 'פתח' , ומ"ם "וימת" 'קמץ' , כי בתחלה היה 'ימוֹת' , כמו "ישוֹב" (קה' יב , ז) - ב'חולם' , או ב'שורק'; וכשהוא סמוך הוא ב'קמץ חטף' , שהוא אחי ה'חולם'. (ג) והאומר (כנראה רס"ג בתרגום) כי לעשות - כמו 'עשה' , איננו נכון , כאשר אפרש. (ה-ו) אמר הגאון (רס"ג תורה) , הכתוב כי לא המטיר מושך עצמו ואחר עמו , והנה הטעם: ולא אד יעלה מן הארץ; כמו "יכפה אף" (מש' כא , יד). ולדעתי , אין צורך. ואד - בלא יו"ד; אולי מעט הפרש יש בינו ובין "כי קרוב יום אידם" (דב' לב , לה). (ז) דגשות פ"א באפיו - להתבלע הנו"ן , כנו"ן 'בן' במלת 'בתו' , ונו"ן 'שנים' במלת 'שתים'; והעד: "וצלם אנפוהי" בארמית (דנ' ג , יט); וככה בלשון קדר. (ט) ודקדוק עץ הדעת טוב ורע - כי זאת המלה מושכת עצמה ואחרת עמה: ועץ הדעת דעת טוב ורע; "האהלה שרה אמו" (בר' כד , סז) - אהל שרה אמו; "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח) - נבואת עודד הנביא; "הארון הברית" (יהו' ג , יד). (י) חובר ראש על ראשים , כמו 'יום' - 'ימים' , כי ה'קמץ' כמו ה'חולם'. (יא) ויש אומרים , כי פישון - מגזרת "ויצאתם ופשתם" (מל' ג , כ). (יג) וגיחון - מן 'גח' , "ותגח בנהרותיך" (יח' לב , ב). (יד) וחדקל - המלה מורכבת , כמו "לפלמוני" (דנ' ח , יג). ופרת - מגזרת 'פריה' , והתי"ו תחת ה"א , כמו "ושבת לנשיא" (יח' מו , יז). קדמת - מזרח , כי משם העלאת השמש בתחילת היום. (טו) ויניחהו בגן עדן - כמו "ויניחהו אהרן" (שמ' טז , לד) , שיהיה ראוי לעמוד שם תמיד. גן - לשון זכר: "גן נעול" (שה"ש ד , יב); גם לשון נקבה: לעבדה ולשמרה; כמו 'אש' , גם 'רוח' , ו'בית' , ו'מקום'. (טז) כל מצוה ואחריה על היא 'לא תעשה' , כמו "ועל העבים אצוה" (יש' ה , ו). (יז) ואחר שאמר ומעץ הדעת , הוסיף ממנו , לחזק הדבר; והטעם: לא פרי ולא עץ ועלה וסעיף. (יח) כנגדו - כמו "השנים יעמדו נגדו" (קה' ד , יב) , כי האשה הפך האיש , כאשר הזכיר בעל 'ספר יצירה' (ב , ב): אמ"ש בזכר ואש"ם בנקבה. (יט) ולמ"ד יקרא לו ישרת אחר עמו , והוא לנפש חיה , כי הוא פירוש לו; כמו "עושה פרי" (בר' א , יא) - פירוש "ועץ פרי" (שם). (כ) הבהמה - היא האוכלת עשב , והחיה - האוכלת הכל. (כא) דקדוק ויישן - בעלי היו"ד הנראין בפ"ה; לשון צווי , כמו "ירא את יי'" (מש' ג , ז); "ים ודרום ירשה" (דב' לג , כג). ולא כן מלת 'ידע' או 'ירד'. (כג) ודקדוק אשה לפי דעתי - אחר שזאת המלה נגזרה מ'איש' , הנה שמו דגש תחת ה'נח הנעלם' , שלא תתערב עם "אישה יקימנו" (במ' ל , יד) , כי יש פעמים שאין בה"א מפיק , כמו "ויקרא לה נובח בשמו" (במ' לב , מב) , ורבים ככה. וככה נֹאמַר , כי "ופטורי ציצים" (מ"א ו , יח) , וגם "גגו" (שמ' ל , ג) - הדגש בעבור הנח החסר; כי לא יתכן להיות השרש משלש אותיות שוות , כי ככה לא ימצא בלשון , כי כבד הוא. (כד) דקדוק אחד - ב'ספר המספר'; בעבור היות הדל"ת הרפה קרוב ממוצא התי"ו הרפה , חסרו אות השרש. (כה) יתבוששו - מכפלי הלמ"ד , שהם עלומי העי"ן. ערומים - תתערב זאת הגזרה עם "מחשבות ערומים" (איוב ה , יב) , שהוא מגזרת "ערמה" (מש' א , ד); אולי המכַסֶּה מסתיר הדבר , שלא יהיה נודע.