מאגר הכתר בראשית פרק ב עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק ב
(א) ויכלו - מהבניין הכבד שלא נקרא שם פועלו , ומשקלו: "ויכֻסוּ כל ההרים" (בר' ז , יט); וטעמו: שָלְמוּ. והים - בכלל הארץ , כי הם כאגודה אחת. (ב) ויכל אלהים ביום השביעי - יש אומרים , כי הימים נבראים , ובבריאת יום שביעי שָלְמָה המלאכה; וזה פירוש תפל. ויש אומרים , כי יש בי"ת שטעמו 'קודם' , כמו "לא תחסום שור בדישו" (דב' כה , ד); "אך ביום הראשון תשביתו שאור" (שמ' יב , טו). ולמה זאת הצרה , וכִלּוּי מעשה איננו מעשה! כאילו אמר: לא עשה מעשה. וכן פירוש ויכל גם וישבת. וטעם מלאכתו אשר עשה - ביום הששי טרם יום השבת. וטעם וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו - מכל הבריאות שברא. (ג) ויברך אלהים - פירוש 'ברכה': תוספת טובה , וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדת , ובנשמות - כח הֶכֵּר וְהַשְׂכֵּל. ויקדש אותו - שלא נעשתה בו מלאכה כמו חביריו. ופירוש אשר ברא אלהים לעשות - השרשים בכל המינים , שנתן בהם כח לעשות דמותם. והמפרש (כנראה רס"ג בתרגום) , כי לעשות תחת 'עשה' , גם 'עשה' תחת 'ברא' , איננו כן לפי דעתי. ואמר הגאון , שברכת היום וקידושו ישוב על השומרים , שיהיו מבורכים קדושים. (ד) אלה תולדות - פירוש תולדות: אלה שהולידו. בהבראם - בהיות הרקיע ונראתה הארץ. ומלת ביום עשות - הוא 'תקון' , והעד: "וימהר לעשות אותו" (בר' יח , ז); וכן "בראתיו" , ואחר כן "יצרתיו" , ואחר כן "עשיתיו" (יש' מג , ז). (ה) וכל שיח - עץ , וכן "בין שיחים ינהקו" (איוב ל , ז). ועל דעתי , שהוא עץ פרי , בעבור שנמשל האדם אל עץ (ראה יר' יז , ח); והנה 'שיח' (ראה מ"א יח , כז) ו'ניב' (ראה יש' נז , יט) ו'סעיף' (ראה יח' לא , ו) ו'בד' (ראה יש' טז , ו) ו'אמיר' (ראה יש' יז , ו) ו'סרעף' (ראה יח' לא , ה). (ו) ואד - כמו 'עשן'; וכמוהו "יום אידם" (דב' לב , לה) , שהיום הרע יקרא "יום ענן וערפל" (יואל ב , ב). והטעם: כי עלה אד מהארץ בכח המאורות , והשקה האדמה והצמיחה. והגאון (רס"ג תורה) אמר כי פירושו: ו"לא" (לעיל , ה) אד יעלה מן הארץ. (ז) וייצר - מהפעלים שהפ"ה שלהם יו"ד , מהבניין הקל , כמו "וייקץ נח מיינו" (בר' ט , כד). וטעם באפיו - שבהם יחיה האדם , כי הם יוציאו האויר החם מחום הלב , ויביאו אויר אחר. וטעם לנפש חיה - שהלך מיד , כמו החיות , ולא כתינוקים. (ח) ויטע - וכבר נטע גן במקום נקרא עדן , מפאת מזרחו , ועתה שם בו האדם. ופירוש "בעדן גן אלהים" (יח' כח , יג) - הבי"ת משרת עצמו ואחר עמו: בעדן בגן אלהים; וכמוהו "מאל אביך ויעזרך" (בר' מט , כה) , ורבים אחרים. וה"א האדם יש לו סוד. גם נמצא "שבט המנשה" (דב' ג , יג); "הארונה" (ש"ב כד , טז). גם יתכן להיותו כן , בעבור שהוא שֵם נחצב מהאדמה; והוא יהיה 'שם עצם' ו'שם תאר'. (ט) ויצמח - ובעת שהצמיח כל עץ מהאדמה , כן צִמח בגן , ועוד בתוכו , שנים עצים. ועץ הדעת - לפי דעתי צריך להוסיף 'דעת' , להיות כן: ועץ הדעת , דעת טוב ורע; כי איך יהיה סמוך , והוא נודע בתחלה?! וכן "הארון הברית" (יהו' ג , יד); "והנבואה עודד הנביא" (דה"ב טו , ח); ורבים כאלה. (י) וטרם שיברא אדם , היה הנהר משקה הגן לכל צד. ואל"ף ראשים - שורש , ונראה במלת "מראשתיכם" (יר' יג , יח); וטעמו: מְכַבֵּד הראש. (יא-יד) אמר הגאון (רס"ג בראשית ע' 271 ואי') , כי פישון - יאור מצרים. וידוע , כי גיחון קרוב מארץ ישראל , כי כן כתוב "והורדתם אותו אל גיחון" (מ"א א , לג) , והוא בא מפאת מזרחית דרומית; גם פרת כן , והוא אחרית גבול הארץ מפאת מזרח; ומפרשים אמרו (ראה רס"ג תורה) , כי חדקל הוא הנהר השני העובר על בגדאד עם נהר פרת; אם כן הנה שלשתם מזרחיים. ויאור מצרים יוצא מהר הלבנה , רחוק מקו ההשויה בצד נגב , והראיה: גדולו בקיץ; וידענו , כי גן עדן תחת הקו השוה , שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה ― וריקי מוח יתמהו , איך יתכן זה , וראיות גמורות בלי ספק יש עליהם ― אם כן ירד פישון לפאת דרומית מערבית , ואחר כן ישוב דרך צפונית!? ואין ראיה על פישון שהוא היאור , רק שתרגם החוילה כפי צרכו (ראה רס"ג בראשית ע' 270 ) , כי אין לו קבלה , וכן עשה במשפחות ובמדינות (בבר' י) ובחיות ובעופות (בוי' יא) ובאבנים (בשמ' כח); אולי בחלום ראם! וכבר טעה במקצתם , כאשר אפרש במקומן (שמ' כח , ט; ל); אם כן לא נִשָעֵן על חלומותיו. אולי עשה כן לכבוד השם , בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם , שלא יאמרו , כי יש בתורה מצות לא ידענום. והזכיר הזהב , בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן. ויאמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי הבדולח הם האבנים הקטנים העגולים היוצאים מהמים , שהם דקים , ודמה המן אליהם; והכתוב אמר על עין המן לבדו (ראה במ' יא , ז). ואמר (שם) , כי השהם - אבן יקרה לבנה , והיא צחה; ואנחנו לא נדע (ע"פ שמ' י , כו). ופירוש קדמת אשור - התי"ו תחת ה"א "קדמה" (בר' יג , יד); והפרש יש בינו ובין "קדם" (בר' כה , ו) , כי ה"א 'קדמה' תחת 'אל' הפתוח בפתח קטן (סגול) , וכן "וירד אברם מצרימה" (בר' יב , י) - אל מצרים; והנה קדמת אשור - אל מזרח אשור. ודע , כי מהפסוק הראשון עד "לעשות" (לעיל , ג) , הזכיר הכתוב 'אלהים' , ואחר כן השם הנכבד והנורא עמו. ומה יָקְרוּ דברי הקדמונים ז"ל שאמרו (ב"ר יג , ג): 'נקרא שם מלא על עולם מלא' , כי לא היה שָׁם מקבל כח זה השם. ובפרשת 'ואלה שמות' (שמ' ג , טו בפירוש הארוך) אפרש סוד השם , ואם הוא סמוך , אם יעזרני השם. ודע , כי מקום האדמה שנברא ממנה אדם (ראה לעיל , ז) , קרוב לגן עדן , כי יש אומרים (ראה ב"ר יד , ח) , כי האדמה היא ארץ ישראל; והנה שכחו "ויהי בנסעם מקדם" (בר' יא , ב). (טו) הגן - לשון זכר ונקבה , וכן חיבורו: "גנים" (שה"ש ד , טו); "גנות" (יר' כט , ה). והאומרים , כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה , איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן? ואחר שחטא הוציאו לעבוד את האדמה , וכבר היה עובד את האדמה!? רק פירוש לעבדה - על הגן שמפריו יאכל. ואחר שחטא שב לאכול את עשב השדה , והוא הלחם (בר' ג , יח - יט). וטעם לעבדה - להשקות הגן. ולשמרה - מכל החיות , שלא יכנסו שם ויטנפוהו. ויש אומרים (ב"ר טז , ה) , כי פירושו: לעבד מצותו; והמצוה לא תֵעָבֵד! (טז-יז) ויצו - מלת 'צווי' עם על - מצות 'לא תעשה' , וכן "ועל העבים אצוה" (יש' ה , ו); אע"פ שהתרתי לך פרי עץ הגן , לא תאכל מפרי עץ הדעת. ואחר שאמר ומעץ הדעת... לא תאכל , מה צורך למלת ממנו? רק הוסיף לבאר; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו). או טעמו: אפילו מעט ממנו. ודקדוק ממנו - בספר היסוד (יס"ד ע' 93 ) תמצאנו. ודע , כי אדם מלא דעת היה , כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת , רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו לא ידע; הלא תראה , שקרא שמות לכל הבהמה והעוף (ראה להלן , כ) כפי תולדת כל אחד , והנה חכם גדול היה. ולולי שהיה כן , לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם , והוא יודע ממנו שהוא בער. גם השם הראה לו עץ הדעת , כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן (ראה בר' ג , ג). (יח) וטעם לא טוב - לאדם. ועזר - כטעם "טובים השנים" (קה' ד , ט). (יט) ולמ"ד אשר יקרא לו האדם , משרת עצמו ואחֵר עמו; וכן הוא: אשר יקרא לו האדם לנפש חיה. כי יש בו תוספת ביאור , כמו "ותראהו" (שמ' ב , ו) , ורבים כמהו. (כ) ומלת לכל הבהמה - גם היא מושכת אחרת עמה , כי טעמו: ולכל עוף השמים; וכן "ויהי מתיו מספר" (דב' לג , ו); "ולא למדתי חכמה" (מש' ל , ג); ורבים כאלה. וטעם ולאדם לא מצא - ולנפשו לא מצא , כי כן מנהג לשון הקדש , כמו "וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). ורחוק הוא בעיני , שישוב אל השם. ופה אמר , כי העוף נוצר מהאדמה (ראה לעיל , יט) , ולמעלה - מהמים (ראה בר' א , כ) , כי משניהם נוצר. (כא) ויפל - מהבניין הכבד הנוסף (הפעיל) , וכן "וישב אותם אברם" (בר' טו , יא). תרדמה - יותר מ"שינה" (מש' ו , ד) , ו'שינה' יותר מ"תנומה" (תה' קלב , ד); והת"ו נוסף. אחת מצלעותיו - שתי צלעות היו , כעניין "ולצלע המשכן השנית" (שמ' כו , כ). ומלת 'צלע' - לשון נקבה; כטעם 'צד'. תחתנה - מקומה; והוא לשון יחיד , והנו"ן נוסף. ו"תחתיה" (וי' יג , כג) - לשון רבים , וכן "תחתני" (ש"ב כב , לז) , גם "תחתי" (תה' יח , לז). (כב-כג) ויבן - מ'בניין' , גם מהבניין הקל , כמו "ויפן" (שמ' ז , כג). ויביאה - חשב בהקיצו בראותו אותה , כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות , והכתוב דבר על מחשבתו; וכן "והאנשים רדפו אחריהם" (יהו' ב , ז). או נבנתה חוץ לגן , ואחר כן הובאה אליו; וכאשר הסתכל , ידע שנגזרה ממנו , כי צלעו האחת עם בשרה איננה , והרגיש שבשר אחר הובא בו. אז אמר: זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי (ראה לעיל , כ) כמוני , כי ממני היה. ודבר לילית (ראה או"מ ע' 47 ) - דְרָש. לזאת - בעבור זאת , וכן "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). ודגשות שי"ן אשה - תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא ב'איש'. ויתכן , שסיבת דבור אשה דגוש ולא רפה - שלא יתערב עם "אישה" (ש"א א , ח) שהוא 'בעלה'; כי פעם יחסרו הֵרָאוֹת הה"א. ו"נשים" (בר' ד , יט) - מן "אנוש" (יש' יג , ז) ו"אנשים" (בר' יב , כ). וטעם יקרא - על 'שֵם'. ולא נדגש קו"ף לֻקֳחָה זאת , להקל על הלשון; והוא מהבניין הכבד , ואם לא נמצא. (כד) וטעם והיו לבשר אחד - כאילו הם , או שידמו כאשר היו. ויש אומרין (ראה רש"י) , שיולידו אחד; והוא רחוק. (כה) ערומים - 'שם התואר' , וכן "ובגדי ערומים תפשיט" (איוב כב , ו). ויש אומרים , כי גם "עָרום ראה רעה" (מש' כב , ג) - כמוהו , וטעמו: שהרוח ערום בלי מכסה , כדמות העין. יתבוששו - מ"בושת" (יש' מב , יז) , והוא מהשְנַיִם שיש 'נח נעלם' ביניהם; והאות האחרון כפול , כמו "יתבונן" (איוב יא , יא). ונקמץ השי"ן בעבור שהוא סוף פסוק.