מאגר הכתר בראשית פרק כ עם פירוש רד"ק

פרק כ
(א) ויסע משם - מאלוני ממרא שהיה שוכן שם (ראה בר' יח , א). ולא אמר הכתוב למה נסע משם; כי מפני רעב לא נסע משם כי לא היה רעב בארץ בימי אברהם אלא פעם אחת , כמו שאומר ביצחק "ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם" (בר' כו , א); משמע , שלא היה רעב אחר בארץ בימי אברהם , אלא אותו הראשון (ראה בר' יב , י). ואולי נסע משם לארץ פלשתים כדי לִשְׁכּן בכל הארץ אשר נתן לו האל , פעם בזה ופעם בזה , כדי שיחזיק בכולה. כי ארץ פלשתים בכלל הארץ שנתן לו האל , כמו שכתבנו במה שפירש לו האל האומות שנתן לו (בר' טו , כא); וארץ פלשתים בכלל ארץ הכנעני היא. ומנחלת בני יהודה היא , כמו שכתוב (ראה יהו' יג , ג; טו , מה - מז); וזהו שאמר ארצה הנגב , כי נחלת בני יהודה לדרום ארץ ישראל היתה. וישב בין קדש ובין שור - ולא פירש באי זה מקום; אחר כן פירש , כי גר בגרר שהוא בין קדש ובין שור , כי וישב , ויגר - ענין אחד הוא; וכן אמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (בר' לז , א); ומנהג הלשון , כי בכפול הענין ישנה המלים. ואפשר , כי מתחלה ישב לו באחד המקומות האחרים , באר לחי או זולתו , ואחר כן בא לגרר; כי באר לחי בין קדש ובין שור , כמו שכתב "בין קדש ובין ברד" (בר' טז , יד) , כי ברד הוא שור (ראה בר' טז , ז , יד). (ב) ויאמר... אל שרה אשתו - בעבור שרה אשתו; אמר לשואלים אותו עליה: אחתי היא; וכן לאבימלך ששאלו עליה , כמו שאמר "הלא הוא אמר לי" (להלן , ה). או יהיה אל במקום 'על' , כמו "ויך את הפלשתי אל מצחו" (ש"א יז , מט); "אל ההרים לא אכל" (יח' יח , ו) , והדומים להם. ואמר זה בבואו לגרר , כי מן הדומה ששמע , כי היו אנשי המקום רעים; וכן אמר "רק אין יראת אלהים במקום הזה" (להלן , יא); וכן אמר יצחק בבאו לגרר , ולא אמר כן במקומות אחרים. הנה כי היו מוחזקים אנשי גרר ברע. והענין להפקיר הנביא אשתו ולא יעמוד בנסיון הריגת עצמו , פרשנו למעלה בדבר שרה עם פרעה (בר' יב , יב). ומן התמה , היאך היתה שרה כל כך יפה עדין , עד שהיו חומדים אותה לרב יפיה , והיא בת תשעים? ונאמר , כי שבה לעדנתה ולדרך נשים כדי שתתעבר; כי אחר המעשה הזה אמר "ויי' פקד את שרה" (בר' כא , א). וישלח - שלח אחר ששמע יפיה , שיביאוה לו , ולקח אותה להיות לו לאשה. (ג) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה - וכן נאמר בלבן (ראה בר' לא , כד); כי לכבוד הצדיקים יבא לאנשים מהאומות חלום של נבואה. אבל פרעה לא היה ראוי לחלום של נבואה אפלו בעבור הצדיקים , אלא נגעיו היו שלוחיו מאת האל; הוא שאמר אליהוא: "כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה. בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב. אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום" (איוב לג , יד - טז); פירושו - 'או במוסרם'. ואלה הם השתים: החלום והיסורין. והיא בעולת בעל - והיא אסורה לך. כי אדם הראשון נצטוה על אשת איש כמו שכתבנו , שהרי אמר "ודבק באשתו" (בר' ב , כד); ופירשו רבותינו ז"ל (סנה' נח , א) ולא באשת חבירו; וכן נראה , כי חמוּר היה אִסוּר אשת איש על בני נח , שהרי היו מתירין את עצמם להרוג איש ולא לשכב את אשתו , ואע"פ ששניהם אסורים עליהם. ודקדקו רבותינו ז"ל אחר הקבלה (סנה' נז , ב): מדכתיב בעולת בעל ולא כתיב 'אשת איש' , כי אינה אסורה אשת איש עליהם , עד שתִבָּעֵל לבעל תחלה; אבל הארוסה אין חייבין עליה , אלא עד שתבעל לו. (ד) ואבימלך לא קרב אליה - כי נמנעה ממנו התאוה ברצון האל; הוא שאמר "על כן לא נתתיך לנגוע אליה" (להלן , ו). הגוי גם צדיק תהרוג - אם תהרגני , כאלו תהרג עַמי , כי אני מלך מנהיג אותם במשפט , ואם איניני , כאלו הם מתים , הוא שאמר "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" (להלן , ט). ועוד , שאני צדיק , כי בחזקת פנויה לקחתיה , ואין עלי משפט מות. (ה) הלא הוא אמר לי - כששאלתיו עליה , כי לא סמכתי על שאלת עבדי. והיא גם היא - כששאלתיה אחר שלקחתיה , אמרה: אחי הוא; אם כן , מה עון יש בי? בתם לבבי - כי לא היה לבי לרעה; אם חשבתי שהיא אשת איש , אפלו לבבי לא היה עליה. ובנקיון כפי - כשלקחתיה , לא לקחתיה אלא דרך כבוד. (ו) ויאמר. בתם לבבך - ולא אמר 'בנקיון כפיך' - כי הדבר ההוא גלוי; אלא הלב - לא ידע כי אם האל. מחטו לי - כי לאל היה החטא אם עבר מצותו , והוא צוה לבני נח על אשת איש כמו שכתבנו (בר' ב , כד). ואפלו לא צוה עליה בפרט , השכל מורה עליה. ומי שנתן שכל באדם , כאלו צוהו על כל דבר שהשכל מורה עליו , כי השכל הוא שליח האל והוא המזהיר את האדם על כל דבר רע. והחמס שיעשה אדם לחבירו הוא כנגד השכל , והוא מפסיד סדור העולם וישובו; ואם יחמוס ממונו , הוא רע , כל שכן כשיחמוס גופו; ואשתו היא כגופו , כי הם לבשר אחד (ע"פ בר' ב , כד). מחטו - הו"ו במקום אל"ף , למ"ד הפועל. על כן לא נתתיך - כמו שפרשנו (לעיל , ד) , שמנע ממנו התאוה; וטובה גדולה עשה עמו כשמנעו בזה הדרך. ועשה זה , לפי שהכיר בו , כי בתם לבבו עשה , ולא רצה שיהיה פושע באשת הנביא. אע"פ שעשה זה לכבוד אברהם ושרה , היה יכול לשמור שרה בענין אחר , שינגע אבימלך כמו שנגע פרעה (ראה בר' יב , יז); אלא לפי שידע תם לב אבימלך , שמר שרה בזה הדרך. ולא היה לב פרעה כן , לפיכך מנעו בנגעים גדולים שנִגְּעוֹ ואת כל ביתו (ראה שם). ומה שעשה לאבימלך ולביתו , לא היה רע , כי אין מניעת התאוה רע לשעתה. וכן מניעת הלידה באשתו ובאמהותיו לא היה רע לשעתה. ומה שלקו נשי ביתו - כדי שידעו הכל כי אצבע אלהים הוא , ולא היה דרך מקרה מניעת התאוה באבימלך. לנגוע אליה - אפלו נגיעה בלא תשמיש , כמו לנשק ולחבק , כי מהכל מנעתי ממך תאות האשה , כדי שלא תהיה פושע באשת הנביא שום פשיעה בעולם , שלא תענש עליה. (ז) ועתה. כי נביא הוא - וקרוב הוא אלי , וגם אני קרוב אליו לשמוע תפלתו; ואני לא אסלח לך אע"פ שתשיב את אשתו , עד שיתפלל הוא עליך. וצריך שתפייסהו , כדי שיתפלל בעדך; ועל ידי תפלתו אסלח לך וארפאך מאשר הכיתיך. כי אתה צריך סליחה אע"פ שעשית בְּתם לבבך; כי אפלו לא היתה אשתו אלא אחותו , דבר רע הוא לקחת אשה שלא מדעתה , ואפלו היא פנויה , כי עושק הוא. כל שכן אם היא אחות אדם צדיק , שמעביר על רצונו ועל רצונה , וראוי להענש , אע"פ שאינו חייב מיתה. וחיה - כמו 'ותחיה'; וכן "והיה ברכה" (בר' יב , ב). ופירושו: 'ותרפא' , כמו "עד חיותם" (יהו' ה , ח); "וימרחו על השחין ויחי" (יש' לח , כא). וכל אשר לך - כי כולם הסכימו עמך , אין אומר: השב! (ע"פ יש' מב , כב). (ח) וישכם - לא המתין לעת קום המלכים משנתם , כי לבו חרד על החלום; כי אמר לו שצריך סליחה ותפלת הנביא , אע"פ שישיב את אשתו. וייראו האנשים מאד - עבדיו , שהיו נסכמים בלקיחת האשה ושהללו אותה לו כדי שיקחנה. (ט) ויקרא - כדי לשמוע טענתו וכדי לפייסו עד שימחול לו ויתפלל בעדו. מה עשית לנו - שאמרת: "אחותי היא" (לעיל , ב) , ושמתה אותי ועבדי במכשול גדול? ומה חטאתי לך - קודם זה , ששלמת לי רעה כזאת להכשילני ולענשני מיתה , והבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה? כי אלו הייתי אני מת , ממלכתי היתה אובדת , כמו שאמר: "הגוי גם צדיק תהרוג?" (לעיל , ד). אשר לא יעשו - אינם ראויים להעשות לאדם כמוך , להביא בני אדם לידי מכשול עון. (י) ויאמר - אחר שתפשהו כאשר עשה , כי לא כדין עשה , שאל לו שיאמר לו , מפני מה עשה זה , מה ראה? כי אי אפשר לאדם כמוהו לעשות דבר כזה בלא טעם. (יא) ויאמר. רק אין יראת אלהים - טעם מלת רק - רוצה לומר: אע"פ שהארץ טובה , רק זה הדבר הרע יש בה , כי אינם יראים האל , ויהרגוני בעבור שתהיה להם אשתי מופקרת. (יב) וגם אמנה - כמו 'באמת' , וכן "אמנה אנכי חטאתי" (יהו' ז , כ); וכן עניינו עם המ"ם: "אמנם" (איוב ט , ב). אמר: אע"פ שאני אמרתי הדבר מפחדי לאנשי המקום , לא כזבתי בזה , כי אחוה יש לי עמה , כי בת אחי היא , ובת אחי היא בת אבי , כי בני בנים הרי הם כבנים. אך לא בת אמי - כי הרן היה לתרח מאשה אחרת. ואם היתה בת אמו גם כן בזה הדרך , היה לוקח אותה. ורבותינו ז"ל למדו מזה (ראה סנה' נח , ב) , כי בני נח אין להם אחוה מצד האב כי אם מצד האם. ויכול היה אברהם לקחת אחותו בת אביו ממש , ובלבד שלא תהיה בת אמו; כי בת האם היא הודאית. (יג) ויהי כאשר התעו אתי אלהים - התעו עניינו 'הגלו' , כי הגולה ממקומו תועה במקומות ובדרכים אשר לא ידעם ולא הורגל בהם. אלהים - קדש; ואמר התעו לשון רבים , כנגד השומעים , שקוראים אלהיהם בלשון רבים. ואע"פ כן מצאנו אלהים קודש , שידברו בו לשון רבים , כמו "אלוה עושי" (איוב לה , י); "ישמח ישראל בעושיו" (תה' קמט , ב); "אלהים קדושים הוא" (יהו' כד , יט). מבית אבי - מבית אחי ומשפחתי , כמו שאמר "לך לך מארצך" וגו' (בר' יב , א). ואומר לה - לפי שהיינו באים בארץ נכריה אשר לא ידענו תמול שלשום , הזהרתי אותה בזה , מפחדי לאנשי הארץ. אל כל המקום - והוא לא היה אומר זה בכל מקום , ולא ראינו זה אלא בשני מקומות (ראה בר' יב , יג; לעיל , ב); אלא אמר לה הוא: אל כל המקום שנצטרך לומר דבר זה , שנשמע שיהיו אנשיה רעים , ועובר שם דרך עראי. כי במקום שהיה גר שם דרך קבע , היו מכירים אותו ומכבדים אותו מאד , כמו ענר ואחיו שהיו בעלי בריתו (ראה בר' יד , יג); ואמרו לו בני חת: "נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בר' כג , ו). אמרי לי - בעבורי , כמו "וישאלו אנשי המקום לאשתו" (בר' כו , ז) , וזולתם רבים. (יד) ויקח - פייסו בדברים ובממון ובקש ממנו שימחול לו ויתפלל בעדו; וגם אמר לו שישב בארצו באי זה מקום שירצה , כי הוא יצוה עליו שלא יגעו בו ובאשתו. (טו) ויאמר - מבואר הוא. (טז) ולשרה. אלף כסף - מלבד הצאן והבקר ועבדים ושפחות שנתתי לו (ראה לעיל , יד) , נתתי לו אלף כסף , שילבישך בהם בגדים נאים; וכן לכל אשר אתך ילביש בהם , כלומר: השפחות ובני בית העומדים לשמשך , כי לכבודך נתתים לו. לאחיך - למי שנקרא 'אחיך' עד הנה. כסות עינים - לך יקנה בהן כסות נאה , שיהיה בעל גוונים רבים; כי הגוון יקרא 'עין' , כמו "ועינו כעין הבדולח" (במ' יא , ז); "כעין תרשיש" (יח' א , טז); פירוש , שתהיה הרקמה של הכסות עשויה עינים עינים. ואת כל ונוכחת - הכתוב אומר , כי עם כל זה שקרה לשרה עם פרעה ועם אבימלך , נוכחת ונוסרה שרה מכאן ואילך , שלא אמרה עוד: אחי הוא. ואלו היתה מלת ונוכחת דברי אבימלך לשרה , היתה התי"ו דגושה , והנה היא רפה , והיא במקום ה"א הנקבה הנסתרת , כמו "ונשכחת צור" (יש' כג , טו). (יז) ויתפלל. את אבימלך - שחזרה לו התאוה כבראשונה. ואת אשתו ואמהותיו - שהגיעו לזמן הלידה ולא יכלו ללדת. ואע"פ שתֶאֱרַךְ הלידה לשאר נשים היושבות על המשבר יום או יומים או יותר לפעמים , הנה אחזם ביום שנלקחה שרה , ולא יכלו ללדת כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת (ע"פ במ' יא , לב) , עד אחר תפלת אברהם. וידוע הוא , שיעשה אדם רפואה לאשה היושבת על המשבר , ואין בית המלך חסר רופאים בקיאים; ובאמת נסו בהם הדברים המועילים , ולא הועילו להן; אז ידעו כי אצבע אלהים היא (ע"פ שמ' ח , טו). ומלת וילדו שבה לאשתו ואמהותיו; או גם לאבימלך , ועניינו הוצאת הזרע. ואנקלוס תרגם "ואתרוחו" , ואפשר כי דעתו על הלידה; ואמר "ואתרוחו" ולא אמר 'וילידו' , בעבור העצר שהיה להם מללדת; או היה דעתו כדעת רבותינו ז"ל (ב"ק צב , א) שאמרו , כי עצירת הנקבים היתה בהם , שלא היו יכולות להפנות לא לגדולים ולא לקטנים. (יח) כי עצור עצר... בעד כל רחם - בנשים או גם בבהמות , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ק צב , א); וכן אמרו: אפלו תרנגולת לא הטילה ביצתה.