פרק כ
[א]
וַיִּסַּ֨ע
מִשָּׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אַ֣רְצָה
הַנֶּ֔גֶב
וַיֵּ֥שֶׁב
בֵּין־קָדֵ֖שׁ
וּבֵ֣ין
שׁ֑וּר
וַיָּ֖גָר
בִּגְרָֽר:
[ב]
וַיֹּ֧אמֶר
אַבְרָהָ֛ם
אֶל־שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּ֖וֹ
אֲחֹ֣תִי
הִ֑וא
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲבִימֶ֙לֶךְ֙
מֶ֣לֶךְ
גְּרָ֔ר
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־שָׂרָֽה:
[ג]
וַיָּבֹ֧א
אֱלֹהִ֛ים
אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ
בַּחֲל֣וֹם
הַלָּ֑יְלָה
וַיֹּ֣אמֶר
ל֗וֹ
הִנְּךָ֥
מֵת֙
עַל־הָאִשָּׁ֣ה
אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ
וְהִ֖וא
בְּעֻ֥לַת
בָּֽעַל:
[ד]
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ
לֹ֥א
קָרַ֖ב
אֵלֶ֑יהָ
וַיֹּאמַ֕ר
אֲדנָ֕י
הֲג֥וֹי
גַּם־צַדִּ֖יק
תַּהֲרֹֽג:
[ה]
הֲלֹ֨א
ה֤וּא
אָֽמַר־לִי֙
אֲחֹ֣תִי
הִ֔וא
וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא
אָמְרָ֖ה
אָחִ֣י
ה֑וּא
בְּתָם־לְבָבִ֛י
וּבְנִקְיֹ֥ן
כַּפַּ֖י
עָשִׂ֥יתִי
זֹֽאת:
[ו]
וַיֹּאמֶר֩
אֵלָ֨יו
הָאֱלֹהִ֜ים
בַּחֲלֹ֗ם
גַּ֣ם
אָנֹכִ֤י
יָדַ֙עְתִּי֙
כִּ֤י
בְתָם־לְבָֽבְךָ֙
עָשִׂ֣יתָ
זֹּ֔את
וָאֶחְשֹׂ֧ךְ
גַּם־אָנֹכִ֛י
אוֹתְךָ֖
מֵחֲטוֹ־לִ֑י
עַל־כֵּ֥ן
לֹא־נְתַתִּ֖יךָ
לִנְגֹּ֥עַ
אֵלֶֽיהָ:
[ז]
וְעַתָּ֗ה
הָשֵׁ֤ב
אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙
כִּֽי־נָבִ֣יא
ה֔וּא
וְיִתְפַּלֵּ֥ל
בַּעַדְךָ֖
וֶחְיֵ֑ה
וְאִם־אֵינְךָ֣
מֵשִׁ֗יב
דַּ֚ע
כִּי־מ֣וֹת
תָּמ֔וּת
אַתָּ֖ה
וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[ח]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אֲבִימֶ֜לֶךְ
בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקְרָא֙
לְכָל־עֲבָדָ֔יו
וַיְדַבֵּ֛ר
אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
בְּאָזְנֵיהֶ֑ם
וַיִּֽירְא֥וּ
הָאֲנָשִׁ֖ים
מְאֹֽד:
[ט]
וַיִּקְרָ֨א
אֲבִימֶ֜לֶךְ
לְאַבְרָהָ֗ם
וַיֹּ֨אמֶר
ל֜וֹ
מֶה־עָשִׂ֤יתָ
לָּ֙נוּ֙
וּמֶה־חָטָ֣אתִי
לָ֔ךְ
כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ
עָלַ֛י
וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י
חֲטָאָ֣ה
גְדֹלָ֑ה
מַעֲשִׂים֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ
עָשִׂ֖יתָ
עִמָּדִֽי:
[י]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲבִימֶ֖לֶךְ
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
מָ֣ה
רָאִ֔יתָ
כִּ֥י
עָשִׂ֖יתָ
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּֽה:
[יא]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
כִּ֣י
אָמַ֗רְתִּי
רַ֚ק
אֵין־יִרְאַ֣ת
אֱלֹהִ֔ים
בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
וַהֲרָג֖וּנִי
עַל־דְּבַ֥ר
אִשְׁתִּֽי:
[יב]
וְגַם־אָמְנָ֗ה
אֲחֹתִ֤י
בַת־אָבִי֙
הִ֔וא
אַ֖ךְ
לֹ֣א
בַת־אִמִּ֑י
וַתְּהִי־לִ֖י
לְאִשָּֽׁה:
[יג]
וַיְהִ֞י
כַּאֲשֶׁ֧ר
הִתְע֣וּ
אֹתִ֗י
אֱלֹהִים֘
מִבֵּ֣ית
אָבִי֒
וָאֹמַ֣ר
לָ֔הּ
זֶ֣ה
חַסְדֵּ֔ךְ
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִׂ֖י
עִמָּדִ֑י
אֶ֤ל
כָּל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָב֣וֹא
שָׁ֔מָּה
אִמְרִי־לִ֖י
אָחִ֥י
הֽוּא:
[יד]
וַיִּקַּ֨ח
אֲבִימֶ֜לֶךְ
צֹ֣אן
וּבָקָ֗ר
וַעֲבָדִים֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וַיִּתֵּ֖ן
לְאַבְרָהָ֑ם
וַיָּ֣שֶׁב
ל֔וֹ
אֵ֖ת
שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּֽוֹ:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲבִימֶ֔לֶךְ
הִנֵּ֥ה
אַרְצִ֖י
לְפָנֶ֑יךָ
בַּטּ֥וֹב
בְּעֵינֶ֖יךָ
שֵֽׁב:
[טז]
וּלְשָׂרָ֣ה
אָמַ֗ר
הִנֵּ֨ה
נָתַ֜תִּי
אֶ֤לֶף
כֶּ֙סֶף֙
לְאָחִ֔יךְ
הִנֵּ֤ה
הוּא־לָךְ֙
כְּס֣וּת
עֵינַ֔יִם
לְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֣ר
אִתָּ֑ךְ
וְאֵ֥ת
כֹּ֖ל
וְנֹכָֽחַת:
[יז]
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
אַבְרָהָ֖ם
אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיִּרְפָּ֨א
אֱלֹהִ֜ים
אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ
וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ
וְאַמְהֹתָ֖יו
וַיֵּלֵֽדוּ:
[יח]
כִּֽי־עָצֹ֤ר
עָצַר֙
יְהוָ֔ה
בְּעַ֥ד
כָּל־רֶ֖חֶם
לְבֵ֣ית
אֲבִימֶ֑לֶךְ
עַל־דְּבַ֥ר
שָׂרָ֖ה
אֵ֥שֶׁת
אַבְרָהָֽם:
ס
פרק כ
(ב-ג)
אל
שרה
אשתו
-
על
,
וכן
"אל
הנער
הזה"
(ש"א
א
,
כז).
ובא
המלאך
בחלום
אל
אבימלך
,
בעבור
כבוד
אברהם.
ופֹה
-
לקיחה
,
גם
כן
עם
פרעה
(ראה
בר'
יב
,
טו);
רק
על
פרעה
הביא
נגעים
גדולים
ועל
ביתו
(ראה
שם
,
יז)
,
ונגעי
אבימלך
וביתו
לא
היו
כן
,
כי
צדיק
הוא
מפרעה.
(ד)
וטעם
הגוי
גם
צדיק
-
בעד
נפשו
ובעד
ביתו
וממלכתו
,
וכן
כתוב
(ראה
להלן
,
ט).
ואל
תשמע
אל
דברי
חולם
החלום
המחליף
מלה
במלה
(כנראה
יצחק
בן
ישוש;
וראה
צחות
ע'
עב)
,
שפירש
הגוי
-
איש.
ובמלת
"לעם
נכרי"
(שמ'
כא
,
ח;
ושם
מיוחס
הפירוש
לרס"ג)
אאריך
מעט.
(ו)
לנגוע
ו"לגעת"
(ש"ב
יד
,
י)
-
כמו
"לנטוע"
(יש'
נא
,
טז)
ו"לטעת"
(קה'
ג
,
ב);
וכולם
הם
'שמות
פועל'.
(ט)
מה
עשית
לנו
-
בפתח
קטן
תחת
מה
,
בעבור
אות
הגרון
הבא
אחריו;
וכן
המשפט.
(יב)
אחתי
בת
אבי
-
יש
אומרים
(ראה
רש"י)
,
שהוא
כמו
"אלהי
אבי
אברהם"
(בר'
לב
,
י).
והנכון
בעיני
,
שדחה
אבימלך
בדברים
לפי
צורך
השעה.
ובפסוק
"אנכי
עשו
בכורך"
(בר'
כז
,
יט)
אביא
חביריהם.
(יג)
התעו
אותי
אלהים
-
לשון
קודש.
והטעם
,
שהוא
נוסע
ממקום
למקום
ולא
ידע
אנה
ילך;
וכן
"והנה
תועה
בשדה"
(בר'
לז
,
טו).
ואין
זאת
התעיה
בלב;
גם
כתוב
"למה
תתענו
יי'"
(יש'
סג
,
יז).
אמרי
לי
-
בשבילי
,
וכן
"ואמר
פרעה
לבני
ישראל"
(שמ'
יד
,
ג).
(טז)
הנה
הוא
לך
כסות
עינים
-
יש
אומרים
(מגילה
טו
,
א)
,
כי
זה
רמז
על
כהות
עיני
בנה;
וזה
דרך
דרש.
והישר
בעיני
,
שיהיה
כסות
עינים
-
מושך
עצמו
ואחר
עמו
,
כמו
"יי'
אל
בקצפך
תוכיחני"
(תה'
לח
,
ב)
,
ורבים
אחרים.
והנה
הוא
לך
כמו
מִכְסֶה
עינים
,
בעבור
אברהם
שהוא
בעלך;
והטעם
,
שלא
ישא
איש
את
עיניו
איליך.
גם
הוא
כסות
עינים
לכל
אשר
אתך
משפחות
-
שהם
נשי
עבדיו.
ויהי
טעם
ו"ו
ונכחת
כפ"ה
רפה
בלשון
ישמעאל.
ובמקרא
אלפים
כמוהו
,
כמו
"ביום
השלישי
וישא
אברהם"
(בר'
כב
,
ד).
וטעם
ונכחת
-
דברי
משה
,
שלא
אמרה
עוד
שרה
על
אברהם:
"אחי
הוא"
(לעיל
,
ה).
והנה
פירוש
ואת
כל
-
ועם
כל
זה
נתוכחה
שרה.
ויש
אומרים
(ראה
ב"ר
נב
,
יב)
,
כי
הנה
הוא
לך
-
על
הכסף
לקנות
לך
מלבוש
,
ומלת
נתתי
-
מושכת
עצמה
ואחרת
עמה;
וכן
הוא:
הנה
נתתי
אלף
כסף
לאחיך
לקנות
לך
בו
מכסה
,
כמו
כסות
,
שיהיה
תאוה
לעינים
,
ונתתי
לכל
אשר
אתך.
ואת
כל
אשר
נתתי
לבעליך
,
צאן
ובקר
ועבדים
ושפחות
(ראה
לעיל
,
יד).
ויותר
נכון
להיות
פירושו
כאשר
אמרתי
,
כי
אברהם
הוא
כסות
עינים
לך
,
לעבדים
אשר
אתך
,
שהיו
לך
,
גם
לאשר
נתתים
גם
אני
(ראה
לעיל
,
יד).
ואת
כל
-
ועם
כל
בני
אדם
הוא
לך
כסות
עינים.
ונוכחת
-
דברי
משה
,
ויעמוד
טעם
הו"ו
במקומו.
והגאון
אמר
(רס"ג
בראשית)
,
שהוא
מן
'נכח'
,
ואין
דבריו
נכוחים.
(יז)
וילדו
-
שב
אל
אשת
אבימלך
ואמהתיו
,
לא
אל
אבימלך;
וכן
"וישם
דמי
מלחמה"
(מ"א
ב
,
ה);
"בעמוד
ענן
ידבר
אליהם"
(תה'
צט
,
ז);
"אלה
בני
עדה"
(בר'
לו
,
יב);
"אשר
עבדתי
אתך"
(בר'
ל
,
כו);
"אבי
אברהם
ואבי
נחור
ויעבדו"
(יהו'
כד
,
ב).
הלא
תראה
,
שהוא
מפורש
בפסוק
השני:
"כי
עצר
עצר
יי'
בעד
כל
רחם
לבית
אבימלך"
(להלן
,
יח)
,
ולא
הזכיר
אבימלך.
והארכתי
כל
כך
בעבור
מפרשים
(ראה
רש"י)
,
שאמרו
שהיה
עוצר
לצאת
חוץ;
ומלת
"כל
רחם"
(שם)
טענה
עליהם.
ומלת
וילדו
-
לנשים
,
כמו
"ויחמו
הצאן"
(בר'
ל
,
לט).