מאגר הכתר בראשית פרק כ עם פירוש רמב"ן

פרק כ
(ב) ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא - לא היה זה כמו במצרים , כי שם בבואם מצרימה , ויראו המצרים את האשה , ויהללו אותה אל השרים ואל המלך (ראה בר' יב , יד - טו) , כי אנשי זמה הם; אבל המלך הזה תם וישר , גם אנשיו טובים , רק אברהם חשד אותם , והיה אומר לכל: אחותי היא. וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה - הנה זה פלא , שהיתה שרה אחרי בלותה יפה עד מאד , יקחוה המלכים , כי בהלקחה אל פרעה , אם היתה בת ששים וחמש , אפשר שהיה עליה תארה , אבל אחרי בלותה וחדל ממנה ארח , פלא הוא! ואולי חזרה לנערותה כאשר בשרה המלאך , כדברי רבותינו (ב"מ פז , א). (יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא - לא ידעתי טעם להתנצלות הזה , כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו , וברצותם באשה אמר להם 'אחותי היא' , להטעותם בדבר , כבר חטא בהם להביא עליהם "חטאה גדולה" (לעיל , ט) , ואין חלוק והפרש בין שהדבר אמת או שקר. ואולי מפני שאמר אבימלך "מה ראית כי עשית את הדבר הזה" (לעיל , י) - לומר: מה ראית בי חטא או רשע שפחדת ועשית כן , כי אני לא נסיתי לקחת נשים מבעליהן? אז ענה אברהם: אני לא ידעתי אתכם , אך חשבתי: אולי "אין יראת אלהים במקום הזה" (לעיל , יא) , כי רוב מקומות העולם אין בהם יראת אלהים , ולכן מעת צאתי מארצי ולכתי בעמים כאיש תועה , ולא ידעתי אל אי זה מקום נבוא , התניתי עמה לאמר כן בכל מקום , כי הדבר אמת , וחשבתי לי בו הצלת נפש; ולא החלותי בדבר בבואי בארצכם , כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא (ע"פ הו' יב , ט). [וגם אמנה אחותי בת אבי - טענה: אמר: אני לפי דרכי אמרתי כן שהוא אמת , וחשבתי , אם אולי יחפצו בה , ישאלוני אם היא גם אשתי , וכיון שלקחוה עבדיך ולא שאלוני דבר , אמרתי: אין גם במקום הזה יראת אלהים , והחרשתי.] ויתכן שהיה התנאי הזה דַּבְּרוֹ עמה בבואם במצרים , אעפ"י שאמר "כאשר התעו אותי... מבית אבי" (להלן , יג); או שחזר וזרז אותה שם במצרים בשעת מעשה , כאשר פרשתי (בר' יב , יג). ודעת רבי אברהם - כי כל אלה דברים לדחות את אבימלך. (טז) הנה נתתי אלף כסף לאחיך - היו הצאן והבקר והעבדים שנתן לו שוים אלף כסף. ואמר לשרה: הנה נתתי ממון רב לאחיך , הנה הכסף הזה לך כסות עיני כל המביטים ביפיך , כי את עיניהם ואת ראשיהם החוזים יכסו (ע"פ יש' כט , י) מהביט בך ומהביט בכל אשר אתך - אפילו בנערותיך ושפחותיך; והנה לטובתך נתפסת בביתי , כי ייראו ממך ויכסו עיניהם מראות בך , באמרם: המלך פדה נפשו על שלחו יד באשת הנביא. והגיד הכתוב שפייס את אברהם בממון ואת שרה בדברים , שלא יענש באחד מהם. ואמר כי שרה לא נתפייסה לו , אבל עם כל זה היתה מתוכחת עמו בטענות , לאמר שלא תמחול לו - ובשבחה דבר הכתוב , ואברהם נתפייס ויתפלל עליו - והוא כלשון "ועם ישראל יתוכח" (מי' ו , ב); "אך דרכי אל פניו אוכיח" (איוב יג , טו); "שם ישר נוכח עמו" (שם כג , ז). ויתכן שיהיה אלף כסף - אלפי כסף , ממון רב כיד המלך (ע"פ אס' א , ז); וכן "הקטן יהיה לאלף" (יש' ס , כב) - לעם רב , וכן "השיבו... להם כהיום שדותיהם וכרמיהם (בנוסחנו: כרמיהם)... ומאת הכסף והדגן... והיצהר אשר אתם נושים בהם" (נחמ' ה , יא) - מאיות רבות , ממון גדול. (יז-יח) וילדו - אם הלשון כפשוטו , ושב לאשתו ואמהותיו , כי עצר השם בעד רחמם , תמה הוא , כי נראה כי בלילה הראשון אשר לוקחה שרה לבית אבימלך ולא קרב אליה עדין , בא אליו האלהים בחלום , ובבקר השכים וקרא לעבדיו גם לאברהם , ומתי היה להם עצר רחם?! אולי היו על פרקן , ואחזום חבלי יולדה ולא יכלו להמלט; ואולי אברהם איחר תפלתו ימים. והנה רפואת אבימלך , גם חליו , לא נתפרשו. ולשון רבנו שלמה: וילדו - "ואתרוחו" (ת"א) , נתפתחו נקביהם והוציאו , והיא 'לידה' שלהן. בעד כל רחם - כנגד כל פתח. ואין זה נכון , כי אם נאמר בוילדו שהוא 'יציאת החוץ' , שמצינו 'לידה' בענינים רבים ― כגון "הרה עמל וילד און" (ראה תה' ז , טו); "לדת חק" (צפ' ב , ב); "מה ילד יום" (מש' כז , א) - מה יוציאו ויחדשו הימים ― אבל מלת רחם לא תבא על פתח אחר; ואין טענה מן "בגיחו מרחם יצא" (איוב לח , ח) , שהוא כנוי , כמו 'בטן האדמה' (?; וראה יונה ב , ג). ודעת אנקלוס איננה כדברי הרב , כי הוא שתרגם "ואתרוחו" , עשה רחם כפשוטו: "פתח ולדא" , אלא שרצה לכלול גם אבימלך במלת וילדו. ולשון בראשית רבא (נב , יג): כי עצר עצר יי' - עצירה בפה , עצירה בגרון , עצירה בעין , עצירה באזן , עצירה מלמעלה , עצירה מלמטה. והמדרש הזה להם - מייתור לשון הכפל עצור עצר , לא שיפרשו כל רחם - כל נקב. והנכון בעיני , כי מיום אשר נלקחה שרה לקה אבימלך באיברי התשמיש ולא יוכל לשמש , וזהו "לא נתתיך לנגוע אליה" (לעיל , ו) , כי הנגיעה והקריבה בנשים הוא על התשמיש , כענין "אל תגשו אל אשה" (שמ' יט , טו); "ואקרב אל הנביאה" (יש' ח , ג); ואשתו ואמהותיו , והן מעוברות , עצר בעד רחמן ולא יוכלו להמלט; כי 'עצירת רחם' הוא שלא תהר , כדרך "ויי' סגר רחמה" (ש"א א , ה) , אבל 'עצירה בעד הרחם' הוא שלא תלד , כלשון "סגר בעדי ולא אצא" (ראה איכה ג , ז); ועמדה שרה בביתו ימים , ולא שב אבימלך מדרכו כי לא הבין , עד שבא אליו האלהים בחלום והודיעו ― ולא פירש הכתוב חלי אבימלך , והזכירו ברמז , דרך מוסר וכבוד לשרה ― ואחרי תפלת אברהם נרפא אבימלך ואשתו ואמהותיו , וילדו הנשים.