מאגר הכתר בראשית פרק כ עם פירוש רש"י

פרק כ
(א) ויסע משם אברהם - כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים , נסע לו משם (ראה ב"ר נב , ג) דבר אחר: להתרחק מלוט , שיצא שם רע עליו שבא על בנותיו. (ב) ויאמר אברהם - כאן לא נטל רשות , אלא על כרחה שלא בטובתה (ראה ב"ר נב , ד) , לפי שכבר לוקחה לבית פרעה על ידי כן. אל שרה אשתו - על שרה אשתו. כיוצא בו: "אל הלקח... ואל מות חמיה" (ש"א ד , כא) - שניהם בלשון 'על'. (ד) לא קרב אליה - המלאך מנעו , כמה שנאמר "לא נתתיך לנגוע אליה" (להלן , ו). הגוי גם צדיק תהרג - [הגם גוי צדיק תהרג?] שמא כך דרכך לאבד אומות חנם? וכן עשית לדור המבול , אף הן , אומר אני , שהרגתָם על לא דבר , כשם שאתה אומר להרגני; וכן לשון המקרא: הגוי , אף אם הוא צדיק , אתה הורגו? (ה) גם היא - לרבות עבדים וְחַמרִים וְגַמָלִים שלה , את כולם שאלתי , ואמרו אחיה הוא (ראה ב"ר נב , ו). בתום לבבי - שלא דמיתי לחטוא. ובנקיון כפי - נקי אני מן החטא , שלא נגעתי בה. (ו) ידעתי כי בתום לבבך וגו' - אמת הוא שלא דימיתה מתחלה לחטוא , אבל נקיון כפים אין כאן , שלא ממך הוא שלא נגעת בה , אלא אני חשכתי אותך מחטוא לי. לא נתתיך - לא נתתי לך כח , וכן "לא נתנו אלהים להרע" (בר' לא , ז); וכן "לא נתנו אביה לבוא" (שו' טו , א) - לא נתן לו מקום. (ז) השב אשת - ולא תהא סבור שתתגנה בעיניו ולא יקבלנה , או שישנאך ולא יתפלל עליך. כי נביא הוא - ויודע שלא נגעת בה (ראה ב"ר נב , ח) , לפיכך: ויתפלל בעדך. (ט) מעשים אשר לא יעשו - מכה שלא הורגלה לבוא על בריה באת לנו על ידך: עצירת כל נקבים של זרע ושל קטנים ושל רעי ושל אזנים [וחוטם]. (יא) רק אין יראת וגו' - אכסנאי שבא לעיר , על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו , או על עסקי אשתו שואלין אותו: אשתך היא , או אחותך היא (ראה ב"ק צב , א)? (יב) אחותי בת אבי היא - ובת אביו מותרת לבן נח , שאין אב לגוי (ראה סנה' נח , ב). וכדי לאמת את דבריו השיבם כן. ואם תאמר: והלא בת אחיו היתה!? , בני בנים הרי הן כבנים , והרי היא בתו של תרח; וכן הוא אומר ללוט: "כי אנשים אחים אנחנו" (בר' יג , ח). אך לא בת אמי - הרן מאם אחרת היה. (יג) ויהי כאשר התעו אתי - אונקלוס תרגם מה שתרגם; ויש לישבו עוד דָבוּר על אופניו: כשהוציאני הקדוש ברוך הוא מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום , וידעתי שאעמוד במקום רשעים , ואומר לה זה חסדך וגו'. כאשר התעו אותי - לשון רבים; ואל תתמה , כי בהרבה מקומות לשון 'אלהות' ולשון 'מרות' קרוי בלשון רבים: "אשר הלכו אלהים" (ש"ב ז , כג); "אלהים חיים" (ש"א יז , כו); "אלהים קדושים" (יהו' כד , יט); וכל שם 'אלהים' - לשון רבים. וכן "ויקח אדני יוסף" (בר' לט , כ); וכן "אדני האדנים" (דב' י , יז); "אדני הארץ" (בר' מב , לג); וכן "אם בעליו עמו" (שמ' כב , יד); "והועד בבעליו" (שמ' כא , כט). ואם תאמר: מהו לשון התעו? כל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי 'תועה': "ותלך ותתע" (בר' כא , יד); "תעיתי כשה אובד" (תה' קיט , קעו); "יתעו לבלי אוכל" (איוב לט , א) - יצאו וינועו לבקש אכלם. אמרי לי - כמו 'עלי'; וכן "וישאלו אנשי המקום לאשתו" (בר' כו , ז) - על אשתו. "ואמר פרעה לבני ישראל" (שמ' יד , ג) - [כמו 'על בני ישראל']; "פן יאמרו לי אשה הרגתהו" (שו' ט , נד). (יד) ויתן לאברהם - כדי שיתפייס ויתפלל עליו. (טו) הנה ארצי לפניך - אבל פרעה אמר לו: "קח ולך" (בר' יב , יט) , לפי שנתירא , שהמצריים שטופי זמה (ראה תנח' לך לך ה). (טז) ולשרה אמר אבימלך לכבודה כדי לפייסה: הנה עשיתי לך כל הכבוד הזה , ונתתי ממון זה לאחיך , שאמרת עליו אחי הוא , הנה הממון והכבוד הזה לך כסות עינים לכל אשר אתך - יכסה עיניהם של כל אשר אתך , שלא יקילוך בעיניהם; שאילו השיבותיך ריקנית , יש להם לומר: לאחר שנתעלל בה הֶחֱזיִרָה; ועכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייס , יודעים הם שעל כרחי השיבותיך , ועל ידי נס. ואת כל - ועם כל באי עולם , ונוכחת - יהא לך פתחון פה להתוכח ולהראות דברים נִכָּרִים הללו. ולשון 'הוכחה' בכל מקום: בירור דברים; 'אשפרוביר' בלעז. ואונקלוס תרגם בפנים אחרים , ולשון המקרא כן נופל על תרגומו של אונקלוס: הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים שלי , ששלטו בך ובכל אשר אתך , על כן תרגם: "חזית יתיך וית כל דעמך". ויש מדרשי אגדה , אבל ישוב לשון המקרא פירשתי. (יז) וילדו - כתרגומו: "ואתרווחו" - נפתחו נקביהם , והוציאו מה שצריך להוציא , והוא 'לידה' שלהם. (יח) [בעד כל רחם - כנגד כל פתח.] על דבר שרה - על פי דיבורה של שרה (ראה ב"ר נב , יג).